גמרא
הקמחין ולא משוליה מפני השמרים אלא מביא משלישה מאמצעה כיצד הוא בודק הגזבר יושב והקנה בידו זרק הגיר הקיש בקנה רבי יוסי בר' יהודה אומר שיש בו קמחין פסול שנאמר תמימים יהיו לכם ומנחתם תמימים יהיו לכם ונסכיהם: גמ' אין מביאין לא מתוק ולא מבושל ולא מעושן ואם הביא פסול והא א] קתני רישא אין מביאין את הליסטיון ואם הביא כשר אמר רבינא כרוך ותני רב אשי אמר חוליא דשימשא לא מאיס חוליא דפירא מאיס: אין מביאין ישן דברי רבי וחכמים מכשירין: אמר חזקיה מאי טעמא דרבי אמר קרא לכבש יין מה כבש בן שנתו אף יין בן שנתו אי מה כבש בן שתי שנים פסול אף יין בן שתי שנים פסול וכי תימא הכי נמי והתניא יין בן שתי שנים לא יביא ואם הביא כשר מאן שמעת ליה דאמר לא יביא רבי וקאמר אם הביא כשר אלא אמר רבא היינו טעמא דרבי דכתיב אל תרא יין כי יתאדם: אין מביאין לא מן הדליות כו': תנא כרמים העבודים פעמים בשנה: רב יוסף הוה ליה קרנא דפרדיסא דרפיק ביה טפי ריפקא ועבד חמרא דדרי מיא על חד תרין: לא היו כונסין אותן בחצבין גדולים: תנא חביות ב] כדיות לודיות ובינוניות אין מניחין אותן שתים שתים אלא אחת אחת: כיצד ג] בודק גזבר יושב וקנה בידו זרק הגיר הקיש בקנה: תנא זרק הגיר של שמרים גזבר הקיש בקנה ולימא ליה מימר מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן כשם שהדיבור יפה לבשמים כך דיבור רע ליין: רבי יוסי בר רבי יהודה אומר וכו': בעי ד] ר' יוחנן הקדישו מהו שילקה עליו משום בעל מום כיון דפסול כבעל מום דמי או דלמא אין בעל מום אלא בבהמה תיקו: ת"ר אלים ממואב כבשים מחברון עגלים משרון גוזלות מהר המלך ר' יהודה אומר מביאין [ה] כבשים שגבהן כרחבן אמר רבא בר רב שילא מ"ט דר' יהודה דכתיב ירעה מקנך ביום ההוא כר נרחב: כתיב על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם מאי אמרי הכי אמר רבא בר רב שילא אתה תקום תרחם ציון רב נחמן בר יצחק אמר בונה ירושלים ה' ומעיקרא מאי הוו אמרי אמר רבא בר רב שילא כי בחר ה' בציון אוה למושב לו:
הדרן עלך כל קרבנות הצבור
שתימדות של יבש היו במקדש עשרון וחצי עשרון רבי מאיר אומר עשרון עשרון וחצי עשרון עשרון מה היה משמש שבו היה מודד לכל המנחות לא היה מודד לא בשלשה לפר ולא בשל שנים לאיל אלא מודדן עשרונות חצי עשרון מה היה משמש שבו היה מודד ה] חביתי כהן גדול מחצה בבקר ומחצה בין הערבים: גמ' תניא היה ר' מאיר אומר מה תלמוד לומר עשרון עשרון לכבש האחד מלמד ששתי עשרונות היו במקדש אחד גדוש ואחד מחוק גדוש שבו היה מודד לכל המנחות מחוק
רש"י
