א. ההצלחה בשמירת השמיטה במטע תלויה במידה רבה בטיב ההכנה בשנה השישית. לכן יש לבצע בהקדם את כל הפעולות שאפשר לעשותן מראש, כדי שלא יהיה צורך לעשותן בשנת השמיטה.
ב. להכנה נכונה לשמיטה יש השלכות על הצלחת הגידול גם לאחר השמיטה.
ג. לכתחילה יש לחתום על טופסי הצטרפות ל'אוצר בית דין' לפני תחילת ביצוע עבודות ההכנה לשמיטה, מפני שאפשר לקבל החזר על הוצאות ההכנה רק אם נחתם חוזה בין 'אוצר בית דין' ובין החקלאי לפני ביצוע הפעולות.
נטיעה והרכבה
ד. יש לתכנן ולבצע את עבודות ההכנה לקראת הנטיעה או ההרכבה בשנה השישית בזמן שבו יתאפשר לטעת או להרכיב את העצים לפני השמיטה. לכן יש לנקות את השטח מן הגידול הקודם, להכין את גדודיות הנטיעה ולפרוס את מערכת ההשקייה לפני השמיטה. אם מדובר בהרכבה – יש גם להסיר ולסלק את נוף המטע הקודם ולהכין חומר ריבוי בכמות מספקת כמה חודשים לפני מועד ההרכבה.
ה. יש כמה זמנים שעד בואם מותר לטעת או להרכיב עצים לפי הצורך. זמנים אלו מיועדים למי שלא מכר את הקרקע. לזמני הנטיעה למי שמוכר שטח בהיתר מכירה, ראה להלן סעיף כב.
|
זמן הסיום |
סוג העץ |
סוג העץ |
סוג העץ |
סוג העץ |
סוג העץ |
|
ט"ו באב |
עצי פרי גלויי שורש. |
עצי פרי שיש חשש שהגוש יתפורר במהלך נטיעתם. |
הרכבת עצי פרי על כנות סרק.[6] |
|
|
|
כ"ט באב |
עצי פרי בגוש. |
|
|
|
|
|
ט"ו באלול |
עצי סרק גלויי שורש –לכתחילה. |
הרכבת עצי פרי על כנות פרי – לכתחילה. |
|
|
|
|
ערב ראש השנה |
העתקת עצי פרי עם גוש שמספיק לשבועיים. |
שתיל עץ פרי שמצוי בגוש, ויש בכלי נקב[7] שנעשה לפני כ"ט באב, ומניחים אותו על האדמה. |
עצי סרק בגוש. |
עצי סרק גלויי שורש – בדיעבד. |
הרכבת עצי פרי, כשגובה הכנה מעל 10 ס"מ – בדיעבד. |
הדליה
ו. במינים שנדרשת בהם הדליה, כגון אתרוג, פטל ורימון, ואפשר להכין את מערכת ההדליה גם לפני היווצרות הפירות, יש לבצע הדליה מסודרת לפני השמיטה. במינים שבהם ההדליה מתבצעת רק לאחר שהענף נושא פרי, יש להתקין את מערכת ההדליה הבסיסית – כגון עמוד מרכזי באפרסמון – מראש לצורך השמיטה, כדי לבצע רק את הפעולות שנדרשות בשמיטה.
גיזום
ז. יש להשתדל ולהקדים את הגיזום לקיץ ולסתיו של ערב השמיטה.
ח. עצים שיש להם חשש למחלה, כגון חירכון באגסים ומאלסקו בהדרים, יש לגזום אותם היטב לפני השמיטה. אם הגיזום אפשרי רק לאחר תחילת תרדמת העץ, מותר לגזום את הענפים הנגועים גם בשמיטה.
ט. נצרים וסורים: יש לגזום ביסודיות את כל הנצרים והסורים שאין מעוניינים בקיומם. נצרים שמעוניינים לקיימם לצורך החלפת גזע וכדומה, יש לסמן באמצעות צבע או סרט סימון.[8]
י. גיזום שנועד לעיצוב העץ, כגון גיזום עצים נשירים, יש לבצע בשנה השישית.
יא. אין לגזום עצי זית בשמיטה. לכן יש לגזום את עצי הזית לאחר המסיק בשישית באופן שימנע צורך בגיזום נוסף בשמיטה.
יב. יש לגזום בשנה השישית את כל הגיזומים שמטרתם החדרת אור לעץ, כפי שהדבר נעשה באופן שגרתי בהדרים, למשל: גיזום שדרה, נוף עליון וחלונות, או הרמת 'שמלת העץ', שנועדה למנוע ריקבון.
פעולות שונות
יג. יש לדשן לפני השמיטה בכמות המֵרבית שמתאימה לסוג האדמה, לגידול ולממשק ההשקייה, על פי בדיקות קרקע ועלים, כדי להימנע ככל האפשר מדישון בשמיטה. מומלץ להשתמש בדשנים איטיי תמס או בקומפוסט.
יד. במטעים שבהם מקובל לקלטר או לדסק את השטח לצורך אִוורור או השמדת עשבייה, יש לבצע פעולות אלו ביסודיות בערב השמיטה, כדי שלא יהיה צורך בקִלטור נוסף בשמיטה.
טו. בערב השמיטה יש לטפל בעשבייה טיפול יסודי, כדי לצמצם את הטיפול בה בשמיטה. אפשר לרסס ריסוסים מונעי נביטה בסתיו – 'גול', 'רונסטאר', 'יגואר' וכדומה – ולהפעילם בהשקייה או בירידת הגשמים. יש לטפל ביסודיות בעשבייה רב-שנתית קשה: יבלית, אספרגוס וכדומה.
טז. הנחת קווי מים חדשים: אם רוצים לפרוס קווי מים חדשים בשטח שמיועד לזריעה או לנטיעה, יש לסיים לפרוס אותם לפני השמיטה, כדי שהאדמה תכוסה לפני השמיטה.[9]
יז. יש לבצע את הפעולות הכרוכות בכיפוף ענפים לפני השמיטה.
הנחיות להיתר מכירה
יח. בשנה השישית ניתן לטעת ולהרכיב עד ערב ראש השנה,[10] אך רצוי להקדים את הנטיעה עד לט"ו באב, ואז מניין שנות הערלה יתחיל לפני ראש השנה.[11]
יט. חיגור וכיפוף ענפים יש לבצע לפני ראש השנה. במידת ההכרח מותר לעשות פעולות אלו גם בשמיטה עצמה, אך מומלץ לעשות זאת על ידי גוי, ואם הדבר לא מסתייע, אפשר גם על ידי יהודי.
כ. הדליה, קשירה ותמיכה – מותרות במידת ההכרח. בדרך כלל, ניתן להקדים ולבצע פעולות אלו לפני ראש השנה.
בדרך כלל אין צורך למכור שטח של מטע צעיר בשלוש השנים הראשונות לנטיעתו בהיתר מכירה, מכיוון שאפשר לעשות בו את הפעולות הנדרשות בשנה השישית או לדחותן לשנה השמינית, וכן אין יבול שיש צורך לשווקו.
עם זאת, ישנם טיפולים שגרתיים הנחוצים להחזקת המטע על מנת שהעצים יניבו כראוי בכל שנות גידולם, וללא טיפול נכון המטע כולו יכול לאבד מערכו הכלכלי.[12]
א. יש לבצע בערב השמיטה את כל הפעולות האפשריות, כגון הדליות, סיוד גזעים ונטיעת עצים להגנה מפני רוח.
