אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.

הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.

צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.

מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.

פרוייקט בסיוע משרד התרבות והספורט- מנהל התרבות.
המחלקה למכוני מחקר תורניים.
 
חזור למפתח הערכים

יוצא דופן

כתיבה: הרב דוד אייגנר

 

ראשי פרקים:

א. הגדרה

ב. קדשים

ג. דיני בכורה

ד. שחיטה

 

הגדרה

יוצא דופן הוא ולד שהוצא מבטן אימו לא דרך תעלת הלידה, אלא דרך חיתוך בטן אימו, במקרה שהולד הוצא לאחר שחיטתה של אימו הוא נקרא 'בן פקועה'[1].

התהליך הניתוחי בו מוציאים את הוולד מבטן אימו נקרא 'ניתוח קיסרי', עיין ערך.

 

קדשים

נאמר בתורה[2]: "שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה'". מהמילים 'כי יולד' דרשו חז"ל[3] שולד שנולד שלא בדרך לידה רגילה, אלא דרך הדופן (הבטן) של אמו אין בו את כל דיני הקדושה: אינו מחויב במעשר בהמה, ולכן אין למנות אותו כשמעשרים את הבהמות.[4] בדיני קרבנות הוא נחשב למין בפני עצמו ולכן אין להקריבו לקרבן, אם הקדישו אותו לשם קרבן אין זו קדושה, ואף לא ניתן להקדישו במקרה בו מעוניינים להמיר קדושה מבעל חיים אחר[5]. לכן אם הקריבו שלא במקום המקדש- פטור,[6] וכן במקרה של נקבה אינה יכולה להיות 'פרה אדומה'[7].

 

דיני בכורה

על מנת שלולד שנולד ראשון לאימו יהיו דיני בכורה צריכים להתקיים בו שלושה תנאים:[8] א. נולד ראשון לאימו, דין זה נלמד מהפסוק 'פטר כל רחם'[9] למדו מכך חז"ל שפתח ראשון את הרחם של אימו[10]. ב. הוא צריך להיות זכר ולא נקבה, כפי שנלמד מהפסוק[11]: "כל הבכור... הזכר". ג. שלאם לא היה לפניו שום ולד, גם לא יוצא דופן.

נחלקו התנאים במשנה[12] האם רק במילוי שלושת תנאים אלו יש לולד דין בכורה, ודי בחוסר של אחד מהם כדי שלולד לא יהיו דיני בכורה כלל[13], או שמא די באחד מהתנאים האלו על מנת שהולד יהיה ספק בכור[14], ולכן לדעה זו ולד שהוא יוצא דופן, והולד הראשון שנולד אחריו בלידה רגילה שניהם ספק בכורות, ודינם הוא שירעו עד שיפול בהם, ויהיה ניתן לשחטם כדין בכור שנפל בו מום.[15]

 

שחיטה

יוצא דופן שהוצא מבטן אימו לאחר שהיא נשחטה, אין חיוב לשחוט אותו על מנת לאכלו כדין בן פקועה, אך אם הוציאו אותו בעוד אמו בחיים, יש לשוחטו על מנת לאוכלו.[16]



[1] ראה רש"י ב"ק קו, ב ד"ה ולישני שכתב שבן פקועה נקרא כך מכיוון שנפקעה אימו לאחר שחיטתה, מטבע הדברים כשהבהמה מתה או קרובה לכך שריריה כבר אינם פעילים ולכן היא לא יכולה להמשיך ולבצע את הלידה בדרך הרגילה, ועל מנת להוציא את הולד יש לקרוע בטנה.

[2] ויקרא כב, כז.

[3] תורת כהנים, אמור, פרק ח פרשתא ח, חולין לח, ב, נדה מ, א, רמב"ם איסורי מזבח ג, ד, ראה שו"ת תשב"ץ א, קי, שכתב ש'כל שלא יצא דרך הרחם נקרא יוצא דופן'. אמנם ראה תוספתא בכורות ג, ב, שקדשים שהוקדשו בעודם במעי אימם, ולאחר מכן יצאו דרך הדופן, יש בהם קדושה, לעומת בכור ומעשר שבכל מקרה אם יצאו דרך הדופן לא ניתן להקדישם כלל, נראה שטעם הדבר הוא שבכור אינו מתקדש מכיוון שהוא צריך לפתוח את הרחם באופן פיזי, מעשר בהמה צריך לעבור דרך השבט, אך קדשים הדבר תלוי בהגדרה עקרונית של בעל החיים, וזה יכול להיעשות כבר לפני הלידה.

[4] משנה בכורות נז, א.

[5] דעת רבי אליעזר במשנה תמורה יז, א ראה רמב"ם תמורה א, יז שכתב שהממיר ביוצא דופן אין הקדושה חלה עליו: "והרי זה כמי שהמיר בגמל או בחמור לפי שאין במינן קרבן ולפיכך אינו לוקה".

לדין זה קיימת השלכה נוספת והיא שאם התערב יוצא דופן בעדר של בהמות אחרות, אין להקריב את כל העדר לשם קרבן, ראה תמורה כח, א, במשנה.

[6] ראה משנה זבחים קיב, א שכל שאינו ראוי להקרבה, אם בהקריבו מחוץ למשכן לצורך קרבן, לא חייבים על הקרבה זו משום 'שחוטי חוץ'.

[7] משנה פרה ב, ג; רמב"ם פרה אדומה א, ז.

[8] בכורות יט, א, לגבי השוואת דיני פטר חמור לבכור אדם ראה מנחת חינוך מצוה כב אות ט.

[9] שמות יג, ב.

[10] דיני קדושת בכור נלמדים בגמרא נדה, מ, א מאדם, שכשם שבכור אדם שאינו 'פטר רחם' אין חיוב לפדותו, כך בכור בהמה שאינו פטר רחם אין בו דיני קדושת בכור וראה רש"י שמות יג, ב.

[11] דברים טו, יט.

[12] בכורות ב, ט.

[13] דעת רבי עקיבא שם במשנה, ראה רמב"ם בכורות ב, ד, הלכות בכורות לרמב"ן פרק ב עמ' יג שפסקו שההלכה היא כרבי עקיבא.

[14] דעת רבי טרפון שם במשנה.

[15] דין זה נקרא 'ירעו עד שיסתאבו'.

[16] חולין עד, א- ב.