הלימוד היומי י"ט אדר ב' ה'תשפ"ד

לימוד אמונה יומי: כ"ה טבת « הקודם | הבא »

אובייקטיביות בביקורת המדעית: אחריות לאומית

מתוך הספר 'הלכה בימינו' | הרב יעקב אריאל

האובייקטיביות מחייבת את המבקר לגלות גם אחריות חינוכית להשפעות מחקרו על המשך קיומו של העם. ביקורת המערערת את תקפותם של המעשים, או אפילו חלק מהם, עלולה לגרום משבר חמור להמשך קיומו של העם. המדען חייב אפוא לשקול באחריות רבה את השלכותיהן החינוכיות של תוצאות מחקרו על הדורות הבאים.

 

הדרישה החינוכית מובנת. אולם אם המדען הגיע למסקנותיו על ידי חקירה הגיונית ואובייקטיבית, האם עליו לגנוז את מחקרו רק בגלל השיקול החינוכי? האם עצם הכנסת הגורם החינוכי בשיקול דעתו של החוקר אינה סובייקטיביות הפוגמת בעצמאותו של המחקר המדעי?

 

יש לבחון את הדברים לעומק. מתוך הנחה שקנה המידה המוסרי שלנו הוא אמיתי, כל נסיון לערער אותו לא יתכן שיהיה אמיתי. ולכן הכרח לומר, שהלוגיקה המאפשרת הצבת סולם ערכים הפוך נגועה בסובייקטיביות אנטי-מוסרית. וכשם שכל חשיבה מדעית בנויה על אקסיומות, שאף על פי שאי אפשר להוכיחן, הרי הן בוודאי אמיתות אובייקטיביות, כך גם האקסיומות המוסריות שלנו, הן ללא ספק אמיתות אובייקטיביות מוחלטות ואין ביכולתו של שום מדע לערערן.

השימוש בדוגמא המוסרית אינו רק משל חיצוני, שמטרתו להקל על המעיין לעכל את הרעיון שגם האחריות הלאומית נחוצה לשם המחקר האובייקטיבי. יש כאן רעיון עמוק יותר. המשך קיומו של עם ישראל הוא מחוייב המציאות כערכי המוסר המוחלטים, משום שמהותו של עם ישראל היא היותו נושא דגל הצדק בעולם.

ACB

toraland whatsapp