גמרא
באחדבאדר א) משמיעין על השקלים ועל הכלאים ובחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכים ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים ועושין כל צרכי הרבים ומציינין (על) [את] הקברות ויוצאין אף על הכלאים: גמ' ולמה באחד באדר כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן ותיתרם תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן ומר רבי שמואל בר רב יצחק תרומת ב) הלשכה כתחלתה דכתיב ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן. ותני עלה ביום שהוקם המשכן בו ביום נתרמה התרומה (א) רבי טבי רבי יאשיה בשם כהנא ג) נאמר כאן חדשי ונאמר להלן חדשי מה חדשי שנאמר להלן אין מונין אלא מניסן אף חדשי שנאמר כאן אין מונין אלא מניסן א"ר יונה שבק רבי טבי ראשה דמתניתא (ב) ואמר סופה דל כן כהדא דתני זאת עולת חדש בחדשו יכול יהא תורם בכל חדש וחדש ת"ל בחדשו לחדשי (השנה) בחדש אחד הוא תורם לכל חדשי השנה יכול באיזה חדש שירצה נאמר כאן חדשי ונאמר להלן חדשי מה חדשי שנאמר להלן אין מונין אלא מניסן אף חדשי שנאמר כאן אין מונין אלא מניסן: מהו משמיעין. רב הונא אמר מכריזין היך מה דאת אמר ויתנו קול ביהודה ובירושלם תמן תנינן אין ד) בין אדר הראשון לאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים (ג) ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אף שימוע שקלים וכלאים ביניהם רבי ה) חלבו ורב הונא (ד) רב בשם ר' חייא רבה הכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קרייתה א"ר יוסי ויאות ו) כלום אמרו משמיעין על השקלים לא כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן אם את אמר באדר הראשון עד כדון אית בשתא שיתין יומין (ה) כלום אמרו יוצאין אף על הכלאים לא כדי שיהיו הצמחין ניכרין אם אומר את באדר הראשון עד כדון אינון דקיקין רבי חזקיה שאל מעתה בני בבל משמיעין על השקלים מראשו של (חודש) חורף (ו) לא כדי שיביאו ישראל שקליהן בעונתן ותיתרם תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן התיב ר' עולא קומי רבי מנא והא תנינן ז) בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה בפרוס הפסח (ז) בפרוס העצרת בפרוס החג אמר ליה (ח) (לא) נימר אילין דקריבין בפרוס הפסח אילין דרחוקין בפרוס העצרת ואילין דרחוקין מנהון בפרוס החג א"ל
קרבן העדה ומשנת אליהו
הלכה א מתני' באחד באדר משמיעין על השקלים. ב"ד שולחין בכל ערי ישראל ומכריזין שיביאו שקליהם ולמה באחד באדר מפרש בגמ': ועל הכלאים.מכריזין שימעטו הזרע האחר עד שלא ישאר בו רובע קב לסאה: בט"ו בו קורין את המגילה בכרכים. המוקפין חומה מימות יהושע בן נון איידי דבעי למתני דבט"ו באדר שלחנות יושבים במדינה תני נמי כל מה שהיו עושין בו ביום ולהכי לא תני שבי"ד קורין את המגילה בשאר עיירות דלא חש למיתני מה שנעשה בכל החדש: ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות. והשווקים שנתקלקלו בימות הגשמים בשביל עולי רגלים א"נ בשביל הרוצחים בשגגה כדכתיב תכין לך הדרך: ואת מקוות המים. אם נתרבה בהם טיט מנקין אותן ואם נחסר שיעורן ממשיכין להן מים וממלאין אותן: כל צרכי רבים. מפרש בגמרא: ומציינין את הקברות.שלא יאהילו עליהם הכהנים ועושי טהרות והציון הוא שממחים סיד ושופכין אותו סביב הקבר ובימות הגשמים היה הסיד נמוח וצריך לחזור ולציינו: גמ'בעונתן.בזמנן קודם ר"ח ניסן כדי שיכולין לתרום תרומת הלשכה שממנה לוקחין קרבנות לצרכי השנה הבא מניסן ואילך ולכך משמיעין באחד באדר שלשים יום קודם: תרומת הלשכה. הוא התרומה שתורמין מן הלשכה שנתנו בתוכה כל השקלים כדתנן לקמן פ"ג: ומר ר"ש בר"י. [ואמר] דהיינו טעמא דתורמין הלשכה דוקא בר"ח ניסן: כתחלתה. כמו שהיתה תרומה ראשונה בשעה שהוקם המשכן שהיתה בר"ח ניסן כן לדורות נמי מר"ח ניסן מתחילין לתרום מן החדש: נאמר כאן חדשי. זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה: ונאמר להלן חדשי. ראשון הוא לכם לחדשי השנה: שבק רבי טבי וכו'. הניח ר' טבי רישא דברייתא ואמר הסיפא לחוד: דל כן. ולא נכון לעשות כן שקיצר במקום שהיה לו להאריך דמסיפא לא שמעי' דמדאורייתא צריך להביא מן החדש: ת"ל בחדשו לחדשי.