והיה אמונת עתיך

והיה אמונת עתיך

אמר רייש לקיש: מאי דכתיב "והיה אמונת עתיך..." - "אמונת" - זה סדר זרעים, "עתיך" - זה סדר מועד, "חוסן" - זה סדר נשים, "ישועות" - זה סדר נזיקין, "חכמת" - זה סדר קדשים, "ודעת" - זה סדר טהרות; ואפילו הכי - יראת ה' היא אוצרו"...

הרב יואל פרידמן | אב-אלול תשנ"ז גליון 18

 

תחילת פרק ל"ג בישעיה עוסקת בנחמת ישראל הן בזמן חזקיהו המלך והן בזמן המלך המשיח (רד"ק). "הוי שוֹדד ואתה לא שדוּד ובוגד ולא בגדו בך, כהתימך שודד תושד כנלתך לבגוד יבגדו בך". הקב"ה מבטיח לסנחריב מלך אשור ולמלכי אומות העולם שאמנם שודדים מצליחים הם, אך יגיע גם זמנם - "כהתימך שודד תושד כנלתך" - כאשר תשלים להיות שודד, כי אז תושד גם אתה. בהמשך (שם פס' ו) אומר ישעיה ופונה לעם ישראל: "והיה אמונת עתיך חסן ישועות חכמת ודעת, יראת ה' היא אוצרו". פשט הפסוק הוא שאם ישראל רוצים בקיום הישועה ובהמשכיותה - רק עיסוק בחכמה, בדעת וביראת ה' יכול להיות הערובה לכך (רד"ק). רש"י מוסיף פן שונה; האמונה בהקב"ה בעיתים שעברו עליך, בכל המאורעות - הן אלו המשמחים והן אלו הקשים יותר - מחזקת את החוסן הרוחני של האדם.

חז"ל התייחסו לפסוק הזה בהיבט הרבה יותר כללי, שאינו קשור בדווקא למציאות הספיציפית של הצלת עם ישראל בימי חזקיהו או אף לישועת העם בימות המשיח. הפסוק עוסק בסדר החיים של עם ישראל בכל הזמנים. הפסוק מדבר על חלקי התורה שהאדם צריך להיות עסוק בהם. אלו מקיפים את כל חלקי החיים, ואעפ"כ "יראת ה' היא אוצרו", היא נשארת הפנינה שבכתר. וכן נאמר בגמ' (שבת לא ע"א):

אמר רייש לקיש: מאי דכתיב "והיה אמונת עתיך..." - "אמונת" - זה סדר זרעים, "עתיך" - זה סדר מועד, "חוסן" - זה סדר נשים, "ישועות" - זה סדר נזיקין, "חכמת" - זה סדר קדשים, "ודעת" - זה סדר טהרות; ואפילו הכי - יראת ה' היא אוצרו"...

מאמר דומה מופיע בשם ר' תנחומא (מד' תהילים יט אות יד, במ"ר פ' יג פ' טז):

"תורת ה' תמימה..." - זה סדר נשים. "עדות ה' נאמנה מחכימת פתי" - זה סדר זרעים, שהוא מאמין בחיי העולם וזורע. "פקודי ה' ישרים..." - זה סדר מועד. "מצות ה' ברה..." - זה סדר קדשים. "יראת ה' טהורה..." - זה סדר טהרות. "משפטי ה' אמת..." - זה סדר נזיקין".

ויש להבין, מדוע מצויין סדר זרעים בשם "אמונת"?

התוס' (שבת שם) מביאים את הירושלמי (לא נמצא בנדפס אלא בתנחומא דלעיל): "שמאמין בחי העולמים וזורע". סדר זרעים - אין הכוונה דוקא למצוות שמובאות בסדר זרעים, אלא עצם העיסוק בחקלאות מחייב את האדם להיות בעל אמונה. לפי הבנה זו, "אמונת" מתייחס לאדם שמאמין בהקב"ה.

