מעשר שני

כז. נאמר בתורה (דברים יד, כב-כג):

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה

וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים.

כח. מעשר שני מיוחד הוא בכך שאינו ניתן למישהו, כגון לכוהן, ללוי או לעני, אלא אוכלים אותו הבעלים ובני ביתו בירושלים.

כט. כאמור, שנות המעשר מסודרות לפי מחזור של שבע שנות השמיטה. מעשר שני נוהג בשנים א'-ב', ובשנים ד'-ה', ואינו נוהג בשנים ג', ו' (ובהן מפרישים מעשר עני). בשנת השמיטה פטורים לגמרי מהפרשת תרומות ומעשרות, ובכללם מהפרשת מעשר שני. סדר זה נלמד מן הפסוקים האמורים לגבי חובת ביעור המעשרות (דברים כו, יב): כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה...', לאמור, השנה השלישית היא שנת המעשר, אך בשנתיים שקדמו לה מפרישים מעשר שני.¹

ל. בזמן המקדש היה כל אחד מעלה את פירותיו לירושלים ואוכל אותם שם. בזמן הזה אין אפשרות לאכול את הפירות בטהרה, ולכן מחללים ופודים את קדושת המעשר השני שבפירות על פרוטה (לגבי שווי הפרוטה, ראה להלן עמ' 30 והערה 41). החילול נלמד מן הפסוקים הללו (דברים יד, כה-כו):

   וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ.

וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ.

וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ.