תוכן עניינים

הלכות תרומות ומעשרות

קיצור פסקי הלכות בענייני מצוות התלויות בארץ, בהוצאת מכון התורה והארץ

הלכות תרומות ומעשרות - תוכן עניינים:

פרק ז'- החייב בהפרשת תרומות ומעשרות

facebook email whatsapp

א. פירות וירקות שגדלו בבית חייבים בתרומות ומעשרות,1  אך אין לברך על ההפרשה.2 והוא הדין אם הם גדלו בחממה.

ב. פירות וירקות שגדלו בעציץ שמנותק מן האדמה (כגון שהעציץ מונח על יריעה של פלסטיק שחוצצת בין העציץ לקרקע), חייבים בתרומות ומעשרות, ויש לברך על ההפרשה.3 אם העציץ מונח בתוך הבית והוא מנותק מן הקרקע, יש להפריש תרומות ומעשרות בלא ברכה.4

ג. נבטים פטורים מהפרשת תרומות ומעשרות, כי מגדלים אותם במבנים ובאוויר (על ידי המטרת מים);5 ויש אומרים שחייבים6 והרוצה להחמיר כדעתם, יפריש בלא ברכה. בהנבטה ביתית על מצע שאין דרך לגדל עליו בדרך כלל, יש מקום להקל ולפטור את הנבטים מתרומות ומעשרות.7 אם ההנבטה מתבצעת במצע גידול שרגילים לגדל עליו כגון טוף כבול וכדו' - יש להפריש תרומות ומעשרות בברכה. 

1.
רמב"ם, הל' מעשר פ"א ה"י.
2.
אין לברך מחמת הספק, שכן לדעת הראב"ד בהשגתו לרמב"ם שם, - פטור לגמרי; עי' דרך אמונה, הל' מעשר פ"א ה"י, ציון ההלכה ס"ק צט.
3.
רמב"ם, הל' תרומות פ"ה הט"ו-הט"ז; רדב"ז וכסף משנה לרמב"ם שם הי"ד.
4.
מנחת שלמה א, עמ' קצז; אך אין לברך כי הגידול היה בבית, עי' לעיל הערה 85.
5.
כך פסק הרה"ג יעקב אריאל, עי' התורה והארץ ד, עמ' 36-33; וע"ע שם, עמ' 39-37.
6.
    כך פסק הגר"מ אליהו, עי' התורה והארץ ג, עמ' 217-215.
7.
עי' באמונת עתיך 89 (תשע"א), עמ' 76-74.

ד. פירות שגדלו בארץ ישראל בתוך 'גבולות עולי בבל' - חייבים בתרומות ומעשרות בברכה.1

ה. פירות וירקות שגדלו בארץ ישראל בתוך 'גבולות עולי מצרים' - חייבים בתרומות ומעשרות ללא ברכה2 מלבד דגן, תירוש (יין) ויצהר (שמן זית), שנהוג לברך על ההפרשה מהם.3

ו. ישנן מחלוקות רבות ודעות שונות לגבי המיקום והחלוקה שבין 'גבולות עולי בבל' לבין 'גבולות עולי מצרים', לכן להלן נתאר את הגבולות לפי המקובל והנהוג בארץ ישראל.

ז. בצד הדרומי של ארץ ישראל: יש מחמירים שלא לברך על הפרשת תרומות ומעשרות בפירות וירקות בכל המקומות שהם דרומית לקו אשקלון - באר שבע - קצה (דרומי) של ים המלח (ראה מפה שיטה א' בעמוד הבא).4

ויש אומרים שאפשר לברך בכל המקומות שמצויים צפונית מזרחית לקו אשקלון - עין קדיס - קצה (דרומי) של ים המלח (ראה מפה: שיטה ב' בעמוד הבא).5

מדרום לקווים המסומנים ועד אילת - יש להפריש תרומות ומעשרות בלא ברכה (בלא חיוב נתינה ללוי ולעני).6

אך כאמור (לעיל סעיף ה), בדגן, תירוש ויצהר יש לברך לכל הדעות בברכה עד נחל צין (ראה מפה בעמוד הבא).

