גמרא
של ניסוך המים בחג רבי אליעזר בן יעקב אומר בו המים מפכים ועתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית לעומתן א) בצפון סמוכים במערב שער יכניה שער הקרבן שער הנשים שער השיר ולמה א) נקרא שמו שער יכניה שבו יצא יכניה בגלותו שבמזרח שער נקנור ושני פשפשין היו לו אחד מימינו ואחד משמאלו ושנים במערב ולא היה להן שם: גמ' מתניתין אבא יוסה בן (חנן) יוחנן היא דאמר כנגד י"ג שערים ברם כרבנן שבעה שערים היו בעזרה ע"ד דרבנן היכן ב) היו השתחוואות הללו כי ההיא דתנינן תמן י"ג פרצות היו בו שפרצום מלכי יון (א) וחזרו וגדרום בני חשמונאי וגזרו כנגדן י"ג (ב) השתחוואות כתיב והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים וגו' תני ג) מבית ק"ק עד הפרוכת כקרני סילי וכיליי מן פרוכת עד מזבח הזהב כקרני חגבים ממזבח הזהב עד עזרות כחוט של שתי מן העזרות עד מפתן הבית כחוט של ערב מיכן ואילך כמפי הפך כתיב והנה מים מפכים מן הכתף הימנית בצאת האיש קדים וקו בידו וימד אלף באמה ויעבירני במים מי אפסים עד קרסולה וימד אלף ויעבירני במים מי ברכים עד ברכייה וימד אלף ויעבירני מי מתנים עד מתנייא מכאן ואילך וימד אלף נחל אשר לא אוכל לעבור אפי' לבירנין גדולה אינה יכולה לעבור בו מ"ט וצי אדיר לא יעברנו מפני מה כי גאו המים מי שחו מהו מי שחו מלשוט (ג) אמר רב חונה (הונא) באתרין קרו לשייטא שחונא ופרש ידיו בקרבו כאשר יפרש השוחה לשחות מהו לשחות אמר רבי יוסי בי ר' בון (ביבן) מיין דמתמללין בעלמא כתיב ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דויד וליושבי ירושלם לחטאת ולנידה ר' שמואל בר נחמן בשם ר' (נתן) יונתן מבית דוד ועד יושבי ירושלם כשרים לנדה ולחטאת מכאן ואילך מי תערובות הם כשרים לנדה ופסולים למי חטאת אר"א (ר"מ אומר) מבית דוד ועד יושבי ירושלם כשרים לנידה ולחטאת מכאן ואילך [א] מי קטפריסות הן פסולין לנדה ולחטאת כתיב ד) ויאמר אלי המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה זה ה) ים של סמכו (סיבוכא) וירדו אל הערבה זה ים של טבריא ובאו הימה זה ים המלח אל הימה המוצאים זה הים הגדול ולמה נקרא שמו מוצאים כנגד שתי פעמים שיצא אחד בדור אנוש ואחד בדור הפלגה רבי ו) לעזר בשם רבי חנינה בראשונה יצא עד קלבריאה ובשניה יצא עד כיפי ברבריאה רבי אחא בשם ר' חנינה בראשונה יצא עד כיפי ברבריאה ובשניה יצא עד עכו ועד יפו עד פה תבא ולא תוסיף עד עכו תבא ולא תוסיף ופה ישית בגאון גליך עד יפו אשית גאון גליך ניחא ימא רבא וימא דמילחא בשביל למיתקן ימא דטבריא ימא דסמכו לרבות דגתם דכתיב ביה למינה תהיה דגתם למיני מינים תהיה דגתם תני אמר רשב"ג מעשה שהלכתי לציידן והביאו לפני יותר משלש מאות מיני דגים בתמחוי א' ונרפאו המים בצאתיו וגבאיו ולא ירפאו למלח ניתנו כתיב ונרפאו המים ואת אמרת ולא (ד) ירפאו המים מקום הוא ושמו ולא ירפאו כתיב ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר תני ז) אמר רבי יהודה לפי שבעולם הזה תבואה עושה לששה חדשים ואילן עושה לשנים עשר חודש אבל לעתיד לבא התבואה עושה לחדש אחד ואילן עושה לשני חדשים מ"ט לחדשיו יבכר אמר ח) רבי יוסי לפי שבעולם הזה התבואה עושה לששה חדשים ואילן עושה לי"ב חדש אבל לעתיד לבא התבואה עושה לט"ו יום ואילן עושה לחדש אחד שכן ט) מצינו שעשת התבואה בימי יואל לחמשה עשר יום וקרב ממנה העומר מ"ט ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון ומה מקיים רבי יוסי לחדשיו יבכר בכל חודש וחודש יהיה מבכר ועלהו לתרופה רבי יוחנן אמר תרפיה מציץ עליה ותרף מזונה רב י) ושמואל חד אמר להתיר פה שלמעלן וחד אמר להתיר פה שלמטן ר' חנינה ור' יהושע בן לוי