אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.

הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.

צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.

מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.

פרוייקט בסיוע משרד התרבות והספורט- מנהל התרבות.
המחלקה למכוני מחקר תורניים.
 
חזור למפתח הערכים

תאנה

תאנה

שם מדעי:   Ficus carica

אנגלית:   Fig 

שם ערבי: תִין (תינה) - تين

משפחה: תותיים -  Moraceae

 

ראשי פרקים:

חלק מדעי:

א. רקע כללי

ב. ביות

ג. התאנה בארץ ישראל בימי המקרא

ד. שימוש בתאנה בבית המקדש

ה. התאנה בארץ ישראל בימי הבית ה-II

ו. זנים בעבר

ז. תנאי גידול

ח. דרכי גידול

ט. ריבוי

י. זני תאנים

יא. פרי התאנה

יב. שלבי ההבשלה וקטיף הפרי

יג. שימור הפרי

יד . חרקים בפרי

טו. שימוש בשרף התאנה לשם הגבנה

חלק הלכתי:

א. שיעורי תורה

ב. הענף בעת החדשה

ג. זנים חשובים בארץ בהווה

ד. סגולות בריאות

ה. היקף גידול התאנים בהווה 

נספחים

 

חלק מדעי

רקע כללי:

התאנה נמנית עם שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל.[1] המרגלים נשאו תאנים[2], ומדובר בתאנה אחת.[3] מספר רב של איזכורים במקרא[4] ובמאמרי חז"ל נאמרו בשבח התאנה, כך למשל נאמר במדרש: "...התאנה, טוב למאכל, ויפה לעיניים ומוסיף חכמה".[5] וכן בדברי רבי מאיר[6]: "הכל אילן סרק חוץ מן הזית והתאנה", פריה המתוק של  התאנה נחשק בעיקר בתחילת הקיץ ובימות הסתיו זמנים בהם מצויים מעט פירות טריים.[7] המושג 'תאנה' מתייחס לשם העץ ולפריו. עץ התאנה נחשב לאחד מעצי הפרי החשובים שגדלו בלבנט ובארץ ישראל הקדומה.[8] פרי התאנה נחשב כמזון יסוד בעבר,[9] יתרון נוסף בפרי התאנה בכך שניתן ליבשה ולשומרה לזמן ממושך גם לימות החורף בו הפירות מועטים.[10] התאנה צוינה במקורות חז"ל כאחד העצים הבודדים העושה: "שתי גרנות בשנה",[11] פרוש הדבר- כי בחלק מהזנים העץ מניב מספר יבולים שונים בשנה.

 

ביות:

מוצאה של התאנה ככל הנראה מהרי קדמת אסיה, פרס, עיראק וטורקיה[12] ויש האומרים כי מוצאה מהאזור שבין ארץ ישראל וסוריה.[13] תאנים נאספו מן הבר זמן רב לפני שהיו גידול תרבות, ממצאים של זרעי תאנים נמצאו כבר מן התקופה הנאוליתית הקדם קרמית במזרח הקרוב[14] ובארץ ישראל,[15] אך נוטים לייחס דוגמאות אלו לתאני בר.[16] קרוב לוודאי כי ביות התאנה החל בתקופה הכלקוליתית, התקופה בה החלו לביית זיתים וגפנים,[17] ממצאים בוטניים אלו נמצאו במספר אתרים בבקעת הירדן.[18]כיוון שאלו נמצאו מחוץ לטווח מקום גידול הטבעי של תאני הבר דבר מלמד הם ככל הנראה תוצר של תאנה תרבותית, תאנים אלו גודלו שם בהשקיה.[19] ממצאים ארכאולוגיים מלמדים כי תאנים גודלו כעצי תרבות במצרים מהאלף השלישי לפנה"ס (2750) ובמסופוטמיה החל ממחציתו של האלף השלישי לפנה"ס.[20]ביות התאנה הנקבית הביא למספר שינויים: הגדלת הפרי, רכות הציפה ועליה בכמות הסוכר. הצורך בהפריה, סלקציה של זנים, ואבחנה בזנים פרטנוקרפיים (ללא צורך בהפריה) אלו היו חלק מהמשכה של תרבות של ביות התאנה בזמנים הקלאסיים.[21]

 

התאנה בארץ ישראל בימי המקרא:

התאנה נזכרה כעץ הפרי הראשון בראשית ימי המקרא[22]; אדם וחווה עשו להם חגורות מעלי התאנה.[23] ולאורך כל זמנו ישנן עדויות על גידולה בארץ ישראל וסביבתה. ישנן עדויות על גידול התאנה בארץ ישראל כבר בימי המלך המצרי סחו-רע (המלך השני בשושלת החמישית) כ 2400 שנה לפנה"ס, ובאיגרת שנאחת למושלו במצרים ב1800 לפנה"ס.[24] בתיאורו של תחותמיס השלישי מלך מצרים ב1500 לפנה"ס נזכרים תאני הארץ.[25] התאנה הייתה עץ פרי חשוב ומוכר (שלישי בחשיבותו)[26] ברוב חלקי הארץ בתקופה זו, פריה שימש למאכל יסוד מזין בימות החמה והגשמים.

התאנים היו מוכרות גם בזמן שהות בני ישראל במדבר סיני[27]. התאנה הובאה במקרא גם כמשל; במשל יותם התאנה אינה מוכנה לאבד את מתקה על מנת למלוך על העצים[28]. התאנה מסמלת הן את החורבן[29] והן את הגאולה.[30]

 

שימוש בתאנה בבית המקדש:

למרות שאין מגבלה עקרונית על סוג העצים שמשתמשים בהם לצורך הבערת האש בבית המקדש, בין העצים המרכזיים שהשתמשו בהם היו עצי תאנה[31], היתרון הטמון בהם הוא שהם לא אוצרים כמות גדולה של נוזלים בתוך הענף וכך האש תדלק כראוי. על מנת שלא לפגוע בישוב ארץ ישראל בשל קציצת אילנות פרי היו לוקחים עצי תאנה (בעלי איכות פרי נמוכה) או עצים זכריים ובעזרת מספר פעולות היו גורמים להם שהם לא יניבו פירות ובהם היו משתמשים.[32]

אולם לצורך קרבן פסח, מכיוון שהתורה אמרה שהקרבן צריך להיות 'צלי אש'[33] ואסור לבשלו אפילו בכמות קטנה של מים לא ניתן להשתמש בתאנה לשם צליית הקרבן, בשל המים המצויים בו.[34]

 

התאנה בארץ ישראל בימי הבית ה-II  (התקופה הפרסית, היוונית והרומית):

גידול התאנה נמשך גם לאורך כל ימי הבית השני, המשנה והתלמוד. עצי תאנת הגן ועצי תאני בר היו פזורים ברחבי הארץ והוא נחשב עץ נפוץ מאוד וחשוב בנופה של הארץ.[35] 