דה"מ למכתב זאת עולת החדש: בחדש אחד כו'. וה"פ זאת עולת החדש בחדשו שיחדש ויביא מתרומה חדשה לכל חדשי השנה: יכול באיזה חודש שירצה. יתרום לכל חדשי השנה: ויתנו קול ביהודה ובירושלם. להביא לה' משאת משה עבד ה' והיינו השקלים ש"מ שמכריזין על השקלים: תמן תנינן.מגילה פ"ק: אף שימוע שקלים וכלאים איכא. בין אדר ראשון לשני שאין משמיעין אלא בשני: ר' חלבו וכו' עד זמן קרייתה ל"ג: ויאות. שפיר קאמרת דשימוע שקלים וכלאים אינן אלא בשני: עד כדון וכו'. עדיין יש בשנה קודם ר"ח ניסן ששים יום ולמה יקדמו כל כך: עד כדון אינון דקיקין. עדיין הצמחים דקים ואינן ניכרין לידע אם הם כלאים: מעתה. דעיקר טעם הכרזה כדי שיביאו בעונתן דוקא א"כ למה משמיעין על שקליהם באדר הא אי אפשר להן להביאן קודם ר"ח ניסן וי"ג מראשו של חורף וה"פ לפי דבריך צריכין בני בבל להשמיע בראשו של חורף כדי שיבואו לירושלם בראש חודש ניסן: והא תנינן. לקמן פ"ג: בפרוס הפסח. היינו ט"ו יום דפרוס לשון מחצה הוא ושלשים יום קודם החג שואלין ודורשין: ה"ג א"כ. לפי משמעות משנה זו נאמר דג' זמנים אלו קבעו לתרום משקלי הקרובים לירושלם בפסח והרחוקים קצת בעצרת והרחוקים ביותר בחג נמצא שדי אף לבני בבל בהכרזת אדר שעדיין יש פנאי שיביאו שקליהן
משנת אליהו
באחד ולמה באחד באדר כו'. בבבלי מגילה (יג ב) אמר ר"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקליו והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים. ובירושלמי פ"ק דמגילה ר' לוי בשם רשב"ל צפה הקב"ה שהמן הרשע עתיד לשקול כספו על ישראל אמר מוטב שיקדים כספן של בני לכספו של אותו הרשע לפיכך מקדימין וקורין בפ' שקלים. והאי טעמא קאי על ההקדמה באחד באדר. דהא בירושלמי שם פ"ג הביא להא דר' לוי עלה דהלכה ד' ר"ח אדר שחל בשבת קורין בפרשת שקלים כו' מקדימין ר' לוי כו' לפיכך מקדימין וקורין כו' ומאי דקדמינן וקרינן שקלים לעולם בתחלת אדר הוא נמי מטעמא דהשמעת שקלים כדפירש"י במתני' הנ"ל (מגילה כט א) ד"ה קורין בפ' שקלים להודיע שיביאו שקליהן באחד כו'. ושם בגמ' מפרש על השמעת שקלים באחד באדר כיון דבניסן בעי אקרובי מתרומה חדשה קדמינן וקרינן באחד באדר כי היכי דליתו שקלים למקדש ולפ"ז תרין טעמי בירושלמי וכן בבבלי על א' באדר. בטעמא דר"ל על א' באדר צ"ל דלכך ההקדמה בא' להגן על זה החדש שנפל הפור לבלען כדגים ושינוי לישנא דבבלי שעתיד לשקול שקלים על כו' שקליהם לשקליו כו'. מדוקדק מאד ע"פ מ"ש בילקוט דאסתר ועשרת אלפים ככר אר"ל גלוי וידוע שעתיד המן כו' א"ל אם רצונך כסף מן הגרוטאות שבביתי אני מביא ושוקל ע"י האומנים כו' א"ל הואיל ואתה רוצה לקח' ממני אותם יהודים שמשכימים ואומרים ה' אחד איני מוכרן לך שהן פקדון בידי ומתיירא אני שמא יעשה לי כשם שעשה לסיחון ועוג כו' ונבוכדנצר כו'. א"ל המן לאחשורוש כל אותם הדברים הי' כשהי' בהמ"ק קיים והי' הקב"ה רצוי להם והיו מביאים שקליהם אבל עכשיו הוא כעוס עליהם. ואני סוכם לך חשבון ס' רבוא בקע לגלגלת שהוא י' אלפים ככר כסף א"ל פקדון הוא בידי כו' נפיל גורלות כו' ע"ש. וזהו שדקדקו שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל דהיינו סכום השקלים כנ"ל לפיכך הקדים כו' ועי' תוס' מגילה (ט"ז א' ד"ה ודחי כו' שמעתי כו') : כדי שיביאו ישראל שקליהן בעונתן ותיתרם כו'. מסוגיא דמכילתין משמע דטעם ההקדמה להשמיע השקלים באחד באדר משום דשקדו חכמים על תקנות תרומה חדשה שלא יאחרו ישראל עונתה. ובפסיקתא רבתי ריש פרשת כי תשא קאמר שלא לדחוק את ישראל היו מחזירין את ישראל מר"ח אדר. ונ"מ לענין אם השמיעו שקלים באחד באדר