הלכות טבל

ו. איסור טבל הוא איסור אכילה ואיסור הנאה, שחלים על הפירות לפני שהפרישו מהם תרומות ומעשרות.

ז. אסור לאכול טבל מן התורה, שנאמר (ויקרא כב, טו-טז): וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה'. וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה בְּאָכְלָם אֶת קָדְשֵׁיהֶם כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם.¹

ח. יש אומרים שאף איסור הנאה מפירות טבל הוא מדאורייתא, במקרה שההנאה נגרמת יחד עם איבודו של הפרי, שנאמר (ויקרא, יח, ח): 'וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחָק עוֹלָם'.²

ט. יש חומרה יתרה באיסור טבל, שכן חז"ל גזרו וחייבו להפריש תרומות ומעשרות במצב של ספק, אפילו במציאות ש'רוב עמי הארץ - מעשרין הן' (שבת יג ע"א). לכן אין לאכול פירות וירקות בלא ידיעה ברורה שהפרישו מהם תרומות ומעשרות.³