אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

ביות צמחים ובעלי חיים

בס"ד

ביות צמחים ובעלי חיים

כתיבה: ד"ר עקיבא לונדון

מה הוא ביות, ומה הוא תהליך הביות, באיזה סוגי ירקות ופירות ובעלי חיים הוא בוצע ובאלו לא. באיזה תקופה התרחש הביות, למה הוא קרה, מה היו תוצאות הביות, יתרונות חסרונות, האם הביות קיים גם היום, על כל אלו ועוד נדון בערך זה.

ציידים לקטים - בתחילת דרכו של האדם על פני האדמה, הוא צד בהמות וחיות לצורך מאכל, ובמקביל הוא החל ללקט צמחים, עלים, פירות, שורשים ועוד שערבו לחיכו. הן הצייד והן הליקוט הצריכו מהאדם להשקיע מאמץ לצאת למסעות ציד, לעיתים ארוכים ומרוחקים מביתו, וכך גם הליקוט שהלך ונעשה ממוקד בצמחים אשר היו לתועלת ולמזון לאדם. בנוסף האדם ומשפחתו היו נוודים, הוא היה צריך להעתיק את מקום מושבו ומשפחתו בהתאם לעונה, למקורות מים, ציד זמין, צמחי בר מתאימים ועוד.

ראשית הביות - כתוצאה מכל התנאים והמאמצים הרבים הללו, ברבות השנים ככל הנראה העדיף האדם למצוא את האוכל שלו ובני משפחתו קרוב יותר לביתו. נראה כי רצון וצורך זה, הביאו את האדם התבוני במספר שלבים לזרוע או לשתול את הצמחים הטובים לו. יתכן כי כל התהליך החל באופן מקרי, לדוגמא: האדם ליקט מן הבר שק של שעורת או חיטת הבר, אכל ממנה, וחלק קטן מהגרגירים נפל על הקרקע או נותר ללא שימוש, והנה אחרי הגשם הראשון גרגרים אלו צמחו ונתנו יבול נאה וכל זאת על יד מקום מושבו של האדם. מכאן קלט האדם התבוני שניתן לזרוע את גרגירי החיטה או השעורה ויצמח מהם דגן ראוי למאכל.

לאחר השלב הזה, בבואו לקטוף או לקצור או ללקט את החלקים הצמחיים המתאימים לו, הוא בוודאי שם לב לכך שיש צמחים טובים יותר בגודל, ביכולת הצימוח, בכמות פרי, באיכות הפרי, פחות מחלות ועוד, זו תוצאה של מוטציה טבעית.[1] יש להניח כי הוא ליקט דווקא את אותם פרטים וניסה באופן מלאכותי להרבות דווקא את אלו המתאימים לו יותר. ואט אט הפרטים המתאימים לאדם התפתחו, ואילו האחרים נדחקו לשוליים. וכך במשך מאות ואלפי שנים שילוב של שני תהליכים אלו, מוטציה טבעית וברירה מלאכותית, הביאו את ירקות הגינה, פירות ובעלי חיים, למצב בו הם נמצאים היום. ראשיתה של המהפכה החקלאית[2] כללה ביות מספר קטן של בעלי חיים וצמחים בעיקר דגנים. זה הוא בתמצית רבה תחילת הליך הביות.

בתקופה הרומאית תורבתו חלק נוסף של צמחים אחרים המוכרים לנו. המשך הביות היה הדרגתי, תהליך של ניסוי וטעייה לסירוגין, ולעיתים קרובות הביא למאפיינים שונים .כמה צמחים, כמו אגוז המקדמיה והפקאן, בויתו לאחרונה. הפטל ותות השדה תורבתו רק בתחילת המאה ה-19.

