גאולה ותשובה – 'יסובב אחד לחברו'

גאולה ותשובה –  'יסובב אחד לחברו' צילום: Photo by David Cohen/Flash90

יש קשר מהותי בין חורבן הבית, שממת הארץ והיציאה לגלות, לבין התשובה בחודש אלול, שהינה התיקון למצב זה.

הרב גבריאל קדוש |

דורשי רשומות דרשו את סמיכות החודשים אלול ואב, בשמו של חודש אב, א"ב- אלול בא! לא רק רמז בעל משמעות מוסרית יש בכך, אלא עיקרון משמעותי של חיבור הגאולה והתשובה. יש קשר בין חורבן הבית, שממת הארץ והיציאה לגלות, לבין התשובה בחודש אלול, שהינה התיקון למצב זה.

הקשר בין התשובה לגאולה כבר נכתב במפורש בתורה (דברים ל, א):

וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ שָׁמָּה: וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: וְשָׁב ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ שָׁמָּה: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ: וּמָל ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ.

למדנו מפסוקים אלו שרק אחרי שיחזרו ישראל בתשובה, יתרחש קיבוץ הגלויות ויחל תהליך הגאולה. לכאורה נוכל להסיק מכך שהתשובה היא תנאי לגאולה.

אולם מספר יחזקאל (לו, כד-כח) עולה תמונה שונה:

וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם: וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר: וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם: וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵא-לֹהִים.

לפי פסוקים אלו הגאולה תִקדם לתשובה: 'ולקחתי... וקבצתי... והבאתי אתכם אל אדמתכם', ורק אחר כך: 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם... ונתתי לכם לב חדש...' מכאן שהגאולה אינה מותנית בתשובה.

שתי תפיסות אלו, הנראות שונות, כבר מופיעות בתלמוד (סנהדרין צז ע"ב), ונחלקו בדבר תנאים:

רבי אליעזר אומר אם ישראל עושים תשובה נגאלים ואם לאו אין נגאלים. אמר ליה רבי יהושע אם אין עושים תשובה אין נגאלים? אלא הקב"ה מעמיד להם מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושים תשובה ומחזירם למוטב.

אם כן,  לדעת רבי אליעזר הגאולה תלויה בתשובה, ולדעת רבי יהושע אין הגאולה תלויה בתשובה.

נחלקו בסוגיה גם האמוראים רב ושמואל (שם): 'אמר רב: כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים'. ופירש רש"י: 'אם כל ישראל חוזרים בתשובה - יבוא, ואם לאו - לא יבוא'.

ושמואל אמר: דיו לאבל שיעמוד באבלו'. פירש רש"י: "אם לא יעשו תשובה אינו עומד באבלו כל הימים אלא ודאי קץ לדבר. לישנא אחרינא: דיו לאבל - דיין לישראל צער הגלות, אפילו בלא תשובה נגאלין".

וממשיכה שם הגמרא:

כתנאי - רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלים. אמר ליה ר' יהושע: אם אין עושים תשובה אין נגאלין, אלא, הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב. תניא אידך: רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה נגאלין שנאמר: שובו בנים שובבים - ארפא משובותיכם. אמר לו ר' יהושע: והלא כבר נאמר: חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו. חנם נמכרתם - בעבודת כוכבים, ולא בכסף תגאלו - לא בתשובה ומעשים טובים.

ונמשך הדיון בגמרא עד שמסתיים בהודאתו של ר' אליעזר, "שתק ר' אליעזר", שפירושה הודאה[1] לשיטת רבי יהושע.

מצאנו בעניין זה אף מחלוקת ראשונים, בין הרמב"ן (דברים לב, ב) לרמב"ם; וכך כתב הרמב"ן:

והנה השירה הזאת אשר היא בנו לעד אמת ונאמן תגיד כל המוצאות אותנו בביאור וכו' וזה דבר ברור על הגאולה העתידה יבטיח וכו' והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה[2].

למדנו מדבריו שאין הגאולה תלויה בתשובה.

הרמב"ם (הלכות תשובה, ז, ה) חולק על הרמב"ן; וזו לשונו:

כל הנביאים כולם צוו על התשובה ואין ישראל נגאלים אלא בתשובה. וכבר הבטיחה התורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותם ומיד הם נגאלים, שנא' והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה וגו' ושבת עד ה' אלקיך ושב ה' אלקיך את שבותך וגו'.