א' דלטעמא דפסיקתא א"צ לחזור ולהשמיע באדר ב' משא"כ לטעמא דסוגיין וכדקאמר לקמן בסוגי' אף השמעת שקלים בינייהו וניחא לפ"ז לישנא דמעתה בני בבל משמיעין מראשו של חורף דאתא לאפוקי לטעמא דפסיקתא: ר' סימוי בשם ריב"ל אף השמעת שקלים וכלאים בינייהו. וא"ת וכי פליג ריב"ל אמתני' דקתני אין בין אדר כו' אלא קריאת מגילה ומתנות לאביונים. ואין לומר תני ושייר דהא אין בין קתני ועי' תוס' ריש פ' מרובה וי"ל דריב"ל לטעמי' אזיל דפסק לקמן כרשב"ג דאמר שכל מצות הנוהגות בשני אין נוהגות בראשון ולקמן בסוגיין מוקי למתני' כרשב"ג דאמר לא בא אלא ללמדך כו' ולדידי' שפיר שייך למינקט עוד הני מילי בינייהו והא דקתני במתני' אין בין כו' הא כבר אוקימנא בבבלי שם (ו ב) דמתני' רשב"ג וחסורי מחסרא וה"ק אין בין י"ד שבאדר הראשון לי"ד שבאדר הב' אלא כו' ובאמת גם סדר פרשיות אסיק שם דס"ל למתני' דאתי כרשב"ג דאי קרו בראשון קרו בשני וסדר פרשיות אתינן עלה ג"כ מטעמא דהשמעת שקלים כדאמר במגילה כ"ט ב' וכדכתיבנא לעיל וש"מ שפיר דאי קדים להשמיע באדר א' חוזרין ומשמיעין וכדפרישית והא דלא קאמר אלא הני ב' שקלים וכלאים ולא אינך דמתני' משום דרצה למיחשב הני דאי עביד באחד חוזר וזה דוקא בשקלים וכלאים מטעמא דקאמר בסוגיין ובבבלי שם משא"כ במילי אחריני דלכתחלה מצוותן בשני אבל אי עביד בראשון אינו חוזר דלא מתקלקל תיקונייהו משום חד חדש ובירושלמי דמגילה על המתני' דאין בין מביא לה ג"כ להא דרשב"ג ודריב"ל דפסק הלכתא כוותי' ואח"כ למימרא דר"ס בשם ריב"ל אף השמעת כו': עד כדון אית בשתא שיתין יומין. עי' רש"י בריש ברכות ד"ה כדי להרחיק כו' שלא יאמר יש לי עוד שהות כו' ובשבת
ריבבן ותקלין חדתין
ריבב"ן
פירוש רבינו יהודה בן בנימין הרופא זצוק"ל: משנה א באחד באדר משמיעין על השקלים. לפי שצריך להביא בא' בניסן מתרומה חדשה כדאמר במגילה [דף כט:] זאת עולת חדש בחדשו חדש והבא קרבן מתרומה חדשה תמידין ומוספין הבאין בר"ח ניסן נקנין משקלים חדשים ולמה באחד באדר כדתניא דורשין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום ואפי' לרשב"ג דאמר ב' שבתות הואיל ושולחנין יושבים במדינה בט"ו באדר מקדימין מא' באדר: משמיעין. מכריזין כמו ויעבירו קול ביהודה וכן וישמע שאול את העם ומכריזין [על הכלאים] לפי שצמחין ניכרין ואעפ"כ לא היו עוקרין ומפקירין לאחר תקנה עד ט"ו באדר שיהא גדול קצת שיוכל לעוקרו: בכרכין. המוקפין חומה מימות יהושע בן נון: ומתקנין את הדרכי'. לפי שנתקלקלו מחמת המים:ואת מקוות המים. שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין והטובל שם לא עלתה [לו] טבילה כדתניא בספרא אך מעין ובור מקוה מים מעין מטהר בזוחלין ואין המקוה מטהר בזוחלין אלא באשבורן פי' נוטפין מי גשמים כדאמרי' בפ' במה אשה [שבת סה.] אבוה דשמואל עביד לבנתיה מקוה ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי. אי נמי לפי שמעיינות מתמעטין בקיץ עושין מקוה ממי גשמים בחורף לצורך הקיץ כדאיתא בתוספתא מו"ק כל מקוה שאין בו ארבעים סאה מושכין לו אמת המים ומשלימין לו ארבעים סאה כדי שיהא כשר להקוות עליו: מציינין על הקברות. בריש מו"ק תנן מתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים ועושין כל צרכי הרבים ומציינין על הקברות ויוצאין על הכלאים משמע שבחולו של מועד היו יוצאין קשיא ציון אציון קשיא כלאים אכלאים ציון אציון ל"ק כדמפרש בירושלמי תפתר שירדו גשמים אחר שציינוהו בט"ו באדר ושטפו הציון וגם יש להקשות דרכים ורחובות אדרכים ורחובות ויש לתרץ שירדו גשמים וחזרו וקלקלו כדאמר בפ"ק דר"ה בניסן נמי שכיחי קטרי כלאים אכלאים ל"ק [כדמתרץ] בירושלמי כאן בבכיר כאן באפיל ובבבלי עוד מתרצין כאן בזרעים כאן בירקות גרסינן במ"ק [דף ו.] ועד כמה הן יוצאין כאותה ששנינו כל סאה שיש בה רובע זרע ממין אחר ימעט ובמסכת כלאים היא שנויה: משנה ב
תקלין חדתין
