התשובה
הסבון יכול לפגום את הטעם, אך אין בכך כדי לפטור מהצורך בליבון, שכן גם בכלי שטעמו נפגם אסור להשתמש לכתחילה, ועוד, שסתם כלים אינם בני יומם ונותנים טעם לפגם ובכל זאת אסור להשתמש בכלי חמץ בפסח ללא הכשרה מתאימה. הדרך המומלצת להכשיר פלטה היא לצפות אותה ברדיד אלומיניום מהודק לפלטה, להפעילה כך כחצי שעה (היא תגיע ל-250 מעלות בערך), להסיר את הכיסוי, ולהניח כיסוי חדש (לא מהודק) לימי החג. לכן, במידת האפשר, רצוי להשתמש בפלטה חדשה לימי הפסח. לעיתים קרובות אנשים מניחים חלה על הפלטה לחימום, אם כן, הפלטה בולעת חמץ בחום ללא נוזלים, מה שאומר שצריך להכשירה בליבון ממש. חציצת רדיד אלומיניום מועילה עקרונית, אך באופן מעשי יש מקום לחשש גלישה או קריעת הציפוי, ואם במשך החג גלש מרק/נוזל מתחת לכיסוי – יש לדון אם זהו בגדר 'נותן טעם' או 'נותן בן נותן טעם' (נ"ט בר נ"ט), ואכמ"ל. לכן, במידת האפשר, רצוי להשתמש בפלטה חדשה לימי הפסח.[1]
[1]. ראה הלכות חגים לגר"מ אליהו, פ"ה סעי' פב; אור לציון, ח"ג פ"י בהערות לשאלה ד; חוט השני, פ"י סעי' ז אות ד, שכתב לקנות חצובה חדשה, וממילא משמע שהוא הדין לפלטה. ומה שכתב בהמשך באות ח, שאם רק 'אפשר שנשפך שם חמץ, סגי בליבון קל', היינו כשאינו יודע שהניח שם חמץ לחימום, אמנם בחזון עובדיה, עמ' קלח, כתב שדי שיערה רותחים, אך נימוקו הוא שחומרת הרמ"א ללבן חצובה נובעת מ'חששא רחוקה', מפני שאף אם אירע שנשפך עליו חמץ, הרי כבר נשרף והלך לו. ותמיהה לי טובא על כך, שהרי פלטה לא שורפת כלל את החמץ שעליה, אף אם תעמוד בחומה ימים רבים, ובזה היא אינה דומה כלל לחצובה.