בדברי חז"ל, אנו מוצאים מספר התייחסויות לחשיבותה של התאנה: המדד אותו קבעו חז"ל ביחס לחרישת הקרקע לפני השמיטה נקבע על פי כמות הפרי אותו מניבים עצי התאנה[36]. הנודר שאינו יהנה מפירות הקיץ ולא פירט באלו פירות מדובר, אסור לו ליהנות מן התאנים.[37]

מאחר וענף התאנים בדרך כלל לא סיפק חלק משמעותי בכלכלת המשפחה (והארץ), וכיוון שעץ התאנה יכול לצמוח גם בתנאי גידול קשים. את עצי התאנה גידלו בדרך כלל כעצים בודדים, בחצר הבית, באדמות שוליים שלא ניתן היה לנצלם למטרה אחרת, בשולי הכרם או הזית, ובצידי שדות הדגן או הקטנית ועוד.[38] באזורים בהם זיהו זני איכות (גודל, טעם, מראה, התאמה לייבוש ועוד), שם גידולו מטעי תאנה, או מקבץ משמעותי של עצי תאנה,[39] מטעים אלו גודלו בחלקות שגודלם לא עלה על דונמים ספורים.[40] ביוון ורומא מטעי תאנים אחידים או מקבץ משמעותי של עצי תאנה היו נפוצים יותר.

 

זנים בעבר:

במקורות העבר נזכרו כ 10- זנים ארץ ישראלים מתוכם 5- זני בכורות (כ-50%), כשחלק מתוכם מניבים יבול שני בקיץ.  6- זני מרכז הקיץ, ו 3- זני סתיו (כ-33%), מתוך מעט זני הארץ ניתן דגש מיוחד דווקא לזני הקצוות. מתוך 9- הזנים הארץ ישראלים 8- מתוכם ירוקים (כ-90%), ורק אחד או שניים צבעם שחור או ארגמן. נזכרו 4- זנים הראויים לייבוש (כ-45%) אם כי יתכן שהיו יותר זנים לייבוש אך לא נזכר פרט זה בפרוט תכונותיהם. 4- זנים הם זנים בעלי פרי גדול (כ-45%) ועוד זנים בינוניים ובסה"כ 6 - זנים (כ-67%). זני איכות נזכרו (כ-33%).[41] יש לציין כי המדד לגודל ואיכות אינו מוחלט כי אם יחסי לארץ (ראו להלן טבלת סיכום של כלל הזנים שנמצאו במקורות).

 

תנאי גידול

האקלים הארץ ישראלי ככלל מתאים מאוד לגידול התאנה, חורף קר וגשום בדרך כלל, קיץ חם ויבש ללא ממטרים וסתיו מתון אך לא גשום. את התאנה גידלו ברוב אזורי הארץ בהם עלתה כמות המשקעים על 250 - 300 מ"מ לפחות, בהשקיה ניתן לגדלה גם באזורים ערבתיים ומדבריים. העץ גדל היטב גם בהרי הארץ הגבוהים, הוא עמיד עד מינוס 10 מעלות סלציוס [42] אך הוא רגיש ללחות גבוהה.[43] העץ גדל היטב ברוב סוגי הקרקעות, עמיד בפני חום ויובש, הוא מניב בגיל צעיר יחסית ופריו בעל ערך תזונתי רב. הפרי נאכל חי ומיובש ומתאים גם לשימורים. הסתגלות העץ לתנאי הארץ, רבויו הנוח ומשאלותיו הצנועות מן הקרקע, מהעיבוד והטיפול בו, הביאו לכך כי עץ זה גדל בארץ ברציפות לאורך אלפי שנים.

 

דרכי גידול:

עץ התאנה הוא דו ביתי, כלומר יש עצי זכר ויש עצי נקבה, הוא עץ תרבות נשיר, בעל ענפים מאונקלים, המתנשא לגובה 2- 6 מ', נופו רחב וענפיו מלבינים, הגזע נמוך וקליפתו אפורה וכמעט חלקה. העץ עמיד בפני תנאי קרקע ואקלים לא קלים. גיזום, עיבוד הקרקע וזיבולה משפרים את יבול הפרי. לתאנה מאות של זנים בארץ ובעולם, אך יש להקפיד על התאמת הזן למקום הגידול. בעבר מקובל היה בארץ ישראל וסביבתה, כי במטעי 'בעל' רצופים הרווחים בין העצים תלויים בזן, בטיב האדמה בכמות המשקעים ובטיפול בה. בדרך כלל נטעו במרווחים של 7 – 10 מ' בין העצים ורווח גדול מזה בין השורות, ובסה"כ 10-15 עצים בדונם.[44] בגידול שלחין בהווה מקובל כי מרווח הנטיעה הנדרש לתאנה 5- 6 מ' בין השורות המטע, ובין העצים 4- 5 מטר ובסה"כ כ-40 עצים בדונם.[45] שיטה נוספת היא גידול מטע התאנים בהדליה בשיטה זו ניתן לגדל כ-90 עצים בדונם ולעיתים אף יותר.[46]

 

ריבוי:

את עץ התאנה קל ונוח להרבות על ידי ייחורים, נצרים, הברכות וכן ניתן להרבות תאנה גם על ידי זרעים. השיטה הנוחה והמקובלת היא ריבוי מייחורים מזנים איכותיים הייחורים נקלטים ומשרישים היטב בקרקע לחה. את ייחורי התאנה נהגו לשתול בקרקע לקראת סוף החורף. בעבר היו ששתלו את ייחורי התאנה גם בקיץ, על מנת להעניק לייחור לחות, שתלו את ייחור התאנה גם בתוך בצל החצב "כדי שיהא מקירו" פעולה זו אסורה משום כלאים[47]. בדרך כלל לא נהוג להרכיב את שתיל התאנה על כנה (כגון תאנת בר), כיוון שאפשר להרבותה על נקלה באופן וגטטיבי על ידי ייחורים, נצרים וכדומה.

ענפי התאנה נקראים 'סוכים'.[48] החיבור של פרי התאנה לעץ הוא חלש ובנענוע קל הפרי יכול ליפול מהעץ[49].

