הלימוד היומי י"א ניסן ה'תשפ"ד

לימוד אמונה יומי: כ"ט אדר ב' « הקודם | הבא »

דיני נפשות והלכות ציבור: מלחמה

מתוך 'הלכה בימינו' | הרב יעקב אריאל

המצב בו עם ישראל נתון כיום הוא מלחמה מתמשכת, אם כי בעליות וירידות. לא תמיד כולנו מגוייסים. אנו שומרים על כל המצוות ואיננו פוטרים את עצמנו מהן בטענה שאנו בעיצומה של מלחמה או מגויסים במחנה. אנו נוטלים ידים ומערבין עירובי חצרות, אוכלים כשר ושומרים שבת, למרות שבכל אלו ניתן להקל במחנה היוצא למלחמה.

 

במלחמה נשפך, לצערנו, גם דם. אולם אין המלחמה יכולה להפקיע את איסור שפיכות דמים מעיקרו. לא מצינו שאיסור שפיכות דמים "הותר בכללו" וזאת משום שגם במלחמה שפיכות דמים רק דחויה ולא הותרה.

 

המימרה המפורסמת "טוב שבגויים הרוג במלחמה" לא באה להתיר לכתחילה רציחת אנשים. אלא רק פגיעה הכרחית המתחייבת מאילוצי המלחמה. לפיכך אין להעלות על הדעת שבשעת מלחמה ייכנס חייל לגן ילדים, לבית חולים או למושב זקנים, וירצח אותם ללא סיבה הכרחית. כאשר הדבר ברור בעליל שהמדובר באזרח לא מסוכן, חוזר האיסור לחזקתו במלוא חומרתו.

 

אין לומר שכל גוי הוא בחזקת שופך דמים, ודינו כרודף. אדרבה, גם לגוי יש חזקת כשרות, עד שלא יתעורר חשש רציני להיפך. עיין ר"ה (טז ע"ב) שאין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה שנאמר "כי שמע א-לוקים אל הנער באשר הוא שם". ומשה רבנו לא הרג את המצרי שהכה איש עברי, אלא לאחר ש"וירא כי אין איש" – שבדק וראה שאין תוחלת של צדיקים עומדת הימנו ולא מזרעו עד סוף כל הדורות (שמו"ר פ"א לג).

 

"קדוש"

נוהגים לכנות יהודי שנהרג ע"י גויים בגלל יהדותו כ"קדוש". בגמרא כינויו הוא "עבד ה'" מסתבר שיהודי שעמד להרוג גוי, ללא סמכות והיתר לכך, והגוי השכים והרגו ע"מ להינצל, אין לראותו כמי שנהרג על יהדותו, שהרי גם אם היה לא יהודי היה הגוי הורגו באותו מצב.