באחד באדר. מפרש בגמרא: משמיעין. מפרש בגמ': על השקלים. שיביאו שקליהן לירושלים: ועל הכלאים. שיעקרו הכלאים עד שלא ישייר רובע לבית סאה: בכרכין. המוקפות חומה מימות יב"ן והא דלא תני במתניתין בי"ד קורין בכפרים ובעיירות גדולות מפרש בגמ' לקמן: ומתקנין את הדרכים. שנתקלקלו מימות הגשמים מתקנין אותן בשביל עולי רגלים א"נ בשביל הגולים לערי מקלט כדכתיב תכין לך הדרך (דברים יט) : מקואות המים. לנקותן מטיט או להמשיך מים לתוכן אם נחסרו משיעורן:כל צרכי הרבים. מפרש בגמרא: ומציינין את הקברות. בסיד כדי שיפרשו הכהנים ועושי טהרות ולא יאהילו ולפי שביה"ג היה הסיד נימוח מחמת הגשם לכך היו צריכים לחזור ולציינן: ויוצאין אף כו'.מפ' בגמ': גמ' כדי שיביאו וכו'. מפני שבאחד בניסן היו צריכים להקריב קרבנות הצבור מתרומה חדשה כדלקמן מש"ה היו ב"ד מקדימין להכריז על השקלים באחד באדר דהיינו שלשים יום קודם כדי שיביאו שקליהן: בעונתן. בזמנן קודם ר"ח ניסן: תרומת הלשכה. שתורמין מן הלשכה שנאספו בתוכה כל השקלים כדתנן לקמן פ"ג: אר"ש בר"י. בא לפרש מה ראו לתרום תרומת הלשכה מן החדשה בא' בניסן דוקא: כתחלתה. כמו שהיתה תרומה ראשונה שתרמו ישראל במדבר: ה"ג לחדשי. זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה: להלן לחדשי. ראשון הוא לכם לחדשי השנה: שבק ר' טבי רישא כו'. בתמיה דהא מסיפא לחוד לא ידעינן מידי: נאמר כאן לחדשי. דהל"ל בחדשו לשנה וע"כ הוה ידעינן מיניה דבחודש א' יהא תורם לכל השנה דהא כולה יתירא והשתא דכתיב נמי לחדשי ע"כ לג"ש אתיא: כמה דתימא. כלומר הא דתקנו להכריז אסמכו אקרא דכתיב ויתנו וגו': ויתנו קול כו'.וסיפא דקרא להביא לה' משאת משה עבד ה' ואיירי התם בשקלים כדמוכחי קראי דיהואש במלכים (ב יב) דכתיב כסף עובר והיינו שקלים שנא' כל העובר על הפקודים: אלא מקרא מגילה כו'. שאם קראו המגילה באדר א' צריכים לחזור ולקרותה בשני:השמעת שקלים וכלאים בינייהו. שאינו נוהג אלא בשני דוקא ואם השמיעו בראשון חוזרין ומשמיעין בשני: יאות. נכון כן בנות צלפחד דוברות מתרגמינן יאות כו': עד כדון. הוא כלשון עדיין שבבבלי: אית בשתא ס' יומין. מאדר א' עד ניסן ואי אמרת להקדים כל כך חיישינן שמא יסמכו שיש לפניהם עוד שהות הרבה ובתוך כך יפשעו ולא יביאו בזמנן ואשכחן בכמה דוכתי שחשו חכמים לצמצם בזמנן שלא יקדים ושלא יאחר: אינון דקיקין. הצמחים הם קטנים ואינם ניכרים לידע אם הם כלאים: ר' חזקיה שאל מעתה כו'. כלומר שאל אצל בני בהמ"ד אם יסכימו על שיטתו הנכונה בעיניו וכ"ה סוגית הירושל' בכ"מ דקאמר שאל אינו לשון שאלה ואבעיא אלא שהי' ברור בעיניו ולא שאל אלא אם נכון גם בעיני בני בהמ"ד: מעתה. שהטעם דהשמעת שקלים וכלאים דוקא בשני משום דבאחד עדיין יש שהות הרבה וכנ"ל א"כ בני בבל שהם רחוקי' מא"י צריכים להשמיע מראשו של חורף בכדי שיהיה להם שהות להביא שקליהן עד א' בניסן לא"י: בני בבל. בבל רחוק מירושלים הרבה כדכתיב נוצרים באים מארץ המרחק (ירמיה ד) וכן תנן בפ"ג הל"ד והשלישית לשם בבל ומדי ומדינות הרחוקות: בג' פרקים כו' תורמין את הלשכה. לשכה גדולה היתה במקדש שבה היו מכניסין תחלה כל השקלים ואח"כ כשהיו רוצים ליטול מן הלשכה ליקח בהן קרבנות צבור לא היו נוטלין ממנה בפעם א' כדי צורך הקרבנות של כל השנה אלא היו נוטלין מן הלשכה בג' פרקים בשנה: בפרוס הפסח. דהיינו ט"ו יום קודם הרגל כדלקמן: לא יאמר. בתמיה וכי לא יאמר: הלין דקרובין בפרוס הפסח כו'. דקס"ד דמש"ה לא
גמרא