ח"א להתיר פה עקרות וח"א להתיר פה אלמים ולעומתן בצפון וכו' את כ) מוצא בשעה שעלה נבוכדנאצר לכאן בא וישב לו בדופני של אנטוכיא ויצאה סנהדרין גדולה לקראתו ואמרה לו הגיע זמן הבית הזה ליחרב אמר להן אותו (ה) שהמלכתי עליכם תנוהו לי ואני הולך באו ואמרו ליהויכין מלך יהודה נבוכדנאצר בעי לך כיון ששמע מהן כך נטל ל) מפתחות של בה"מ עלה לגגו של היכל אמר לפניו רבש"ע לשעבר היינו נאמנים לך והיו מפתחותיך מסורין לנו עכשיו שאין אנו נאמנים הרי מפתחותיך מסורין לך תרין אמוראין חד אמר זרקן ועוד לא ירדו וח"א באה כמין יד ונטלתן מידו כיון שראו כל חורי
קרבן העדה ומשנת אליהו
המים מפכים. מפרש בגמ': שער הקרבן. שם מכניסין קדשי קדשים ששחיטתן בצפון: שער הנשים. שבו הנשים נכנסות לסמוך על קרבנן א"נ לעמוד על קרבנן:שער השיר. דרך שם היו מכניסין כלי שיר: שבו יצא יכניה בגלותו. שנכנס לבית המקדש להשתחות וליטול רשות כשהלך לגולה לבבל ויצא דרך אותו השער: שער נקנור. מפרש בפרק א"ל הממונה: פשפשין. שערים קטנים בתוך שערים גדולים ואף הם ממנין שלשה עשר שערים ואע"ג דגם לשער בית המוקד היה לו פשפש לא חשיב ליה לפי שהיה קטן ביותר: גמ'מתני'. אתיא כאבא יוסי בן יוחנן דאמר י"ג שערים היו במקדש אבל לרבנן דאמרי שבעה שערים היו במקדש קשיא היכן היו משתחוים דקים להו שהיו משתחוים י"ג השתחויות: ומשני כהאי דתנינן תמן. במסכת מדות: כקרני כיילי וסיילי. מיני שבלול הם וקרניהם דקים מאוד וקרני חגבים עבים מהם וחוט של שתי עב מהם וחוט של ערב עב ממנו: מכאן ואילך. מתגבר והולך כמפי הפך: מן הכתף הימנית. מצד דרום: וימד אלף באמה. המלאך הראה ליחזקאל נחל היוצא מבית קדשי קדשים תחלתו דק מאד והולך וגדל מאד וכל אלף אמה אורך משיצא חוץ לירושלים לא היה עמוק: מי אפסים. שהגיעו עד קרסולים: וימד אלף. באמה שנית והעמיקו עד הברכים מכאן ואילך וימד אלף אשר לא יוכל לעבור בו שהיו מימיו רדופים: לבירנין גדולה. לספינה גדולה: מלשוט. דאפי' בדרך שייטא לא יכול לעבור בו דרדיפו מיא: באתרין. במקומנו קורין לשייט שחונא: ופרש ידיו וכו'. מייתי ראיה דלשחות היינו לשוט: מיין דמתמללין בעלמא. שידברו העולם בו ויראו אותו ל"א שידברו העולם בהן מחמת גדולתן: מבית דוד ועד יושבי ירושלים. קשיא ליה אטו לשאר ישראל אינן כשרים הלכך קאמר מה שהמקור הולך מבית דוד ועד יושבי ירושלים הוא דכשר לאפר פרה ולטבול בהן נדות אבל משם ואילך פסול למי חטאת דמי תערובות הם ממי גשמים ולחטאת בעינן מים חיים: מי קטפריסות הן. הר משופע שמדרונו מחודד מאד והעבירו המים דרך דף הנתון במדרון ופסולין גם לנדה לטבול בהן א"נ לנדה היינו זבה: זה ים של סמכו. דשבע ימים סובבים לא"י וד' מהם ים של סמכו ושל טבריא וים המלח וים הגדול ומפרש דגלילה הקדמונה הוא ים של סמכו: ים הגדול. הוא הים ההולך מא"י למדינת איספניא:בראשונה. בדור אנוש יצא עד מדינה ששמה קלבריאה והיא במדינת צרפת ובדור הפלגה יצא עד הסלעים שבמדינת ברבריאה: עד עכו תבוא. דריש פה כמו כה: ניחא ימא רבא וימא דמלחא. שהוצרך המעין לבא לשם כדי למתקן שמימיהם מלוחים וסרוחים אלא ימא דטבריא וימא דסמכו למה באו לשם: ומשני לרבות דגתם. שע"י מים אלו יתברכו מימיהם לגדל דגים הרבה: למינה תהיה דגתם. קרא יתירא הוא דפשיטא דלמינה תהיה אלא ללמד דמיני מינים משונים שלא היו בתוכם מקדם יגדלו בהם: מקום הוא ששמו ולא ירפאו. וה"פ ביצאתיו וגבאיו ומקום ששמו ולא ירפאו למלח ניתנו ולא יבואו לשם המים הקדושים:תבואה עושה. פי' תבואה גדילה לששה חדשים: לחדשיו יבכר. האילן יוציא פירותיו לשני חדשים וכיון דמשנים עשר חדשים נעשו שני חדשים ה"ה מה שנעשה בתבואה בעוה"ז בששה חדשים נעשה לעתיד בחודש א': שהתבואה עשתה בימי יואל לט"ו יום. א"כ אילנות לשלשים יום כפל מהתבואה: בראשון.