ב. בשמיטה מותר לעשות פעולות שנדרשות לשמירה על העצים, ובהן:
ג. עיצוב העץ: אין לבצע קיטומים או קשירות לצורך עיצוב העץ,[17] אך אם ההימנעות תגרום לנזק ארוך טווח, מותר לבצען
ד. יש להימנע מגיזום לעיצוב העץ, אם דחייתו תגרום רק לעיכוב הצמיחה.[18] ואולם אם ההימנעות מהגיזום תגרום נזק שקשה לתקנו – ניתן לגזום בשמיטה על פי סדר העדיפויות שצוין בפרק ז'- 'זמירה'.[19]
ה. הקצרת ענפים לשם פריצת ענפי פרי חדשים – אסורה.[20]
ו. טיפול בסורים ונצרים שיוצאים מן הכנה או מן השורשים מותר על פי סדר העדיפויות הזה:[21]
ז. מותר להסיר פרחי ערלה כשיש חשש שללא הסרה זו תידחה כניסת המטע לניבה באופן ניכר או שכמות היבול השנים הבאות תתמעט מאוד.[22]
ח. הסרת פירות בעצי ערלה כדי שלא ינצלו את כח העץ- אסורה.[23] אם יש חשש שאנשים ייכשלו באכילת פירות ערלה, יש לתלות שלט שמתריע על כך. אם התלייה איננה מעשית, מותר להוריד פרחים, וגם פירות.[24] אין קדושת שביעית בפירות ערלה.[25]
ט. לכתחילה מותר לדשן רק בכמות המזערית שהכרחית לקיום הנטיעות, אך אם ללא דישון זה תידחה כניסת המטע לניבה זמן רב או שיבול השנים הבאות יתמעט מאוד, מותר לדשן בכמות גדולה מן הכמות שדרושה לקיום העץ.
י. אם לא התאפשר להדלות את העץ לפני השמיטה, וגם לאחר השמיטה לא תתאפשר ההדליה או שבלעדיה ייגרם נזק ממשי לכל אורך חיי העץ, מותר להדלות בשמיטה לפי אופן ההדליה הנחוץ ולפי התייעצות עם מדריך ירא שמיים.
יא. שתיל שיש צורך לסמוך אותו, וללא סמיכה זו יש חשש שהוא יישבר או לא יתפתח היטב, מותר לסמוך אותו.[26]
יב. מותר להקים גדר למטע או לשתיל מפני בעלי חיים.
יג. אין לזרוע בין השורות צמחים מונעי סחף.[27]
יד. אין לקלטר או לדסקס את האדמה.
טו. מותר לגדר הן את המטע הן את השתיל בפני בעלי חיים.
הגנה על ההרכבה
טז. מותר לבצע את הפעולות שנדרשות להגנה על ההרכבה: חיטוי מקום ההרכבה, חבישת מקום ההרכבה וכיסויה בשקיות פלסטיק או נייר,[28] הצבת חוטי ברזל שיספקו לציפורים מקום נחיתה חלופי, וכיוצא באלו.
דינים נוספים
יז. דילול עצים בשמיטה – אסור,[29] ויש לבצעו לפני השמיטה או אחריה.
יח. מותר לכסות את המטעים ברשתות שונות.[30]
עקרונות הטיפול
א. כאמור לעיל פרק ט סעיף ד מלאכות שאיסורן מדרבנן מותרות כשהן דרושות לקיום העץ לשנים הבאות.
ב. יש להעדיף פעולות מניעה על פני פעולות לטיפול בנזק קיים, וכן יש להעדיף פעולות שאינן נעשות בגוף העץ או הקרקע.
ג. לפני ביצוע הטיפול יש לבחון מהי מידת נחיצותו למניעת נזק כלכלי בעתיד. יש להתייעץ עם בית הדין כדי לבחון את נחיצות הטיפול ואת אופן עשייתו.[31]
ד. יש לבצע באופן סדיר את כל הביקורים והסיורים במטע כדי לעמוד על מצב המטע ולזהות מוקדם מחלות ופגעים צפויים.
טיפול בעשבייה
ה. טיפול בעשבייה שבלעדיו ייגרם נזק בלתי הפיך לעצים (בדרך כלל במטעים צעירים) – מותר על פי סדר עדיפויות זה:[32]
ו. עקירה ידנית או טיפול כימי במטפסים כגון אספרגוס וחַנַק – מותרים.
ז. מותר לעטוף את הגזעים בחומר חיפוי להגנה מריסוסים, ומומלץ לעשות כן במטעים צעירים לפני הריסוס.
ח. במטעים מבוגרים מותר לטפל בעשבייה מתחרה רק אם ללא טיפול זה יהיה צורך להוסיף דישון ומים במטע.
ט. אם יש עשבייה גבוהה שמונעת את הגישה לפירות, מותר לכסח אותה במכסחת בגובה המֵרבי מעל פני הקרקע.
י. בעשבים שגדלים בפרדס ובמטע אין קדושת שביעית.[39]
טיפול במזיקים ומחלות
יא. הדברת מזיקים ומחלות שגורמים נזק ניכר גם לשנים הבאות, וּודאי אם מטרתה למנוע נזק מיידי לצמח – מותרת על פי סדר העדיפויות הזה:[40]
יב. מותר לבצע פעולות שמטרתן להרחיק בעלי חיים גדולים על פי סדר העדיפויות הזה:
יג. הדברת מזיקי קרקע – כגון נמטודות שעלולות להזיק לעצים גם בשנים הבאות מותרת על ידי ריסוס. [44]
יד. מותר לגזום גיזום סניטרי כדי למנוע הידבקות של עץ במחלה או לאחר הידבקות העץ במחלה כגון: חירכון באגסים, מאלסקו בהדרים, חיפושית קפנודיס בשקד ומחלת עיוות התפרחות במנגו. אם יש צורך, גם שילוד העץ מותר. [45]
טו. עקירת כל המטע מותרת רק אם סמוך לו יש מטעים בריאים, שמא הם יידבקו במחלה.
טז. מותר לבצע טיפולי גזע וענפים, כגון: מריחת משחות לאחר גיזום או לאחר שבר, הגנה מחלזונות או הלבנת גזעים.
יז. מותר לחפור גומות סביב לגזע ('גומות אוויר') רק אם יש מחלה בעץ, כגון 'ריקבון צוואר השורש', ובמקרה כזה מותר גם למרוח את העץ במשחה כגון 'מרק בורדו'.[46]
טיפולים בקרקע
יח. קִלטור שטחי למניעת סדקים באדמות כבדות או לסתימתם, כדי ששורשים לא ייקרעו או יתייבשו – מותר.[47] אבל אם הוא מיועד גם לשיפור תכונות הקרקע, כגון לאִוורור או לשיפור קליטת המים – אסור.[48]
יט. תיחוח לאִוורור הקרקע ולהשמדת עשבייה – אסור.[49]
כ. כיסוי שורשים שנתגלו – מותר לפי הצורך, ורק בעידור סמוך לגזע או בקִלטור קל.[50]
השקייה
כא. ההשקייה מותרת.[51] במטעים מומלץ במידת האפשר להשתמש בפעולות אגרוטכניות – כגון חיפוי בקש או בשבבי עצים – כדי להקטין את התאדות המים, ורצוי לבצען לפני השמיטה.
כב. השקייה לצורך מניעת המלחה, וכפי ששכיח במקומות שמשתמשים בהם במי קולחים מטופלים, מותרת בכמות הרגילה כבכל שנה.[52]
כג. מותר לנקות את צינורות ההשקייה בסיום העונה בחומצה או בכלור לפי הצורך.[53]
להדליות כמה מטרות: מניעת שבירתם של ענפי העץ, הגנה על הפרי מפני השמש ושמירה על מרווח מתאים בין השורות.
ישנן גם שיטות גידול שבהן ההדליה פועלת להקדמת הניבה ולהגדלת כמות הפרי באמצעות השפעה על ייצור הורמונים.
כד. הדליה לצורך הקלה על מעבר כלים חקלאיים ועל הגישה לעצים – מותרת, אך יש לעשותה בצורה שונה מהדליה המיועדת לתועלת העץ.
כה. מותר לתקן את ההדליה, כדי למנוע נזק לעץ. [54]
כו. הדליה המיועדת להגברת הצימוח או לקבלת פירות איכותיים יותר – אסורה.[55]
כז. אין לבצע התקנות חדשות של מערכות ההדליה לצורך השנה השמינית.