א"ל כולה כאחת היא באה ולמה אמרו בשלשה פרקים כדי לעשו' פומבי לדבר ר' יהודה בר פזי בשם רבי (א) הן נקרא ולא נבעת. לטובה כל נדיב לב לרעה ויתפרקו כל העם וגו' לטובה ויוצא משה את העם לרעה ותקרבון אלי כלכם. לטובה אז ישיר משה ובני ישראל לרעה ותשא כל העדה וגו' אמר ר' חייא בר אבא אכן השכימו השחיתו וכל השחתה שהיו עושין בהשכמה היו עושין אותה (ב) א"ר א) אבא בר אחא אין את יכול לעמוד על אופיא של אומה זו נתבעין לעגל ונותנין נתבעין למשכן ונותנין. תנא ריב"ח הדא מתניתא ועשית כפורת זהב טהור יבא זהב של כפורת ויכפר על זהב של עגל ר' חגי ב) בשם רשב"נ שלש תרומות נאמרו בפ' זאת תרומת אדנים ותרומת שקלים ותרומת המשכן דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה וגו' זו תרומת אדנים מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי זו תרומת שקלים וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זו תרומת המשכן תרומת המשכן למשכן מה שירצו יעשו [א] תרומת שקלים לקרבן מה שירצו יעשו כדי שיהא יד כולן שוה. תרומת אדנים לאדנים העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. אמר רבי אבון אף בפרשה הזאת נאמר בה ג' תרומות מחצית השקל תרומה לה' יתן תרומת ה' לתת את תרומת ה': בט"ו בו קורין את המגילה בכרכים: (ג) לא ג) כן אמר רבי חלבו ר"ה רב בשם ר"ח רבה הכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קריאתה (א"ל) לא בא אלא ללמדך שכל המצות הנוהגו' באדר שני אינן נוהגות באדר ראשון (ד) ר' יוסה ור' אחא הוון יתבין א"ר יוסה לר' אחא לא מסתברא אלא לשעבר אבל לבא לא (ה) והא תני מקום שנהגו לקרותה שני ימים קורין אותה שני ימים א"ל אוף אנא סבר כן אמר רבי מנא ויאות אילו משקרייא בי"ד (ו) חוזר וקרייא בט"ו שמא אין שומעין לו אם את אומר כן נמצאת (ז) עוקר זמן כרכים בידך. תני ד) רשב"ג אומר מצות הנוהגות באדר שני אינן נוהגות בראשון חוץ מהספד ותענית שהן שווין בזה ובזה (ח) ר' בא רבי ירמיה בשם רב ר' סימון בשם ריב"ל הלכה כרשב"ג (ט) רב הונא רבה דצפורין אמר הנהיג ר"ח בציפורין כהדא דרשב"ג לא אמר אלא הנהיג (אבל) הא להלכה לא אבל לענין ה) שטרות (י) כותבין אדר ראשון ואדר שני ו) סתם ר"י אומר אדר ראשון סתם
קרבן העדה ומשנת אליהו
שקליהן קודם החג: כולה כאחת היא באה. לצורך כל השלשה תרומות היו תורמין בר"ח ניסן ואף שלא היו בה ממקומות הרחוקים לית לן בה שתורמין על הגבוי ועל העתיד לגבות: כדי לעשות פומבי לדבר. לפרסם ולהודיע כי בחג הפסח חובה להביא תרומה ממקום הקרוב לירושלם והרחוק במקצת בעצרת והרחוק ביותר בחג אבל לתוך הקופות לא בא משקלי הרחוקים: הן נקרא ולא נבעת. איך אפשר לקרות פסוקים אלו בלא בעיתה ורעדה: לטובה. לנדבת משכן לא הביאו כולם אלא כל נדיב לב הביאו: לרעה. במעשה עגל כתיב ויתפרקו כל העם: לטובה. במתן תורה כתיב ויוצא משה את העם ולא יצאו מעצמן: לרעה.בשילוח מרגלים ותקרבון אלי מעצמן: אז ישיר משה. וע"י התעוררות משה השירו גם בני ישראל: לרעה. בביאת מרגלים ותשא כל העדה את קולם מעצמן:אכן השכימו השחיתו. כלומר גם הנביא צפניה הוכיחן כיוצא בזה השחתה עשו בהשכמה והטוב לא עשו בהשכמה שגבי עגל כתיב וישכימו ממחרת וגבי נדבת המשכן כתיב והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר ולא בהשכמה ממש: אופיא. דעתם ומנהגם של אומה זו: נתבעין לעגל. כשתבעו מהם זהב לעגל נתנו וכשתבעו למשכן נתנו: הדא מתניתא. פליגא על רבי בא דלכך נתנו למשכן כדי לכפר על מעשה עגל: בפרשה זאת. היא פרשת ויקחו לי תרומה: מה שירצו יעשו. לצרכי המשכן יהיה לאיזה צורך שיהיה וגם כמה שהיו רוצים היו יכולים ליתן: מה שירצו יעשו. לאיזה קרבן שהיו צריכין וכן מבקרי מומין היו לוקחין שכרן מתרומת הלשכה וכמה שהיו רוצים היו יכולים ליתן ובלבד שיהא יד כולם שוה:תרומת אדנים לאדנים. דוקא ולא לשאר דברים: אף בפרשה הזאת. והיא פרשת כי תשא: הכל יוצאין בי"ד. אפי' כרכים שהוא עיקר זמן קריאתה והא דתנן כרכים קורין בט"ו היינו אם רצו משא"כ עיירות אסורים לקרות בט"ו דכתיב ולא יעבור: לא בא אלא ללמדך כו'. כלומר ולא תיקשי לך א"כ דהכל יוצאין בי"ד בזמניהם ל"ל דבבבלי ריש מגילה אמרי' בזמניהם בא ללמד שזמנו של זה לא כזמנו של זה וקאמר הש"ס דלרבי חלבו בא ללמד שיכול לקרותן באחד מהזמנים באדר ראשון או בשני ובמגילה פ"ק הגירסא לא בא אלא ללמדך שהמצות