אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.

הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.

צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.

מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.

פרוייקט בסיוע משרד התרבות והספורט- מנהל התרבות.
המחלקה למכוני מחקר תורניים.
 
חזור למפתח הערכים

קרוסטמלין

ראשי פרקים:

א. הקדמה

ב. זהויו של הקרוסטמלין

ג. תנאי הגידול ומשך הגידול

  

הקדמה:

הקרוסטמלין הוזכרו במשנת כלאיים[1] כמין שאינו כלאים יחד עם האגסים,[2] במשנת מעשרות[3] הובא שהזמן בו הקרוסטמלין מתחייבים במעשרות (עונת המעשרות) הוא "משיקריחו". וכן ביחס לדיני טומאה וטהרה, שהעוקץ שלהם נחשב לחלק מהפרי לדעת רבי יוסי.[4] כנראה שמדובר בפרי רך.[5]

  

זהויו של הקרוסטמלין:

נתון במחלוקת בין המפרשים[6]:

  1. לדעת הרס"ג והרמב"ם מדובר באגס תרבותי Pyrus communis[7]
  2. בערוך הובאו שתי אפשרויות לזהויו: 1. מין אגס בשם Crustumine שנחשב למשובח במיוחד. 2. מין בר של הסוג אגס (Pyrus )
  3. לדעת רבנו נתן אב הישיבה מדובר בזן של משמש Prunus armeniaca או שזיף אירופי Prunus domestica.
  4. לדעת הכפתור ופרח מדובר בזן של תפוחים קטנים- תפוח פאטימי.

כיום אין מין שנקרא כך.

 

תנאי הגידול ומשך הגידול:

בארץ היו דומים בכל האזורים.[8] ניתן לאכול את הגרעינים של הקרוסטמלין[9] מדובר במין שגורם לשלשול[10]

 

[1] א, ד.

[2] בירושלמי כלאים א, ד הובא מעשה שבשוקי ציפורי הרכיבו קרוסטמל על אגס, בא תלמיד ואמר להם שמדובר בכלאים, בבית המדרש נדחו דבריו, ומסקנת הסוגיה היא שמינים אלו אינם כלאים.

[3] א, ג

[4] עוקצין א, ו.

[5] מתוך שהרמב"ם כלל אותו ביחד עם ההענבים והתותים, פירוש המשנה שבת כא, א: "פירות שדרכן להיות נמאסין כגון ענבים ותותים וקרוסטמלין"

[6] הזיהויים הם מתוך מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאים מאת ד"ר חיים אלבוים

[7] וכך מזהים אותו חוקרי זמננו: לעף פלורה IV, עמ' 74 ; פליקס כלאי זרעים והרכבה, עמ' 93 ;  ז. עמר גידולי ארץ ישראל בימי הביניים עמ' 229.

[8] כפי שמובא בתוספתא שביעית (ליברמן) ז, טז: רבן שמעון בן גמליאל אומר... ושאר כל פירות האילן כגון הקרסטמילין אוכלין מה שבהר על שבעמק וממה שבעמק על שבהר, מובן שתנאי הגידול היו דומים בכל הארץ.

[9] דברי רבי יוחנן בירושלמי תרומות יא, ה.

[10] רמב"ם דעות ד, ו.