אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.

הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.

צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.

מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.

פרוייקט בסיוע משרד התרבות והספורט- מנהל התרבות.
המחלקה למכוני מחקר תורניים.
 
חזור למפתח הערכים

כוסמת / כוסמין (מין דגן)

 ראשי פרקים:

א. משמעות לשונית                      

ב. זיהוי הכוסמין                            

ג. אזכורים בתנ"ך                         

ד. הגדרה הלכתית                          

ה. כלאיים

ו. קדימות בברכות

ז. הפרשת חלה

ח. תיאור מורפולוגי בדברי חז"ל

בספרות חז"ל כוסמת או כוסמין הם מין דגן. בימינו כוסמת הוא שמו של צמח ממשפחת הארכוביתיים שזרעיו משמשים למאכל, ואילו השם כוסמין מיוחד לדגן שממנו מכינים קמח. כל התייחסות בערך זה לכוסמת או כוסמין כוונתה היא למין הדגן.

 

משמעות לשונית

כוסמין הוא לשון רבים של כוסמת.[1]

 

זיהוי הכוסמין

בגמרא בפסחים[2] הובא שהכוסמין הוא "גולבא". בפוסקים הובאו מספר זיהויים לצמח זה: חיטת ספלטה[3] Triticum spelta aestivum; חיטה דו גרגרית[4] Triticum dicoccum; שיפון תרבותי[5] Secale cereale, וביקיית הכרשינה[6] Vicia ervilia. עיין ערך ביקיית הכרשינה. ויש שכתב שהכוסמין הוא חיטה מדברית.[7]

לדעת י' פליקס[8] הכוסמת מזוהה כחיטה הדו גרגרית. לדעת מ. כסלו[9] הכוסמת זהה לכל מיני החיטה העטויה, חיטה חד-גרגירית  ,(T. monococcum)חיטה דו-גרגירית  (T. dicoccum)וחיטת הספלטה לדעת דה קנדול מדובר בחיטה חד גרגרית – Triticum monococum.[10]

להשוואה בין המינים השונים שהובאו בערך זה עיין טבלת ההשוואה. לעשות קישור

 

אזכורים בתנ"ך

הכוסמת הוזכרה לראשונה בספר שמות,[11] כצמח שלא נפגע ממכת הברד: "והחטה והכוסמת לא נוכו כי אפילות הנה". היא נזכרה בישעיהו:[12] "הלוא אם שוה פניה והפיץ קצח וכמן יזרק ושם חטה שורה ושערה נסמן וכסמת גבלתו", וכן כלחם שעל יחזקאל לאכול לפני שישכב על צדו.[13] מאזכורים אלו מובן שהכוסמת הייתה מוכרת בארץ ישראל, בבבל ובמצרים.[14]

בזמן מכת הברד הכוסמת עדיין לא נבטה.[15] או שהייתה בשלבי גידול התחלתיים ולכן לא נפגעה.[16]

 

הגדרתה ההלכתית

חז"ל קבעו שהכוסמין נכללים בקבוצת המינים הנקראים "חמשת מיני דגן" שחובה להפריש מעיסתם חלה, ניתן לצאת בהם ידי חובת מצה בפסח, עוברים עליהם באיסור חמץ בפסח והם מותרים בשימוש רק לאחר הקרבת העומר. המשותף להלכות אלו הוא התלות בעובדה שהכוסמין מחמיצים.[17] ההחמצה היא מאפיין התורם לאיכות המאפה והופך אותו למזון מקובל, עיין ערכים "גלוטן" ו"חמץ".

חז"ל חילקו קבוצה זו למספר קבוצות משנה, חלוקה אחת היא: א. חיטים ב. שעורים, כשקבוצת החיטים כוללת את הכוסמין, וקבוצת השעורים כוללת את שיבולת שועל והשיפון.[18] חלוקה נוספת שהובאה היא לשלוש קבוצות: א. חיטה ב. שעורים ג. כוסמין.[19] הפוסקים דנו בהשלכות השונות שישנן לחלוקות אלו וכתבו שעיקרן הוא רק לדיני חלה, שהכוסמין מצטרפים עם החיטים לשיעור הקמח המחייב בהפרשת חלה, ולא לעניין כלאיים ושבועות, כפי שיפורט להלן.[20]

