ט"ו באב. ט"ו באב
נוסף על אירועים אלו, יום ט"ו באב הוא היום שבו סיימו בזמן המקדש לכרות עצים למערכה1, והיו שמחים ביום זה כיוון שהשלימו בו מצווה גדולה זו2. הטעם לכך שסיימו לכרות את העצים דווקא בט"ו באב הוא שעצים לחים פסולים מלשמש עצי מערכה למזבח3, כיוון שהם מעלים עשן רב, והם עלולים להתליע4, ואין זה כבוד להדליק את אש המערכה בעצים מתולעים5. לכן בזמן המקדש הקפידו לכרות את העצים למערכה דווקא בימות הקיץ, כדי שחום השמש ייבש את העצים. בט"ו באב, נחלש כוח החמה ואין בכוחה לייבש את העצים, לכן פסקו לכרות עצים למערכה ביום זה6.
רבנו גרשום מפרש שהשמחה בסיום כריתת העצים למזבח איננה משום שביום זה סיימו את מצוות כריתת העצים למערכה, אלא משום שכל עוד היו עסוקים בכריתת העצים, היו מתבטלים מלימוד תורה, ובט"ו באב פסקו לכרות את העצים והיו פנויים לעסוק בתורה, ולכך עשאוהו יום טוב7.
מפירוש רבנו גרשום ניתן ללמוד על חשיבותו הרבה של לימוד התורה. כורתי העצים עסקו במצווה חשובה של כריתת עצים לצורך המקדש, ואף על פי כן היום שבו סיימו לעסוק בדבר ויכלו להתפנות ללימוד התורה בלא כל עיסוק אחר - נחשב יום טוב, שאותו מציין כלל ישראל לדורות8.
נוהגים אפוא ביום ט"ו באב שמחה9- אין מתענים בו10, ואין אומרים בו תחנון11 ולא במנחה שלפניו12.
ט"ו באב - יום שמחה ואחדות
סיום כריתת עצי המערכה בט"ו באב
קריאת הפרק ברצף