ח. בצד הצפוני של ארץ ישראל כמעט שאין משמעות לחלוקה שבין גבולות עולי בבל לבין גבולות עולי מצרים ונהוג לברך על ההפרשה בכל הגידולים מאזור הצפון.7

1.
רמב"ם שם.
2.
בכך נחלקו קדמונים: לדעת רב נטרונאי גאון (תשובות, הוצאת אופק, עמ' 421) וסמ"ג (עשין קלג, מהד' שלזינגר, עמ' עח-עט), גידולים שמקורם ב'גבולות עולי מצרים' פטורים מתרומות ומעשרות. ולדעת הרמב"ם (הל' תרומות פ"א ה"ה) ועוד ראשונים, גידולים אלו חייבים. לכן מפרישים ללא ברכה.
3.
כפתור ופרח פ"ה (הוצאת בית המדרש להלכה בהתיישבות, עמ' סח-סט).
4.
הערת הרה"ג יעקב אריאל, ראה בתחילת הלכות תרומות ומעשרות.
5.
על סמך הגבול שצייר 'תבואות הארץ', תר"ס, עמ' כב-כז; ועי' אמונת עתיך 32 (תש"ס), עמ' 43-36.
6.
עי' ספר ארץ ישראל, לגרי"מ טוקצינסקי, עמ' צב-צד.
7.
מלבד בית שאן, עי' רמב"ם הל' תרומות שם. ולגבי עמק בית שאן, כתב החזו"א, שביעית סי' ג ס"ק יט ד"ה נראה, שרבי התיר רק את בית שאן עצמה; ובעמק בית שאן נהגו לברך; אך עי' הר צבי, רשמי שאלה יו"ד סי' רצז אות ה; וע"ע 'עמודים' (אלול תשל"ב), עמ' 51. בשאר המקומות בצפון הארץ - בצד המערבי נהגו לברך על ההפרשה עד ראש הנקרה ובצד המזרחי נהגו לברך גם ברמת הגולן.

ט. פירות הנקנים משדה או מטע של גוי - פטורים מתרומות ומעשרות.1

 

י. אם 'גמר המלאכה'2 של פירות שגדלו אצל הגוי נעשה על ידי ישראל, הפירות חייבים בתרומות ומעשרות.3 מקרה זה שכיח במיוחד כשקונים ענבים או זיתים מן הגוי, כדי לעשות מהם יין או שמן. במקרה זה חייבים הפירות בתרומות ומעשרות, שכן עשיית היין או השמן נחשבת 'גמר מלאכה', וכיוון ש'גמר המלאכה' נעשה על ידי ישראל - חייבים.4

יא. אם קונים פירות מן הגוי בחנות ירקות בשוק או ב'בסטה' בצד הכביש, צריך לברר האם הפירות גדלו בקרקע שלו, שכן רק במקרה זה הפירות פטורים מן ההפרשה.5 אך אם הפירות גדלו בקרקע של ישראל - חייבים הפירות בתרומות ומעשרות. בכל מקרה של ספק, יפריש בלא ברכה.

1.
רמב"ם, הל' תרומות פ"א ה"י-הי"א.
2.
'גמר מלאכה' = הפעולה האחרונה לפני שיווק. פעולה זו מחייבת בהפרשת תרומות ומעשרות; ועי' בס' תרומת שמעון, עמ' 128-53.
3.
רמב"ם, שם; יש אומרים שלא יברך על ההפרשה, עי' בספר התרומה עם תשלומי התרומה, מהדורתנו, עמ' 196 והערה רח, שסובר שבפירות הגוי פטור בכל מקרה גם כשמירח ישראל, כי בזה"ז יש קניין לגוי להפקיע קדושת א"י; ולכן לא יברך: וכ"כ שו"ת המבי"ט, ח"ב סי' קצו-קצז; ס' ארץ חפץ (כהנוב), נתיב ד סעי' כו; כרם ציון, אוצר התרומות, הלכות פסוקות פ"ב סעי' ח; חזו"א, מעשרות סי' ה ס"ק ב סד"ה והנה; ועי' חזו"א, שביעית סי' כ ס"ק ז ד"ה בפאה"ש; ועי' מעדני ארץ, שביעית  סי' ט אות ט; אך יש חולקים וסוברים שאם מירח ישראל פירות שגדלו אצל הגוי, יברך על ההפרשה: שו"ת יביע אומר, ח"ה יו"ד סי' כח; חזון עובדיה, תרומות ומעשרות, עמ' עב-עג; פסקי הרב מרדכי אליהו, ס' התורה והארץ, ח"ה עמ' 26 סעי' כב.
4.
רמב"ם, שם. בדרך כלל הענבים הם ענבי מאכל ולכן יפריש בלא ברכה, עי' 'כרם ציון', הלכות פסוקות, תרומות ומעשרות, פ"ב סעי' יא (עמ' כב).
5.
רמב"ם, שם.