נחלקו הראשונים אם חלוקה זו היא גם ביחס לתרומות ומעשרות, יש הסוברים שחלוקה זו היא גם לגבי תרומות ומעשרות, שכוסמין וחיטים נחשבים למין אחד, וניתן להפריש מן הכוסמין על החיטים.[21] ויש סוברים שלא ניתן להפריש מן החיטים על הכוסמין.[22]

מכיוון שהכוסמין הם מין חיטה, יש הסוברים שניתן להביא מהם ביכורים[23], ויש הסוברים שמכיוון שבתורה הוזכרו במפורש רק חטה ושעורה, מביאים ביכורים רק מהם ולא ממיני הדגן האחרים[24].

אף על פי שהכוסמין הם מין חיטים, לא ניתן להשתמש בהם לצורך קרבנות ומנחות בבית המקדש.[25] יש מי שכתב שהכוסמת היא "בינוני בין חיטה לשעורה".[26]

 

כלאיים

במשנת כלאיים הובא שהשיפון והכוסמין אינם כלאיים זה בזה אף שכאמור מדובר במינים מקבוצות שונות, אך מכיוון שצורתם דומה, אין הם כלאיים זה בזה.[27] אמנם יש שכתבו שהשיפון הוא מין חיטה מדברית הדומה לכוסמין, ולכן הכוסמין והשיפון אינם כלאיים זה בזה.[28]

 

קדימות בברכות

פת כוסמין נחשבת למשובחת יותר מפת שעורים,[29] ואף על פי כן, מכיוון שהשעורים נכתבו בפסוק המייחד את הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל (ארץ חיטה ושעורה) יש לברך תחילה על פת שעורים.[30] ומכיוון שפת הכוסמין יפה מפת שיפון, וכן מכיוון שכוסמין הם מין חיטה ושיפון הוא מין שעורה,[31] יש לברך על פת הכוסמין לפני פת השיפון.[32]

 

הפרשת חלה

כדי שעיסה תתחייב בהפרשת חלה על מרכיביה (קמח ומים) להיות מעורבים היטב זה בזה. איכות עירוב החומרים שונה בין הקמחים השונים, יש הסוברים שהעיסה הנעשית מכוסמין נחשבת לאיכותית ולכן השלב הקובע את חיובה בהפרשת חלה הוא שלב הגלגול, בדומה לחיטה.[33] ויש הסוברים שאיכותו של בצק הכוסמין היא כשל השעורים.[34]

 

תיאור מורפולוגי בדברי חז"ל

הכוסמין הוא מין חיטה שגרעינו מכוסה בקליפה נוספת, ככל הנראה מדובר ב"חיטה עטויה"[35]  שללא דישה אין היא ראויה לאכילה,[36] לכן יש ללתות אותה במים לפני הטחינה.[37] ויש שכתבו[38] שהקליפה החיצונית אינה ראויה למאכל אדם.

בהלכות טריפות קיים כלל שבעל חיים שנופל מגובה מסוים, או על חומר מסוים, יש לחשוש שמא  נעשה טריפה בנפילה זו,[39] יש שכתבו שעוף הנופל על ערימת כוסמין, מכיוון שהגרעינים אינם עגולים, וכשהעוף נופל עליהם הוא אינו מתגלגל לצדדים, או שכאשר הגרגרים אינם עגולים הם אחוזים זה בזה ויוצרים משטח קשה. גרגרים עגולים מחליקים זה על זה ואינם יוצרים משטח אחיד, עוצמת המכה יכולה לגרום לפגיעה המטריפה את העוף.[40]

יש מי שכתב שהכוסמין דומים לחיטים, אלא שהם יותר אדומים מהם ויותר דקים וארוכים, והמלען שלהם קצר.[41] לדעת ז' עמר תיאור זה מתאים לחיטת הספלטה מכיוון שמלעניה הם בדרך כלל קצרים, וישנם זנים שהם אף חסרי מלען.