 

זני תאנים: 

במשנה הוזכרו שני זני תאנים: תאנים שחורות ותאני חיוורתא (=תאנים חיוורות או לבנות), תאנים אלו היו בעלות איכות נמוכה.[50] יש הסוברים שה'כליסין' שהוזכרו במשנה הם שם של זן תאנים.[51] וכנראה הכוונה גם בהן היא לתאנים בעלות איכות נמוכה. אחד מהעונשים של עם ישראל הוא שהם יהיו כ'תאנים השערים', תאנים בעלות איכות נמוכה ביותר שלא ניתן להשתמש בהם.[52]

 

פרי התאנה:

פרי התאנה הקרוי פגה ((Syconium הינו פרי מדומה דמוי כדור חלול, הנוצר ממצעית קעורה של תפרחות המורכבת ממאות פרחים זעירים. התפרחת תפוחה ובשרנית, בצורת אגס. גונו של הפרי משתנה בהתאם לזן מירוק עד שחור. בראש הפרי נמצא נקב סגור בקשקשים קשים שדרכו מתבצעת הפרית הפרי. האבקת הפרחים היא קפריפיקציה (Caprification) הנעשית על ידי צרעות זעירות באורך 2-3 מ"מ בשם צרעת 'פיקוס התאנה'- בלסטופגה(Blastophaga psenes) , המפרה את התאנים הנקביות, פרי צעיר ללא הפריה – ינשור מהעץ.[53] לדיון ההלכתי העוסק בכך ראה להלן.

יש זנים של תאנה שהם פרתנוקרפיים באופן חלקי או מלא. עץ תאנה פרתנוקרפי הוא עץ נקבי שאינו זקוק לצרעה המאביקה כדי לגרום להפריית הפרחים (הפגה) ויצירת תהליך הבשלה של הפגה (הפרי האכיל). הפגות של עץ תאנה פרתנוקרפי תבשלנה מאליהן ותהינה נקיות מרימות.

החלק שמחבר את הפרי לעץ נקרא עוקץ [54] ישנם מקרים בהם חלק זה נחשב כחלק מהעץ, וישנם מקרים בהם הוא נחשב לחלק מהפרי; לענין הוצאה בשבת, מכיוון שמתחייבים בשבת רק על שיעור שמועיל לאדם חלק זה נחשב כחלק מהעץ.[55] אך לענין טומאה וטהרה מכיוון שחלק זה מחובר לפרי הוא נחשב לחלק מהפרי.[56] לדיני תרומה, כשהעוקצים מובלעים בפרי הם נחשבים כחלק ממנו, והם אסורים לזרים באכילה, וכשהם אינם מובלעים בפרי הם נחשבים כחלק מהעץ ומותרים לזרים באכילה.[57]

בדיני מקח וממכר רקבון של עשירית מכלל התאנים נחשב לרקבון סביר ואין בכך משום מקח טעות.[58]

 

שלבי ההבשלה וקטיף הפרי:

בתנאי בעל מתחיל עץ התאנה להניב פרי לאחר כ-4 שנים, בתנאי שלחין פחות מכך. לפני החנטה, הפרי נקרא "פגה"[59] שלב זה הוא המחייב בהבאת הביכורים.[60] משך הזמן הנצרך לתאנה משעת ההנצה עד הבשלת הפרי הוא חמישים יום[61]. שלבי התפתחות האישה נמשלו לתאנה, האישה בעודה תינוקת נקראת 'פגה'[62], בימי נערותיה נקראת 'בוחל'. וצמל כיון שבגרה (הבשילה) [63].

במשלי נאמר[64] "נצר תאנה יאכל פריה". חז"ל ביארו פסוק זה שהכוונה היא לכך שהתאנה אינה מבשילה באופן אחיד.[65]

התאנה מתאפיינת בהבשלת פגות באופן הדרגתי, לאורך תקופה ממושכת יחסית, הנמשכת מראשית הקיץ ועד סופו (6-7 חודשים). עונת הניבה מחולקת ל2- 3 תת עונות או גלי הנבה, כאשר גם בתוך הגל ההבשלה איננה אחידה. תופעה זו עומדת בניגוד לרוב עצי הפרי שבהם ניתן להצביע על עונה קצרה ומוגדרת שבה יש צורך לאסוף את כל היבול הבשל. בשל עובדה זו התאנה אינה חייבת בפאה[66]. ישנם שלושה גלי הנבה[67]: בגל הראשון מבשילות ה'ביכורות'[68] (סביב חודש מאי) ומתפתחות על ענפים מהשנה שעברה (תאנים אלו נוצרו בפקעי העץ כבר בסוף הקיץ). בגל ההבשלה השני והעיקרי, המכונה "קיץ" מבשיל היבול (סביב החודשים יולי אוגוסט) שהתפתח בעיקר על ענפים שצמחו באביב האחרון. פגות ה"קיץ" יותר מתוקות וטובות לדבלים. בגל השלישי (המופיע בחודשים נובמבר דצמבר) המכונה "סייפות" או סתוניות או סתוויות היבול דליל, ישנו הבדל בין איכות התאנים בשלבים השונים.[69] יתכן שהשוני בהבשלה עצמה נובע גם מגורמים סביבתיים, פירות המצויים בצד מזרח של העץ מבשילים מהר יותר[70]. ההבשלה ההדרגתית של פגות התאנה מחייבת את בעל העץ לבקר אותו מדי יום על מנת לאסוף את היבול,[71] משום שהוא יכול למצוא בעץ התאנה בכל יום תאנים חדשות שהבשילו.[72] וכן הוא מפקיר את הפירות באופן מיידי עם נפילת התאנה ומותר לכל אחד לקחתן ואין צורך לעשרן.[73] מכיוון שהפירות אינם מבשילים כאחת, משך זמן אריית התאנים הוא ארוך יחסית (יכול להמשך חודשיים ויותר), ויש לעשותה השכם בבוקר, על כן מיקומו של המטע היה בדרך כלל קרוב למקום הישוב או בית החקלאי.

בתהליך הבשלת הפרי מתקיים תהליך 'שבירת הצבע', שינוי הגוון המצביע על עליה באחוז הסוכרים בפרי ותחילת הבשלת הפרי,[74] בזני התאנים הסגולות והשחורות צבע התאנה הופך מירוק לסגלגל. בזנים הירוקים – המעבר הוא מצבע ירוק עז לירוק בהיר ובהמשך הוא נוטה לצבע צהבהב, זה הוא תהליך ההזרחה בלשון חז"ל.[75] קטיף תאנים נקרא 'אריה', והוא אסור בשבת מדין "קוצר" ו"זורע"[76] יתכן שהמושג 'ארה' נגזר מחמת שעת הקטיף עם אור ראשון,[77] בקטיף בשעות היום שכיחות תאנים מתולעות.[78] בכדי להקדים את הבשלת הפרי נהגו בעבר לסוך את הפירות בשמן ולנקב את חור הפרי בחלקו העליון ולתת בו שמן.[79]

ניתן לארות את התאנים בעזרת כלי ששמו 'מוקצה' שעשוי מברזל,[80] או סכין שנקרא גם כן 'חרבה'[81], הדרך הרגילה לארייה היא בעזרת המוקצה, ולכן אין לארות את התאנים באופן זה בשמיטה, אך מותר לארותן באמצעות 'החרבה'.[82] השטח שסמוך לעץ הנצרך לצורך קטיף הפירות נקרא "מלוא האורה וסלו" שטח זה נחשב לשטח הנחוץ לעץ, ולכן מותר לחרוש שם בערב השמיטה, גם אם מדובר בכמות קטנה של עצים. [83] וכן הקונה אילן יש לו רשות להשתמש גם בשטח זה, ואינו קונה רק את גוף האילן עצמו. [84]

