הלימוד היומי י"ח ניסן ה'תשפ"ד

לימוד אמונה יומי: י' אייר « הקודם | הבא »

הקודש והחול שבגאולה (ב)

הרב בניה ליפשיץ |ישיבת ההסדר "נווה דקלים" באשדוד

ראינו את ההגדרה מתיקוני הזוהר 'טב מלגאו וביש מלבר דא איהו עני ורוכב על חמור' –הטוב הפנימי שבתהליך הגאולה, מקורו מהנשמה הכלל ישראלית, כנסת ישראל, המפעמת בקרבם.

כותב הרב קוק זצ"ל (מאמרי הראיה, ממעמקי הקודש): "כוחה של כנסת ישראל הולך ומתגלה ממעמקים באותה התנועה המפעמת בנשמת האומה ומכריח אותה להראות בחיים, בהשבת תוכן חייה הכלליים למכון בית חייה, לאדמת הקודש ולבנינה.". הנשמה הזו דוחפת את נשמות היחידים לפעול ולעשות למען העם בקודש ובחול. דחיפה זו היא באופן לא מודע מבחינה הכרתית ושכלית. "ואף על פי שמקורו של כח זה קודש קדשים הוא ורוח ה' נוססה בו, ... לפעמים הכח הזה שולח כבר חציו למרחקים מופלגים מאד, שמצד עצם הם עומדים לגמרי מבחוץ, ומכל מקום הכשרת הגאולה הולכת ומתכוננת על ידם". דוגמא לכך בתחילת גאולת בית שני שהייתה על ידי מלך גוי, "עד שמצד האור הדקדק הזה מאורו של משיח קראה אותו הנבואה בשעתו בשם משיח – כה אמר ה' למשיחו לכורש".

אולם הפער והמרחק של הפעולה החיצונית הרחוקה מהקדושה, יוצרים דלדול וחולשות. מה נדרש לעשות בעת הזאת? האם לנדות, להרחיק ולקטרג ח"ו על המהלך הלאומי?

תשובתו של הרב זצ"ל: "לא למעט את התפשטות ענפיו הגדולים (הרחוקים והחיצוניים של המקור), אלא להשקותם מטל של תחיה הגנוז במקורו, במקור הקדוש אשר ממנו באו, ועל ידי להרבותם ולהגדילם בגודל מופלא. עתה ממעמקים ישאב ישראל את כחו, ממעמקי הקודש אשר שם הגבורה ושם התפארת".