הלימוד היומי י"א ניסן ה'תשפ"ד

לימוד אמונה יומי: ו' אלול « הקודם | הבא »

שמחת הגאולה ושמחת התשובה (ג)

הרב בניה ליפשיץ | ישיבת ההסדר "נווה דקלים" אשדוד

לאחר שלמדנו שצריך לבנות את התשובה באופן כזה שהשמחה היא מרכיב בלתי נפרד ממנה, השאלה הגדולה כיצד? הרי התשובה נוגעת במקומות של הנפילות, של החטאים, של הכשלונות ? היסוד שעומד עליו הרב קוק, הוא לזהות את השורש, את המקור של ההתחוללות, ולהביט ולהיות קשור בטוב שבתהליך התשובה.

הרב שואל (אורות התשובה, פרק י"ד אות ז): מה מקור העצבות, בפנימיותו של האדם?  ותשובתו: הנשמה, מצד עצמה, טובה, מוסרית, כאלו הם רצונותיה ושאיפותיה. כאשר חייו של האדם, נוגדים את הנשמה, במעשים, מדות ודעות רעות, הנשמה, שהיא העצמיות הפנימית של האדם, נסלדת, נפחדת ועצובה. עמדה זו של הנשמה, היא רק תגובת נגד למציאות הרע שבתוכיותו של האדם.

תהליך התשובה, שהאדם מתעורר ולוקח אחריות על עצמו, ביסודו הוא נשמתי. מצד אחד ישנה התמקדות בנפילות וברע, אולם היסוד הוא תנועה חיובית של רצונות טובים של תיקון והשתפרות. תנועה נשמתית זו מהווה תשתית לשמחה אמתית - "כשאור התשובה מופיע, וחפץ הטוב מתגבר בתכונתו המקורית, צינור של עונג ושל שמחה נפתח". הנשמה שמחה, סוף, סוף, היא חיה את טבעה, מביאה את ישרותה, את מוסריותה וטובה לידי חיים ופועל.

כך מנסח זאת הרב קוק באופן תמציתי: (פרק יד ז) "כל עצבון בא מפני החטא, והתשובה מאירה את הנשמה ומהפכת את העיצבון לשמחה".