כח. קשירה ותמיכה של ענפים כדי למנוע את שבירתם מכובד הפירות וכדומה – כגון הדליית סמוכות באפרסמון – מותרות.[56]
כט. מותר להתיר חגורות שעלולות "לחנוק" את העץ.[57]
ל. קשירת ענפים – כגון קשירת ענפי עץ תפוח במקום גיזום, לשם יצירת פריצות להצמחת ענפי פרי לשנים הבאות – אסורה, אלא אם כן ייגרם לעץ נזק בלתי הפיך ללא קשירה זו.[58]
דישון
לא. זיבול ודישון אסורים בשמיטה מדרבנן, מדין תולדת חרישה או זריעה.[59] לכן יש לזבל ולדשן במידת האפשר בערב השמיטה.[60]
לב. במטעים שבהם הדישון מתבצע על ידי מחשב, יש לתכנת את המחשב בערב השמיטה לספק כמויות דשן גדולות יחסית. בשמיטה עצמה מותר להפחית את הכמויות לפי תנאי מזג האוויר וצורכי העצים.[61] ניתן להשתמש בדשנים איטיי תמס בערב השמיטה, תוך הצנעת הדשן בקרקע.
לג. באביב השמיטה מותר לדשן בכמות המזערית הדרושה לשמירת העצים על פי בדיקות קרקע ועלים ועל פי הניסיון במשק.[62] עדיף לדשן במנות גדולות לעיתים רחוקות מלדשן במנות קטנות לעיתים קרובות,[63] ועדיף לדשן באמצעות מערכת ההשקייה.
לד. אין לדשן לאחר הקטיף לצורך גידולי השנה השמינית.
הנחיות להיתר מכירה
לה. אין לטעת עצים בשמיטה. איסור זה כולל נטיעת עצי מילואים, עצי סרק, עצים חשופי שורש ועצים שנמצאים בגוש.[64]
לו. יש להימנע מביצוע הרכבות בשמיטה, אך אם יש הכרח להרכיב בשמיטה – כגון הרכבות מילואים דחופות – מותר להרכיב על ידי גוי.[65]
לז. תיקון ההרכבה ושמירה עליה, כגון: הסרת זיזים וסורים, מריחה במשחה, כיסוי, הלבנה וכדו' – מותרים.[66]
לח. השקייה וטיפולים נגד מזיקים ומחלות שפוגעים בעצים או בפירות – מותרים כרגיל.[67]
לט. הדישון מותר לפי המידה שדרושה לקיום העצים ולמניעת פחיתת היבול.
מ. מותר לכסות את המטע ברשת.
הקדמה: דילול הפרי הוא אחת הבעיות המורכבות והחמורות של שמירת השמיטה במטעים. הדילול הוא פעולה חשובה ביותר שנעשית באופן שגרתי בכל שנה, וללא הדילול פעמים רבות נגרם נזק לעץ, ואף לא ניתן לקבל יבול נאות שראוי לחלוקה גם ב'אוצר בית דין' (בשל גודל הפרי וחמיצותו).
הדילול נעשה באופנים שונים: גיזום ענפים, דילול כימי ודילול ידני, ובשלבים שונים של התפתחות הפרי: פריחה, חנטים קטנים וחנטים גדולים.
מכיוון שההנחיות המקצועיות לדילול תלויות בכמה גורמים שמשתנים בכל שנה, כגון מנות הקור בחורף והנחיות משתנות של משרד החקלאות על חומרים שמותרים או אסורים לשימוש, וכן ישנם הבדלים בין המינים השונים ולעיתים אף בין זן לזן – יש לבחון בכל שמיטה את ההנחיות המקצועיות שמתאימות לה ואת דרכי הפעולה האפשריות והקלות יותר מבחינת ההלכה.
במטעים שיש לדלל בכל שנה, יש להקפיד ביתר שאת על גיזום מתאים בשנה השישית.
א. בדילול הפירות ישנן כמה בעיות הלכתיות:
ב. לאור האמור, מותר לדלל את הפירות רק לפי המידה ההכרחית לקבלת פירות שראויים לקטיף ולחלוקה באמצעות 'אוצר בית דין'.[72]
ג. אין לדלל את הפירות כדי להצמיח פירות גדולים יותר לצורכי מסחר או להגדלת הרווחים.[73]
ד. מותר לדלל את הפירות כדי למנוע שבירת ענפים מכובד הפירות.[74]
ה. גיזום לדילול שגורם לפריצת ענפי פרי חדשים – אסור.[75]
ו. הדילול מותר אם הוא נעשה לפי הצורך ולא מעבר לו.[76]
ז. מותר לדלל כדי לאפשר החדרת חומרי הדברה בין הפירות, כגון סירוק אשכולות ענבים. יש לבצע דילול זה לפני שהפרי ראוי למאכל ולפני שיתקדש בקדושת שביעית,[77] היינו טרם סיום שלב הבוחל.[78]
ח. בשעת הדחק מותר לדלל את הפירות כדי למנוע פחיתה גדולה ביבול השנה השמינית.[79]
ט. מן הראוי שהדילול ייעשה על ידי גוי.[80]
י. זהו סדר העדיפויות לדילול הפירות, ועדיף לבצע פעולות אלו על ידי גוי:
יא. גיזום לדילול, באופן הגורם לפריצה של ענפי פרי חדשים – אסור.[89]
יב. במטע שנמכר ב'היתר המכירה' מותר לדלל כרגיל, ויש לעשות את הגיזומים השונים על ידי גוי.
א. כאמור בפרק ט סעיף יד, במקרים רבים כדי לגדל פירות שניתן לחלקם גם במסגרת 'אוצר בית דין', יש צורך לעשות בהם מלאכות שונות, ואפשר להסתמך על הדעה הסוברת שמותר לעשות מלאכות עבור הפירות.
ב. מותר לעשות מלאכות שאיסורן מדרבנן רק כדי שהפירות יהיו ראויים לקטיף ולחלוקה באמצעות 'אוצר בית דין' ועל פי החלטות בית הדין.
ג. יש מלאכות שנעשות לצורך ריבוי היבול ושיפור איכותו לפי שלבי גידול הפרי, ויש לבחון לפני כל עשיית מלאכה אם היא נחוצה לפי הגדרת פחת היבול, ולפעול על פי הנחיות בית דין.
ד. טיפולים אלו תלויים במידה רבה בצבירת מנות הקור בחורף, ויש לבחון בכל עונה מהן ההנחיות המתאימות לה לפי הזן ומיקום המטע.
ה. טיפולים להקדמת ההתעוררות או להאחדתה או לאיחורה, באמצעות תכשירים שוברי תרדמה, מותרים על פי שיקולי בית דין, אך רק כדי ליצור רצף ארוך ככל האפשר של חלוקת פירות, ולא כדי לשווק את הפירות בזמן שבו מחירם גבוה יותר.[91]
ו. חיגור במינים שבלעדיהם לא יהיה יבול לפי דרישות בית דין – מותר.
ז. אם יש הכרח לעשות טיפולי חנטה לקבלת יבול, מותר לבצע את הפעולות האלה:
ח. דישון להגדלת כמות היבול מותר לפי המידה המזערית ההכרחית שבדרישות בית הדין.
ט. ריסוס להגדלת הפירות – כגון ריסוס 'ג'יברלין' או 'מג'יק'[93] – והשקייה להגדלת הפירות מותרים לפי הצורך, ורק כדי לקבל פירות הראויים לחלוקה על פי דרישות בית הדין.
י. טיפול נגד מחלות ומזיקים הפוגעים בפירות, כגון ריסוס נגד זבוב הים התיכון וכדומה, מותר.[94]
יא. מותר לכסות את המטע ברשת.
יב. יש להימנע מ'טיפול ירוק', אך אם ללא טיפול זה תהיה הפחתה ניכרת באיכות היבול, והיא תמנע את חלוקתו באמצעות 'אוצר בית דין' – מותר לעשות טיפול זה.[95]
הנחיות דילול הפרי, ראה בפרק לד.
יג. טיפול לאיחור ההבשלה – מותר, אם בית הדין רואה בו צורך לטובת הציבור.[96]
יד. טיפול להקדמת ההבשלה[97] על ידי שימוש בהורמונים וחומרי צמיחה למיניהם או טיפול להבשלה אחידה – אסורים.[98]
טו. קשירה והדליה למניעת פגיעה בפירות – מותרות.[99]
טז. ריסוס למניעת נשירת הפירות – מותר.[100]
יז. כיפוף ענפים שנעשה סמוך לקטיף כדי להקל על הקוטפים – מותר.