כשאורים תאנה נוצר במקום החיבור לעץ שקע קטן, ולמרות שמדובר בנקב הדומה לניקורו של בעל חיים לא חוששים שמא החור נעשה בגין בעל החיים והנחש הטיל שם את ארסו. [85] חלק מסוים מהתאנים המבשילות בקיץ מתבקעות, ואינן נחסרות בכך. [86] הנוזל היוצא מהתאנה אינו נחשב למשקה שמכשיר לקבל טומאה.[87] ויש סוברים שנוזל זה אף נחשב כאוכל.[88]

 

שימור הפרי:

לפירות התאנה אין חיי מדף ארוכים אך ניתן לשומרה על ידי ייבוש – זו היא 'גרוגרת', גוש של תאנים מיובשות ודחוסות נקרא 'דבלה', אלו שימשו כמזון חשוב בעבר. קב גרוגרת (כ-1.47 ליטר) או מנה דבילה (כמחצית הקילו) סיפקו מזון עני ליום,[89] כמות זו נכללה בהרכב מינימום של מזונות האישה שבעלה חייב להקציב לה מדי שבוע.[90] גודל התאנה בעבר ובהווה היה בינוני ביחס לגודלם של התאנים שצמחו לצפונה של ארץ ישראל,[91] אך אלו השתבחו בטעמם ובמתיקותם. יבול ממוצע לעץ תאנה בוגר עומד בהווה על כ-40 ק"ג,[92] בעבר היבול הממוצע עמד על כ-35 ק"ג לעץ.[93]

ניתן לייבש את התאנים על ידי הנחתן בשמש ולרכזן יחד כשהן חופשיות או לתוך כלי, ריכוז זה נקרא 'עיגול', השלב הקובע של עיגול זה לענין גמר המלאכה הוא החלקתו והרטבתו בנוזל התאנה.[94]  

ניתן לייבש חלק מזני התאנה ובכך לשמרם לאורך זמן, התאנה נקראת בשמות נפרדים לכל שלב; תאנה טריה נקראת תאנה, לאחר תחילת תהליך הייבוש היא נקראת קציעה או קציצה[95], ביבוש מלא היא נקראת גרוגרת, וכשמרכזים את כל הגרוגרות יחד לככר או לעיגול היא נקראת דבילה[96]. ישנם מספר שמות לתאנים מיובשות: גרוגרות, קציעות, דבלות[97] לדיני תרומות ומעשרות, כל הזנים, וכל אופני היבוש נחשבים כאחד.[98].

פעולת ייבוש התאנים על מנת לעשות מהן גרגרות נקראת 'קצייה', כל עוד התאנים לא נמצאות בשטח המיועד לכך הדבר נחשב שעדיין לא נגמרה מלאכתן, וניתן לאכול מהן באופן ארעי בלא להפריש מהן תרומות ומעשרות[99], ויש מי שביאר ששטח הייבוש נקרא מוקצה.[100] ניתן להתסיס את פרי התאנה ולייצר ממנו משקה אלכוהולי, 'שיכר' בלשון המשנה, מותר להכין שיכר זה במועד לצורך המועד.[101]

 

חרקים בפרי

מלבד הנגיעות הרגילה של כלל הפירות במזיקים שונים (זבוב, טריפסים וכו') מזיקי התאנה הייחודיים נחלקים לשני חלקים מרכזיים: מזיקים שפוגעים בפרי במשך הגידול, החל מהפרייתו ועד הקטיף, ומזיקים שפוגעים בו במהלך עיבודו (בעיקר בתהליך הייבוש לדבלים), ראה להלן בטבלה.

כאמור לעיל, הפריית התאנה נעשית באמצעות צרעת הבלסטופגה, במהלך הנסיונות להטיל את ביציה הצרעה נשארת בפרי לאחר ההפרייה, אולם היא מתה ואבריה מתפרקים, עובדה זו יוצרת שאלה האם ניתן לאכול את התאנה מכיוון שיש לחשוש שיש בה את חלקי הצרעה, וכן יש לחשוש שמא הבצים שהוטלו בה בקעו.[102]

אחת מהדרכים לייבוש התאנים הוא חיתוכן והנחתן תחת כיפת השמיים, הייבוש נעשה על ידי חום השמש. שיטה זו גורמת לכך שהפרי חשוף לחרקים שונים וכמצע נח להטלת ביציהם, כמו כן בשל דביקותה של התאנה גורמת לכך שבעלי החיים הקטנים לעתים נדבקים לפרי.

כמו כן, בשל העובדה שהפרי הוא למעשה מצעית המכילה מאות פרחים צרים וארוכים, קיים קושי משמעותי להבחין בין רימות המתפתחות בפרי לפרחים עצמם. בשל כך אין לאכול את התאנים, הן הטריות והן היבשות ללא בדיקה יסודית.

בחז"ל הובא שאחד המזיקים של התאנה הוא תולעת הדומה לקוץ, ישנה סכנה באכילת מזיק זה.[103]

 

שימוש בשרף התאנה לשם הגבנה

שרף התאנה מכיל אנזים בשם 'פיסין' או 'פקאין' (Ficin), אנזים זה גורם להקרשת חלבון החלב, וליצירת גבינה, עיין ערך 'גבינה'. שרף זה קיים בכל חלקי עץ התאנה. שיטת הגבנה זו היתה ידועה כבר בימי חז"ל כמובא במשנה[104] "רבי אליעזר אומר, המעמיד בשרף הערלה, אסור. אמר רבי יהושע שמעתי בפרוש, שהמעמיד בשרף העלים, ובשרף העקרים מותר, בשרף הפגים, אסור, מפני שהם פרי. [105]

 

שיעורי תורה

נחלקו התנאים במשמעותו של הפסוק של הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל[106]; יש הסוברים שמפסוק זה נלמד סדר הקדימות בברכות, ויש הסוברים שמפסוק זה נלמדו השיעורים המחייבים בדיני התורה השונים, וזהו שבחה של ארץ ישראל ששיעורי תורה תלויים בגדל בה. התאנה הוזכרה כשיעור הוצאת האוכל שעליו מתחייבים בשבת, שיעור זה הוא כגרוגרת, שיעור זה הוא ביחס לכל האוכלים ולא רק ביחס לתאנים[107]. השיעור עליו עוברים באיסור חליבה ובאיסור 'מגבן' בשבת הוא 'כגרוגרת'[108] מכיוון שהתאנה הוא פרי רך, לא ניתן להשוות בין גודל התאנה כיום, לגדלן בימי חז"ל.

