שם עברי: נמלת קציר שחורה שם באנגלית: Black Harvester Ant שם מדעי: Messor ebeninus
הנמלה הוזכרה בכמה הקשרים בסדר זרעים, במסכת פאה. בפרק ב משנה ז, הנמלה הוזכרה כבעל חיים שמכרסם את קנה השיבולים, וכך התבואה נקצרת. במקרה זה אין צורך להשאיר פאה מן השדה מכיוון שהקציר לא נעשה על ידי הבעלים.
המשנה בפאה פרק ד משנה יא דנה למי שייכים הגרעינים שהצטברו ב"חורי הנמלים", האם הם של בעל הבית, או שמא הם של העניים, והנמלים אספו אותם מהשיבולים שנפלו על הקרקע במהלך הקציר, שדינם כ"לקט".
בירושלמי מובאת חלוקה בין הגוונים השונים של החיטים בקיני הנמלים, המלמדים על כך שהקינים הם רב שנתיים.
במשנה במסכת מעשרות פרק ה משנה ז הובא דין נוסף שלפיו חיטים שנמצאו בחורי הנמלים הסמוכים לערימה שהתחייבה בהפרשת תרומות ומעשרות, דינם כחיטים שנלקחו מהערימה, החיטים הנמצאות בחורים אלו שייכות לבעלים ואין לקחתם ללא רשותם כמובא בתוספתא פאה ב, טז.
הנמלים הן משפחה גדולה של חרקים השייכת לסדרת הדבוראים. משפחה זו מונה בעולם בין 12,000 ל – 14,000 מינים ובארץ כ – 160 מינים. התיאורים השונים במקורות מאפשרים להגדיר קבוצה מצומצמת יותר והיא הסוג נמלת הקציר. סוג זה מונה בארץ כ – 15 מינים והוא הבולט ביותר בנוף הארץ. מין נמלה זה הוא מהנפוצים ביותר בישראל וידוע בזכות קיניו הגדולים והמרשימים, ומנהגי אגירת המזון שלו. המין נפוץ במקומות רבים באסיה ובצפון אפריקה. בישראל נמלה זו נפוצה בחלקים נרחבים של הארץ. נמלת הקציר השחורה פעילה בעיקר בקיץ. היא ניזונה מפירות וזרעים שהיא אוספת במשך הקיץ. בחורף היא עוסקת בעיקר בתחזוקת הקן.
נמלת הקציר השחורה חיה במושבות גדולות, שיכולות למנות עשרות אלפי פריטים. ניתן לזהות את קיני נמלת הקציר על פי גורן מוקפת פסולת (אדמה, מוץ, ופגרי נמלים) הנמצאת בפתח. לעיתים לקן אחד יש כמה פתחים. בניגוד למינים רבים אחרים, היא נשארת באותו קן במשך שנים רבות. מסיבה זו, וגם בגלל סיבות אחרות (כגון גודלה של הנמלה, ריבוי הפריטים בקן, והזמן הרב שהיא משקיעה בחפירה), קיניה של נמלת הקציר יכולים להגיע לגודל עצום, ולעומק של עד שלושה מטרים. הקן בנוי כמחילה אנכית גדולה, היורדת כלפי מטה, ויש לה הסתעפויות אופקיות רבות המשמשות לצרכים שונים. נמלת הקציר השחורה ממיינת את סוגי המזון שלה למחילות שונות. מחילות אחרות משמשות כמאגרי פסולת, ולמגוריה של המלכה והוולדות. במחילות העליונות יותר, החשופות יותר לקור, למזיקים, טורפים ושיטפונות, נמצאים הפסולת והזרעים הלא-מקולפים. בקומות התחתונות והמוגנות יותר חיות הנמלים עצמן, ונמצאים מאגרי המזון הגדולים. בתוך המושבה קיימת חלוקת תפקידים ברורה בין הפרטים המאורגנים ב"מעמדות" (קסטות) השונות זו מזו במבנה ובגודל. ארגון חיי מושבת הנמלים מתבצע בעזרת תקשורת כימית עדינה והדדית בין הפועלות ובין המלכה.
הנמלים נעות בשיירות ארוכות לאורך שבילים ומובילות זרעים שאותם הן אוגרות בקן מתחת לפני הקרקע. מינים רבים של נמלת הקציר מפרישים פרומונים (חומרים כימיים דמויי הורמונים) כדח לסמן לחברי המושבה את המסלולים למקורות המזון. נתיבים אלו נקראים "שבילי ריח" ולאורכם מתרוצצות הנמלים הלוך וחזור. בניית שבילי הריח בעזרת הפרומונים אפשרית אך ורק על פני קרקע יבשה לחלוטין, שיירות הנמלים הבולטות לעין עשויות היו להוות סימן לכך שהקרקע באזור מסוים יבשה לחלוטין ולא ניתן להשתמש במעיין הסמוך כמובא בתוספתא (פרה ט, לב).
שיטה מעניינת להדברת הנמלים מובאת בגמרא במועד קטן. לפי שיטה זו כדי להשמיד נמלים שמזיקות לשדה יש לקחת נמלים מאזור גידול אחר ולהכניסן לחור שבו נמצאות הנמלים שלא מעוניינים בהן.
פרטים של מינים שונים של נמלים מסוגלים לזהות את קרובי משפחתם ושותפיהם לקן בעזרת הריח. לכל מושבה יש ריח אופייני, המגיע מהפרשות המכסות את השלד החיצוני של הנמלים ומועשרות בפחמימן ספציפי. כל נמלה שנכנסת למושבה ואינה מדיפה את הריח האופייני של המושבה תותקף על ידי שאר הנמלים במושבה. לדברי רש"י התוקפנות שמגלות הנמלים כלפי פרטים זרים קשורה לעפר המובא איתם, ובלשונו: "וחונקין זו את זו – מפני שמריחין את העפר, ואין מכירין באותו עפר".
שבי דרום, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