למדנו מדבריו שתשובה קודמת לגאולה.

כיצד נהלום חילוקי דעות אלו, הרי לא ייתכן שתימצא מחלוקת כזו בין הפסוקים בדברים לבין הפסוקים ביחזקאל? מה גם שלכאורה, פשט הפסוקים בדברים, מורה שגאולתן של ישראל תלויה בתשובה?

רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק, בספרו 'לנתיבות ישראל' (מאמר 'המדינה כהתקיימות חזון הגאולה') מבאר את מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע בגמרא סנהדרין. לפני כן הוא מקדים לחלק בין שני סוגי תשובה: תשובה 'עד ה'' ותשובה 'אל ה''[3].

התשובה 'עד ה'' היא תשובה כללית, שמשמעותה שיבה לארץ ישראל, ולאחר מכן תבוא התשובה 'אל ה'', שמשמעותה שמירת התורה וקיום המצוות על כל פרטיהן ודקדוקיהן.

לפי חילוק זה מבאר הרצי"ה את מחלוקתם של רבי יהושע ורבי אליעזר בשני שלבי המחלוקות, בברייתא הראשונה, וב'תניא אידך'.

רבי אליעזר סובר שיש לתלות את גאולתן של ישראל בתשובה, ואם לא יעשו תשובה לא יגאלו. אומר על כך רבי יהושע שוודאי יגאלו, אך באופן זה: קודם תהיה תשובה 'עד ה'',תשובה כללית, שיבה לארץ ישראל, ולאחריה תשובה 'אל ה'', שתבוא על ידי העמדת 'מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב'. זאת אומרת לדעת רבי יהושע, התשובה הכללית, של עם ישראל לארצו, קודמת לגאולה, ולדעת רבי אליעזר התשובה האישית, של כל אחד מישראל לתורה קודמת לגאולה.

הברייתא השנייה ב'תניא אידך', המחלוקת בין רבי אליעזר לרבי יהושע, נסובה על  דרשות פסוקים. בברייתא זו אין טענת רבי יהושע 'מעמיד להן מלך...' מובאת, אלא רבי יהושע מביא את הפסוק בדניאל (יב, ז-ח): 'וָאֶשְׁמַע אֶת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים... כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כָל אֵלֶּה', ורש"י ביאר בסוגיה בסנהדרין (שם): 'אלמא יש קץ בדבר'. כלומר, ישנו זמן קצוב לגאולה והיא תבוא בכל מקרה, גם אם לא ישובו בתשובה, ואף לא ישובו 'עד ה''. על טענה זו של רבי יהושע אומרת הגמרא 'שתק רבי אליעזר'.

אם כן המחלוקת בין רבי אליעזר לרבי יהושע שונה ממה שהייתה בתחילה. רבי אליעזר נשאר בדעתו שגאולתן של ישראל תלויה בתשובה, אך רבי יהושע שינה דעתו, וסובר שהגאולה אינה תלויה בתשובה כלל, ולדעה זו הודה רבי אליעזר לרבי יהושע. אם כן, המסקנה לכולי עלמא היא שגאולה אינה תלויה בתשובה.

על אף דברים ברורים אלו, נראה מהמשך הדברים שוודאי יש חשיבות רבה לתשובה במהלך הגאולה, ואין כוונתו של רבי יהושע לבטל את חשיבותה של התשובה במהלך הגאולה. כאשר הרב צבי יהודה מדבר על כך שרבי אליעזר הודה לרבי יהושע, אין כוונתו שהגאולה תשתכלל ותתפתח בכל מצב ובכל מקרה, גם אם ישראל לא יעשו תשובה כלל, שהרי בהמשך המאמר בפרק ה' (עמ' ער-רעא בהוצאת 'אבני המקום')  הוא כותב כך:

אותה הדרכת ההדרגה קמעא קמעא... כוללת בתוכה גם את כל ההפסקים והעיכובים... והם מזקיקים לתגבורת של תקון וחזוק, לתוספת של עליה ושפור, ליתר שאת ויתר עוז של שלמות ורוממות...

אם כן למדנו שיש מקום לתשובה במהלך הגאולה, ולכאורה סותרים הדברים את מסקנת הסוגייה בסנהדרין? התשובה לשאלה היא שמושגי התשובה והגאולה הם מושגים מאוחדים ומחוברים, בעלי קשר פנימי. ודאי שגאולת ישראל מתחילה בקריאה האלוקית לשוב 'עד ה'', לשוב לארץ ישראל, אך שכלולה והתקדמותה של גאולתנו היא על ידי תשובתנו האישית 'אל ה''.