קמחים. שקויינ"ש: כיצד בודק. לידע אם היין יפה: גזבר יושב וקנה בידו. ורואה כשזה מוציא היין מן נקב החבית: זרק הגיר. שהתחיל לצאת אותו לבן שתחת היין שצף על השמרים: הקיש. הגזבר על גבי הכד וסותם זה מיד וזה היה ו] סימנו שלא היה רוצה לדבר כל זמן שמוציאין היין: שנאמר תמימים יהיו לכם.ואם היו בו קמחים הוי כבעל מום: גמ'כרוך ותני. אין מביאין הליסטיון לפי שאין מביאין לא מתוק וכו' ואם הביא פסול: רב אשי אמר. לא תכרוך הליסטיון כשר דהויא חוליא דשמשא ולא מאיס אבל מתוק מחמת הפירי מאיס והיינו דקתני פסול: מאן שמעת ליה דאמר לא יביא רבי. דקתני במתניתין דברי רבי והא ברייתא דקתני לא יביא [ע"כ רבי] וקתני (בהא ברייתא) אם הביא כשר והיכי מ"ל ה"נ פסול: היינו טעמא. שאין מביא ישן דכתיב אל תרא יין כי יתאדם דלא הוה חשוב יין אלא אדום ושנה ראשונה יש בו עיקר אדמומית טפי לא ולאו משום דלכבש דמי יין: העבודים. חפורים פעמיים: רפיק ליה טפי ריפקא. שחפרו פעמיים: ודרי מיא על חד תרין. שהיה יכול למוזגו במים כפליים מיין אחר דיין דעלמא דרי על חד תלתא וזהו מקבל על חד ששה והיינו על חד תרין דיין אחר: כדיות לודיות בינוניות. כדים בינונים של לוד: אין מניחין את הכדים שתים. זו על גב זו: שגובהן כרחבן. שהיו רחבים מרוב ז] שמנות כמו שגבוהים והיינו כר נרחב: שומרים. מלאכים: תמיד לא יחשו. מאי אמרי הנך שומרים: ומעיקרא.קודם שחרב: הוו אמרי כי בחר ה' בציון. אף לעתיד לבא עתידים המלאכים להיות שומרים ולומר כי בחר ה' בציון: הדרן עלך כל קרבנות שתימדות. ר"מ אומר עשרון עשרון. דשני כלים היו שם כל אחד מחזיק עשרון: ולא היה מודד.לפר בכלי שמחזיק שלש עשרונות אלא מודד שלש פעמים בעשרון: גמ'אחד גדוש. שלא היה בו עשרון אא"כ גודשו: ואחד מחוק. שהמחוק היה גדול כל כך שכשהיה מחוק היה בו עשרון: מחוק רש"י כת"י משלישה. [של חבית] שעושה [ברזא בדפנות] החבית: והקנה. [אמת] המדה: זרק הגיר. כשהגיר של שמרים יוצא מן היין: והקיש בקנה. הקיש הגזבר [בקנה] את מוצא היין ורומז לו שיתן [את] הברזא ולא היה מדבר לפי שהדבור רע ליין: תמימים יהיו לכם ומנחתם. פרט לסולת שהתליעה ושעלה בו אבק: והא אמרת רישא. בהליוסטין אם הביא כשר והדר תני במתוק אם הביא פסול: כרוך ותני. הליוסטין ומתוק בהדדי ותנא בתרוייהו אם הביא פסול: אף יין בן שתי שנים פסול. אף בדיעבד: אל תרא יין כי יתאדם. אלמא בשעת אדמימות מובחר הוא וקים לן כשעברה שנתו עוברת אדמימות ואינו אדום כל כך כשנה ראשונה: טפי ריפקא. חופרו פעם יתירא כלומר פעמיים בשנה: ודרא מיא על חד תרין. ביין דהיינו על חד שיתא מיא: כדיות. חבית קטנים ככדים: לודיות. ובינוניות. שעושין בלוד: אין מניחין אותן שתים שתים. זו בצד זו שמא יתקלקל אחת ותריח חברתה ותתקלקל גם היא: כשם שהדיבור יפה לבשמים. דאמרינן בכריתות גבי פטום הקטורת כשהוא שוחק אומר הדק היטב: אילים. בני שתי שנים: כבשים. בני שנה: גוזלות. תורים ובני יונה: שגבהן כרחבן. שיהא רחבין מרוב שמנן ל"א [רחבים] גרסינן שיהא גביהם רחבין: כר נרחב. כרים רחבים: כר. כבש: מאי אמרי הנך שומרים דכתיב לא יחשו: ומעיקרא. קודם החורבן: מאי הוי אמרי. כי בחר ה' בציון אוה למושב לו: הדרן עלך כל קרבנות לא בשל שלשה לפר. למנחת נסכים של פר דכתיב ביה שלשה עשרונים לפר האחד לא היה מודד במדה אחת שתהא מחזקת שלשה עשרונים אלא היתה שם מדה מעשרון: מדדן עשרונות. עשרון עשרון בפני עצמו: ה"ג במתני' בו היו מודדין לחביתי כה"ג : גמ' אחד גדוש. שהיה קטן ולא היה מחזיק כשהוא גדוש אלא כשיעור חבירו המחוק ולהכי אחד גדוש ואחד מחוק דר"מ ס"ל גמרא דשתי מדות של עשרונות היו בצבור ואי שניהם שוין הויא ליה מדה אחת: מועשרון