היינו בר"ח ניסן ירדו הגשמים וכתיב ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם היינו הקרבת העומר: ומשני בכל חדש וחדש יהא מבכר. האילן ולחדשיו היינו חדשים דעלמא: תרפיה מציץ עליה. הפירות נראים יותר מן העלין שבאילנות:ופריך ותרף מזונה. וכי תרף מזון הוא דקאמרת הפירות נראים יותר מן העלין. ל"א דרש תרפיה כמו טרף בטי"ת מלשון מזון וה"ק משעה שפורח עליה מיד נותן מזונו שלא כדרך הטבע שהפרח מתאחר לנוץ אחר יציאת העלים ימים רבים והראשון נ"ל: להתיר פה שלמעלן. היינו פה אלמים: פה שלמטן. היינו פה עקרות: את מוצא בשעה שעלה נ"נ. לא"י כדי ליקח את יהויכין אחר שהמליכוהו במקום יהויקים אביו ויעצוהו שרי בבל לסלקו: זרקן. כלפי מעלה ועוד לא ירד ולהראות להם שאינו חפץ בעבודתם: כיון שראו כל חורי יהודה כן. שאין רצון המקום בעבודתם ושנמס לב המלך בקרבו: הלכה ג
ריבבן ותקלין חדתין
ריבב"ן
לוגין: מים מפכין עתידין להיות יוצאין מבית קדש הקדשים כדאיתא ביומא פרק בתרא אמר ר' מנחם משום ר' חנא ציפוראה מעין היוצא מבית קדש הקדשים בתחלה דומה לקרני סלעם עד שמגיע לפתח ההיכל כיון שמגיע לפתח ההיכל נעשה כחוט של שתי עד שמגיע לפתח האולם נעשה כחוט של ערב עד שמגיע לפתח העזרה כפי פך קטן היינו דתנן ר' אליעזר בן יעקב אומר מים מפכין עתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית מפכים לשון פך: מתני' שער נקנור. על שם נקנור שנעשו נסים לדלתותיו כדאי'
תקלין חדתין
הנשחטים בדרום: המים מפכים. בגמ' מפרש: שער הקרבן. שם מכניסים ק"ק ששחיטתן בצפון: שער הנשים. שבו נכנסות לסמוך על קרבנן: שער השיר. דרך שם היו מכניסין כלי שיר: שבו יצא יכניה בגלותו. שנכנס לבהמ"ק שם להפטר מלפני המלך מלכי המלכים וליטול רשות כשהלך בגולה ויצא דרך אותו השער: שער נקנור. מפורש ביומא: פשפשים. שערים קטנים בתוך שערים גדולים וגם הם ממנין י"ג שערים ואע"ג דגם לשער בית המוקד היה לו פשפש לא חשיב לה לפי שהיה קטן ביותר: גמ' מתני' דקתני כנגד י"ג שערים. אתיא כאבא יוסא דס"ל הכי בספ"ב דמדות בהדיא: ברם כרבנן. דמדקאמר אבא יוסי כו' כנגד י"ג שערים ע"כ רבנן פליגי עליה וסתמא דמתני' דפ"ק דמדות ז' שערים היו סתמא כרבנן: היכן היו ההשתחויות. שהיו י"ג מכוונות: כקרני כיילי וסיילי. מיני שבלול שקרניהם דקים ושל חגב עבים מהם וחוט של שתי עב מהם וחוט של ערב עב מהם: ה"ג ממזבח הזהב למפתן הבית כו' ממפתן הבית לעזרה כו'.דהכי כתיב בקראי והנה מים יוצאים מתחת מפתן הבית ולשם באו מן המזבח כמ"ש שם ומפתן הבית קדים לעזרה: כמפי הפך.מתגבר והולך: הימנית. מצד דרום: מי אפסים. שהגיעו המים עד קרסולים: לבירני גדולה. שיוכל לילך שם ספינה גדולה: מי שחו.מלשוט דרדיפי מיא ולא יוכל לשוט שם: באתרין. במקומינו קורין לשייטא שחוונא: ופרש ידיו כו'. מראה בכתוב סמך לדרשתו:דמתמללין בעלמא. מרוב פרסום גדולתן א"נ כמ"ש לקמן להתיר פה אלמין שעל ידם יהיו יכולים לדבר וכן יהיה בהם רוחניות יותר כמ"ש במדרש מתחלה לא היו קילוסו עולה אלא מן המים כמ"ש נשאו נהרות קולם ומים אלו יהיה קדושתם יותר מכולם וזהו דמתמלללין בעלמא: מבית דוד כו'. דכפשטיה קשיא וכי לשאר ישראל אינם כשרים אלא דסימנא נקט קרא המקור שהולך מבית דוד ועד יושבי ירושלים כשר לפרה ולטבילת נדות אבל מכאן ואילך מי תערובו' הן ולמי חטאת בעינן מים חיים: מי קטפרסאות.