שיעור זה הוא "שיעור אוכלים שדרך הבריות להחשיבם ולהצניעם".[109]הגרוגרת גדולה מכזית וקטנה מכביצה, שיעורה הוא כ20- 30 סמ"ק (תלוי בדעות השונות).[110]

 

הענף בעת החדשה: 

עצי התאנה עיטרו את נופה של הארץ לאורך הדורות. גם בעת שעם ישראל שהה בה וגם בעת שיממונה. עצי התאנה עמידים מאוד ומסוגלים לעבור תקופה ארוכה ללא טיפול.[111] סיבה נוספת לשרידות התאנה בארץ, מאחר והתאנה לרוב לא מילאה מטעים אחידים וגדולים אלא הייתה רק נספחת למטעים נוספים בשולי חלקות ובשטחים שוליים.[112] בעת החדשה הובאו לארץ מספר זנים חדשים בעלי תכונות ייחודיות (ברזילאית, קפריסאית ועוד).

 

זנים חשובים בארץ בהווה:

נצרתי (זן בכורות), חמאדי (מצוי בעיקר במגזר הערבי), ארגמנית ברזילאית (זן המניב גם בסתיו), בורסה שחורה (קפריסאית).

 

סגולות בריאות:

לתאנה ערך תזונתי מוערך, מסייעת לעיכול, מווסתת לחץ דם מסייעת לעור, מסייעת לאנמיה, מחזקת עצמות ושרירים.[113] ערכן התזונתי של הדבלים רב – פי ארבעה מהתאנה הטרייה ופי שלושה מהלחם.[114] הרכב התאנים היבשות: 18% מים, 4% חלבון, 2.5% אפר, 67% סוכרים. ק"ג אחד של גרוגרות מוערך ב 3000 קלוריות, זוהי מנת הקלוריות היומית הדרושה להזנת אדם.[115]

 

היקף גידול התאנים בהווה (2016):

הקיף גידול התאנים בארץ יחסית מצומצם והוא מונה כ-1500 דונם ממספר זנים. כ-1300 דונם ברחבי הארץ וכ-200 דונמים ביהודה ושומרון.

 

נספחים:

סיכום זני התאנים שגדלו בארץ

איכות הפרי

יבוש טרי

גודל הפרי

צבע הפרי

סתוויות

קיציות

בכורות

מקור הזן

שם הזן

כן

טרי ויבוש

גדול

ירוק

כן

 

כן

 

ישראל

דיפרא

לא

טרי  בשליקה

קטן

ירוק

כן

 

 

ישראל

סייפות

לא

טרי

קטן

ירוק

כן

 

 

ישראל

סתווניות

כן ומשכר

טרי ויבוש

גדול

ירוק

 

כן

כן

ישראל

קעילית

לא

יבוש

בינוני קטן

ירוק

 

כן

כן

ישראל בבל

בוצרית

כן

טרי יבוש

גדול

ירוק ארגמן שחור

 

כן

כן

ישראל

בנות שבע

לא

טרי

גדול עוקץ ארוך

ירוק

 

כן

 

ישראל

בנות שוח *

לא

טרי

בינוני

ירוק

 

כן

 

ישראל פרס

פרסיות

 

 

 

 

 

 

כן

ישראל

צמייא קטייא

לא

טרי

בינוני

ירוק

 

כן

 

ישראל

בלבסין

 

זני התאנה העיקריים בהווה והיקף גידולם (2016) [116]

הזן

דונם

הערות

ברזילאי -ארגמני

500

רובו במגזר היהודי

חמאדי

600

רובו במגזר הערבי באזור המשולש

נצרתי

80

רובו במגזר היהודי

קפריסאי

30

רובו במגזר היהודי

מישל

50

מגזר ערבי

קדוטה שחורה

40

מגזר ערבי

סה"כ

1300

 

 

סיכום פגעי התאנה העיקריים בימינו[117]

(השוואת למחלות ומזיקים בעבר[118])

מועד לטיפול

עצמת הפגע

(סף טיפול)

מאפייני הפגיעות (סימנים)

שם המזיק - הפגע

מהלבלוב ועל פי ניטור

 

התייבשות אמרי צימוח ו/או קצות לבלוב צעיר

התייבשות ענפים שלמים, סמני נסורת על הגזע והבדים

(בטוצרה)            יקרונית התאנה

Batocera  rufomaculate

כל השנה

 

שבירת ענפים,חורים בענפים

אפטה גדולה

Apate monachus

מיציאת הפגות

טיפולי מניעה בהתאם לרגישות הזנים

שנוי צבע הפגה, חור יציאה, נשירת פגות

זבוב התאנה השחור

Silba adita Mc Alpin

התחלת טיפול יולי אוגוסט

טיפולי מניעה עם הופעה ראשונית באזור

התרככות הפרי, עד נשירתו

זבוב ים התיכון

Ceratitis capitata

בהתאם להימצאות הכנימות

 

נוכחות הבוגרים על העלים, ענפים ופטוטרות-סמני פייחת על העץ

כנימת השעווה של התאנים

Ceroplastes rusci

מהאביב עד הסתיו בהתאם להופעת המזיק

שתי אקריות לעלה

נזק בעלים, הצהבה ונשירת עלים

אקריות

מלבלוב

על פי ניטור

עפצים בעלים

פסילת התאנה

Trioza buxtoni

ספטמבר והלאה

לדאוג לסניטציה

לאחר האריה

פוגע בדבלים (תאנים) בלתי ראויים לאכילה

עשנור הדבלים

Cadra cautella

אוגוסט ספטמבר

לדאוג לסניטציה

בזמן היבוש הראשוני בשמש או מייד אחר כך

פוגע בדבלים בזמן היבוש בשמש

עשנור התמר (החרוב)

Cadra  calidella

שתילת כנות עמידות לנמטודות

כל השנה באדמות קלות ובינוניות

פגיעה בשורשי העץ התהוות תפיחות על השורשים העץ נחלש

נמטודות

Heterodera marioni

באביב ובסתיו

ניטור: כתם ראשון

בצד התחתון של העלה כתמי חלודה, התייבשות ונשירת עלים

חילדון

Unedo fici

אביב ואילך סניטציה גבוהה

לאחר הגיזום הפטריה חודרת לעץ

התייבשויות בענפים כתמים עגולים ויבשים על הענפים הראשיים

פומפוסיס

Phomopsis spp.