תוספות
הליסטיון.יין ענבים שנתמתקו בשמש כדמוכח בגמ' דמוקי לה בחוליא דשמשא ומיהו לא כמו שפי' בקונט' שתולין הענבים לשמש דהא בפרק המוכר פירות (ב"ב צז:) קתני בברייתא יין הליסטיון ושל צמוקין אלא במחובר בעודן בגפן נמתקו בשמש:
מתוק.לשון אחר פי' בקונטרס תירוש שלא עברו עליו ארבעים יום ולא יתכן דהא הכא קתני ואם הביא פסול ובפרק המוכר (גם זה שם.) תני רבי חייא יין מגיתו לא יביא ואם הביא כשר ונראה כלשון אחר שפי' מתוק היינו מאליו ולא מחמת השמש:
כרוךותני. ח] להכשיר קאמר כדמוכח סוגיא דהמוכר פירות (ג"ז שם.) דהליסטיון כשר ואע"ג דאיצטריך ליה לתנא למיתני הליסטיון ומתוק לא משמע ליה לרבינא לחלק בין זה לזה:
כשםשהדיבור יפה לבשמים כו'. בפרק קמא דכריתות (דף ו:) קאמר רבי יוחנן איפכא גבי קטורת דתני' כשהוא שוחק אומר היטב הדק וקאמר מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר כשם שהדיבור רע ליין כך דיבור יפה לבשמים משום דכי קאמר רבי יוחנן בנסכים קאמר להו כי היכי דקים לן בקטורת שהדיבור יפה לבשמים כך הדיבור רע ליין וכי קאי בקטורת קאמר להו כי היכי דקים לן בנסכים שהדיבור רע ליין כך הדיבור יפה לבשמים:
שגובהןרחבים גרסינן. ולא שגובהן כרחבן כדאשכחן ט] רוחבו מייתי קרא דכתיב כר נרחב ובבראשית רבה אמר דכבשים של תמיד דהיו כל כך גבוהים שאוכלים על גבי ארזים וכשהיו מרכיבין אותן על הגמלים רגלי הכבשים נגררין לארץ י] : הדרן עלך כל קרבנות
שתימדות. אחד גדוש ואחד מחוק. תימה גדול דר"מ דריש לה מקרא דכתיב עשרון עשרון לכבש האחד ובקונטרס פי' דר"מ ס"ל גמרא דשתי עשרונות בצבור:
גדוששבו היה מודד לכל המנחות. איפכא לא רצו לעשות למדוד בגדוש לחביתי כ"ג שלא ישפוך הסלת לארץ כשחוצהו: מודד
גמרא
מחוק שבו היה מודד לחביתי כהן גדול וחכמים אומרים לא היה שם אלא עשרון אחד שנאמר ועשרון אחד לכבש האחד א"כ מה ת"ל עשרון עשרון לרבות חצי עשרון ור"מ חצי עשרון מנא ליה נפקא ליה מועשרון ורבנן וי"ו לא דרשי ורבי מאיר האי ועשרון אחד לכבש האחד מאי עביד ליה ההוא שלא ימדוד לא בשל שלשה לפר ולא בשל שנים לאיל ורבנן נפקא להו מנקודו דתניא אמר ר' יוסי למה נקוד וי"ו שבאמצע עשרון של עשרון ראשון של יום טוב הראשון של חג שלא ימדוד לא בשל ג' לפר ולא בשל שנים לאיל ורבי מאיר נקודו לא דריש: חצי עשרון מה היה משמש שבו היה מודד לחביתי כהן גדול: מודד ורמינהי חביתי כהן גדול לא היו באין חצאין אלא מביא עשרון שלם וחוצהו אמר רב ששת מאי מודד נמי דקתני מחלק בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא חצי עשרון לרבי מאיר גדוש היה או מחוק היה (סימן חצ"י חבית"י שלח"ן) ותיבעי לך לרבנן לרבנן עשרון גופיה קא מיבעיא א] להו גדוש היה או מחוק היה אמר