הוא שיפוע הר שמדרונו מחודד הרבה והעברת המים דרך דף הנתון במדרון ופסולין גם לנדה ודריש דמכאן ולהלן לשניהם פסולין ועיין תוספות (גיטין ט"ז א') ד"ה הנצוק והקטפרס כו':כתיב ויאמר כו'. דריש קראי דיחזקאל שהביא ועניני המים והימים דסביבות ארץ ישראל: אל הגלילה הקדמונה זה ימה של סבכי כ"ה גירסת הילקוט. דשבע ימים הן סובבים לא"י ודריש הגלילה הקדמונה הוא ימה של סבכי שהוא קרוב לגליל: ים הגדול. הוא הים שעוברין בו לא"י מהמדינות: בראשונה. בדור אנוש יצא עד מדינה ששמה קלבריאה ובדור הפלגה עד מדינת ברבריאה: עד פה תבוא עד עכו תבוא. לפי שהוא הגבול של א"י וכן יפו: ניחא ימא רבא וימא דמילחא. שהיה צריך לבוא המים לשם כדי למתקן שמימן מלוחים וסרוחין אבל ימה של טבריא וימה דסבכי למה צריך למים ההם: להרבות דגתן. שעל ידי המים ירבו הדגים. והכי דריש לה בקרא למינה תהיה דגתם כדגת ים הגדול רבה מאוד ולמינה יתירה הוא אלא דלמיני מינים יתרבו דגתם: ששמו ולא ירפאו. שם למלח ניתנו שלא יבואו שמה מים הקדושים הנ"ל: לחדשיו יבכר. לב' חדשים ולתבואה חצי מפירות כמו בעוה"ז: לט"ו יום. ואילן כפל מהתבואה: בראשון. ר"ח ניסן ירדו הגשמים ושמחו בה' היינו בהבאת העומר והן ט"ו יום: לחדשיו. בכל חדש וחדש דעלמא: ועלהו לתרופה. טרפיה הוא פירושא דתרופה שהוא כמו טרף לשון מזון כמו הטריפני לחם חוקי. ודרש לתרופה לטרפיה ואחר כך מפרש היאך יהיה המזון וקאמר מייציץ עלה שימוץ העלה: ותרף מזוניה. הוא לשון מזון לפרושי מלת תרופה קאתי: פה של מעלה. פי' הערוך לתאות המאכל ושל מטן לשלשל ואם כן פלוגתא דר"ח וריב"ל פירושא אחרינא הוא: את מוצא כו'. הואיל והזכיר י"ג פרצות שפרצו מלכי יון מביא לדרשא דחורבן. ולפי דמתני' כאבא יוסא די"ג השתחויות כנגד י"ג שערים שבמקדש מייתי לה תחלה אגדתא דאמרי במקדש. ולרבנן דכנגד י"ג פרצות מפרש באחרונה מילי דחורבן: בשעה שעלה נ"נ. ליקח את יהויכין שהמליכוהו במקום יהויקים אביו ויעצוהו שריו לסלקו: זרקן ועוד לא ירדו. להראות שמן השמים מסכימים על זה: ונטלתן מידו. כמו שאין חפץ בשימושו: כיון שראו כו'
גמרא
חורי יהודה כן עלו לראש גגותיהן ונפלו ומתו הדא הוא דכתיב משא גיא חזיון מה לך אפוא כי עלית כולך לגגות תשואות מלאה עיר הומיה וגו': הלכה ג מתני' א) י"ג שולחנות היו במקדש ח' של שייש בבית המטבחיים שעליהן מדיחין את הקרביים וב' במערב הכבש אחד של שייש ואחד של כסף על של שייש נותנין את האברים ועל של כסף כלי שרת וב' באולם (מבחוץ) מבפנים על פתח הבית א' של שייש וא' של זהב על של שייש נותנין לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו שמעלין בקודש ולא מורידין אחד של זהב מבפנים שעליו לחם הפנים תמיד: גמ' תני על של (א) כסף (ר' אחי ור' מיישא ומטו בשם רב שמואל בר רב יצחק) ר' יוסי בשם ר' שמואל בר רב יצחק ר' חנניה מטי בה בשם ר' יוחנן לית ב) כאן של כסף מפני שהוא [א] מרתיח לא כן תני זה ג) אחד מן הנסים שנעשו בבית המקדש שכשם שהיו מניחין אותו חום כך היו מוציאין אותו חום שנאמר לשום לחם חם ביום הלקחו רבי יהושע בן לוי אמר אין ד) מזכירין מעשה נסים בעון קומי רבי (לוי) אילא לא היה שם לחם מהו להניחו לשבת הבאה אמר לון כתיב ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד לחם פנים אפילו פסול עשרה ה) שלחנות עשה שלמה דכתיב ויעש שולחנות עשרה וינח בהיכל חמשה מימין וה' משמאל אין תימר חמשה בדרום וה' בצפון והלא אין השלחן כשר אלא בצפון שנאמר ואת השלחן תתן על צלע צפון מה ת"ל חמשה מימין וחמשה משמאל אלא חמשה מימין שלחנו של משה וחמשה משמאלו אעפ"כ ו) לא היה מסדר אלא בשל משה בלבד שנאמר את השלחן אשר עליו לחם הפנים (ב) רבי יוסי בי רבי יהודה אומר על כולן היה מסדר שנאמר את השולחנות ועליהם לחם הפנים: תני ה) [ב] מזרח ומערב היו נתונין דברי רבי ר"א בי רבי שמעון אומר צפון ודרום היו נתונין מ"ד מזרח ומערב ניחא כולהן ראוין לשירות מ"ד צפון ודרום נמצא שלחן בדרום ומנורה
קרבן העדה ומשנת אליהו
הלכה ג מתני' על של שיש מניחין את האברים. אחר הנתוח מסדרין אותן על השלחן עד שיעלום הכהנים ובגמרא מפרש למה לא עשאו של כסף או של זהב: ועל של כסף. כלי שרת שמוציאין בכל בוקר שלשה ותשעים כלי שרת כדתנן בתמיד: נותנין לחם הפנים בכניסתו. אחר שנאפה עד שיסדרוהו על השלחן:ועל של זהב ביציאתו. והיה מונח שם עד זמן חילוק: שמעלין בקדש ולא מורידין. דכיון שסלקוהו מעל השלחן של זהב אין מורידין אותו להניחו בשל כסף:גמ'תני על של כסף. אותן של אולם אחד היה של כסף ואחד של זהב על של כסף היו נותנין בכניסתו דאין עניות במקום עשירות: לית כאן של כסף. לא היה באולם של כסף אלא כדתנן במתני' דשל כסף מרתיח ומתחמם הלחם ויש לחוש שיתעפש: ופריך לא כן תני זה אחד מן הנסים וכו'. שהיה נשמר חום הלחם עד שעת סילוקו בשבת הבא א"כ לא היה מתעפש אפי' היו מניחין אותו על שלחן של כסף: אין מזכירין מעשה נסים. כלומר אין סומכין על הנס ועושין הכל שלא יתעפש בדרך הטבע: לא היה שם לחם. לסדר בשבת ובתוך ימי השבוע נזדמן להם מהו להניחם מלסדר עד שבת הבאה או דלמא אע"ג שהוא פסול דכל שלא עברה עליו שבעה ימים על השלחן פסול הוא מ"מ לקיים מצות לחם הפנים לפני תמיד אין להניחו בלא לחם א"נ לא היה שם לחם לערוך ביום השבת מהו להניח הלחם הראשון על השלחן שהרי לא יתקלקל גם בשבת הבאה מיהו פסול הוא משום לינה: לפני תמיד. שיהו תמיד לפני ה' אע"פ שהן פסולין: עשרה שולחנות עשה שלמה. דכתיב ויעש שולחנות עשרה וגו': אין תימר חמשה בדרום וכו'. ומימין היינו מימין הפתח ומשמאל היינו משמאלו של פתח שהפתח היתה באמצע ההיכל בכותל מזרחי א"נ מימין היינו דרום שנקרא ימין ומדדרום נקרא ימין צפון נקרא שמאל: אלא. של משה באמצע וה' מימינו וחמשה משמאלו וכולן בצפון ההיכל: את השלחן. לשון יחיד: על כלם היה מסדר. פעמים בזה ופעמים בזה: מזרח ומערב היו נתונין. השולחנות ראשו אחד למזרח ואחד למערב דהיינו ארכו לאורך הבית: כולהון ראוין לשירות.ואיכא למימר על כולם היה מסדר: נמצא שלחן בדרום. וה"פ שלחן ארכו ב' אמו' (ומחצה) הרי הוא (שלשים) עשרים אמה לעשרה שלחנו' וההיכל כולו אינו אלא עשרים אם כן חמשה שלחנות בדרום
משנת אליהו
ה"ג לית כאן של שיש מפני שהוא מקרר כו'. בבבלי בתמיד (ל"א ב') הגי' במתני' דידן שהביא שם גבי ב' דבאולם א' של כסף ואחד של זהב ופריך שם מכדי אין עניות כו' אמרי עבדי דשיש ליעבדו דכסף ליעבדו דזהב ומשני בשם ר"ש בר"י מפני שמרתיח ועיין תוס' במנחות (צ"ט ב') ד"ה אחד של כסף שהביאו סוגיא דירושלמי כגי' הספרים ולית כאן של כסף לדידהו אמתני' קאי ומפני שמרתיח ע"ש ומשמע שם דדעתם דגרסינן של כסף כמו שכתבו ומיהא בכל הספרים כו' של כסף כו' אך דבשם רש"י כתבו דגרס של שיש כמש"ש במתני' ד"ה על פתח כו' דעכשיו מניחו על של שיש כו' ובברייתא שם במנחות דתני של כסף היא ברייתא דירושלמי דתני של כסף. ובתמיד שם אכולהו פריך ומשני מפני שמרתיח ולשיטתו אזיל בירושלמי. ומה שכתב שם ברש"י ד"ה שנים דהא דקרי כסף בברייתא משום דשיש לבן ככסף ליתא ולאו דברי רש"י הוא כמו שהביאו התוס' בשמו דפלוגתא דתנאי הוא ובמתניתין דמנחות פירש רש"י פשטא דמתני' דבאמת למה היו מניחין כלל על שלחן הראשון הא מיד הם מסלקין ממנו ומפרש דזהו מ"ש במתני' שמעלין בקדש דלכך היו מניחין אותו שם כדי להראותו שמעלין כו' דעכשיו מניחין על של שיש ומיד מסלקין כו' ואפשר דלשיטתו דמיד היו מסלקין מפרש בסוגיא דתמיד דלא פריך כלל אשלחן שיש דשל אולם משום דעלה מפרש במתניתין שמעלין כו' וכפירושו במתני' וס"ל דלא שייך שמא ירתיח בזמן מועט אלא דאכולהו שיש דשל איברים קאי וראיה לזה מדפריך בתמיד שם וליעבדו