יח. כיפוף שנעשה בשלב מוקדם יותר ונועד לשנות את המפל ההורמונלי של העץ, להקדמת ההבשלה והגדלת הפירות – אסור, אלא אם כן הוא הכרחי למניעת הפחתה גדולה ביבול.[101]
יט. ריסוס הפירות כשהם מחוברים לעץ כדי להאריך את חיי המדף שלהם – מותר.[102]
כ. טיפולים שמטרתם לשפר את איכות הפירות, כגון מניעת היסדקות – מותרים.
כא. מותר לקטוף קטיף סלקטיבי, אם הוא נועד לאכילת הפירות הנקטפים. הוא הדין אם הקטיף נעשה באופן שיעודד את הפירות שנשארים על העץ לגדול.
כב. על שליחי בית הדין להשתדל לקטוף את כל הפרי הקיים, ולחלקו בכמות המרבית האפשרית, אך אין חיוב לקטוף את כל הפירות שעל העץ.
כג. מותר לארוז ולשקול את הפירות שברשות אוצר בית הדין. [103] אם יש חשש שהצרכנים יימנעו מלקחת פירות שאינם ממוינים, מותר למיין אותם לפי רמות איכות,[104] אך יש להשתדל לשווק את כל הפירות, כולל אלו שאיכותם ירודה, ולקיים בהם "ואכלו אביוני עמך" (שמות כג, ה). יש לנהוג קדושת שביעית גם בפירות שאינם ראויים לשיווק (פירות "בררה").[105]
כד. מותר לבית הדין לשמור את הפירות במקררים כדי שיישמרו, וכדי שיהיה ניתן לחלקם במשך זמן ארוך יותר.
כה. מן הראוי שבית הדין יטפל בפירות כדי שלא יירקבו במהירות, למשל באיוד לאחר הקטיף.
כו. יש להודיע למקבלי הפירות שאלו פירות שביעית. יש להדביק תווית על האריזה, המציינת שפירות אלו קדושים בקדושת שביעית ושייכים לאוצר בית דין. [106] מומלץ לצרף הנחיות הלכתיות לשימוש נאות בפירות שביעית.
כז. יש לאפשר לכל אדם לקחת מפירות המטע אף שהם ברשות אוצר בית דין.[107] במקרה זה הקוטפים צריכים לשלם לבית הדין את חלקם בהוצאות הטיפול בפירות.[108]
כח. חלוקת התוצרת תהיה באמצעות מערכת החלוקה של בית הדין ולפי הנחיותיו.[109]
כט. מותר להוביל פירות שביעית ולחלקם בכל רחבי הארץ, כולל במקומות שלא נתקדשו בתקופת הבית השני.[110]
ל. בית הדין רשאי לגבות מן הציבור את הוצאות הטיפול בפירות ולשלם לשליחיו החזר הוצאות, דמי שימוש בציוד[111] ושכר עבודה, לפי הכללים שיקבע. שכר החקלאי לא יהיה תלוי בכמות היבול ובאיכותו.
לא. מותר לצרכן לשלם על הפרי ישירות לשליח בית הדין (המגדל), אך מוטל על שליח בית הדין לדווח לבית הדין דיווח מלא על כל התשלום שהועבר לו.
לב. אסור למסור פירות שביעית להשמדה, גם במקרה של עודף פרי. קל וחומר שאסור למסור פירות להשמדה כדי לשמור על מחירם הגבוה של הפירות הנמכרים בשוק.
לג. מותר לרסס זיתים כדי להחליש את העוקץ ולהקל על המסיק.
א. יש שוני מהותי בין ההדרים לשאר המינים: פירות ההדר המבשילים על העץ בשמיטה הם פירות השייכים לשנה השישית, ואילו חנטת הפירות הקדושים בקדושת שביעית ותחילת גידולם מתרחשות בשנה השביעית, והפירות מבשילים בשנה השמינית. לשוני זה יש השלכות הלכתיות:
ב. החיגור אינו נדרש בדרך כלל, ולכן אין לעשותו. לעיתים יש צורך לבצע חיגור באבוקדו; צורך זה תלוי בזן ובכנה, ויש להתייעץ עם בית הדין.
ג. אין לבצע טיפולים לשיפור החנטה.
ד. במטעים סובטרופיים אין צורך בהאבקה זרה מיוחדת. לכן אין לבצע האבקה בידיים,[114] ואין להכניס דבורים (דבורת דבש או 'בומבוס') למטע לצורך זה.[115] אם הכנסת הדבורים למטע נעשית על ידי בעל הדבורים לתועלתו האישית ומבלי שבעל המטע ישלם לו על כך – ההאבקה מותרת.[116]
ה. אין לרסס ב'ג'יברלין' כדי לקבל חנטה טובה יותר, אלא אם כן הדבר נדרש על ידי בית הדין.
ו. לימון קֵיצי: אין לגזום את העץ בשלב ההצמאה או לקטום את הצימוח הצעיר כדי ליצור לימון קֵיצי, אך מותר להשקות כדי להוציא את העץ משלב ההצמאה.[117]
טיפולים בשלב הפרי
ז. דישון להגדלת היבול – אסור, אלא אם כן עלול להיגרם נזק לעץ.[118]
ח. השקייה: ניתן להקל בהשקייה המיועדת ל'ניפוח' הפירות, אך עדיף להוסיף מים אגב השקייה שנעשית ממילא לקיום העץ או הפירות.[119]
ט. מותר לרסס כדי להגדיל את הפירות, כגון ריסוס 'ג'יברלין' או 'מג'יק', עד שיגיע הפרי לגודל מספיק לצורך חלוקה במסגרת בית הדין.
י. ריסוסים המיועדים לטיפול במזיקים ובמחלות העלולים לפגוע בפירות או בעצים – מותרים.[120]
יא. מותר לכסות את המטע ברשת כדי למנוע מן הפירות מכות שמש, אך לא כדי לקבל תוספת צימוח.
טיפולים לקראת ההבשלה
יב. טיפול להקדמת ההבשלה[121] או לקבלת הבשלה אחידה[122] – אסור.
יג. טיפולים שמטרתם לשפר את איכות הפירות, למשל למנוע היסדקות – מותרים על פי הנחיות בית דין.
יד. מותר לקטוף 'קטיף סלקטיבי', אם הוא נועד לאכילת הפירות הנקטפים.
טו. זהו סדר העדיפויות לטיפול בשבירת צבע (בלימון, פומלית ואשכולית):[123]
טז. מותר לרסס כדי להפחית את נשירת הפירות לפני הקטיף.
יז. מותר לרסס מווסתי צמיחה כדי להאריך את העונה, אם בית דין רואה בריסוס זה צורך לטובת הציבור. [125]
יח. טיפול בפייחת מותר רק אם בלעדיו ייפסל הפרי לחלוקה על ידי בית דין.[126]
יט. יש לדשן דישון סתווי לפני השמיטה, אך הוא אסור בשמיטה.
דילול
כ. בהדרים קליפים: אור, אורה, מיכל וכדומה – במקרה שדילול הפירות נחוץ (אם ייגרם נזק ניכר לעץ, או כדי שהפרי יגיע לגודל סביר), מותר לבצע אותו, וזהו סדר העדיפויות לדילול:
כא. דילול פריחה במנגו: עדיף לדלל בטיפול כימי, אך אם הוא אינו יעיל, מותר לגזום, ועדיף לגזום על ידי גוי.
כב. בזנים בכירים שנקטפים לפני ראש השנה יש לבצע את כל ההקצרות, וכן גיזום מקיף במידה המֵרבית האפשרית, לאחר הקטיף, ולהשאיר את הכמות המקובלת של ענפי הפירות, כדי להפחית את הפריחה והחנטים בעץ.
כג. נוסף להנחיות שהובאו לעיל בפרק לה בנוגע לדילול הפירות משלב הפריחה, בעצי אפרסק ונקטרינה יש צורך לעשות פעולות גיזום מדויקות יותר:[127]
כד. מותר להסיר ענפים רב-שנתיים לפי התנאים האלה:
כה. אם יש ספק אם החיתוך מותר או אסור, יש להימנע ממנו. אם חיתוך חלקי נעשה בטעות, יש לתקנו על ידי חיתוך הענף עד בסיסו, אלא אם כן החיתוך הזיק ממילא.
כו. אין לגזום גיזום בדים גס שנועד להצמיח ענפי פרי לשנה השמינית.
