הלימוד היומי י"א ניסן ה'תשפ"ד

לימוד אמונה יומי: י"ב אדר ב' « הקודם | הבא »

האשה בעידן המודרני לאור ההלכה: מנייני נשים וקריאה בתורה

מתוך הספר 'הלכה בימינו' | הרב יעקב אריאל

מכיון שנשים בימינו חייבות בתפילה מסודרת וממוסדת הועלה הרעיון לארגן מנייני נשים. דעת הפוסקים אינה נוחה מכך. חכמים לא חייבו נשים להתפלל בציבור ולכן כל אותם קטעי תפילה המאפיינים תפילה בציבור אינם יכולים להיאמר בציבור נשי, כגון קדיש וקדושה. ומכיון שאין אפשרות לומר קדיש קדושה וברכו לשם מה ה"מניין", לשם מה לפרוש מהציבור ולהפסיד קדיש וקדושה בציבור, רק כדי לארגן "מניין" נשי?! המניע השקוף אינו עבודת ה' אמיתית אלא אג'נדה חברתית, כשהכוונה היא חיקוי לצורה של המניין הגברי לשם אידיאולוגיה שויונית.

 

קריאה בתורה

המגן אברהם חייב נשים לבוא לביהכנ"ס ע"מ לשמוע את קריאת התורה (סי' רפב ס"ק יב עיי"ש שכתב שלמעשה הנשים נוהגות לצאת מביהכ"נ בשעת הקריאה). יש שלמדו זאת מהאמור במצות הקהל "הקהל את העם האנשים הנשים והטף". ובאשר לעלית אשה לקרוא בתורה, בתלמוד (מגילה כג ע"א) הוסבר שאשה לא תעלה לתורה רק משום כבוד הצבור, לכאורה משמע שאין מניעה עקרונית שאשה תעלה לתורה. נימוק זה הובא גם להלכה בשו"ע: "הכל עולים למנין שבעה, אפילו אשה... אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור" (שו"ע או"ח סי' רפב ס"ג).

 

משמעותו של כבוד הציבור כאן אינה כבוד אישי מקומי של קהל זה או אחר, אלא כבוד כל בתי הכנסת וכבודה של התפילה שייפגע קשות מתערובת נשים וגברים. ואם הקריאה תיעשה בנעימה יש בכך גם איסור של קול באשה. ויש נשים שאופנת לבושן וכיסוי שערן אינו תואם את האמור בתורה אותה הן קוראות. נשים אלו לא תיעצרנה בעליה לתורה. התופעה תידרדר גם לחלקים אחרים מהתפילה עצמה, ומכאן לרפורמה. כל זה כלול בכבוד הציבור והוא אינו רשאי למחול על כבודו, שהוא גם כבוד ואחריות לתורה.

 

גם אם מצינו בעבר הרחוק מקרה זניח שבו אשה עלתה לתורה היה זה באירוע משפחתי מצומצם של קרובים ממעלה ראשונה בלבד. שם לא היו כל החששות האמורים. והמניע היה טהור. בעוד שבימינו המניע במקרים רבים הוא לא עבודת ה' אמיתית אלא מניע חברתי שויוני.