עיקרון זה נכתב בספר 'כנפי נשרים'. בפירושו ל'פרשת התשובה' בדברים, מבאר הוא את מהלך התשובה והגאולה, לפי דברי ה'עקידת יצחק':

גאולה ותשובה -  יסובב אחד לחברו... מתחילה 'והשבות... בכל הגויים אשר הדיחך'...

את עיקרון איחוד הגאולה והתשובה, 'יסובב אחד לחברו', מצאנו בדברי הרב קוק (אורות ישראל פ"ב ס"א), וזו לשונו:

כנסת ישראל מיוסדת היא כולה על בסיס של המוסר העליון. ע"כ כל התנשאות מוסרית הנמצאת באישיה הפרטיים מוסיפה לה כח. ולהיפך נפילת מוסר וכל רשע, לפי ערך הכיעור והרע שבתוכו, כך היא מחלשת את כוחה ואת היחש שיש ליחידיה אל כללותה. לכן דווקא תשועת ישראל  תלויה היא בתשובה...

וכן באורות התשובה (פ"ד, ג) כתב הרב קוק:

התשובה הכללית, שהיא עילוי העולם ותיקונו, והתשובה הפרטית, הנוגעת לאישיות הפרטית של כל אחד ואחד, עד כדי דקוּת הפרטים של תיקוני-התשובה המיוחדים, שרוח-הקודש יודע לפרטם לפרטים היותר בודדים, הן ביחד תוכן אחד...

הרב מאחד כאן את הגאולה, או כלשונו "עילוי העולם ותיקונו", עם התשובה הפרטית, הנוגעת לאישיות הפרטית של כל אחד ואחד.

העיקרון של 'יסובב אחד לחברו', הנאמר על הגאולה ועל התשובה, מתבאר באופן זה: ישנן שתי בחינות לתשובה: תשובה כללית, גאולה שמתחילה על ידי התעוררות מאת הקב"ה להתקרב 'עד ה'', ותשובה זו מביאה לידי תשובה פרטית, שהיא חלקנו בקירוב הגאולה. אין מדובר כאן על שני שלבים, אלא זהו חיבור מהותי בין תשובה לגאולה, ומתקיימות הן בד בבד.

ודאי שגם בעיני רוחו של רבי אליעזר הייתה הגאולה חזות הכול, מגמת העולם, אך מכיוון שהעולם הזה עומד על כוח הבחירה, הדגיש הוא בדבריו את צד הבחירה, עשיית התשובה מצדנו, לשכלול הגאולה. לעומתו, הדגיש רבי יהושע את צד הסגולה של עם ישראל, שבשלו אין ספק שגאולה תבוא, 'יש קץ בדבר', שהרי כרת הקב"ה ברית עם אבותינו ועמנו על הגאולה. אך ודאי גם ר' יהושע אינו שולל את התשובה הפרטית, תפקידה הוא לשכלל ולפתח את תהליך הגאולה. לכן הודה רבי אליעזר לרבי יהושע, כי באמת אין מדובר כאן בשני מושגים נפרדים, אלא בתוכן אחד המתפרט בשני אופנים: גאולה ותשובה, 'יסובב אחד לחברו'. 

בדורות אלו של גאולה, ב"ה שזכינו להתקרב 'עד ה'', ואף התקרבנו במידה רבה 'אל ה'', נמשיך לפעול עם א-ל בשכלול תשובתנו וגאולתנו.

 

 

[1] עיין בספר 'לנתיבות ישראל' לרבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, עמ' רסו (הוצאת 'מאבני המקום'); וכן בספר 'מיטב הארץ' לרב יהושע וייצמן שליט"א, עמ' 549, הרחבה בעניין משמעות נוספת לשתיקה בחז"ל.

[2] וכן מובא ב'תיקוני זוהר': '... וקץ דקב"ה לא תליא בזכוון דלהון'. וכן כתב האור החיים (ויקרא כה, כח): 'כי קץ הגלות ישנו אפי' יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו'.

[3] רבנו מוכיח חלוקה זו מדברים ד, ל,; ומיחזקאל לו, כד; תרגום אונקלוס עה"פ 'כי תשוב אל ה' אלוקיך'; רמב"ם הלכות תשובה ז, ו; 'עקדת יצחק' שער המאה; 'אורות התשובה' פרק יז, ב.