באחסנה ממושכת של מינים שונים מהצומח, כגון גרעינים, קש וכדומה, ישנו הפסד של החומר, בשל הצטמקות החומר, ריקבון, מזיקים ועוד. כמות הפחת משתנה בין המינים השונים, הפחת שאמדו חז"ל לכוסמין הוא 3 סאים לכור (10%),[42] שיעור זה הוא השיעור הגבוה ביותר שאמדו חז"ל ביחס לפחת הדגניים.

השיבולית של הכוסמת היא: "ראשו של זה בצד עיקרו של זה".[43] ראה נספח.

הזמן המתאים לזריעת הכוסמין הוא תחילת החורף.[44] משך הצימוח ארוך.[45] יש מי שכתב שהכוסמין לא היו מצויים באירופה לפני כ-200 שנה.[46]

 

 

ביבליוגרפיה

ז' עמר, חמשת מיני דגן, הוצאת הר ברכה תשע"א, עמ' 41­-,50

ח"צ אלבוים, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאים, עבודה לקבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת בר אילן תשס"ח

י' פליקס, עולם הצומח המקראי, עמ' 149­-151

מ' רענן, "טיסני חדא לארבעה. כי אתא רב דימי אמר: כונתא – כוסמין", פורטל  הדף היומי

מ"א כסלו, "לזיהוי החיטה והכוסמת", לשוננו לז (תשל"ג), עמ' 83­-95, 243­-252

 

נספחים

תמונות הצמחים

חיטת הספלטה, זכויות:  Virtual Cereal Cultivar Garden

 

 

[1] כך מובא בירושלמי, חלה א, א: "וכוסמת זה הכוסמין". וראה ירושלמי, גיטין ט, ו, וכפי שמובן מהמשנה שבועות לח, ב שנקטה את הביטוי "כוסמין" בסמיכות לחטים ושעורים בלשון רבים, ואת הביטוי "כוסמת" בסמיכות לחטה ושעורה בלשון יחיד: "שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין... רבי מאיר אומר אפילו אמר חטה ושעורה וכוסמת". ראה רמב"ם בפירוש המשניות במקום, פסקי רי"ד, שבועות לח, ב.

[2] לה, א.

[3] רש"י, פסחים לה, א; מנחות ע, ב; ר"ן, פסחים ט, ב בדפי הרי"ף; ר"י מלוניל, פסחים לה, א; פנ"מ כלאים א, א; ספר אהל מועד, שער הפסח דרך ב.  וכך נראה במדרש שכל טוב (בובר) פרשת בא סימן טו, שכתב שמדובר ב"שפילצא". בגרמנית מין זה נקרא "טינקיל" (Dinkel). ראה מנהגי מהרי"ל, הלכות אפיית המצות סעיף א; לקט יושר חלק א או"ח עמוד עד ענין ג; מנהגי מהר"ש מנוישטט, סימן מד. באליה רבה סימן תנג כתב: "טונקי"ל". יש שזיהו את הכוסמין כ"כונתין" – תרגום יונתן יחזקאל ד, ט; "כונתיא" – אונקלוס שמות ט, לב; "כנית" – רבי אברהם בן הרמב"ם, שמות ט, לא, וכתב ששם זה הובא בין התרופות באותיות הכ"ף והתי"ו. לדעת ז' עמר זיהוי זה מתאים הן לחיטת הספלטה והן לחיטה הדו גרגרית. ראה ספר הנייר ו, הלכות פסח שזיהה "איישפייטא". אבודרהם, סדר ההגדה ופירושה, ורבינו ירוחם – תולדות אדם וחוה, נתיב ה חלק ג ב, כתבו שמדובר ב"אישקניא" ו"אשקנדא". Escaña או Escanda הם שמות חיטת הספלטה בספרדית, ראה ריטב"א, פסחים לה, א, שכתב שההבדל בין הספלטה לחיטה הוא שאין לספלטה סדק.

[4] רבי אברהם בן הרמב"ם, שמות ט, לא כתב אל-עלס חיטה דו גרגרית בערבית, וכתב ששם זה הוא שם נוסף לכוסמת. לדברי ח"צ אלבוים, חיטה דו גרגרית הוא תרגומו של "גולבא" המופיע בבבלי.

[5] רד"ק, יחזקאל ד, ט זיהה כ"שיגל"א".