דכסף וליעבדו דזהב דמשמע דכולהו יעשה או של כסף או של זהב ובכה"ג ודאי לא יהיה מעלין בקודש כו' וגם מאי דמשני ע"כ דזהב נמי מרתיח וא"כ מאי פירוקא דשלחן קמא לא עביד דכסף משום שמא ירתיח אע"ג דעליו יהא מונח זמן מועט ומה שיהא מונח ע"ג שלחן הב' של זהב ביציאתו זמן רב עד שיקטירו הבזיכין לא איכפת ליה לשמא ירתיח ולפ"ז נדחו דברי תוי"ט במנחות שם ע"ש וכן מורין דברי הרע"ב בפרק ו' דשקלים משנה ד' ד"ה על של שיש דנקט קושיא ותירץ דסוגיא דתמיד רק על של איברים לחוד ולא אלחם הפנים רק דבמעלין בקודש פירש דלא כרש"י שם ובמנחות (פרק א' מ"ז) העתיק דברי ר"ש ע"ש ועיין תוי"ט דשקלים ד"ה שמעלין כו' ופירש הרב כו' כלומר ולכך לא כו' ודבריו תמוהים ועיין במנחות שם בד"ה על של שיש כו' בסוף דבריו ל"ק דאסיפא קאי וכ"פ הרב כו' ע"ש ולגירסת הספרים שהביאו התוס' דבמתני' גרס של כסף א"כ ודאי דבתמיד לא קאי הקושי' ופירוקא דשמא ירתיח רק אאינך אחרינא והמפרש בתמיד שם אחז גירסת הספרים דשל כסף ונקט פירוש דשמא ירתיח ולחם הפנים בלבד ודבריו תמוהים ולשון רש"י דמנחות ד"ה שנים שהיו כו' אטעיתיה. ובין לדין ובין לדין גירסת הספרים דבירושלמי קשה דמאי פריך בירושלמי מנסא דלחם חם בכה"ג ולא מסתבר לדחוקי ולכן גרס שפיר שמא יקרר והוא פירושא לברייתא דלא תני של שיש ושפיר פריך מניסא דהיה הלחם חם כו' וא"ש לשיטת רש"י דבכה"ג שייך למיחש דיתקרר אף בזמן מועט ולא סתרי הסוגיות אהדדי כלל ומסוגיא דירושלמי דכאן סיעתא לשיטת רש"י בשלהי חגיגה (כ"ו ב') ד"ה סילוקו כסדורו ודלא כמ"ש התוס' שם ד"ה סילוקו כו' דלא היה חם כו' ועיין רמב"ם בהל' בית הבחירה פ"ג הלכה י"ו דגירסתו א' של שיש ואחד של זהב דמעלין כו': בעון קומי דרבי לוי כו' ואפילו הוא כמה ימים. כך היא גירסת רבינו וגירסת הספרים ואפילו הוא פסול וצ"ל לפי גירסת רבינו דהכא איירי בלחם הפנים דנסדר כהלכתו בשבת וקמב"ל שאם אין לחה"פ לשבת הבאה אי רשאי להניחם משבת זה לשבת הבאה אי אמרינן משום שנסדר כהלכתו מפסיל בלינה או לא מפסיל ופשיט ליה ר' לוי דבנסדר כהלכתו רשאי להניחו לכתחלה דהא קרא דונתת על השלחן ודאי בנסדר כהלכתו משתעי וכתיב תמיד ואפילו כמה ימים ומש"ה מחק רבינו תיבת פסול דקרא לא איירי אלא בכשר וכמה הלכתא גברוותא איכא למשמע דהשתא לפי פשיטות זו אית לן למימר דדוקא נסדר כהלכתו לא מפסיל בלינה מהאי קרא וטעמא נמי איכא דנעשה לחמו של שלחן משא"כ בנסדר שלא כהלכתו דליכא קרא וטעמא והשתא אנהרינהו לעיינין סוגיא דבבלי מנחות (צ"א) יומא (כ"ט ב') אשר נתקשו בה רבותינו בעלי התוס' זבחים (פ"ז א') ד"ה לשלחן מדמינן לה ונשארו בתימה דלישני ליה שאני שלחן דבנסדר כהלכתו לא פסיל ואני מוסיף תמיה על תמיהתם למרמי דרבא אדרבא דהא ביומא שם ובמנחות (ק.) מוקי ליה רבא בשקדם וסילקו אלמא דס"ל דבלא נסדר מפסיל בלינה ואי אמרינן דנסדר נמי מפסיל א"כ תקשי דידיה אדידיה היכי קאמר לשלחן מדמינן הא בשלחן מפסיל בכל גוונא והאמת יורה דרכו דסוגיא דבבלי נמי ס"ל דבנסדר כהלכתו ודאי ל"פ בלינה כדפירשתי אלא דפריך ביומא ובמנחות שם אי אמרי' כ"ש מקדשין שלא בזמנו או דליקדיש ב"ש מסתברא דבכה"ג מפסיל דחידוש איתא וקרא וטעמא הנ"ל ליכא ומשני דמיירי בקדם וסלקו או דנעשה כמו שסדרו הקוף. ולכן בלא נסדר נמי לא מפסיל אבל בנסדר כהלכתו ודאי לא מפסיל וע"ש כל הסוגיות הנ"ל היטב ועת לקצר. ומעתה אבאר בעזה"י שיטת הרמב"ם בפ"ה מהל' תמידין ה' י"ב י"ג י"ד אשר נתלבטו בדבריו הכ"מ והתוי"ט והלח"מ ע"ש בדחוקם ולעד"נ כי שפתיו ברור מללו דלכאורה יש לדקדק בנועם לשונו דבתחלה כתב נפסל הלחם ואינו קדוש ובבבא שני' בהקטיר הבזיכין לאחר שבת הבאה כתב הלחם אינו קדוש ונפסל למה שינה