המהר"ל (דרוש על התורה עמ' לא ועי' ח"א ח"א עמ' טז) מפרש:

ר"ל, כי בזריעה יורה האדם שהוא ביד ה', שזולת שהיה הוא ית' מצמיח הזריעה - היה העולם כלה ח"ו, והוא הנרמז בלשון "חי העולמים", שהוא ית' מחיה העולם, ושהעולם בידו, וראוי זה להיקראות "אמונת"...

מצאנו משמעות אחרת לקשר בין סדר זרעים לאמונה. המהר"ל (תפארת ישראל פרק י' עמ' לד-לה) מסביר שחכמים חילקו את התורה שבעל פה לששה חלקים, שהם החלקים של המציאות, כאשר כל חלק במדרגה גבוהה יותר מקודמו. סדר זרעים הוא המדרגה הנמוכה יותר, השייך לסדר הארץ. מעליו סדר מועד - סדר השמים, השמש והירח. מעליו סדר נשים וסדר נזיקין השייכים לסדר האדם; ומעליהם סדר הקדושה, הבא לידי ביטוי ע"י קדשים וטהרות.

המהר"ל מבאר שם ש"אמונת" זה סדר זרעים, כי הצומח נאמן לסדר שהקב"ה טבע בו:

וקרא זה אמונת, מפני שאין משנים פעלם, וכאשר זורע הארץ חטה - מגדלת מה שראוי לה לגדל, ואינה משנה מה שנפקד בתוך הארץ, כמו שהאדם שהוא נאמן ומה שמפקידים הבריות אליו הוא מחזיר לבעליו.

ישנו קשר חי ויחס חוזר בין האדם, הארץ והקב"ה. הפסוק "והיה אמונת עתיך..." מתייחס (כאמור לעיל) לעם ישראל - העיסוק ב"אמונת עתיך" הוא המביא חוסן וישועות. לכן יש להסביר את ה"אמונת" מצד האדם הזורע, שטמונה בו האמונה ברבונו של עולם. הפסוק השני "תורת ה' תמימה..." עוסק בתורה, וכן במציאות העולם, בהיותה בבואה של התורה, וכמאמר חז"ל "קב"ה איסתכל באורייתא וברא עלמא". בפסוק זה נראה יותר להסביר את ה"אמונת" מצד הטבע, שהוא נאמן לסדר שטבע בו הקב"ה.

היכן מקום החיבור שבין שני הפירושים? בארץ ישראל! טבע הארץ אינו כטבעו של כל מקום שרק אינו משנה מסדרו של עולם. הארץ מגיבה בהתאם למעמד של עם ישראל בה, וכמאמר הרמב"ן (ויקרא כו טו): "ושממו עליה אויבכם" - היא בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות, שאין ארצנו מקבלת את אויבנו..." ולעומת זאת, כאשר ארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה - אין לך קץ מגולה מזה (רש"י סנהדרין צח ע"א). זה מצד הארץ! אך לעם ישראל הפן השני של המטבע, וכמאמר הכוזרי (מאמר ה' אות כז):

"אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" - רוצה לומר כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה.

בחוברת זו ישנם כמה מאמרים ותשובות בעניני זרעים כפשוטם של דברים: כלאים, מעשר עני ועוד. אנו מפרסמים גם שני מאמרים שקשורים לארץ ישראל במובן הרחב יותר - מאמר אחד, של הרב יהודה זולדן, המוכיח שכל מקום שהוזכר הביטוי "משום יישוב ארץ ישראל" בהקשר לנטיעת עצים - מתייחסים הדברים לשבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל. דבר בעיתו מה טוב, במאמרו של הרב יהודה הלוי עמיחי הדן בעריכת טיולים במרחבי ארץ ישראל כשיש בהם לעיתים גם מידה של סיכון. כפי שהבטחנו, אנו מוסיפים מדור בנושא כשרות; ביקשנו מהרה"ג יעקב אריאל שליט"א שיבהיר מהן דרכי ההשגחה בעופות, מהי כשרות למהדרין ומהי כשרות רגילה.

המערכת