יב. פירות הפקר פטורים מהפרשת תרומות ומעשרות, ובלבד שהפקירו אותם לפני 'גמר המלאכה'. אם הפקירו את הפירות לאחר 'גמר המלאכה', יש להפריש בלא ברכה.1

יג. פירות שבדרך כלל הם הפקר, וגדלים במקום הפקר, כגון פירות שגדלים בשדות וביערות, פטורים מתרומות ומעשרות.2

יד. פירות הגדלים על עצים שמצויים ברשות הרבים של יישוב, ומקפידים שרק תושבי המקום יקטפו מן הפירות, אין הפירות נחשבים הפקר, ולכן חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות.3

טו. פירות הגדלים ברשות הרבים של עיר או בכל מקום שאין מקפידים מי קוטף, נחשבים הפקר, ואינם חייבים בתרומות ומעשרות.4

טז. במקומות שישנה ודאות מוחלטת שבעל הבית אינו מקפיד על הפירות, כגון בסוף עונת הקטיף, אף שהוא מקפיד שלא ייכנסו לשם אנשים זרים, מחשש שהמטע או השדה יינזקו - הפירות פטורים מהפרשת תרומות ומעשרות.5

יז. בכל מקרה שלא ברור שהרשות נתונה לקטוף ולקחת מן הפירות - אסור לקטוף, כיוון שזהו 'ספק גזל'.6

 
1.
תוס', ב"מ פח ע"א ד"ה תבואת; אך יש חולקים וסוברים שפטור אף לאחר 'גמר מלאכה'; עי' 'המעשר והתרומה' ח"א, עמ' צ, הערות מו, סד; ולכן יפריש בלא ברכה.
2.
רמב"ם, הל' תרומות פ"ב הי"א-הי"ב.
3.
'התורה והארץ ד', עמ' 61-58.
4.
עי' 'התורה והארץ ה', עמ' 118-112.
5.
עי' רמב"ם, הל' מעשר פ"א הי"ב; 'התורה והארץ ב', עמ' 370-369.
6.
ויותר צריך להיזהר מלאכול מן הגזל מאשר מלאכול מן הטבל, שכן איסור גזל הוא איסור מדאורייתא ואיסור טבל אינו אלא מדרבנן; ועי' ב"ק סט ע"א.

יח. לכתחילה, מי שרוצה להפריש מפירות חברו, צריך לקבל מינוי שליחות לביצוע ההפרשה מהבעלים של הפירות.1 במקרה זה השליח (המפריש) יברך על ההפרשה. 2

יט. אם אין אפשרות לקבל מינוי שליחות מחברו, די בידיעה ברורה שחברו מעוניין בהפרשה.3

כ. אם אדם רוצה להפריש מפירותיו שלו, ולתקן בהפרשה זו את הפירות של חברו, אינו צריך מינוי או ידיעה על הסכמת חברו, ויכול הוא לעשות זאת בכמה תנאים שיתבארו להלן. לאחר ההפרשה בתנאים אלו, יהיו פירות חברו מותרים, ואינם אסורים באיסור טבל.4

כא. כשמפריש מפירותיו עבור פירות חברו,5 צריך לדאוג שהפירות שלו שמהם הוא מפריש יהיו פירות 'חיוב', כמו פירות חברו שאותם הוא רוצה לתקן, שאם לא כן, נחשב מפריש מן הפטור על החיוב.