ביות במקורות חז"ל – ממקורות רבים ניכר כי חז"ל היו בקיאים היטב בחקלאות זמנם, וכן היו מאוד ערים לתופעות והתפתחות בעולם הצומח. גם בנושא הביות ישנם מספר התייחסויות, וניכר כי הכירו את הנושא וידעו על קיומו. להלן מקור מתקופת המשנה בו עולה נושא הביות לדיון הלכתי.  בתוספתא מסכת כלאים (ליברמן) נאמר:[3] "כל הזוגות שמנו חכמים מין במינו אינן כלאים זה בזה ושאר ירקות השדה וירקות הגינה מין במינו אינן כלאים זה בזה השבת והגופנין הכיסבר והכרפס אע"פ שדומין זה לזה כלאים זה בזה הקישואין והדלועין והאבטיחים והמלפונות אינן כלאים זה בזה ותורמין ומעשרין מזה על זה דברי רבי מאיר רבי יהודה ורבי שמעון אומרים כלאים זה בזה ואין תורמין ומעשרין מזה על זה". מתוספתא זו עולה כי ישנן זוגות של ירקות שאחד מהם נחשב לירקות הגינה והאחר לירקות השדה. ניתן להבין מכך כי ירקות הגינה עברו ביות ושופרו במהלך השנים, ואילו ירקות השדה נשארו ירקות בר ללא שיפור בידי אדם, ולמרות שאלו נאכלים ברגיל וירקות הבר פחות, עדיין הם מאותה משפחה ועל כן זריעה וגידול שלהן יחדיו אינו מהווה בעיה מתחום הכלאיים (כלאי זרעים) זה בזה.

ביות - ביות צמחי בר הוא תהליך שבו האדם גידל וטיפח צמחי בר הרצויים לו, ועל ידי כך, במקרה ובמכוון, ברר והתאים צמחים אלה לצרכיו. באמצעות מוטציות טבעיות וברירה סלקטיבית של תכונות הצמח[4] או בעל החיים שיש בהן תועלת לצרכיו, כמו: גודל הצמח וצורתו, קלות הצימוח, גודל הפרי, היבול שלו, טעמו, היכולת לשמרו לתקופה ארוכה ,צבע ועוד, כל אלו השתנו מצורתם בטבע והותאמו לצרכי האדם כצמחי מאכל ותועלת.

ביות הוא תהליך היווצרותו של מין מיוחד של בעל חיים או צמח המתאים לבני אדם. הביות נעשה בדרך-כלל כדי להעצים תכונות מסוימות של המין המועילות לאדם, ולמזער תכונות המפריעות לאדם, או מפחיתות את יעילות הניצול של המין לטובת האדם. לפעמים מחשיבים כביות גם היווצרותו של זן שלא בהתערבות אנושית מכוונת, לעיתים מוטציה טבעית וברירה מלאכותית של האדם במשך דור או דורות רבים, בסביבה אנושית מביאה לכך שהזן שנמצא ופותח אינו מסוגל עוד להתקיים בסביבה שאינה אנושית.

השפעות הביות - תהליכי ביות הראשונית של הצמחים השפיעו בעיקר על הגנים השולטים במורפולוגיה שלהם כגון: גודל הזרע או הפרי, טעמו, מבנה הצמח גדול או קטן, מנגנוני הפיזור הזרעים בטבע – פיזור רחב או נקודתי בלבד, ועוד. גם הפיזיולוגיה של הצמח השתנתה, כגון: תזמון הנביטה, זמן הנביטה, קלות הנביטה, הבשלת הפרי או הזרע – הבשלה הדרגתית או מלאה וחד פעמית. לדוגמה, חיטת הבר מתנפצת ונופלת ארצה כדי לפזר את הזרעים ולהפיץ את עצמה מחדש כשהיא בשלה, אך חיטה מתורבתת נשארת על הגבעול לקציר קל יותר. שינוי זה היה אפשרי בגלל מוטציה אקראית באוכלוסיות הבר בתחילת גידול החיטה. חיטה עם מוטציה זו נקצרה בתדירות גבוהה יותר והפכה למקורות הזרעים ליבול הבא. החקלאים המוקדמים בחרו לגדל מוטציה זו. התוצאה היא חיטה מתורבתת הנשענת על החקלאים לשם רבייתה והפצתה.