הכנה לשמיטה
כז. במידת האפשר, יש להכין בשנה השישית כמות אבקה שתספיק לכל ההאבקות שנחוצות בשמיטה.
כח. יש לבצע את ארגוז התמרים לפני השמיטה.
בשמיטה
כט. מותר לקשור את המתחלים בעצים הזכריים כדי לשמור על האבקה.[128]
ל. יש להימנע מהאבקת התמרים, אך אם יש צורך בהאבקתם באופן אקטיבי, מותר על פי הנחיות בית דין לפזר תחילה את האבקה באמצעים מכניים על ידי טרקטור, ואם אי אפשר לבצע כך את הפיזור, מותר לפזר את האבקה ידנית על ידי הסרת המתחל והכנסתו לתפרחת הנקבית. מכל מקום, יש למעט ככל האפשר בביצוע האבקה זו.[129]
לא. לאחר ביצוע ההאבקה אין לאסוף אבקה ולהקפיאה כדי לשומרה לעונה הבאה.
לב. גיזום קוצים (קיוץ) כדי להקל על הקטיף ועל ההגעה למַתְחֵל הזכרי – מותר.
לג. ארגוז תמרים – אסור.[130]
לד. ניתוק החוטרים ונטיעתם בשמיטה – אסורים.
הנחיות להיתר מכירה
לה. האבקה מותרת באופן שבו היא נעשית בכל שנה.
לו. הארגוז מותר גם ע"י ישראל.[131]
לז. ניתוק החוטרים ונטיעתם בשמיטה – אסורים.
לח. ההנחיות הן גם לשליחי 'אוצר בית דין' וגם למי שמכר את הקרקע בהיתר מכירה.[132]
לט. בערב השמיטה, יש להקפיד ולזבל את הזיבול הסתווי לפני ראש השנה. את הזיבול לצורך יבול השנה השמינית יש לתת רק לאחר ראש השנה של השנה השמינית.
מ. יש להימנע מדישון בשמיטה.
מא. לפני השמיטה יש לבצע את הגיזום לגובה שלושה פקעים לאחר השתילה.
מב. בשמיטה מותר להדלות ולקשור ענפים שמניבים פירות באותה שנה, אך אין להדלות ולקשור ענפים שיניבו פירות בשנה השמינית. את אלה יש להדלות לאחר ראש השנה של השנה השמינית.[133]
מג. ההשקייה מותרת לפי המידה שתניב פירות שראויים לחלוקה על ידי 'אוצר בית דין'.
מד. אין לגזום את הענפים שהניבו פרי לאחר הקטיף ולהרחיקם. יש לעשות כן לאחר ראש השנה של השנה השמינית.
[6] להגדרת כנה בתור נושאת פרי, עי' 'התורה והארץ' (ח"א עמ' 118 ואילך). כנות כגון כנות לימון גס או אפרסק בלדי הן כנות נושאות פרי. כנות שאינן נותנות פרי הן כנות סרק, כגון כנות גפן זכריות; בכנות אלו אין איסור ערלה. יש לציין שהרכבת רוכב נושא פרי על כנת סרק מותרת רק אם שניהם מאותו מין; ראה ירושלמי (כלאים פ"א ה"ד; שם ה"ז); שו"ע (יו"ד סי רצה סעי' ג).
[7] קוטר החור צריך להיות 2 ס"מ לכל הפחות, כפי שמקובל בשתילים בעלי 'חור רבנות'.
[8] יש לתת את הדעת על קיום נצרי רימון, מכיוון שהם יוצרים בעיות רבות במניית שנות ערלה, ובשמיטה יש בעיה לגזום אותם. לכן, מומלץ מאוד להקפיד לגזום אותם לפני השמיטה.
[9] מפני שבשמיטה אין לעשות פעולות שמטרתן הכנה לזריעה.
[10] בצאת השנה (עמ' כח סעי' א והע' 3, עמ' פז סי' א).
[11] לאחר מכירת הקרקע אין לאסור משום מראית העין: עי' כרם ציון (פרק ח סעי' ג; פרק יט, גידולי ציון ס"ק). אך רצוי להימנע מבעיות של ערלה.
[12] הגר"נ קרליץ הורה, שכל פעולה שבלעדיה ייפגע רוב יבול אחת השנים הבאות בכמות או באיכות - מוגדר כ"אוקמי אילנא", ומותר לדעת החזו"א (סי' כא ס"ק יד).
והרה"ג יעקב אריאל הורה שניתן לסמוך גם על המקילים בהפסד של ששית מיבול אחת מהשנים הבאות.
אמנם לדעת הרב קוק ("שבת הארץ" פ"א ה"ה אות ח, יא, יב, יג, טו, פ"ג ה"ט אות ו, ועי' פ"א ה"ה אות טז, כז/ 6). וכך הורה הגר"ש ישראלי, מותר במטע צעיר לעשות רק פעולות לשמירת הקיים.
[13] ראה פרק לד.
[14] על פי שבת הארץ (פ"א ה"ה אות טו).
[15] עי' שבת הארץ (פ"א ה"ה אות יא; שם הכ"ב אות ג).
[16] מכיון שבשמיטה לא מבצעים גיזום חזק, אין בעיה של חשיפה פתאומית לשמש שעלולה לגרום נזק משמעותי לעץ הקיים. הצורך בסיוד הוא למנוע הפרעה להתפתחותו התקינה של העץ. ובמקרה זה הוא אסור, כמו "כריכה" ו"עשיית בתים": עי' "שבת הארץ" (פ"א ה"ה אות יא, טו). במקרה ונוצר צורך יחודי כגון הגעה של מזיקים למטע, ניתן לעשותה מדין 'אוקמי אילנא'.
[17] פעולות אלו נצרכות כדי שהעץ יצמח למעלה: גיזומים וקיטומים אסורים משום צימוח, וקשירה אסורה מדין כריכת אילנות; ראה שבת הארץ (פ"א ה"ה אות יא).
[18] הלכות שביעית (סי' א, כסא דוד ס"ק ס). וכן משמע בתורת השמיטה (סי' ג, ציונים ס"ק כז).
[19] עפ"י "הליכות שדה" (מס' 43 עמ' 20).
[20] פעולה זו דומה לזמירה ראה לעיל פרק ז סע' א- ב, דיון בשאלה האם פעולה זו אסורה מדרבנן או מן התורה.
[21] בנוגע לסורים שיוצאים מן הכנה, ראה בצאת השנה (עמ' לא סעי' ו; עמ' לח סעי' ב). הרב קוק (שבת הארץ פ"א ה"ה אות יב) התיר למעשה גיזום 'לאוקמי'. ועי' שבת הארץ (פ"א ה"ה אות כג).
[22] הסרת פרחים אסורה מדרבנן ומותרת כשמדובר ב'אוקמי אילנא'. לדעה המקֵלה, 'אוקמי אילנא' נאמר גם על הפירות שעתידים לצמוח; לפי הגר"נ קרליץ בדעת החזו"א (סי' כא ס"ק יד) אפשר להקל, וכן דעת הגר"י אריאל.
[23] לדעת הגר"ש ישראלי והגר"נ קרליץ, יש בזה איסור מן התורה, משום "בצירה לעבודת האילן". ראה לעיל פרק ח סע' ה, ועי' "שבת הארץ" (פ"ד הכ"ב אות ג) דעת הסוברים שאיסור זה נאמר גם בפירות שאין בהם קדושת שביעית. ועי' שו"ת משנת יוסף (ח"ג סי' כה-כו).
לדעת הגרש"ז אויערבך (מעדנ"א סי' ג פרק ב ס"ק ח) איסור "בצירה לעבודת האילן" נאמר רק בפירות שיש בהם קדושת שביעית, ולכן כתב שאיסור זה נאמר רק בעצים שכבר עברו את שנות הערלה
[24] כדין כל מלאכה למטרה שאיננה חקלאית, שלא נאסרה; ראה לעיל פרק ד סע' יב, ועי' בצאת השנה (עמ' נג הע' 1) שם נאמר שאין איסור הפסד בפירות ערלה. וכך הורה הגר"מ אליהו . אמנם לדעת מדברי הרב קוק ("שבת הארץ" פ"א ה"ה אות ח, יא, יב, יג, טו, פ"ג ה"ט אות ו, ועי' פ"א ה"ה אות טז, כז/ 6). וכך הורה הגר"ש ישראלי. מותר במטע צעיר לעשות רק פעולות לשמירת הקיים.
