כאשר מתפללים תפילת מנחה סמוך לשקיעה, הכהנים אומרים בחזרת הש"ץ ברכת כהנים. הטעם לכך הוא שמעיקר הדין, ראוי היה לומר ברכת כהנים בתפילת מנחה בכל ימות השנה; אלא שאין נוהגים כן, משום שכהן ששתה יין אינו רשאי לישא את כפיו, וחכמים חששו שהכהנים לא יתנו דעתם לכך ויאמרו את ברכת כהנים לאחר שתיית יין. אך בתענית ציבור חשש זה אינו קיים, ולכן ניתן לומר ברכת כהנים במנחה1.
הטעם לכך שדין זה נאמר רק בתפילת מנחה הסמוכה לשקיעה הוא חששם של חכמים שאנשים יטעו, ומכך שאומרים ברכת כהנים במנחה בתענית הם ילמדו שניתן לומר ברכת כהנים גם ביום רגיל, ולכן גזרו שלא לומר ברכת כהנים בתענית בתפילת מנחה הדומה לתפילת מנחה הנאמרת בכל השנה. בזמן חז"ל נהגו להתפלל מנחה בשעה מוקדמת בכל ימות השנה, ולכן הם קבעו כי בתפילת מנחה בשעה מוקדמת בתענית, אין אומרים ברכת כהנים, אך בתפילת מנחה הסמוכה לשקיעה בתענית, אומרים ברכת כהנים, שכן היא אינה דומה לתפילת מנחה הנאמרת בכל ימות השנה, אלא לתפילת נעילה שדרך לאומרה סמוך לשקיעה2.
בימינו השתנו הרגלי זמן התפילה, ורבים מתפללים מנחה סמוך לשקיעה בכל ימות השנה, אך תקנת חכמים לומר ברכת כהנים רק במנחה הסמוכה לשקיעה נשארת בתוקפה3.
למנהג יוצאי אשכנז, תפילת מנחה הנאמרת בזמן 'מנחה קטנה' (שעתיים וחצי זמניות לפני צאת הכוכבים) היא תפילה הסמוכה לשקיעה, ואומרים בה ברכת כהנים4. ולמנהג יוצאי ספרד, רק תפילה הנאמרת בחצי השעה הסמוכה לשקיעה היא תפילה הסמוכה לשקיעה, ורק בה אומרים ברכת כהנים5.