הלימוד היומי י"א ניסן ה'תשפ"ד
לימוד אמונה יומי: ז' אדר ב' « הקודם | הבא »
האשה בעידן המודרני לאור ההלכה: לימוד תורה
מתוך הספר 'הלכה בימינו' | הרב יעקב אריאלנפתח במהפכה הגדולה ביותר בחיי האשה המודרנית והוא לימוד התורה. ידוע ומפורסם לכל שאשה אינה מצווה ללמוד תורה, יתירה מזאת, הדבר אף נאסר. אולם איסור הלימוד אינו עקרוני אלא בגלל חשש "שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן" (רמב"ם הל' ת"ת פ"א הי"ג) הדברים נאמרו על רקע תופעה חברתית עולמית שנשים בגלל עיסוקן המירבי בבית פנימה לא רכשו ולא ראו צורך לרכוש השכלה כל שהיא. אולם אין כל כוונה למנוע מאשה בעלת סקרנות אינטלקטואלית להשתמש בבינתה להבין להשכיל בתורה.
וכבר היה לעולמים שנשים רציניות שרצו ללמוד תורה לא מנעו זאת מהן. אשה לומדת כבר אינה תופעה חריגה והדבר לא מזיק לרמתה הרוחנית, אלא אדרבה תורם לכך.
סימן לשינוי הבולט ביותר במעמד האשה בישראל היה עם פסקו הידוע של החפץ חיים שאשה תלמד בימינו תורה וזו לשונו (ליקוטי הלכות סוטה כא):
נראה דכל זה בזמנים שלפנינו שקבלת האבות היתה חזקה מאד אצל כל אחד ואחד... בזה היינו יכולים לומר שלא תלמד הבת תורה ותסמוך בהנהגתה על אבותיה הישרים. כעת בעוונותינו הרבים קבלת האבות נתרופפה מאד מאד וגם מצוי שאינה במקום אבות כלל. בפרט אותן שמרגילות עצמן ללמוד כתב ולשון העמים. בודאי מצוה רבה ללמד אותן חומש וגם נביאים וכתובים ומוסרי חז"ל כגון מס' אבות ומנורת המאור כדי שתאומת אצלן ענין אמונתנו הקדושה. אם לא כן עלול להיות שיסורו לגמרי מדרך ה' ויעברו על כל יסודי הדת ח"ו.
נשים לב לשתי סיבות שהניעו אותו לכך: א. עצמאותה של האשה המודרנית מחייבת גיבוש אישיות רוחנית משלה. ב. רכישת השכלה כללית מחייבת השכלה תורנית מקבילה.
מאז החפץ חיים עברו כמאה שנה. מעמד האשה עלה מדרגה נוספת. האשה הרבה יותר עצמאית מבעבר, יש לה מעמד כלכלי וחברתי עצמאי הרבה יותר. גם השכלתה הכללית היום גבוהה הרבה יותר. יש לכך השלכות על צרכיה הרוחניים. טבעי הדבר שאשה תשאף לרמה תורנית גבוהה. שהרי לא תהיה כוהנת כפונדקית. אין שום סיבה שאשה המעונינת בכך לא תעדיף לימוד תורה ברמה גבוהה על פני קריירה מדעית. לימוד תנ"ך בשיטה מחקרית אקדמאית לא עדיף על לימוד תנ"ך עפ"י חז"ל ופרשנינו הקלאסיים. לימוד משפטים אינו עדיף על פני לימוד תלמוד, רמב"ם ושו"ע. אשה המעדיפה ללמוד תורה לשמה בודאי ראויה לעידוד יותר מאשה הלומדת שלא לשמה.
העקרונות ההלכתיים לא השתנו. גם בימינו אשה אינה מצווה על למוד תורה כמטרה בפני עצמה. היא חייבת ללמוד תורה כאמצעי לשמירה ולטיפוח של רמתה הרוחנית. יש לכך השלכות רבות. עיסוק בתחומים תרבותיים, משפחתיים, לימודיים אחרים, חברתיים וכדו' אינם עומדים אצלה בקונפליקט עם ביטול תורה. לא מופעל עליה לחץ לגדול בתורה. היא אמנם יכולה לגדול בתורה, אם הדבר יתאפשר לה, אולם כבחירה חופשית עצמאית.
האם אשה תוכל גם להורות הלכה? מי שנפשו חשקה בתורה באמת לא שואף למעמד כל שהוא. פסיקה היא תוצאה טבעית של ידע בתורה והלכה והבנת המציאות ברמה גבוהה ולא מטרה נשאפת. אין פסילה עקרונית להוראת אשה. אולם מכיון שאשה אינה מצווה בעצם ללמוד תורה כמצוה בפני עצמה, ולימוד הלכה למעשה הוא לימוד תובעני מאוד, קשה וממושך, הסיכוי, שאשה תשמש כפוסקת, אינו רב. ואין טעם שאשה תתמסר לכך.