הסהר הפורה אזור ראשית התירבות\ביות הצמחים.

1.      ביות הצמחים החל לפני אלפי שנים באזור הסהר הפורה.[5] הצמחים הראשונים שבוייתו היו זרעים שונים כגון הדגנים ובהם שעורה וחיטה, קטניות ובהם אפונה ועדשים והגפן.

2.      הסהר הפורה - המזרח התיכון היה מקום מתאים לתחילת הביות עקב האקלים היבש והממוזג, שוני בקרקעות, זמינות המים והגשם, סוגי אקלים שונים, כל אלו סייעו בידי המבייתים וסייעו לחברות הנוודים לקטים להתיישב בכפרים ובערי המדינה שהיו יישובי הקבע הראשונים.

3.      התיישבות קבע - התיישבות זו הייתה תהליך ארוך והביאה להתיישבות קבע לאחר תחילת הביות. ישנם עצים שביותם היה לפני אלפי שנים כגון הזית, התאנה, הרימון השקד, ועוד מיני דגנים, קטניות וירקות. יש עצים שבוייתו רק במאה שנים האחרונות כגון עץ הפקאן ועץ המקדמיה.

4.      ביות הדרגתי או במקביל - תחילת הביות אירע כאן במזרח התיכון ובאזור הסהר הפורה. אולם כעבור זמן החל תהליך זה להתרחש בכמה מקומות נוספים בעולם כמו דרום מזרח אסיה, דרום וצפון אמריקה. לדוגמא ביות התירס החל באמריקה ומשם התפרס לשאר חלקי העולם. באוסטרליה ובאפריקה היו ככל הנראה מעט תהלכי ביות ואולי כלל לא.

להלן פרוט תהלכי הביות בקבוצות הצומח:

דגנים - ביות דגנים וקטניות החל כבר לפני אלפי שנים בתקופה הנאוליתית. הביות הביא את האדם מאורח חיים של לקט-צייד לאורח חיים חקלאי ומקובע יותר, תקופה זו המכונה גם המהפכה החקלאית, התירבות החל בדגנים עם צמחי החיטה והשעורה, שמחזור גידולם קצר ונמשך מספר חודשים, ולכן קל לבודד את התכונות הרצויות. חלק לא מבוטל של הניסיונות המוקדמים ביותר של בני אדם לתרבות צמחים התרחשו באזורינו, בתחום הסהר הפורה.[6] קיימות עדויות ראשוניות ומוקדמות לגידול של דגנים בתל אבו חוריירה בצפון מערב סוריה ובתל נוסף באזור הגולן המזרחי^[7]. הבוטנאי והאגרונום אהרון אהרונסון התפרסם כאשר גילה בשנת 1906  את חיטת הבר המכונה 'אם החיטה' במדרונות שמעל לבית הקברות של ראש פינה.[8]

פירות – הפירות וחלק מהירקות התפתחו ובוייתו בתקופה הכלקוליתית.[9] בתחילה תורבתו עצי פרי ושיחים שניתן להצמיחם מזרעים או מייחורים,[10] כמו גפן ,תמר ,תאנה ,ורימון. זית [11],טכניקה זו פשוטה למדי, די בזמירה של חלק מענף העץ ותחיבתו בקרקע עת מנת לקבל עץ נוסף מאותו המין .בצמחים אלו תקופת מתן הפרי ארוך יותר והוא מתרחש אחרי מספר שנים. גידול עצי הפרי התאים לחקלאים שהתיישבו ביישובי קבע.