בסוף החורף לאחר הגיזום סיוד העץ

לאחר הגיזום חדירת הפטריה לעץ וניוון העץ

התייבשויות הענפים ראשיים בצד דרומי חדירת פטריות וניוון העץ

מכות שמש

לקראת הבשלת הפרי

השקיה מועטת בזמן הבשלת הפרי

הפרי מתבקע ולא ראוי לשווק

בקיעת הפרי

לקראת הבשלת הפרי

השקיה מועטת בזמן הבשלת הפרי וסניטציה בקרבת המטע

הפרי מחמיץ ונוטף מיץ חמוץ

חימוץ הפרי

 

 

 

סיכום זני התאנים על פי מוצאם [1]

איכות

יבוש

טרי

בינוני

קטן

גדול

ארגמן

שחור

ירוק

סתוויות

קיציות

בכורות

מס'

זנים

 

3

4

8

2

3

4

1

1

8

3

6

5

10

ישראל

14

11

21

12

3

19

2

1

23

11

20

9

26

רומי

3

1

3

2

 

2

 

 

4

3

4

4

4

אפריקה

2

1

2

1

 

2

1

1

1

 

3

1

3

יוון

2

1

2

 

1

1

 

 

2

 

2

 

2

סוריא

 

1

 

1

 

 

 

 

1

 

1

1

1

בבל

 

 

1

1

 

 

 

 

1

 

1

 

1

פרס

1

 

1

 

1

 

 

 

1

 

1

 

1

הודו

1

1

1

 

 

1

 

 

1

1

1

1

1

מצרים

1

1

1

 

 

1

 

 

1

1

1

1

1

קפריסין

 

[1] לונדון, 2010, 197.

בביליוגרפיה:

  1. בניש ח', מידות ושיעורי תורה, בני ברק.
  2. ברקת י', 2004, פרוטוקול (אגרקסקו) אקופרש, "רשימת הוראות עבודה לגידול" (תאנה), תל- אביב.
  3. גור א', תשט"ו. התאנה, משרד החקלאות, אגף המטעים אגף לחינוך חקלאי, תל- אביב.
  4. גליל י' ונאמן ג', 1979, התאנה, בית ספר שדה  הר – מירון.      
  5. גליל י', 1983, "התאנה חנטה פגיה – ביולוגיה של הפיקוס – קיום בצוותא של צמח וחרק", מדע כז /6,    עמ' 274 - 281. 
  6. גרינץ י"מ ר', תשל"ה, מספרות מצרים העתיקה, ירושלים.
  7. הלפרין ח', תשל"ו, אינצקלופדיה לחקלאות, ג: מטעים, יערנות, הגנת הצומח, תל-אביב.
  8. זהרי מ', תשי"ד, עולם הצמחים, תל-אביב.
  9. יוסף בן מתתיהו .תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, תרגום י. נ. שמחוני . רמת גן 1963.
  10. לונדון, ע', 'סוגיות חקלאיות במטע בתקופת בית המשנה והתלמוד, לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית', עבודת דוקטור. אוניברסיטת בר אילן, 2010.
  11. ליפשיץ נ', עצי פרי מאפייניהם תולדתם ושימושם, תל-אביב, 1998.
  12. מייזלר (מזר) ב', תולדות ארץ ישראל מהימים הקדומים עד זמננו, תל אביב, 1938.
  13. ספראי ז', תשמ"ה, "למקומו של הזית בכלכלתה של ארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד", חלמיש 1, כפר עציון, עמ' 32 – 41.
  14. עמר ז', גידולי ארץ ישראל בימי הביניים, ירושלים, תש"ס.
  15. פלד י', 1987, התאנה, המרכז הישראלי להוראת מדעים, האוניברסיטה העברית, ירושלים.
  16. פליקס י', תשכ"ג, החקלאות בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, ירושלים תל-אביב.
  17. פליקס י', 1968, עולם הצומח המקראי, רמת גן.
  18. פליקס י', תשמ"ד, חי וצומח בתורה, ירושלים.
  19. פליקס י', תש"ם – תשמ"ז, פירוש למסכת שביעית א-ב, (על פי כתב יד ליידן), ירושלים.
  20. פליקס י', תש"ן, החקלאות בארץ ישראל בימי המקרא המשנה והתלמוד, ירושלים תל-אביב.
  21. פליקס, יהודה. עצי פרי למיניהם. תל אביב 1994.
  22. רז ד', ומימון א', 1995, "התאנה הנצרתית", עלון הנוטע מט' /6, עמ' 496 – 497.  
  23. רז ד', 1996, "התאנה: מושגים, צורות והגדרות", עלון הנוטע 7 - 8, עמ' 1 - 2.
  24. רז ד', 1996, "התאנה והאבקתה", עלון הנוטע נ /7, עמ' 346 – 351.   
  25. רז ד', 2002, התאנה והאבקתה, גבע.

          

  1. Breadsted. J.H.,; Ancient Records of Egypt, London, 1951.
  2. Cato & Varro, On agriculture, (De Re  Rustica), Loeb Classical Library (with an English translation. by William Davis Hooper), London, 1967.
  3. Columella, Lucius Junius. On agriculture (De Re Rustica), Trans. H. B. Ash. London 1926.
  4. Liphschitz, Nili. Timber in Ancient Israel: Dendroarchaeology and Dendrochronology. Tel- Aviv 2007.
  5. Loew I., , Die Flora Der Juden, I.- IV, Hildesheim, 1924-1934.
  6. Safrai Z; The Economy of Roman Palestine, Londom- New York, 1994.
  7. Varro M. T., Res Rusticae, Loeb Classical Library (with an English translation by Roland   Kent G.), London, 1967.
  8. Zohary, Dan & Maria Hopf .  Domestication  of  Plants  in  the  Old World, (2 nd  ). Oxford 1993.
  9. Zohary, Dan & Pinchas Spiegel-Roy. 'Beginnings of Fruit Growing in the Old World'. Science (1975), pp. 319-327.

כתיבה: ע"ל, מ"ר, ד"א

 

 

[1] דברים ח, ח.

[2] במדבר יג, כג.

[3] סוטה לד, א.

[4] לדוגמא: בראשית, ג , ז; במדבר, יג, כג; במדבר, כ, ה; במדבר, כ, ה; מלכים א' ה, 5.

[5] קהלת רבה פרשה ה

[6] משנה כלאים ו, ה.

[7] ישעיהו כח, ד.

[8] לאף, 1924, ח"א, 224; פליקס, 1976, 33-39.

[9] שמואל א' כה  18; שמואל א' ל  12; דברי הימים א: יב  41; מלכים ב' כ 7.

[10] גור, 1955, 54; פלד י', 1987, 41.

[11] ירושלמי שביעית פ"ה ה"א, לה ע"ד.

[12]שמואלי, 1957, 25-26.

[13] Zohary & Hopf, 1993,159-160.

[14] Hopf, 1961, 47-239.

[15] Hopf, 2000, 163 & Zohary, נמצאו זרעי תאנים ופירות שלמים ביוון, בנתיב הגדוד בבקעת הירדן ובתל אל-עסוואד שבסוריה. 

[16] ליפשיץ, 1998, 144.