נוהגות בשני ואיכא לפרושי דה"ק בזמניהם אתי ללמד שלא יקראו אלא בזמנם דהיינו באדר שני והא ודאי דלרבי חלבו קשיא מתני' דתני בט"ו קורין את המגילה בכרכים דמשמע מינה דחיובא הוא שיקראו דוקא בט"ו א"נ הכי קשיא ליה דבמתניתין משמע שאין קורין אלא באדר שני דומיא דאינך: הוון יתיבין. והוה קשיא להו מתני' לר' חלבו: ה"ג לא מסתבר אלא לשעבר אבל להבא לא. וה"פ הא דר"ח אינו אלא לשעבר אם קרא בכרכים בי"ד שיצא אבל לכתחלה צריך לקרו' בט"ו ומתניתין איירי בלכתחילה: ופריך והא תני מקום שנהגו לקרות שני ימים. והיינו במקום שמסופקים אם הוא כרך או כפר ואס"ד שהכל יוצאין בי"ד למה קורין שני ימים: א"ל אף אנא סובר כן. שאינו יוצא בי"ד: ויאות. בתמיה וכי שפיר קפריך דקאמר שאף הוא סובר כן. ל"א ויאות ושפיר קאמר ר"ח ולא קשיא מהך ברייתא: שמא אין שומעין לו. וכי מוחין בידו: אם אומר את כן. שעיר שהיא ספק כרך אם קראו בי"ד שאסורין לקרות בט"ו עקרת זמן הכרכים בידך ולא ידענו שהוא ספק ובטלת תקנת חכמים שאמרו שהכרכים יקראו בט"ו לחלוק כבוד לא"י וכיון שאין מוחין בידן לא קשיא לרבי חלבו דלכך קורין שני ימים אע"פ שיצאו בקריאת י"ד כיון דלא אפשר: מצות. הנוהגות באדר שני כגון סדר פרשיות ומקרא מגילה ומתנות לאביונים: שהן שוין בזה ובזה. שבי"ד ובט"ו שבראשון נמי אסור בהספד ובתענית: לא אמר אלא הנהיג. אבל אין מורין כן: כותבין אדר הראשון ואדר השני. כלומר ולא אמרינן דאדר ראשון שבט מיקרי אלא שניהן הן אדר וכותבין בשטרות אדר. אלא שבאדר ב' כותבין אדר תניין: רי"א כותבין תי"ו. שהיא
משנת אליהו
ובשבת ל"ד א' ד"ה עם חשכה: א"ל כולה כאחת היתה באה. וצ"ל לחזקי' הא דתנן במתני' באחד באדר וכן הא דאריב"ל היינו בסתמא לקרובים והיינו לשיטתו שפירשתי דס"ל שאין תורמין על הע"ל וע"כ היו צריכין בני בבל להשמיע על שקליהן מראשו של חורף. אבל למ"ד דס"ל תורמין על הע"ל אתיא מתני' דידן כפשטי' דבכ"מ היו משמיעין בא' באדר אף במקומות הרחוקים מא"י אף שלא היו מגיעים שקליהן בא' בניסן מ"מ היו תורמין בא' בניסן גם על הע"ל מהרחוקים והא דתורמין בשלשה פרקים אתיא לדידי' כפשטי' משום הרחוקים המביאים שקליהם בעצרת שעכשיו יתחילו להקריב הקרבנו' משלהם גם על הקרובים וכן הרחוקים מהם המביאים בחג ואף שכשתרמו באחד בניסן משקלי הקרובים תרמו גם עלייהו כדלקמן שבכל תרומה תורמין לשם כל ישראל אך דלפעמים כלין כל הג' קופות דתרומה ראשונה קודם עצרת כמ"ש לקמן פ"ג שלמו שלשתן כו' ועי' מ"ש בפ"ג הל"ד בארוכה: ה"ג לא מסתבר לשעבר אלא להבא לא וכדפרישית. ויש גורסין לא מסתבר אלא לשעבר אבל להבא לא וצריכין לפרש והא תני בניחותא. ולא נהירא דאין זו סוגיית הירושלמי כלל לומר והא תני לסיוע אלא לסיוע אומר ותני כן: הנהיג ר"ח. בתענית (כ"ו ב) אמרינן דהלכה דרשינן בפרקא מנהג מדרש לא דרשינן אורויי מורינן נהגו אורויי לא מורינן ואי עביד לא מהדרינן לי'. ולכאורה היה נראה לומר דהנהיג הוי כמו נהגו. אבל מדקאמר הכא לא אמר אלא הנהיג הא להלכה לא ש"מ דהנהיג הוא כמו מנהג דנהגו היינו מאליהם נהגו ואינו עיקר כדפירש"י שם משא"כ הנהיג ר"ח י"ל עיקר ואורויי מורינן ועי' בקרבן עדה שכתב לא אמר אלא הנהיג אבל אין מורין כן ואינו מחוור: ה"ג אבל לענין שטרא אדר הראשון כו'. כמ"ש בפנים וה"ג לה בנדרים ס"ג וכן פסק הרמב"ם פ"י מהלכות נדרים וטוש"ע חו"מ סימן מ"ג: הלכה ב
ריבבן ותקלין חדתין
תקלין חדתין