[25] בצאת השנה (עמ' נג סע' א).
[26] הרב קוק (שבה"א פ"א ה"ה אות יג) ולדעתו הפיסוג שנאסר הוא רק אם העץ יכול לעמוד בפני עצמו.
[27] למרות שאין צורך מעשי ביבול שגדל, מדובר באיסור מן התורה, שכן הזריעה נאסרה מן התורה.
[28] עפ"י "שבת הארץ" (פ"א ה"ה אות טו).
[29] רמב"ם (פ"א הי"ח). ועי' שבת הארץ (שם אות ג).
[30] מכיוון שהצורך בכיסוי הוא למנוע נחיתת מזיקים ולמנוע אידוי מן הקרקע, הוא נחשב גם פעולת 'לאוקמי' וגם פעולת 'לאברויי', ואפשר להתירן לדעת הרב קוק ; ראה שבת הארץ (פ"א ה"ה אות כז/2).
[31] מומלץ גם לבחון את נוהלי משרד החקלאות בנוגע לשאריות חומרי ההדברה לפני שיווק הפירות. בית דין צריך לשקלל את הנהלים האלה בהחלטתו על הטיפול המתאים.
[32] פעולה זו נחשבת 'אוקמי אילנא', והיא מותרת.
[33] מכיוון שמלאכות אלו אינו נעשות בגוף הקרקע ומטרתן היא מניעת נזק בלבד, ניתו להקל בהן.
[34] פעולה זו קרובה להיחשב 'גרמא', מפני שהשפעתה על העשבייה ניכרת רק לאחר כמה ימים; עי' שבת הארץ (פ"ה ה"ג אות ו).
[35] פעולה זו היא אינה חודרת לקרקע בכלל. ויש אוסרים פעולה זו גם אם היא לאוקמי: עי' "שבת הארץ" (פ"א ה"ה אות יד).
[36] רמב"ם (פ"א ה"ז. ועי' "שבת הארץ" (פ"א ה"ז אות ב-ג, פ"ג ה"ט אות א).
[37] הוראת הגר"ש ישראלי זצ"ל. הוא נטה לומר שגם חדירה קלה לקרקע איננה בגדר חרישה.
[38] באדמות קלות גם דיסק סגור פולח את הקרקע ומוגדר בתור חרישה.
[39] עשבי הבר בכללותם אינם משמשים למאכל בהמה בפועל, ועי' חוקות הארץ (פ"ה הי"ח).
[40] עי' שביעית להלכה ולמעשה (עמ' 35 סעי' יב והע' 21).
[41] פאה"ש (סי' כ ס"ק יא) בדעת הרמב"ם שפעולה בגוף האילן אסורה. לכן עדיפה פעולה המגיעה לאילן באופן עקיף. אך אם נדרש לכך קילטור - עדיף לרסס על העץ עצמו.
[42] פאת השלחן (סי' כ ס"ק יא) בדעת הרמב"ם, שסובר שפעולה בגוף האילן אסורה. לכן, עדיף לעשות פעולה שמגיעה לאילן באופן עקיף. אך אם נדרש לכך קִלטור, עדיף לרסס על העץ עצמו.
[43] עי' בצאת השנה (עמ' לא סעי' ד; עמ' מב ד"ה פרדסים). רוב הפוסקים סוברים שיש להתיר מלאכות 'לאוקמי' גם בגוף האילן; עי' שבת הארץ (פ"א ה"ה אות ח).
[44] דיסוק למטרה זו אסור לכל הדעות, מפני שהוא חודר לקרקע ומועיל לשפר את תכונותיה: ראה לעיל (פרק ה).
[45] מכיוון שענף חולה או יבש עלול לגרום למות העץ, אם לא ייגזם מיד. לדעת הרב קוק זצ"ל, יש להתיר את כל המלאכות שמוזכרות לאיסור אם מתברר שהן דרושות 'לאוקמי אילנא'; עי' שבת הארץ (פ"א ה"ה אות כז/6).
[46] הלכות שביעית (זילבר א, נה).
[47] על פי רמב"ם (פ"א ה"ז). ועי' שבת הארץ (פ"א ה"ז אות ד).
[48] ראה לעיל פרק ה.
[49] תיחוח הוא חרישה גמורה.
[50] הליכות שדה (מס' 2 עמ' 2). ועי' שבת הארץ (פ"א ה"ה אות ה; שם ה"ז אות ד).
[51] רמב"ם (פ"א ה"ח; שם ה"י); בצאת השנה (עמ' מו סי' ב); שבת הארץ (פ"א ה"ח אות ב). לעניין השקייה המיועדת להגברת הצימוח, עי' שבת הארץ (פ"א ה"ח אות ג); שמירת שבת כהלכתה (ח"ב סי' ס"ז ס"ק סג).
[52] השקייה זו נצרכת אם יש הצטברות של מלחים סביב שורשי הצמח העלולה לגרום לו לנזק ניכר. במקרה כזה יש להשקות את הצמח כדי לדחוק את המלחים שהצטברו סביב העץ, ומותר לעשות זאת מדין 'אוקמי אילנא'.
[53] בניקיון זה אין פעולה בקרקע או באילן.
[54] "הליכות שדה" (מס' 50 עמ' 45)
[55] פאת השלחן (סי' כ סעי' ה; שם ס"ק יד, טז); שבת הארץ (פ"א ה"ה אות יג, יז, יט, כ; פ"ג ה"ט אות ב).
[56] שבת הארץ (פ"א ה"ה אות יג, יז; שם הכ"ב אות ג). והגרב"צ עוזיאל (התורה והמדינה ג עמ' צא) אוסר.
[57] עי' שבת הארץ (פ"א ה"ה אות יט-כ).
[58] עי' שבת הארץ (פ"א ה"ה אות יא).
[59] רמב"ם (שמיטה ויובל פ"א ה"ד).
[60] אם פעולות אלו נצרכות לאוקמי אילנא או לאוקמי פירא, עפ"י ההגדרות דלעיל פרק ט – מותר, עפ"י הסייגים המובאים שם, ובכל מקרה עדיף להשתמש בדשנים איטי-תמס או לדשן דרך מערכת ההשקייה.
[61] לעניין שביתת הארץ במלאכות דרבנן, עי' מעדני ארץ (סי' יג ס"ק טו); שו"ת משנת יוסף (ח"ג סי' כ).
[62] לעניין היתר דישון במקום ההכרח, עי' בצאת השנה (עמ' כח סי' ב; עמ' לב סעי' יד), על פי הרב קוק (שבת הארץ, פ"א ה"ה אות י) והחזו"א (סי' כא ס"ק יז); ועי' תשובות וכתבים (לגריא"ה הרצוג, זרעים סי' עא).
[63] עי' חזו"א (סי' כא ס"ק יז ד"ה ולכן).
[64] משפט כהן (סי' עא סעי' ה; סי' עב); בצאת השנה (עמ' לא סעי' ו; עמ' לח סעי' ב); אגרות הראיה (ח"ב סי' ת), מלאכה זו אינה צורך השמיטה כלל, ואין מקום להתירה.
[65] משפט כהן (סי' עג), ועי' שם שהביא מנהג מהדרין לבצע את ההרכבה תחת החופה; בצאת השנה (עמ' כח סעי' א והע' 4; עמ' לא סעי' ו-ז; עמ' לח סעי' ב; עמ' פז סי' ב סעי' ה).
[66] בצאת השנה (עמ' לא סעי' ו, עמ' לח סעי' ב). ועי' פסקי הגרנ"ה הלוי (בצאת השנה עמ' עח שאלה ג).
[67] בצאת השנה (עמ' לא סעי' ד).
[68] ראה פרק יג, לגבי איסור זה, כשמורידים את החנטים מהעץ גורמים להפסדם.
[69] משום שכאמור חלק משיטות הדילול הןא גם הורדת חלק מהענפים, שמטרתם היא צימוח שאר הפירות.
[70] משום שמורידים פירות כדי לחזק את העץ. עי' מנחת שלמה (סי' נא אות ח בסופה).
