הלימוד היומי י"ט אדר ב' ה'תשפ"ד

לימוד אמונה יומי: כ' אדר א' « הקודם | הבא »

מעמד האשה ביהדות: שמירת התורה מול ירידת הדורות

מתוך הספר 'הלכה בימינו' | הרב יעקב אריאל

אכן, יש והחיים אינם נשארים ברמה האידיאלית שהתורה שאפה אליה. יש ויצרי שלטון או תאוות ממון גוברים, וגברים עלולים לנצל את מעמדם וזכויותיהם כדי לדכא את נשותיהם. כשם שייתכנו גם מצבים הפוכים. אין ספק שמצב זה מנוגד לרצון התורה. ולכן הטילה התורה על חכמי הדורות את האחריות להגן על זכויותיה של האשה על ידי תקנות. אין כאן שינוי בתפיסת התורה חלילה. השינוי התחולל בחיים החיצוניים על ידי ירידה מוסרית של בני האדם וסיבות נוספות, ולכן יש צורך לעוצרה באמצעות תקנות.

 

נביא מספר דוגמאות:

 

1. קידושי קטינה

התורה נתנה לאב אפשרות תיאורטית לקדש את בתו כשהיא קטנה. הנחתה היא שמן הסתם האב רוצה בטובת בתו ויבחר לה את החתן הטוב ביותר. כשצורת החיים היתה כזו – שההיכרות בין איש לאשה יכולה היתה להיעשות רק בהסתמכות על ההורים – יש להניח ששידוכים כאלו היו מוצלחים ומאושרים. אולם עלולים להיות מקרים בהם אבות חריגים היו מסוגלים לקדש את בנותיהם מתוך שיקולים זרים ולא ענייניים. לא לשם כך ניתנה בידיהם הסמכות לקדש את בנותיהם הקטנות. לכן אסרו חכמים על האב לקדש את בתו כשהיא קטנה (קידושין מא ע"א).

מעשה נבלה נעשה בארה"ב שאב קידש את בתו הקטנה ומסרב לגלות מי החתן. פוסקי הדור חפשו דרכים להתיר את הקטנה (ר' ב"ב מח ע"א).

 

2. ביגמיה

התורה נתנה אפשרות עקרונית לאדם לקדש אשה שניה על אשתו הראשונה. אולם מעניין הדבר, שבכל מקום שמצינו בתנ"ך קידושין כאלו, תמיד נעשה הדבר על רקע של מצוקה. אברהם נשא את הגר בהמלצת שרה, שהיתה עקרה וסברה להיבנות ממנה (מין "אימוץ" או "פונדקאות" שהיו מקובלים בימיהם). יעקב נשא את לאה כתוצאה מרמאותו של לבן, אולם הוא לא רצה לביישה ולגרשה ולכן השאירה כאשה שניה. בלהה נישאה לו כתוצאה מעקרותה של רחל; ולכן נאלץ, לשם איזון בין האחיות, לשאת גם את זלפה. גם אלקנה נשא כנראה את פנינה רק לאחר שנוכח שחנה עקרה. יתר הנישואין הכפולים בתנ"ך הם בדרך כלל של מלכים, שופטים ובעלי מעמד פוליטי שנאלצו לשאת נשים רבות כדי להבטיח את מעמדם המדיני. במקום החלפת שגרירים, הנהוגה בימינו, נהגו הקדמונים להתקשר ביניהם על ידי קשרי חיתון. ואף על פי כן הגבילה התורה את המלך לבל ירבה לו נשים.

 

חרם דרבנו גרשום מאור הגולה בא רק לעגן בתורת תקנה מחייבת דבר שהיה בלאו הכי מוסכם ככוונת התורה, אלא שנוצל לפעמים – על ידי אנשים שאינם הגונים – שלא כהלכה.

 

3. גירושין בעל כורחה של האשה

התורה איפשרה לבעל לגרש את אשתו גם שלא מרצונה. ההסבר לכך הוא, שמכיון שהבעל הוא המטיל עליה את שם הקידושין (עי' ר"ן נדרים ל ע"א ד"ה ואשה), גם הוא המוסמך פורמאלית להסיר מעליה שם זה. התורה לא התכוונה לכך שהבעל יוכל להתעלל באשתו. גם למי שסובר שאם מצא אחרת נאה הימנה וכך למי שסובר שאם הקדיחה את תבשילו יכול לגרשה (גיטין צ ע"א), אין הכוונה שאדם יגרש את אשתו בגלל קפריזה מקרית; שהרי קשין גירושין, ו"התירו לייחד ולא התירו לגרש" (סנהדרין כב ע"א).

אלא שאם החיים עולים על שרטון ואין אפשרות להמשיך בחיים המשותפים, אין הגיון בכך שנאלץ אותם להישאר כפופים זה לזו בעל כרחם, כדעת המינים, ועדיף להפריד ביניהם. אולם, התורה לא התכוונה כלל וכלל לכבול את האשה בכבלי עיגון לבעל, ההופך אותה לשבויית חרב (עי' רמב"ם הל' אישות פי"ד ה"ח) או לתת לו רשות לגרשה ללא עילה, רק בגלל רצונו הקפריזי. אלא מאחר שהיו אינשי דלא מעלי שניצלו דבר זה כדי לגרש אשה בעל כורחה, שלא לפי כוונת התורה, היה צורך אפוא בתקנה כדי לסתום פירצה זו. (ויש מקום לנהוג גם היום ברוח דומה למנוע מגברים התעללות לא מוצדקת בנשותיהם).

ACB

toraland whatsapp