[17] Smartt, Simmonds, 1995, 366-370; Zohary & Hopf, 1993, 150-152;  Zohary & Hopf, 2000, 163-164

[18] מתקופה זו נמצאו זרעי תאנה מאובנים במספר אתרים: בתל שונה צפון, תל אבו חמיד וטולילת-אל-רסול (Zohary & Spiegel-Roy, 1975, 319-327) ביריחו נמצאו שרדי תאנים מהתקופה הכלקוליתית והברונזה (Hopf, 1983, 576-621).

[19] Hopf, 2000, 163-164  & Zohary.

[20] שם.

[21] שם.

[22] בראשית, ג , ז.

[23] ובשל כך יש המזהים את התאנה כאחת האפשרויות לפרי אותו אכלו אדם וחווה בגן עדן ברכות מ, א: "אילן שאכל ממנו אדם הראשון... רבי נחמיה אומר: תאנה היתה, שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו, שנאמר ויתפרו עלה תאנה"; וראה פירוש הרא"ש על התורה בראשית ג, ז: "תאנה על שם המעשה לשון תואנה שהעולם נעשה אונן על ידו".

[24] מזר, 1980, 42.

[25] Breasdted, 1951, 472-473;  גרינץ, תשל"ה, 5-13.

[26] לונדון, 2010, 384.

[27] חלק מתלונתם של ישראל במדבר היא, במדבר כ, ה: "ולמה העליתנו ממצרים להביא אתנו אל המקום הרע הזה לא מקום... ותאנה". ובין הפירות שהמרגלים הביאו עימם היו תאנים, במדבר יג, כג

[28] שופטים ט, י- יא "ויאמרו העצים לתאנה לכי את מלכי עלינו, ותאמר להם התאנה החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה והלכתי לנוע על העצים?"

[29] ירמיהו ח, יג: "אסף אסיפם נאם ה' אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה והעלה נבל ואתן להם יעברום".

[30] זכריה ג, י: ביום ההוא נאם ה' צבאות תקראו איש לרעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה".

[31] משנה תמיד פ"ב מ"ג; תוספתא מנחות (ליברמן), פ"ט הי"ד; ספרא ויקרא, דבורה דנדבה פרשה ד; ירושלמי, סוכה פ"ד ה"ג, נד ע"ב; ילקוט שמעוני תהילים רמז תתעו; פסיקתא זוטרתא, (לקח טוב) ויקרא דף ד ע"ב.ראה גם משנה פרה ג , ח שלקחו עצי תאנה חלקים בשריפת פרה אדומה.

[32] משנה תמיד כט, ב- ל, א.

[33] שמות יב, ט.

[34] פסחים עד, א.

[35] שם.

[36] ראה משניות שביעית א, ב- ד.

[37] נדרים סא, ב: "הנודר מפירות הקיץ - אין אסור אלא בתאנים", אמנם לדעת רבן שמעון בן גמליאל אסור לו ליהנות גם מן הענבים.

[38] לונדון, 2010, 216

[39] שם.

[40] יתכן וצורת הגידול השונה של התאנים, מבטאת תקופות שונות בארץ. לאחר תקופות מתח מרידות וחורבן, המטעים נפגעו, האוכלוסייה מתדלדלת והמסחר והכלכלה נפגעות, כדאיות הגידול ירודה, על כן התאנה כעץ בודד הייתה נפוצה. בתקופות בהן שרר שקט יחסי, האוכלוסייה העירונית והכפרית גדלה, הביקוש גדל, המסחר והכלכלה התרחבו, בתקופה זו גם הכדאיות הכלכלית לגידול תאנים עולה, הן כפרי טרי והן כפרי לייבוש, ואז ניטעו גם מטעי תאנים.

[41] לונדון, 2010, 170 – 197.

[42] הלפרין, תשל"ו, כרך ג', 204.

[43] ברקת, 2004, הוראה 310, 1- 4.

[44] גור, תשט"ו, 23; פליקס, תש"ם – תשמ"ז, 31; ספראי, תשמ"ה, 121; עמר, 2000, 160.

[45] ברקת, 2004, הוראה 314.

[46] www.mop-zafon.org.il

[47] משנה כלאים א, ח, הפרשנים במקום ביארו שלמרות שמטרת הפעולה היא להגן על אחד הצמחים ולא כדי לייצר מהם פרי, הפעולה אסורה ראה ראה ריבמ"ץ, רמב"ם, ר"ש, רא"ש, רע"ב ותפא"י.

[48] סוכה יג, ב: "סוכי תאנים ובהם תאנים".

[49] כך מבארים הפרשנים את דברי נחום ג, יב: "כל מבצריך תאנים עם בכורים אם ינועו ונפלו על פי אוכל" שהערים תהיינה נוחות להיכבש כפי שמנערים קלות את עץ התאנה והפירות מופלים בשלים לתוך הפה של האוכל.

[50] משנה תרומות ד, ח. תמיד כט, ב.

[51] רמב"ם פיה"מ עוקצין א, ו, פיה"מ תרומות יא, ד, ראה ר"ש ורא"ש במקום שכתבו שהכליסים הוא שם תואר למיני פירות שונים, ולא בהכרח לתאנים.

[52] ירמיהו כט, יז: "כה אמר ה' צבאות הנני משלח בם את החרב את הרעב ואת הדבר ונתתי אותם כתאנים השערים אשר לא תאכלנה מרע".

[53] זהרי, תשי"ד, 330-332;  רז, 1996, 346 – 351.

[54] רמב"ם פיה"מ עוקצין א, ו, רע"ב סנהדרין ה, ב.

[55] שבת עו, ב לדעת רש"י שבת עו, ב העוקץ נחשב לעץ בעלמא לכן אינו מצטרף לשיעור הוצאה, באופן דומה כתב הרמב"ם שבת יח, א שהעוקץ אינו מצטרף משום שההוצאה צריכה להועיל לאדם, והעוקץ אינו מועיל.

[56] משנה עוקצין א, ו.

[57] כך ביאר רבי זירא בירושלמי תרומות יא, ד את דין המשנה, שעוקצי התאנים אסורים לזרים.

[58] ב"ב צג, ב.

[59] כפי שנאמר: שיר השירים ב, יג: "התאנה חנטה פגיה".

[60] ראה אב"ע שיר השירים ב, יג: "התאנה חנטה פגיה - בארץ ישראל ועת להביא ממנה בכורים".

[61] בכורות ח, א, ראה רבינו גרשום במקום.

[62] ראה אב"ע שיר השירים ב, יג שכתב שפגה הוא בערבית כינוי לפרי לפני שהוא בשל.

[63] נדה מז, א משל משלו חכמים באשה: פגה, בוחל, וצמל. פגה - עודה תנוקת, בוחל - אלו ימי נעוריה."

[64] כז, יח.

[65] ספרי.... שבת סח, א. ראה תוספות שבת סח, א ד"ה ואילו, ריטב"א במקום שהביא ביאור נוסף בשם הרשב"ם. מאירי שבת סח, א. ראה אלשיך הושע ט, י שביאר את הפסוק: "כבכורה בתאנה"- "שמתבשלים אחד אחד, כך אחד היה אברהם ואחר כך יצחק ואחר כך יעקב".