בשלב השלישי תורבתו עצים שמצריכים הרכבה, כמו תפוח ,אגס, דובדבן ושזיף ועוד. ההרכבה הייתה טכניקה שהתפתחה מאוחר יותר[12] ודרשה מומחיות רבה. טכניקת ההרכבה פותחה ככל הנראה במרכז אסיה בטווח הזמן שבין סוף האלף השלישי לבין האלף הראשון לפני הספירה, אך טרם הוברר היכן ומתי בדיוק. השימוש בטכניקת ההרכבה תרם להאצת תהליך הביות של עצי פרי, וכלל כניסה של מגוון עצים מהשלב השני של הביות. למשל, עצים ממשפחת הוורדיים,[13] אשר קודם לכן, כתוצאה מריבוי מזריעים בלבד הניבו פירות בלתי צפויים באיכותם, מתיקותם וגודלם. השימוש בהרכבה גם האיץ בהמשך את המעבר של עצי פרי מתורבתים ממרכז אסיה לאירופה, באמצעות היוונים והרומאים, אשר הפיצו את הטכניקה ושיכללו אותה.

אזור המזרח התיכון ובעיקר הסהר הפורה של עולם העתיק היה מוקד חשוב של תירבות צמחים ובעלי חיים. גם צמחים שתורבתו במערב אירופה, מקורם היה במזרח התיכון.

החקלאות התפתחה במספר מרכזים שונים ברחבי העולם, אולם 'הסהר הפורה'[14] היה ככל הנראה המרכז החשוב  והקדום בהתפתחות הביות של הדגנים, הפירות והירקות, בתהליך של תרבות יבולים ובעלי חיים שונים. תגליות ארכאולוגיות במספר תילים  בבקעת הירדן באזור שבין ים כנרת לים המלח מעידות, כי גם מספר פירות חשובים בוייתו לראשונה[15] באזור זה, שהוא ממש על שטחה של ארץ ישראל ובתוכם: הזית - גלעני זית מבוייתים התגלו בתל תולילת א-ראסול הנמצא מעט צפונית מזרחית לים המלח. רימון - זרעי פרי הרימון נתגלו לראשונה במסופוטמיה, ביריחו ובתל גזר. תאנה - זרעי פרי התאנה נתגלו במספר תילים מוקדמים, ובתוכם תולילת ארסול, תל שונה צפון, תל אבו חמיד כולם בבקעת הירדן. גפן - גלעיני פירות הגפן התרבותית נתגלתו לראשונה בתל שונה צפון. שקד - זרעי השקד ראשונים נתגלו בתל באב- א-דרה שגם הוא בבקעת הירדן.

קטניות - גם קטניות כמו אפונה ,עדשים וחימצה (חומוס) תורבתו באזור זה בתקופה זו. החימצה תורבתה לראשונה בדרום תורכיה. קטניות הבר המבוייתות שונות בתכונותיהם מצמח האם שבטבע. חלק מתכונות צמחי הבר לא היו נוחות לגידול על ידי האדם, חלק מתכונות אלו היו מנגנוני הגנה שהצמחים פיתחו לצורך עמידותם ושרידותם בטבע. האדם שאף לשפר את הצמחים, כדי שישתלמו כלכלית. לדוגמא באפונת הבר קיים מנגנון הפצת זרעים באמצעות תרמיל המתפתל סביב עצמו, מתבקע 'וזורק' בהדרגה את הזרעים למרחק של 3-4 מטרים שאינו קיים באפונת הגינה, כי אינו מתאים לאיסוף מסודר על ידי חקלאים. לכן מנגנון הפיצוץ לא רצוי, כמו כן הבשלה הדרגתית מקשה על ליקוט הפרי, רצוי שכל האפונה תבשיל יחדיו. התירבות אפשר לקרב תכונות מותאמות לאדם, ובמקביל להרחיק תכונות לא רצויות ולשפר תכונות קיימות, הבשלה אחידה, קלות הלקט, יבול הצמח, איכותו, גודל הפרי ועוד.