כב. אם ברור למפריש שחברו מעוניין בהפרשת תרומות ומעשרות, די שיוסיף משלו פירות טבל בכמות של קצת יותר מאחוז עבור התרומה הגדולה ותרומת המעשר, ו'יקרא שם' מעשר ראשון ומעשר שני או עני, על הפירות שנמצאים ברשות חברו. אך אם לא ברור לו שחברו מעוניין בהפרשה, כי אז יש לדאוג שיהיו לו פירות טבל משלו בכמות של כעשרים אחוז, כדי שיוכל 'לקרוא שם' גם למעשר הראשון, למעשר שני ולמעשר עני מפירותיו, ולא רק לתרומה הגדולה ולתרומת המעשר.6

1.
  קידושין מא ע"ב; ב"מ כב ע"א; רמב"ם, הל' תרומות פ"ד ה"א.
2.
המעשר והתרומה, פ"ד (ירושלים תשי"ח, ח"ב עמ' א); בית האוצר ס"ק א.
3.
תרומת הדשן, סי' קפח; רמב"ם, הל' תרומות פ"ד ה"ב; ועי' הפרשת תרומות ומעשרות במערכת הציבורית, כפר דרום תשנ"ב, עמ' 33-32; התורה והארץ ג עמ' 290-255.
4.
נדרים לו ע"ב; רמב"ם, הל' תרומות פ"ד ה"ב.
5.
מקרה כזה של הפרשה יכול לקרות אם מפעל או אפילו אדם, נתנו או מכרו פירות לאנשים אחרים, ופתאום התברר שלא הפרישו תרומות ומעשרות, או שקרתה תקלה בהפרשה.
6.
כיום נהוג להשאיר את המעשר הראשון והמעשר השני או העני בתוך כלל הפירות, שכן מעשרות אלו מותרים באכילה לזרים. כשמפריש מפירותיו על פירות חברו, אין אפשרות להפריש בדרך הרגילה, לאמור להפריש קצת יותר מאחוז של פירות חברו עם הפירות שלו, ולהפריש את המעשר ראשון והמעשר השני או העני מפירות חברו, ולהשאיר אותם (כרגיל) בתוך כלל הפירות. הסיבה לכך היא שמשמעותה של פעולה ההפרשה היא הקניה של אותם פירות (כולל מעשר ראשון ומעשר שני או עני) למי שזה מיועד לו, ואין אפשרות לעשות פעולה זו של הקניה ללא הסכמתו של חברו. עי' שו"ת הר צבי, זרעים ח"א, סי' יא; ועי' מנחת שלמה ח"א, סי' סב אות י.

כג. פירות נטע רבעי (מהשנה הרביעית למניין שנות הערלה) פטורים מהפרשת תרומות ומעשרות.1

כד. אמנם רק פירות שהם נטע רבעי וודאי, פטורים מתרומות ומעשרות. אם יש ספק אם הפירות הם נטע רבעי - חייבים להפריש מהם תרומות ומעשרות, וגם לחלל את נטע הרבעי בלא ברכה. למשל, כשקונים עץ במשתלה וזה מצוי בגוש אדמה, ואין יודעים בבירור שהעץ עמד על הקרקע כל זמן גידולו במשתלה, כי אז יש למנות את השנים מעת הנטיעה בשטח (בגינה או במטע).2 אמנם כיוון שמניין שנות הערלה של עץ זה מוטל בספק, יש להפריש מהם תרומות ומעשרות, וגם לחלל את נטע הרבעי בלא ברכה.

1.
  ירושלמי, מע"ש פ"ה ה"ב (מהד' האקדמיה ללשון העברית, עמ' 306 שו' 26-25); רמב"ם, הל' מע"ש פ"ט ה"ד.
2.
עי' להלן הלכות ערלה פ"ו; שם פ"ח סעי' יב.

עוד בנושא ממכון התורה והארץ

2023 תשפ"ג © כל הזכויות שמורות למכון התורה והארץ