[66] נדה נ, א.

[67] משנה תרומות ד, ו.

[68] ראה הושע ט, י: שעם ישראל נמשל לתאנה המבכירה לתת את פירותיה: "כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה", ראה רש"י ירמיהו כד, ב: "כתאני הבכרות - שבישלו כל צרכן בתחלת בכורי תאינים שהם חביבות על מוצאיהם בראשיתם".

[69] כך מבאר הר"ש תרומות ד, ו את חלוקת המשנה בין הזמנים השונים.

[70] כדברי רבי יוחנן יומא פג, ב: "פעם אחת אחזני בולמוס, ורצתי למזרחה של תאנה" ראיה לדבריו הוא הביא מרב יוסף שאמר: "הרוצה לטעום טעם תאנה - יפנה למזרחה".

[71] אחד המדדים להבחנה בין התאנה לעצי פרי אחרים, שבעצי הפרי קיים הכלל של "לקיטתו כאחד", דהיינו הפרי מבשיל באותה תקופה וניתן לקטוף את כל הפירות בפעם אחת, ולכן חלה החובה להשאיר פאה בעצים אלו, אך התאנה מוגדרת ש'אין לקיטתה כאחת' ולכן אין חובה להשאיר ממנה פאה.

[72] עירובין נד, "תאנה זו כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים", ירושלמי ברכות ב, ח.

[73] משנה מעשרות ג, ד, ב"מ כא, ב, לעקרונות אלו מסכימים אביי ורבא במסקנת הסוגיה, אולם אם אולם, כשמוצא תאנים שהסתיים תהליך היבוש שלהן חייב לעשר, משום ששלב זה מוגדר כגמר המלאכה לענין תרומות ומעשרות..

[74] משנה שביעית ד, ז.

[75] עיין ערוך השלם, בערך 'זרח'; ברקת, 2004, 810; גור, 1955, 49; פליקס, 1994, 87.

[76] ספר העיתים סימן ריט.

[77] פליקס, 1994, 87, 94.

[78] בתלמוד נאמר: "השכים בשחרית ולא ליקטה, וזרחה עליה החמה והתליעו" (ירושלמי, ברכות א, ב.

[79] משנה שביעית פ"ב מ"ה, עיינו בפרוש הברטנורא שם.

[80] ריבמ"ץ, ר"ש שביעית ח, ו.

[81] ריבמ"ץ, ר"ש שביעית ח, ו.

[82] משנה שביעית ח, ו.

[83] ראה משנה שביעית א, ב, רמב"ם שמיטה ויובל ג, ג.

[84] ב"ב פב, ב.

[85] ע"ז ל, ב: " פי תאנה אין בו משום גילוי".

[86] סוטה מח, ב: כתאינה זו שנבקעת בימות החמה ואינה חסירה כלום.

[87] ריבמ"ץ מעשרות א, ח.

[88] כך מבארים הריבמ"ץ והר"ש מעשרות א, ח את דעתו של רבי יהודה האוסר להחליק בנוזל היוצא מן התאנים.

[89] פאה פ"ח מ"ה; פליקס, תש"מ – תשמ"ז, 29.

[90] כתובות פ"ה מ"ח; Safrai, 1994, 136-137.

[91] "כגרוגרת שאמרו – לא גדולה ולא קטנה, אלא בינונית. הגדולה של ארץ ישראל היא הבינונית שבמדינות" (משנה כלים פי"ז מ"ז).

[92] ברקת, 2004, 810.

[93] פליקס, 1994, 94; פליקס, תש"מ – תשמ"ז, 44-43.

[94] משנה מעשרות א, ח, ראה ר"ש במקום.

[95] ראה ר"ש מעשרות ג, ד שכתב: "שם הכלי שקוצצין בו תאנים נקרא מוקצה, והוא כלי ברזל ועל כן קוראין אותם קציצות ושוטחין אותן בשדה ליבש"

[96] תפא"י מעשרות ג, ד אות יז.

[97] משנה מעשרות א, ח, משנה תרומות ב, ד רמב"ם פיה"מ עוקצין א, ו ראה רמב"ם פיה"מ תרומות יא, ד.

[98] משנה תרומות ב, ד, ראה רמב"ם תרומות ה, יח שדן כיצד ניתן לתרום מתאנים על גרוגרות ולהיפך.

[99] מעשרות ג, א: "המעביר תאנים בחצרו לקצות בניו ובני ביתו אוכלים ופטורין".

[100] רמב"ם פירוש המשניות שביעית ח, ו.

[101] הלכות רי"ץ גיאת הלכות חול המועד עמוד קפז, כיום משקה זה נקרא בשם 'בוכא'.

[102] ראה אמונת עתיך 20 ד"ר אביחיל גרינברגר "צרעת התאנה" וכן הרב יהודה עמיחי באותה חוברת "אכילת תאנים מופרות".

[103] שבת צ, א.

[104] ערלה א, ז:

[105] למשמעויות ההלכתיות לכך ראה אמונת עתיך 113 עמ' 14.

[106] ברכות מא, א מחלוקת רבי יצחק ורבי חנן.

[107] ברכות מא, א עירובין ד, ב, ראה רש"י עירובין ד, ב, סוכה ו, א גרוגרת - היא תאנה יבישה, ובה שיערו כל אוכל אדם לענין הוצאת שבת, אמנם לגבי משקים קיימים שיעורים אחרים, כל משקה לפי עניינו, ראה שבת עו, ב.

[108] שבת צה, ראה תוס' שבת עו, ב, תוס הרא"ש שבת עו, ב שכתבו שלמרות ששיעור הוצאה הוא כדי גמיעה, בכל זאת מכיוון שעיקרה של הלחליבה היא לצורך יצירת גבינה השיעור הוא כשיעור אוכלים. ראה ריטב"א שבת עו, ב שכתב בשם הרמב"ן ששיעור חליבה הוא כגרגרת ושיעור הוצאת חלב הוא בגמיעה משום שאדם לא טורח לחלוב בפחות מגרוגרת, אך הוצאה מרשות לרשות שזו טרחה מועטה אדם כן טורח.

[109] בניש, עמ' רנא.

[110] בניש, עמ' רנב.

[111] לונדון, 2010, 117 – 119.

[112] לונדון, 2010, 216.

[113] http://lifestyle.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1136264

[114] פליקס, 1994, 95.

[115] גור, 1955, 54; פלד, 1987, 41.

[116] על פי נתוני שה"מ, 2007 ועדכון בע"פ של ממ"ר תאנים מר חיים אורן במשרד החקלאות.

[117] ברקת, 2004, 800.

[118] לונדון, 2010, 156 -167.

[119] לונדון, 2010, 197.