לא היו תורמין בפ"א משום שהרחוקים עדיין לא הביאו שקליהם וס"ל אין תורמין על העתיד לגבות ונמצא שהרחוקים לא יהיה להם חלק בתמידי צבור כל השנה לכך היו תורמים בג' פרקים הללו בפרוס הפסח משום הללו דקרובים ובפרוס החג מפני הרחוקים מאד כמו בני בבל שלא הספיקו להביא שקליהן עד קרוב לחג משעה שהכריזו וקשיא לר' חזקיה דחזינן דגם בני בבל אינם מכריזין אלא באחד באדר דא"א מכריזין מראשו של חורף א"כ היו יכולים גם הם להביא בא' בניסן ולמה היה להם לתרום בג' פרקים בשנה: כולה כאחת כו'. כלומר כל השקלים היו צריכים להביא מכל המקומות בפ"א דהיינו בא' בניסן בכדי שיהיו כלולים כולם בלשכה דכיון דס"ל אין תורמין על העתיד לגבות ואם הרחוקים לא היו מביאים בא' בניסן נמצא שלא היה להם חלק בתמידי צבור עד סמוך לחג והקרובים לא יהיה להם חלק מימות החג ואילך וזה לא מסתבר כלל אלא ודאי כל השקלים נאספו בפ"א ושפיר אוקים ר' חזקיה דבני בבל היו צריכים להשמיע מראשו של חורף בכדי שיהיה להם שהות להביא על א' בניסן: כדי לעשות פומבי. כדי לעשות פרסום לדבר דודאי אין החיוב לתרום בג' זמנים הללו אלא בניסן הוא תורמין על כל חדשי השנה ורבנן הוא דחילקו לג' זמנים משום דג' זמנים הללו הן זמן קהלה לכל ישראל לעלות לרגל לכך היו תורמין בזמנים הללו למען ידעו כולם שיש לכל א' מישראל חלק בכל הקרבנות צבור שמקריבים בכל יום ויום כדאמר לקמן שבכל תרומה היו תורמין גם לשם כל ישראל וסמכוהו אקרא כמ"ש לקמן פ"ב מכאן לשלש פרקים לג' קופות לג' הפרשות והכי אשכחן גבי פייסות דתרומת המזבח שהיו יכולים להפיס בפ"א אלא דחילקו לד' פייסות משום פומבי לדבר כמ"ש בירושלמי פ"ק דיומא וכן א"ר שם והלא כהן המדשן את המזבח הפנימי היה יכול לדשן את המנורה אלא לעשות פומבי לדבר היו מצריכין ב' כהנים ובשלהי פ"ק שם ולמה איל קרב בי"א אלא כדי לעשות פומבי לדבר: הן נקרא ולא נבעת.בתמיה כלומר איך נקרא את המקראות הללו ולא יאחזנו בעתה וחרדה שמהם אנו למדים כמה גדול כחו של יצה"ר: לטובה. אם היו ישראל צריכים לקבץ נדבות לדבר טוב כתיב כל נדיב לב שלא נתנו אלא נדיבי לב: לרעה ויתפרקו כל העם. אף שאינם נדיבי לב: ויוצא משה. שהיה צריך להוציאן: אז ישיר כו'. היה צריך לעוררם תחילה בשירתו: אכן השכימו. משא"כ במצוה אמרינן זריזין מקדימין למצות מדכתיב וישכם אברהם בבוקר: אופי'.נימוסה: יבוא זהב. ר"ח פליג אדר"ב דאמר מה שהיו נותנים למשכן מנימוסם ומנהגם היה ליתן לכל אשר ישאלום לרע ולטוב אלא מדעת עשו כן כדי שיבוא זהב של כפורת ויכפר על מעשה עגל וכן כל מה שנתנו לצורך המשכן: בפרשה הזאת. של ויקחו לי תרומה: תקחו את תרומתי זו תרומת שקלים. מדכתיב בכל התרומות תרומה סתם ובהך כתיב תרומתי כלומר תרומה שלי מדייק דקאי אתרומת שקלים שהיו לוקחין ממנו קרבנות לגבוה: וזאת התרומה אשר וגו' זהב וכסף וגו' תכלת וגו'. ומדהנך תרתי לתרומת שקלים ומשכן אתיין ע"כ הך ויקחו לי תרומה אתיא לתרומת אדנים: מה שירצו יביאו. אם זהב זהב ואם תכלת תכלת ואף המביאים זהב כל אחד מה שהיה רוצה להביא מן הזהב היה מביא ולא היה יד כולם שוה וכן בכל המינים האמורים שם בפרשה: תרומת שקלים לקרבן מה שירצו יביאו. כדתנן לקמן פ"ב שהיו שוקלין דרכונים וסלעים וטבעים כו' אעפ"כ יד כולן שוה וזהו דקאמר נמי הכא אבל יד כולם שוה: העשיר לא ירבה ממחצית השקל תרומת אדנים לאדנים. כלומר דתרומת אדנים מיתוקם ביה יותר דיוקא דקרא לא ירבה ממחצית השקל ממש דבשקלים לקרבן היה מצוה לדורות מימות משה ואילך כדכתיב (ד"ה ב כד) מדוע לא דרשת על הלוים להביא מיהודה ומירושלים את משאת משה עבד ה' לאהל העדות ולא היו המטבעות כאותן שהיו בימי משה וכשהיו המטבעות שלהן דרכונות היו מוסיפין יותר על מחצית השקל דקרא ולכן אמר גבי שקלים מה שירצו יביאו אבל תרומת אדנים לא היה אלא בימי משה ואז לא היה מטבע אחרת אלא השקל לא שייך למינקט מה שירצו יביאו דהא בהדיא כתיב לא ירבה גו' ממחצית השקל וכן נאמר וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו' בקע לגלגלת מחצית השקל בשקל הקדש לכל העובר על הפקודים וגו' ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו' וכן עולה לפי חשבון מספר ב"י ת"ר אלף מאת ככר לאדנים כדפי' רש"י בחומש ולכן אף דקרא דעשיר לא ירבה וגו' כתיב בין שתי תרומות דהיינו תרומת שקלים ותרומת אדנים ונדרש לפניו ולאחריו דבתרוייהו היה יד כולם שוה אך דמחצית דאורייתא בלא ריבוי ומועט