[6] מאירי, שבת יז, ב; שבת קמ, א. ראה רבי אברהם בן הרמב"ם לשמות ט, לא שכתב כן בשם המפרש, וכתב שזיהוי זה אינו נכון שהרי הכרשינה היא מין קטנית.

[7] רמב"ם, פירוש המשניות, פאה ח, ה; כפתור ופרח, פרק נו: "כוסמין חנטה בריא כלומר מדברית", פנ"מ פאה ח, ה. ראה שו"ת יד חנוך, סימן כב, שכתב שראה בספר מסע אבן ספיר "שראה בנסעו בארץ תימן מין אחד אשר לא ראה אותו בשאר ארצות, ונקרא בלשון הגויים שם כוסמי"ן, ותמונתו כחיטים אלא שהוא קטן".

[8] כלאי זרעים והרכבה, עמ' 29. לדעתו המלענים של הכוסמת נראים קצוצים או גזוזים, ולכן שמה הוא "כונתא" או "גולבא" מלשון גלב, ומשמעותו היא גזז, לדיני כלאיים השיפון (ספלטה) והכוסמין אינם כלאיים בשל דמיון השיבולת והמוצים העוטפים את הגרעין, אך מבחינת איכות הקמח וטעמו הכוסמין נחשבו למין אחד עם החטים, ולכן הכוסמין מצטרפים עם החטים.

[9] מ"א כסלו, "לזיהוי החיטה והכוסמת", לשוננו, לז (תשל"ג), עמ' 83­-95, 243­-252., לזיהוי שיבולת שועל (לעניין ברכה "חדש" ומצה). בתוך: א' ורהפטיג (עורך). מנחה לאי"ש. בית כנסת בית-יעקב  רמות אשכול, ירושלים, עמ' 155-168.

[10] ראה ז' עמר, עמ' 49.

[11] ט, לב.

[12] כח, כה.

[13] יחזקאל ד, ט: "ואתה קח לך... וכסמים ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אותם לך ללחם מספר הימים אשר אתה שוכב על צדך".

[14] ראה במדרש במדבר רבה וילנא פרשה ז סימן ד: "ואח"כ אמרו זה לזה יהיו זכורין אותן הימים שהיינו במצרים בשעה שהיינו מבשלין קדירות קדירות של בשר ויושבין ואוכלין פכסמין ופותין בתוך הזום של בשר", ייתכן שהכוונה ב"פכסמין" היא לפת כוסמין.

[15] אבן עזרא, שמות ט, לב.

[16] רש"י, שמות ט, לב.

[17] משנה, חלה א, א;, בבלי, פסחים לה, א; מנחות ע, א; שאילתות דרב אחאי, פרשת צו שאילתא עג; ספרי במדבר, פרשת שלח פיסקא קי.

[18] פסחים לה, א: כוסמין מין חיטין, שיבולת שועל ושיפון – מין שעורין. רמב"ם, פירוש המשניות, כלים ט, ח; מאירי חלה א, א.

[19] חלה א, א. לפי חלוקה זו השיפון הוא מין כוסמין ושיבולת שועל היא מין שעורים.

[20] שבועות כב, ב.

[21] רש"י, פסחים לה, א.

[22] ראה ירושלמי, חלה ד, ב; פסקי רי"ד, פסחים לה, א; ר"ן, פסחים לה, א; פנ"מ כלאים א, א. ראה תוספות, פסחים לה, א, מנחות ע, א. אך לדעת התוספות מכיוון שהכוסמין הם גם מין שעורים הם מצטרפים עם שאר המינים לעניין הפרשת חלה, ספר הישר לר"ת (חלק החידושים) סימן תקיב. לדיני הצירוף השונים עיין אנציקלופדיה תלמודית, ערך "חלה".

[23] הביא בדרך אמונה (ביכורים ב, ב צה"ל אות לא, שדעת המהרש"א והרש"ש פסחים לו, ב, שמביאים מהן ביכורים, כיון שהם מיני חטה ושעורה.

[24] לדעת הפנ"י פסחים (שם) ומנחת חינוך (מ' צ"א) שאין מביאין רק מחטה ושעורה עצמם, שכוסמין שיפון ושיבולת שועל אינם מז' המינים, ועי' שו"ת הר צבי או"ח א, קח, שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן ל ד"ה ותבט, שדנו בהשלכות מחלוקת זו לגבי ברכת על המחיה.