[71] ראה פרק ט סע' ה.
[72] שו"ת משנת יוסף (ח"ב סי' כג אות ד).
[73] מטרת פעולה זו להוסיף צימוח, והיא אסורה מדין 'אברויי אילנא'. גם אם נאמר שפעולות אלו להגדלת הפירות מותרות משום 'פסידא', ההיתר מותנה בשיקוליו של בית דין בנוגע לצורך הציבור בפירות כאלה. ועי' שו"ת משנת יוסף (ח"ב סי' כא אות ב).שמיטת תשמ"ז בכפר עציון (עמ' 49 -50).
[74] פעולה זו נחשבת בוודאות 'אוקמי אילנא', ומכיוון שאין מטרתה הוספת פירות, היא מותרת, למרות שיש בה תועלת לפירות הנותרים. הגר"ש ישראלי הורה שהסרת פירות 'לאוקמי אילנא' לא נאסרה באיסור בצירה לעבודת האילן.
[75] מכיוון שפעולה זו קרובה מאוד להגדרת 'זמירה' מן תורה, אין להתיר אותה למניעת נזק.
[76] מלאכה לאוקמי ולאברויי הנעשית במעשה אחד, ראה לעיל פרק ט סע' ח.
[77] דילול זה איננו אלא הכשרה למלאכה מותרת, והוא אינו מלאכה חקלאית. לעניין זה עי' חזו"א (סי' יז ס"ק יט ד"ה שם מה); שבת הארץ (פ"א ה"ט אות א, ג). וּודאי שכן הוא לסוברים ש'אוקמי פירא' נאמר על הפירות.
[78] תודתי נתונה למר אהרון צויבל מרכז יקב כרמל, על מידע זה.
[79] על פי בצאת השנה (עמ' נג סעי' ב).
[80] הגר"מ אליהו הורה שקשה להתיר את עשיית הדילול על ידי ישראל אפילו בגרמא.
[81] הצעת המדריך החקלאי מאיר פרנקל ז"ל. בנוגע לאיסור השחתת פירות שביעית מרגע הפריחה, עי' שבת הארץ (פ"ה ה"ג אות ח).
[82] ריסוס זה קרוב להיות גרמא, בתקופה זו עדיין אין פרי קיים. ולכן אין בעיה של הפסד ושל בצירה לעבודת האילן.
[83] בצאת השנה (עמ' נג סעי' ב). בשלב זה עדיין אין פירות, אך הפעולה מתבצעת בידים.
[84] שבירה ביד היא פעולה בשינוי, והיא איננה בכלל זמירה של תורה, ראה לעיל פרק ז סע' ו, בדעות השונות לשלב בו חלה על הפרי קדושת שביעית ראה שבת הארץ (פ"ה ה"ג אות ח), עי' מאמר הגרב"צ עוזיאל (התורה והמדינה ג עמ' פח); כרם ציון (תרומות פרק ד, גידולי ציון ס"ק א) בשם הגרש"ז אוירבך; שו"ת משנת יוסף (ח"א סי' טז אות ב, ח"ב סי' כג אות ג). שמיטת תשמ"ז בכפר עציון עמ' 49 הע' 43 בשם הגר"מ אליהו . ועי' מש"כ הרה"ג יעקב אריאל ("התורה והארץ" א עמ' 54) עפ"י דעת הרב קוק (משפט כהן סי' ג, "שבת הארץ" פ"ה הי"ח אות ה והע' 18). ועי' "מאורות" (מס' 1 עמ' 25); "שמיטה ממלכתית" (פרק ד סעי' 4). דין גרם הפסד בפירות שביעית, עי' "שבת הארץ" (פ"ה ה"ג אות ו).
[85] דילול ענפים עד לבסיסם, באופן שאינו גורם ליצירת ענפים חדשים - אסור מדרבנן לכן הוא מותר לאוקמי אילנא. אעפ"כ הורה הגר"מ אליהו, שמן הראוי לחשוש לסוברים שכל גיזום המסייע לצמיחה אסור מהתורה, ועדיף לעשותו ע"י גוי.
[86] לאחר "עונת המעשרות" אין איסור הפסד בקטיף הפירות: עי' רמב"ם (פ"ה הט"ו-הי"ז) הגדרת "עונת המעשרות" עי' "שבת הארץ" (פ"ד ה"ט אות ב). הגר"ש ישראלי הורה שכיום שלב זה הוא השלב המוקדם ביותר בו בני אדם יכולים לאכול, ואין הולכים אחר השיעורים שקבעו חז"ל. ועי' תורת השמיטה (סי' יג סעי' סג עפ"י מזבח אדמה (שער המים סי' ה); מנחת שלמה (סי' נא אות יד); הלכות שביעית (סי' ו, כסא דוד ס"ק טז). ולענין אפרסקים, עי' "שמיטה ממלכתית" (פרק ד סעי' 4).
[87] לדעת הגר"ש ישראלי (התורה והמדינה ג עמ' קלט) דילול זה מותר, מכיוון שהוא נעשה לתועלת הציבור. ועי' שבת הארץ (פ"ה הי"ז אות ב והע' 3). לדעת הרב קוק ("שבת הארץ" פ"ה ה"ג אות ה) אין היתר להפסיד פרי אחד כדי להשביח פרי אחר. לדעת הגרש"ז אויערבך ("מפרי הארץ" שביעית עמ' 9) יש להתיר הפסד פירות שביעית לצורך גידולם של פירות שביעית אחרים. ומקורו בתוס' פסחים (סו ע"ב ד"ה והא). ועי' "שמיטה ממלכתית" (פרק ד סעי' 3). ועי' "שבת הארץ" (פ"ה הי"ז אות ב והע' 3). בספר הלכות שביעית (ח"א מילואים עמ' קפג) כתב שדילול זה אסור מן התורה, משום בצירה לעבודת האילן. וכ"כ הרב משה יצחק דייטש (שו"ת משנת יוסף ח"ב סי' כג אות ג). דפי הלכה לחקלאים (עמ' 12 סעי' ג והע' 6) בספר "שמיטה ממלכתית" (שם, הע' 2) מובא בשם הגרש"ז אויערבך שאין איסור בצירה לעבודת האילן במטע שברשות אוצר בית דין, מפני שאין זו בצירה כדרך בעלים. ועי' מנחת שלמה סי' נא אות ח בסופה). וכן נכתב ב"שמיטת תשמ"ז בכפר עציון" (עמ' 49 הע' 44) בשם הגרי"ש אלישיב . ולדעת הגר"ש ישראלי אין איסור זה אמור כלל בקטיף לצורך הפירות (ועי' מאמרו, התורה והמדינה ג עמ' קלט).
[88] שיטה זו נוסתה בהצלחה על ידי המדריך החקלאי מאיר פרנקל ז"ל. יש לכוון את המכות על הענף כדי שיורידו את מספר הפירות הדרוש, אך אין להכות ולהתכוון להוריד כמות גדולה מן הנדרש.
[89] מכיון שפעולה זו קרובה מאד להיות זמירה של תורה, אין להתיר אותה למניעת נזק.
[90] הנחיות אלו תקפות גם למי שמוכר את פירותיו מראש לגוי, וכפי שהורה הגר"א שפירא . בנוגע לדין 'אוקמי' בגידולים של גוי, עי' שו"ת מהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון סי' רנט); מעדני ארץ (סי' ט אות ח).
[91] כך נמסר בשם הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ (שביעית להלכה ולמעשה עמ' 27 סעי' ג והע' 10).
[92] ראה שבת הארץ (עמ' 210).
[93] ריסוס זה נדרש להגדלת הפירות במינים רבים של עצים נשירים או להגדלת גרגרי ענבים חסרי חרצנים, ולפי דעה זו הוא נחשב 'פטומי פירא'. הריסוס גם מדלל את האשכול על ידי השמדת חלק מן הענבים.
[94] בצאת השנה (עמ' מב ד"ה פרדסים).
[95] ה'טיפול הירוק' נועד להוסיף לפירות צבע וטעם. פעולה זו נחשבת 'פטומי פירא', והיא אסורה; עי' שבת הארץ (פ"א ה"ה אות ג-ד).