ליה מדר' מאיר נשמע לרבי מאיר ומדרבי מאיר נשמע לרבנן מדאמר ר' מאיר עשרון מחוק חצי עשרון נמי מחוק מדר' מאיר מחוק לרבנן נמי מחוק בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא חביתי כ"ג ב] במה מחלקן לחלות ביד או בכלי פשיטא דביד דאי בכלי טורטני יכניס ויכניס כיון דבקללה כתיב לאו אורח ארעא בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא שלחן ג] מהו שיקדש קמצים בגודש שלו מדמקדש לחם קמצים נמי מקדש או דלמא דחזי ליה מקדש דלא חזי ליה לא מקדש א"ל אינו מקדש איני והאמר רבי יוחנן לדברי האומר טפחיים ומחצה קופל נמצא שלחן מקדש חמשה עשר טפח למעלה לדברי האומר טפחיים קופל נמצא שלחן מקדש י"ב טפח למעלה א"ל אינו מקדש ליקרב ד] אבל מקדש ליפסל: מתני' שבע מדות של לח היו במקדש הין וחצי הין ושלישית ההין ורביעית ההין לוג וחצי לוג ורביעית לוג ר' אליעזר בר ר' צדוק אומר שנתות היו בהין עד כאן לפר ועד כאן לאיל עד כאן לכבש ר"ש אומר לא היה שם הין וכי מה היה הין משמש אלא מדה יתירה של לוג ומחצה ה] היתה שם שבה היה מודד למנחת כ"ג לוג ומחצה בבוקר לוג ומחצה בין הערבים: גמ' תנו רבנן שבע מדות של לח היו במקדש רביעית ו] לוג וחצי לוג ולוג ורביעית ההין ושלישית ההין וחצי הין והין דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר הין וחצי הין ושלישית ההין ורביעית ההין ולוג וחצי לוג ורביעית ז] לוג רבי שמעון אומר לא היה שם הין וכי מה היה הין משמש את
רש"י
מחוק שבו היה מודד חביתי כ"ג. לפי שיש לו לחלק בשני חצאי עשרון ואם היה גדוש כשהיה מטלטלו לחצותו היה מתפזר על גבי קרקע: מוי"ו דועשרון. נפקא ליה: ח] מנקודו. שאותו נקוד שעליו אתי למעט דכל נקודה אתי למעוטי: שבו היה מודד חביתי כ"ג. השתא משמע שמודד חצי עשרון בביתו ומביא והיינו דקא פריך מודד: מחלק. שהיה מביאו מביתו שלם לעזרה ואח"כ חוצהו בחצי העשרון: ותיבעי לך לרבנן. דלדברי הכל צריך חצי עשרון: מדאמר ר"מ עשרון שבו מודד לחביתי כ"ג מחוק חצי עשרון נמי מחוק הוה. דהא הוה נמי לחביתי כ"ג: ומדר"מ. דאמר שניהם מחוק היו אותו עשרון של כ"ג והחצי עשרון נמי לרבנן נמי ט] לא היה בו אלא עשרון אחד ובו היה מודד לחביתי כ"ג ה"נ דמחוק היה זה וזה דלדברי הכל של כ"ג מחוק היה דהכי פליגי בברייתא רבי מאיר ורבנן מחוק שבו היה מודד לחביתי כ"ג וחכמים אומרי' לא היה בו אלא עשרון אחד מחוק: חביתי כ"ג. אותן שנים עשר חלות שעושה ששה בבקר וששה בערב:במה מחלקן. לחלות ביד או בכלי ישער בידו או יחלקם בכלי: וכי טורטני יכניס.אם י] היה צריך להביא משקלות: כיון דבקללה כתיב. והשיבו לחמכם במשקל(ויקרא כו) : שלחן מהו שיקדש קמצים בגודש שלו. כגון שאם הניח קומץ של מנחה או (של) לבונה בלא בזיכין שהיה לו לקדשו בכלי והניחן על השולחן יא] שבו לחם ולא קידשו בכלי אחר והיינו בגודש שלו שלא הניחו בבזיכין אלא למעלה בין לחם ללחם שהכל היה בגודש שלא הניחן בתוך כלי. ענין אחר בגודש שלו דשולחן לא היה לו בית קיבול כלל למעלה וכל מה שמניחין עליו הוי כמו שמונח בגודש כך שמעתי: דלא חזי ליה. כגון קומץ ולבונה בלא בזיכין: אינו מקדש. שאין דרכו לקדש כי אם לחם: לדברי האומר טפחיים ומחצה קופל.