לא נתקיים במשמעותו אלא גבי אדנים. וגירסת הספר מה שירצו יעשו הוא שיבוש דהעשיה לא היה כפי רצונם רק ההבאה בב' תרומות הנ"ל: אף בפרשה זו. משום שהזכיר קרא דהעשיר לא ירבה האמור בכי תשא קאמר דאף בפ' כי תשא נאמרו ג' תרומות: מחצית השקל כו'. וגמרא לא מפרש היאך רמיזא כל חד וחד וסמיך על הא דנקט לעיל דבתרומת המשכן לא קפיד אמחצית וגם לא היה יד כולם שוה משא"כ בתרומת שקלים דקפיד שיהיה יד כולן שוה אבל לפעמים כולם בשוה נותנים יותר ממחצית השקל דבימי משה. אבל בתרומת אדנים קפיד קרא מחצית השקל דוקא בלי ריבוי ומיעוט עליו. וה"נ הכי רמיזא קרא קמא זה יתנו כל וגו' מחצית השקל איירי בשקלים דפריט ותני מחצית השקל. ועל זה שנאמר כל העובר על הפקודים פליגי לקמן (סוף הלכה ו) אמוראי חד אמר כל דעבר בימא וח"א כל דעבר על פקודיא כו' וקאמר שם דפלוגתייהו שייכא להא דפליגי ריב"ז ובן בוכרי בשקלים. וגם דרש לקמן זה יתנו כמין מטבע של אש כו' דקאי בשקלים וקרא דכתיב יתן תרומת ה' ולא נקט מחצית איירי בתרומת המשכן. והעשיר לא ירבה ממחצית כו'. איירי בתרומת אדנים דהכי סליק חושבנא בפ' פקודי כדלעיל ובאמת כולה פרשה זו איירי בשקלים כדכתיב הכא לכפר על נפשותינו והיינו קרבנות וכן בקרא דיתן תרומת ה' כתיב כל העובר על הפקודים ג"כ ומבן עשרים שנה דקאי אשקלים. אך נרמזו סדר ג' תרומות במה דקפיד בסכום המחצית ומה דלא קפיד ומאי דקפיד אלא ירבה ממחצית וכנ"ל ועיין בבבלי מגילה (כט ב) וברש"י ד"ה שקלים וד"ה שלש וד"ה לבד"ה: הכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קריאתה.גם בני ט"ו שקראו בי"ד יוצאין ולמה נקט במתני' ובט"ו בו קורין ולא תני עיקר הזמן שהכל יוצאים בו אע"כ ס"ל למתני' דאין הכל יוצאים בקריאת י"ד ולהכי סידר לה בהדי אינך אחריני למימר מה הנך דוקא בט"ו אף קריאת המגילה דוקא בט"ו וקשיא לר"ח: א"ל לא בא כו'. כלומר דלעולם מתני' אתיא כר"ח דיוצאין בי"ד והא דלא נקט אלא ט"ו משום שרצה להשמיענו דכל הדברים דחשיב במתני' שמצותן בט"ו באדר אין נוהגות רק באדר ב' ולהכי קדים ותני זמן קריאת המגילה בהדייהו לאורויי דכמו דקריאת המגילה דוקא באדר הב' כדתנן להדיא פ"ק דמגילה קראו את המגילה ונתעברה השנה קורין אותה באדר הב' אין בין כו' ודריש להו התם מקראי ה"נ כל הני דחשיב דוקא באדר הב' ומשום דהני אחריני עיקרן דוקא בט"ו להכי נקט זמן דט"ו לדמויינהו בהדדי ובמגילה התם עיקר פרטן של הזמנים והכא אגב תני לה כנ"ל: ה"ג לא מסתברא לשעבר אלא להבא לא. הא דאר"ח הכל יוצאין כו' לא מסתבר דאתי לאשמועינן שאם קרא בי"ד ועבר יום ט"ו שיצא בקריאתו בי"ד זה לא מסתבר כלל דא"כ מאי אתי לאשמועינן דמאי דהוה הוה אלא דאתי לאשמועינן דלהבא לא שאם קרא בי"ד ועדיין יום ט"ו לפניו נמי א"צ לקרות בט"ו שכבר יצא בי"ד שהוא זמן הקריאה. ופריך והא תני מקום שנהגו כו': א"ל אף אנא סבר כן. כר"ח וכדמסתבר לך ומ"מ ל"ק מברייתא וסתם דבריו ומפרש ר' מני ויאות דל"ק מברייתא לר"ח: אילו בן ט"ו שקראה בי"ד ולא קראה כו'. כלומר שעשה כן לכתחלה שקרא בי"ד ולא בט"ו שמא שומעין לו א"כ אתה עוקר זמן כרכים בידך ולכן ברייתא דמקום שנהגו לקרות שני ימים היינו מספק שמא הוא כרך וצריך לקרות בט"ו ואם כן איך נאמר שלכתחלה יקראו תמיד בי"ד ותעקר זמן כרכים משא"כ בההיא דהכל יוצאין בי"ד היינו אם קרא פעם באקראי בי"ד שיצא דבכה"ג לא מיעקר זמן כרכים: מצות הנוהגות באדר הב'. כגון כל הני דמתני' ומתנות לאביונים וסדר פרשיות: שוין בזה כו'. שבי"ד וט"ו שבאדר א' נמי אסורין בהספד ותענית: אבל הלכה לא. ונ"מ דהלכה דרשינן בפרקא ומנהגא בפרקא לא דרשינן אבל אורויי מורינן כדאמרינן בבבלי תענית כ"ו: אבל לענין שטרא. הרוצה לכתוב בשטר אדר הראשון כותב בהדיא אדר הראשון אבל אם רצה לכתוב אדר השני כותב אדר סתמא. דברי רבי מאיר דסבירא ליה דסתם אדר שני משמע ולא הראשון: ר' יהודה אומר אדר ראשון סתם. דס"ל דסתם אדר הראשון