[96] מסתבר שזו איננה מלאכה כלל, אף שהיא משתלמת לחקלאי. אך היתרה מותנית בשיקוליו של אוצר בית הדין, מתוך ראייה של טובת הציבור, ולא מתוך שיקול של רווח נוסף, שהוא בכלל מסחר בפירות שביעית
[97] הקדמת הבשלה נחשבת הצמחה, ולכן היא מלאכה אסורה. ועי' שבת הארץ (פ"ג ה"י אות א).
[98] עפ"י המאירי (מו"ק ג ע"א ד"ה ואין מפרקין). ועי' שבת הארץ (פ"א ה"ה אות ד).
[99] עי' הליכות שדה (מס' 50 עמ' 52).
[100] על פי שבת הארץ (פ"א ה"ז אות א). ועי' שו"ת משנת יוסף (ח"ג סי' יב יד).
[101] על ניסוי מקצועי בכיפוף ענפים בתור תחליף לזמירה, ראה הליכות שדה (מס' 47 עמ' 24).
[102] ריסוס זה נחשב 'צורך הפירות'.
[103] הוראת החזו"א (מובאת בהליכות שדה 50 עמ' 35). ועי' שבת הארץ (פ"ו ה"ג אות ב והע' 10). הרב בן ציון יאדלר (בספרו בטוב ירושלים, מובא בהליכות שדה שם עמ' 34) העיד שבשמיטת תר"ע נהגו לחלק את הפירות מאוצר בית הדין ללא משקל.
איסור שקילה בפירות שביעית, עי' רמב"ם (פ"ו ה"ג-ה). טעם האיסור, עי' שבת הארץ (פ"ו ה"ג אות א בהערות).
[104] מכיוון שההוצאות על פירות באיכות גבוהה זהות להוצאות על פירות באיכות ירודה אין מקום להתיר מיון וקביעת תשלום לפי סוגים. מאידך גיסא הורה הגר"ש ישראלי, שמכיוון שאדם נהנה יותר מפירות באיכות גבוהה יש מקום לכך שישלם השתתפות גבוהה יותר בהוצאות הטיפול. ועי' שמיטה ממלכתית (פרק יא סעי' 7).
[105] בקבורת פירות שביעית יש חשש לאיסור הפסד פירות שביעית. אך יש לשקול אם לראות בכך גרם הפסד, שמותר. לעניין זה עי' שבת הארץ (פ"ה ה"ג אות ו).
יש להביא ראיה להיתר זה ממש"כ הטור (יו"ד סי' שלא דף רעא) שמותר בזמננו לקבור תרומה טהורה. ועי' משפט כהן (סי' לח אות ג), שם נאמר שאסור לקבור תרומה ומע"ש, אף ששם הקלו כדי למנוע תקלה, דבר שאינו קיים בפירות שביעית
[106] בצאת השנה (עמ' לב סעי' טז).
[107] בצאת השנה (עמ' מב, ד"ה ירקות). ועי' מכתב הגרי"מ חרל"פ, אגרות חמדה (עמ' 247).
דין מסירת פירות שביעית לאדם החשוד שלא ישמור על קדושתם, עי' שבת הארץ (פ"ח הט"ז אות ב). ועי' שמיטה ממלכתית (פרק יב).
[108] בצאת השנה (עמ' מב, ד"ה ירקות והע' 10).
[109] דפי הלכה לחקלאים (עמ' 43 סעי' ו). ועי' שמיטת תשמ"ז בכפר עציון (עמ' 33-25).
[110] חזו"א (סי' ד ס"ק ד, סי' יג ס"ק ג). ועי' שבת הארץ (פ"ה הי"ג אות ב).
ויש אוסרים יצוא לגבולות עולי מצרים: עי' ירושלמי (פ"ד ה"ה); תורת הארץ (ח"ב פרק ב ס"ק מ). איסור יצוא בפירות שביעית, ראה לקמן פרק כג (סעי' א).
גם אילת כלולה בגבולות עולי מצרים: ראה לעיל פרק א סע' יח. וכך הורה הגר"מ אליהו . נמסר בשם החזו"א שאילת היא מחוץ לגבולות עולי מצרים ג"כ, ולדעתו אסור להוביל לשם פירות שביעית.
[111] חזו"א (מובא בהליכות שדה, 50 עמ' 37-36); הגר"נ קרליץ (שם, עמ' 42).
[112] פעולה זו מותרת רק בפירות שהגיעו לעונת המעשרות לפני השמיטה, עונת המעשרות בהדרים היא 'משיעגילו' (רמב"ם מעשר שני פ"ב ה"ה).
[113] מכיוון שהקיטומים הם פעולות שמיועדות להגדלת הפירות ולא ליצירת צימוח חדש, מותר לעשותם לפירות השנה השישית.
[114] ירושלמי (פ"ד ה"ד) לפי פירוש הרש"ס (ד"ה אין מרכיבין); תוספתא (פ"א ה"ט לפי תוספתא כפשוטה עמ' 491) ועי' "שבת הארץ" (פ"א ה"ה אות כד).
[115] עפ"י "שבת הארץ" (פ"ב ה"ד אות ה).
[116] כדין מדיֵיר לצורך הבהמות: עי' ראב"ד (פ"ב ה"ד); משפט כהן (סי' פא); שבת הארץ (פ"ב ה"ד אות ב).
[117] מטרת הגיזומים והקיטומים היא לעורר ניצנים, ואם כן – זו פעולת הצמחה, והיא אסורה.
[118] זהו "פטומי פירא" גמור לדעה זו.
[119] עי' שו"ת משנת יוסף (ח"ב סי' כב).
[120] בצאת השנה (עמ' מב ד"ה פרדסים).
[121] הקדמת הבשלה נחשבת הצמחה, ולכן היא מלאכה אסורה. עי' שבת הארץ (פ"א ה"ה אות ד; פ"ג ה"י אות א).
[122] על פי המאירי (מועד קטן ג ע"א ד"ה ואין מפרקין). ועי' שבת הארץ (פ"א ה"ה אות ד).
[123] שמירת צבע כשלעצמה היא פעולה מותרת, ולכן מעכבי צמיחה מותרים. הפעולות האחרות קשורות להוספה בעץ, ויש בהן בעיה מצד 'פטומי פירא'.
[124] הפסקת דישון איננה פעולה שנעשית בידיים אלא גרמא בלבד.
[125] מסתבר שריסוס כזה אינו נחשב 'מלאכה', אף שהוא משתלם לחקלאי. עם זאת, היתרו מותנה בשיקוליו של 'אוצר בית דין' מתוך בחינת טובת הציבור, ולא מתוך רצון להרוויח רווח נוסף, רווח שנחשב 'מסחר בפירות שביעית'.
[126] הפייחת אינה גורמת נזק מהותי לפירות, אלא רק קשיים בשיווקו.
[127] הנחיות אלו נכתבו על פי הוראותיו של הרב זאב וייטמן; ראה שמיטה ממלכתית פרק ג סעי' 6; פרק ד סעי' 5-4.
[128] על פי שבת הארץ (פ"א ה"ה אות יא) ולפי הדעה השנייה, שאיסור הכריכה הוא רק אם מטרת הכריכה היא השבחת האילן והבראתו.
[129] ראה שבת הארץ (פ"א ה"ה אות כד עמ' 210), יש לציין כי יש הסוברים שאין לבצע כלל פעולות של האבקת תמרים- הערת הגר"ד לאו.
[130] פעולה זו היא תולדת נטיעה, והיא אסורה מדרבנן כמו הברכה; ראה לעיל פרק ו סע' כו.
[131] פעולה זו מקבילה להברכה, ואיסורה מדרבנן: ראה לעיל פרק ו סעיף כו; "שבת הארץ" (פ"א ה"ד אות ג).
[132] החומר המקצועי דלהלן לקוח מן החוברת 'גידול פטל ואוסנה', בהוצאת משרד החקלאות – שירות ההדרכה והמקצוע.
[133] הדלייתם נחוצה לכמה מטרות: הקלה על הקוטפים, צימוח טוב יותר של הצמח ושמירה על הפרי מקלקול בעקבות היותו שרוע על הקרקע. כל הפעולות האלה יכולות להיעשות לאחר ראש השנה של השנה השמינית.