כדאמרינן בפרק שתי הלחם (לקמן צו.) נותן ארכו של כל לחם שהוא עשרה טפחים כנגד רחבו של שולחן שהוא חמשה טפחים נמצא ארכו של לחם יותר מרחבו של שולחן חמשה טפחים נמצא קופל כל לחם ולחם טפחיים ומחצה מכאן וטפחיים ומחצה מכאן נמצא ששה קיפולין של טפחיים ומחצה שכל מערכה של ששה לחם גבוה חמש עשרה טפחים נמצא השלחן מקדש חמש עשרה טפחים למעלה כלומר דקידושו של שלחן היה עולה חמשה עשר טפחים והיה מקדש כל דבר בין לחם בין קמצים בחמש עשרה טפחים דהיינו גודש שלו ואמאי אמרת אינו מקדש: א"ל. הא דאמרי' אינו מקדש מאי דלא חזי ליה היינו ליקרב שאין הקומץ מתקדש שם שעדיין יש לו לקדשו בכלי אחר קודם שיקטירנו אבל מקדש הקמצים ליפסל דקדשי ליפסל בלינה וביוצא עניין אחר מ"ר ז"ל אבל מקדש ליפסל שפסולה המנחה הואיל ועשאן שלא כמצותן ושוב אין יכול להחזירן לעשרון: מתני'רבי אליעזר ברבי צדוק אומר. לא היה שם יב] ד' מדות אלא הין בלבד ושנתות סימנין היו בו עד כאן לפר כו' והכי נמי היו בו שנתות ללוג וחצי לוג: וכי מה היה הין משמש. והלא לא הוצרכו לו מעולם אלא פעם אחת היה יג] מימי משה לשמן המשחה דכתיב שמן זית הין (שמות ל) : מדה יתירה. להשלים הז' מדות: שבו היה מודד שמן לחביתי כהן גדול. שהיה צריכה שלשה לוגין כדאמרינן לעיל (דף נא.) בשמן להוסיף לה שמן: גמ'יד] רבי יהודה. קחשיב ממטה למעלה ורבי מאיר קחשיב ממעלה למטה: את רש"י כת"י מועשרון. וי"ו שבראש דועשרון דריש: מנקודי. [שבא] למעט ולחסר [הוא בא] ולהכי ממעט [לרבנן] מתיבה דעשרון [שלא היה] עשרונים מצומצמין [ושלא] היה שם מדה [של] שני עשרונים: [מודד]. משמע לכתחילה [יכול] להביא חצי עשרון מביתו: מדר"מ נשמע לר"מ. מחדא מילתא נשמע לאידך מילתא מדאמר ר' מאיר עשרון דחביתין מחוק אלמא סבירא ליה דמדת חביתין במחיקה חצי עשרון [נמי] מחוק דהא של חביתין הוא: מדר"מ מחוק לרבנן נמי מחוק. [דהא] אמרי אף חביתין מודדין בו דבהא לא פליגי ר"מ ורבנן אלא במנין עשרונים: במה מחלקה. שמחלקה העיסה לחלות שהיא באה שש חלות בבקר ושש בין הערבים: ביד. בלא מדה: או בכלי. במדה שאר מנחות דבאות עשר עשר פשיטא לן דסגי ביד לחלקו דלא איכפת לן אם זו גדולה מזו כדתניא בשלהי אלו מנחות כל המנחות שריבה במדת חלתן או שמיעט ממדת חלתן כשרות חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן הגדול דלחם הפנים לא היתה העיסה מתחלקת דכל חלה שני עשרונים היתה נלושת כל אחת בפני עצמה: טורטני יכניס. וכי משקולת מאזנים יכניס בעזרה וקא פריך יכניס מאי איכפת לן: כיון דבקללה כתיב. והשיבו לחמכם במשקל: בגודש שלו. השלחן אין לו תוך אם נתן עליו שני קומצי לבונה בלא בזיכין אצל הלחם: מהו. שיקדשו כאילו היה שם הבזיכין: דחזי ליה. לחם חזי לשלחן קמצים לא חזי לשלחן אלא לבזיכין: והא אמר