לשונו. ועוד יש להפליא פליאה נשגבה אשר לא הרגישו רבותינו בזה כי הרואה בפירושו למשנה זו בבבא זו הוא ממש להיפך ממה שפסק בחבורו. וגם מהו שכתב בפירושו ומותר הי' לאכלו אבל נראה לי ברור דשיטתו לפרש המשנה דבכה"ג דסידר לאחר שבת הלחם ובזיכין ואז לא נתקדש כלל הלחם וא"כ אם מקטירו אחר שבת הבאה בחול לא נפסל הלחם דהא לא הונחו בשבת ולא הוקטרו בשבת וס"ל דע"כ חדא בעי' או שיסודרו בשבת אע"פ שהקטיר אחר שבת כו' פסול כמ"ש בהדיא בהלכה י"ד וכן כשנסדר אחר שבת והוקטרו כבזיכין בשבת ג"כ נפסל הלחם וז"ש שם בפירושו שאם הקטיר הבזיכין לאחר השבת לא נפסל הלחם ואם יקטיר בשבת יפסול ולכן יניח על שבת ג' וכתב שהיה מותר לאכלו מיד כיון דלא נפסל הלחם במה שנשאר בשבת ג' ובזה ביאר מ"ש שאפילו נשאר ר"ל שהוא חיזוק תקונו שיניח עד שבת ג' שמ"מ לא יפסול ולפ"ד בפירושו סתם כן בחבורו וזהו הכל בבא ג' דמתני' אלא דהרחבת ביאורו היא דלהכי יניחו בשבת ג' משום דבשבת א' יפסל ואחר שבת הבאה לא יפסל וז"ש וכן אם סידר כו' הלחם אינו קדוש ונפסל תיבת אינו קאי אשניהם כלומר אינו קדוש ואינו נפסל אינו קדוש משום שנסדר כסידור הקוף דהרמב"ם פסק ודאי כר"ז ור"ח דחזי' שלא הזכיר סברא דרבא שקדם וסילקו ואינו נפסל ג"כ מה"ט וכמ"ש בפירושו בהדיא בהא אינו נפסל אבל אם הקטיר הבזיכין בשבת נפסל הלחם דגרס פסולה וכמ"ש רש"י ביומא ומנחות כיון שהקטיר בשבת כו' ומ"ש וכן קאי אעיקר דינא דמסיק אבל אם כו' דזהו עיקר בבא דמתני' ומה שסידר קודם דיוקא והסברא דילי' הוא כדכתב בפירושו וממילא ע"ש בהלכה י"ג שאפי' נשאר כו' חזינן בפירושו ולשונו דהסברא דשריותא דלחם זה הוא שמשהה אותו כ"כ ומותר היה לאוכלו מיד כיון שאינו קדוש ואינו נפסל רק דהתקנה ש"ד כיון שאפי' נשאר כו' אין בכך כו' ומדויק בלשונו שאפי' כו' דנסדר ודאי לא מפסיל אלא שאפי' נשאר זה הלחם כו' ג"כ לא נפסל והגם דלא נחית הרמב"ם לאורויי בנסדר כהלכתו ממילא נכלל בדבריו מה שנכלל בלישנא דמתני' דנקט ומורה לנו דלא כרבא דאוקים דוקא בקדם וסילקן וגם מגופא דדינא דכיצד יעשה מוכח דפסק דלא כרבא. ואי נימא דהרמב"ם נתכוין לאורויי הכא דינא דנסדר כהלכתו וכמ"ש הלח"מ א"צ למה שנדחק שדעת הרמב"ם לסמוך אחילוק התוס' שאין זה דרכו אלא ודאי אסוגיא דירושלמי דידן סמיך כדרכו תמיד. ודין הלכה י"ד כנים דברי התוי"ט שלשונו מוכיח דל"ג במתני' בבא זו אלא שהוציא דבריו מהתוספתא ודלא ככ"מ רק טעמא דכ"מ מוכרח כמ"ש התוי"ט ע"ש: ה"ג מ"ד מזרח ומערב ניחא. עי' תוס' במנחות (צ"ח ב' צ"ט א') ד"ה הרי שנדחקו ליישב הסוגיות
ריבבן ותקלין חדתין
ריבב"ן
כדאי' ביומא פ"ג (דף לו.) נקנור שם אדם ומזכירין אותו לשבח. פשפשין. שערים קטנים שלא היו גבוהין ורחבין כשאר שערי הבית: לא היה להם שם. מה היה משמש: מתני' י"ג שולחנות.אינו מונה י' שולחנות שעשה שלמה כדכתיב במשכן דשלמה במלכים וסדר הנחתן מביא בפ' שתי הלחם במנחות אלא בבית שני עסקינן שלא היו שם אותן שלחנות. אחד של שיש. שמניחין שם האברים: ירושלמי ר' יוסי בשם ר' שמואל בר יצחק בשם ר' יוחנן לית כאן של כסף מפני שהוא מרתיח יתחממו האברים ויסריחו ולפי שבקרבנות יחיד כהן א' יכול להוליך כל האברים ומניחן שם כדי לנוח והא דתנן בפ"ב דיומא תמיד קרב בא' עשר וכו' ומונה שם דכך הולכת אברין למזבח הא אמרינן התם (דכ"ו:) בד"א בקרבנות צבור אבל בקרבנו' יחיד כל שרוצה להקריב מקריב אפילו אחד: על של שיש נותנין לחם הפנים בכניסתו.