הלימוד היומי י"ז ניסן ה'תשפ"ד

לימוד אמונה יומי: י"ד תמוז « הקודם | הבא »

קדושת פירותיה של הארץ ושל האוכלים אותם

הרב בניה ליפשיץ | ישיבת ההסדר "נווה דקלים" אשדוד

בברכת 'מעין ג' לקראת סוף הברכה יש שני נוסחים. בנוסח ספרד כתוב: "והעלנו לתוכה... ונאכל מפריה ונשבע מטובה..." ואילו בנוסח עדות המזרח מילים אלו (ונאכל מפריה) אינם מופיעות. הטור מביא את שני נוסחים אלו וכותב "וכתב עוד וי"א ונאכל מפריה ונשבע מטובה ואין לאומרו שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה אלא לקיים מצות התלויות בה".

 'בית חדש' תמה על דעת הטור הנ"ל: "תימה, הלא קדושת ארץ הנשפעת בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ...". הקדושה והשראת השכינה שבארץ מקבלות משמעות רוחנית ממשית בפירותיה הקדושים של הארץ. ועל כן, השלב הבא הוא קבלת המשמעות הפנימית של המציאות בה עם ישראל אוכל את הפירות הקדושים האלה: "היכל ה' היו בני ישראל לפי שהשכינה היתה שורה בקרבם ממש". זאת הכוונה העמוקה של הנוסח "ונאכל מפריה ונשבע מטובה".

על שנת השמיטה אפשר לומר "את עלית כל כולנה". קדושה זו הגנוזה תמיד מתגלה, ולכן הפירות קדושים כל השנה ויש להם דיני קדושה.

 

"טובה הארץ מאד מאד"