ר' יוחנן. בפ' שתי הלחם: לדברי האומר. לחם הפנים טפחים ומחצה באמה בת חמשה טפחים: כופל. שדופן הלחם היה כפול טפחיים ומחצה לפי שאורך הלחם היה עשרה טפחים ורוחב השלחן אמה בת ה' טפחים ואורך הלחם מונח ברוחב השלחן נמצא שהוא כופל טפחיים ומחצה מכאן וטפחיים ומחצה מכאן כלפי מעלה שהיה עשוי כמין תיבה פרוצה כדאמרינן בפרק שתי הלחם: נמצא השלחן מקדש למעלה ט"ו טפחים. דשש חלות היו במערכה זו על גבי זו לכל אחת שני טפחים ומחצה הוי להו ט"ו טפחים עולה למעלה מהשלחן ומקדש השלחן את העליון כתחתון: לדברי האומר דטפחים באמה בת ששה טפחים: נמצא השלחן כו'. ור' יוחנן ע"כ בשאר מילי קאמר כגון קמצים דמקדש להו גודש דשלחן דאי בלחם אטו עד השתא לא ידעינן דשלחן מקדש להו: אבל מקדש ליפסל. בטבול יום וביוצא קדיש ליפסל כאילו קדיש בבזיכין עצמן: מתני' שנתות היו להין. לא היה שם אלא הין ובו היו סמנין מסמנות או פגימות: עד כאן לפר. חצי ההין: עד כאן לאיל. שלישית ההין: עד כאן לכבש. רביעית ההין: אלא מדה יתירה. היתה שם להשלים שבע מדות: חביתי כה"ג. היה צריך לה ג' לוגין שמן לוג ומחצה שחרית ולוג ומחצה בין הערבים כדאמרי' בפ' התכלת: את
תוספות
מודדורמינהו חביתי כהן גדול כו'. מהא דקאמר ר"מ ומחוק שבו מודד לחביתי כ"ג לא בעי לאקשויי דסלקא דעתך שפעמים מודד בזה ופעמים בזה:
במהמחלקה לחלות. פירש בקונטרס שמחלקה לעיסה וא"א לומר כך דהא אמרינן לקמן (דף פח:) דרביעית נמשחה שבו היה מודד לחביתי כ"ג רביעית שמן לכל חלה וחלה וקודם לישה צריך לבלול כשהוא סלת ומכל מקום לא אפשר לעשות בו טורטני דמשקולת ומאזנים סימן קללה בסלת כמו בעיסה ומדה קטנה כל כך של א' משנים עשר בעשרון לא רצו לתקן ואפשר דקטנה כל כך גם היא אינה סימן ברכה:
מהושיקדש קמצים בגודש שלו. פי' בקונט' שני קומצי לבונה בלא בזיכין וקשיא דהוה ליה למימר לבונה בהדיא ועוד כיון דעם שולחן נמי בעי בזיכין כדכתיב כפותיו ותניא לקמן בפרק שתי הלחם (דף צז.) כפותיו אלו הבזיכין היאך תיסק אדעתין למימר דסגי בלא בזיכין ונראה לפרש דמיירי בקומץ של מנחה כדאמרי' בפ"ק (לעיל ח.) דמנח' שקמצה בהיכל כשרה ומיהו הא דמסיק אינו מקדש ליקרב אבל מקדש ליפסל לפי' הקונטרס ניחא דמקדש ליפסל בטבול יום ובלינה דאי לאו שולחן לא מיפסלי דעדיין לא נתקדשה בכלי שרת כיון דלא נתנוה בבזיכין אבל למאי דפרישית הא מיקמי הכי כבר נתקדשה כולה מנחה בכלי שרת ומיפסלא בטבול יום ובלינה ויש לפרש כי ההוא דפ"ק (שם ו:) גבי זר שקמץ דמקדשין ליפסל לענין דלא מהני תו חזרה מאחר שנתקדש הקומץ על השולחן:
שנתותהיו בהין. בפ' המוכר את הספינה (ב"ב דף פו:) אמרי' כדאמר רב כהנא שנתות היו בהין ה"נ שנתות היו במדות ופירש שם רבינו שמואל דמילתא דרב כהנא בפ' שתי מדות ואינה כאן אלא משנה שלימה שנינו אבל במסכת שבת פרק המוציא יין (דף פ:) גבי אנדיפי מפרש רב כהנא שנתות כדתנן שנתות היו בהין והשתא הכי קאמרינן התם כדאמר רב כהנא על תירוץ אחר שנתות היו בהין הכא נמי נתרץ שנתות היו במדות: אף