[25] בירושלמי, חלה א, א נחלקו האמוראים בדין זה, ראה תוספות הרא"ש, ב"מ פז, ב, שכתב שכוסמין ושיבולת שועל ושיפון אין בהם צד מזבח, ולמרות זאת הם נקראים דגן. וראה פני משה, חלה א, א, שכתב שלא ניתן להביא כוסמין לקרבן מנחה, זאת משום שיש להביא סולת ביחד עם המנחות, או שהמנחות עשויות סולת, וסולת נאמרה רק בחיטים.

[26] אלשיך על ישעיהו כח, כה.

[27] רמב"ם כלאים א, א; רע"ב כלאים א, א. ועיין מרכבת המשנה (חעלמא), ביכורים ז, ג, שדן בהגדרות הצירוף השונות.

[28] מהר"י קורקוס כלאים ג, ד.

[29] אבודרהם, ברכת הלחם וזמון, ד"ה מצוה מן המובחר.

[30] תוספתא, ברכות ד, טו; ספר הפרדס, שער תקון הברכות; ספר תשב"ץ קטן, סימן שכב; רמב"ן, ברכות לט, ב; טור או"ח קסח.

[31] פרישה או"ח קסח, ד"ה פת שעורים.

[32] מור וקציעה, סי' קסח.

[33] רמב"ם, ביכורים ח, ד; כסף משנה, שם. ראה מהר"י קורקוס, ביכורים ח, ד, שכתב לגבי הכוסמין: "אפשר שעיסתה דומה לעיסת החטין שהיא נוחה להתקבץ". כפתור ופרח, פרק טו.

[34] ירושלמי חלה ג, א: "ושאר כל הדברים את מהלך בהן אחר הטימטום".

[35] רבינו ירוחם – תולדות אדם וחוה, נתיב ה חלק ג.

[36] ואף אינה מקבלת טומאה כל עוד  לא קולפה. כדי שצמח יוכל להיטמא עליו להיות ראוי לאכילה, כל עוד הוא אינו כך אינו מקבל טומאה, לכן כל עוד הכוסמין אינם קלופים הם אינם ראויים לאכילה ולכן אינם מקבלים טומאה. ראה משנה, טבול יום א, ה ורמב"ם, פירוש המשניות במקום.

[37] מו"ק יג, ב.

[38] תפארת ישראל, טבול יום א, ה, אות ל.

[39] חולין נא, א-נב, א.

[40] אור זרוע, ח"א, הלכות טריפות, סימן תיז. ראה ספר העיטור, שער ב, הלכות שחיטה דף לו טור ד, שכתב שיש חשש לריסוק איברים במקרה של נפילה של העוף על הכוסמין; פסקי רי"ד, חולין מהדו"ב נב, א.

[41] ראה מאמר חמץ לרשב"ץ שכתב: "ונקראו כוסמין לפי שהשבולת שלהם גזוזה מענין כסום יכסמו את ראשיהם, והכוסמין הם במלכות ארגון הרבה ראיתים שם דומין לחטים. אלא שהם יותר אדומים מהם ויותר דקים וארוכים".

[42] ב"מ מ, א; ארחות חיים דין פקדון.

[43] רש"י, יחזקאל מד; תוספות, סנהדרין כב, ב; פירוש הרא"ש לנדרים נא, א.

[44] ר"י מלוניל, ב"מ סג, ב בדפי הרי"ף.

[45] רש"י, ר"ה טז, א: חטה וכוסמת נזרעין במרחשון, ואין ממהרין להתבשל, ועל האדם לראות כיצד היבול מתפתח ולפי התפתחותו יוכל לדעת כיצד נגזר דינו בראש השנה.

[46] כך כותב החיי אדם, חלק א כלל נ: "כוסמין – מין זה לא נמצא במדינתנו", ראה אג"מ יו"ד ב, כה, ד"ה ובדבר כוסמת, שכתב שהכוסמת המוכרת בארה"ב היא מין קטנית (נקראת קאשע או הרעצקע), ואילו כוסמין כמין דגן אינו מוכר בארה"ב ובאירופה.