כדי לנוח: ועל של זהב ביציאתו. עד שיוקטרו בזיכי לבונה הבאין עם הלחם כך פירש רבינו שלמה בפ' שתי הלחם הכא תנן אחד של שיש ובפ' שתי הלחם (דצ"ט.) תניא ר' יוסי בר יהודה אומר שנים שהיו באולם אחד של כסף ואחד של זהב ופירש רבינו שלמה אותו של כסף על שהוא לבן כשיש נקרא של שיש ולי נראה דתנאי היא דההיא ר' יוסי היא : שמעלין בקודש. מנלן בפרק שתי הלחם אמר רב אחא בר יעקב אמר קרא את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח בתחלה תשמישי מזבח ולבסוף גופו של מזבח. ולא מורידין. מנלן אמר ר' אחי דאמר קרא ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וישם את קרשיו ויתן את בריחיו ויקם את עמודיו רישיה וסיפיה לשון הקמה ולא כתיב ירידה ועוד שלא סייעו אחר אלא הוא עשהו שהוא גדול כך פירש רבינו שלמה: מתני'
תקלין חדתין
כו'. שמן השמים הסכימו: מתני' שעליהן מדיחין את הקרבים.לשון רבינו הגאון וכן הפשט וניתוח היה שם אלא שלזה משמש יותר בקבע שהיו מדיחין עליו ומונח עד הקרבה ועי' תוי"ט פ"ה דמדות (מתני' ג') : על של שיש. אחר הניתוח מסדרין שם האיברים עד שיעלום הכהנים: ועל של כסף כלי שרת. שהיו מוציאין בכל בקר כדתנן בתמיד: על של שיש נותנין לחם הפנים בכניסתו כו' שמעלין בקדש. לכן ביציאתו של זהב ותחלה על של שיש: גמ' תני על של כסף. הא דתני במתני' על של שיש בכניסתו תני בברייתא על של כסף ומכל מקום שפיר הוי מעלין בקדש מכסף לזהב: ה"ג לית כאן של שיש מפני שהוא מקרר. כלומר דמפרש למה לא תני בברייתא של שיש כמו במתני' והיינו לפי שהשיש מקרר כמו בסוף פרק קמא דיומא עמוד והפג אחת על הרצפה ולחם הפנים צריך שיהיה חם כמ"ש לשום לחם חום וגו': ופריך לא כן תני זה א' מן הנסים כו'. ואם כן כיון שדרך נס היה חם כל השבוע אם כן ליכא למיחש לשיתקרר: אין מזכירין מעשה נסים. דתחלת סידורו צריך שלא יתקרר ולא לסמוך על הנס ומתניתין דסבירא ליה על של שיש מפרש בבבלי תמיד (ל"א ב') מפני ששל כסף מרתיח ואיכא למיחש שלא יתעפש: לא היה שם לחם מהו להניחו לשבת הבאה. בלחם כשר איירי אי רשאי להניחו לשבת הבאה ולא מיפסל בלינה אף בנסדר כהלכתו או דמיפסיל בלינה בנסדר כהלכתו: ה"ג א"ק ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד. ואפילו הוא כמה ימים. וגם לכתחלה יכול להניחו על כמה ימים דקרא ודאי איירי בנסדר כהלכתו דכתיב ונתת לחם וגו' והיינו לחם כשר ואפילו הכי כתיב תמיד להורות דרשאי להניחו לכתחלה ולא מיפסל בלינה: עשרה שולחנות כו'.סוגיא זו במנחות (צ"ח ב' צ"ט א') ומסקנא דהכא כס"ד דהתם מיתוקמא: וא"ת ה' בדרום כו'. והאי מימין מימין דפתח וכן משמאל דפתח קאמר ובבבלי שם קאמר בהדיא וא"ת מימין דפתח כו': והלא אין שלחן כו'. הפתח היה באמצע ההיכל בכותל מזרחי ונמצאו ה' שלחנות שבשמאל דרך כניסה כולם בדרום: אלא כו' ה' מימין שלחנו של משה כו'. וכולן בצפון ההיכל וכדמפרש לקמן: רבי יוסי בר"י אומר על כולן כו'. ובבבלי נקט לה בדר"א בן שמוע ורבי יוסי בר"י ס"ל דאין מסדר אלא על של משה כו' ע"ש: ה"ג מזרח ומערב כו' דברי רבי וכן הוא בכולא תלמודא פלוגתייהו: ה"ג מ"ד מזרח ומערב ניחא. דסוגיא זו ס"ל למסקנא כסלקא דעתא דבבלי שם שהיו מסודרים ראשו של זה בצד ראשו של זה ואם כן למאן דאמר מזרח ומערב מונחים שפיר היו עומדים בצד צפון עשרה שלחנות ראשו של זה בצד ראשו של זה אע"ג דאי אפשר שישבו י' שלחנות של עשרים אמה בעשרים אמה מצומצמות שלא יצאו קצת חוץ לעשרים אמה הפנימיות איכא למימר לא דק כולי האי הא דנקט בסוגיין וכולן היו נתונין משליש הבית ולפנים: ה"ג מאן דאמר צפון ודרום נמצא שלחן בדרום. שאורך העשרה שולחנות עשרים וההיכל מצפונו לדרומו לא היה אלא עשרים מצומצמות ואם כן ה' שלחנות ע"כ יהיו בדרום ובקרא קפיד שיהיו השולחנות דוקא בצפון ונשאר בקושיא ולא חש להאריך בקושיות האחרות שבבבלי וליישבם אליביה דמ"ד צפון ודרום מונחים משום דלית הלכתא כוותיה דראב"ש דהלכה כרבי מחבירו וגם