צמחי תועלת - התירבות לא הוגבל לצמחי מאכל בלבד. גם צמחים ששימשו את בני האדם למטרות אחרות כמו לבוש, הגידולים שתורבתו היו הפשתן, הכותנה ועוד. לשם כך נבחרו צמחים בעלי סיבים וגבעולים ארוכים וישרים.

צמחי נוי – במאות השנים האחרונות המשיך תהליך הביות גם לצמחי הנוי, אלפים רבים של צמחי נוי עומדים היום למכירה במשתלות ברחבי העולם, זו תעשיה שלמה המגלגלת מיליארדי דולרים בשנה. רובם ככולם הם תירבות של צמחי בר. כמה דוגמאות להמחשה: רקפות, ורדים, צבעונים, עצי בונסאי ומדשאות ועוד ועוד.

להלן מספר דוגמאות של צמחי בר ובהם ניכרים ההבדלים בין מין הבר למין מבוית – מתורבת:

זית בר - פרותיו קטנים, הגלעין תופס חלק ניכר של הפרי, העץ קטן באופן יחסי וקוצני, אחוז השמן נמוך,[16] היבול יחסית נמוך והסירוגיות משמעותית מאוד.

גפן בר – הגרגרים קטנים למדי, ההבשלה של האשכולות הדרגתית, ההבשלה מגיעה עם תחילת הסתיו, טעם הפרי חמוץ עד חמוץ מאוד, היבול נמוך באופן יחסי, האשכולות קטנים, הצמח שרוע ועוד.

שקד בר – שקד הבר הוא עץ לא גדול, יחסית מעט פרי, חלקו הגדול מר, תכולת שמן נמוכה, הפרי לא פציח (הקליפה קשה במיוחד), הפרי קטן והגלעין קטן, וטעמו (של הגלעין שאינו מר) מעט תפל.

תפוח בר – העץ קטן, יש בו הרבה תפוחים קטנים ביותר (כגודל אוכמניה לערך), קשה לאוכלם, הפירות חמצמצים עד חמוצים, וההבשלה שלהם הדרגתית, אין בתפוחים אלו כמעט תועלת כלכלית.

רימון בר – שיח בינוני הגדל על גזעים רבים, הפרי לא רב, הפרי קטן (גודלו כקלמנטינה בינונית), ההבשלה מאוחרת, הפרי נוטה להתבקע, טעמו חמצמץ עד חמוץ מאוד, חלק מהפירות אינם מאדימים כלל.

תמר בר – אלו תמרים הגדלים ברך כלל מזריעים, ועל כן יש שונות רבה בין הפירות, גדלים עליו חוטרים רבים בדרגות התפתחות שנות, לא אחת הפירות קטנים למדי ובתוכם גלעין, הציפה מעטה, וטעמה לעיתים מעט תפל. הפירות בדרך כלל לחים ולא מחזיקים זמן רב.

עגבנית בר - מקורה של עגבניית הבר הוא באמריקה הדרומית. העגבנייה המקורית הייתה קטנה מאוד, כגודלה של אפונה, ומתוקה מאוד. היא תורבתה לראשונה במקסיקו ככל הנראה במאות ה-15 או תחילת המאה ה-16. שם גודלו עגבניות במגוון גדלים, צורות וצבעים. ככל הנראה, האצטקים ובני האינקה, ילידי האזור גידלו עגבניות קטנות כדוגמת עגבנית השרי, עוד לפני שהצליחו לגדל עגבניות גדולות. זני עגבניות, ובכללן גם עגבניות שרי, הובאו לאירופה במסעות מספרד לאמריקה ובחזרה. קיימים כעשרה מינים של עגבניות בר, חלקן בעלי פרי ירוק וקטן שאינו ראוי למאכל, וחלקן בעלי פרי אדום או צהוב הניתן לאכילה. מקורה של העגבנייה התרבותית הוא ככל הנראה מין הבר  Solanum pimpinellifolium  בעל הפרי האדום.

תפוח אדמה בר - מקורו של צמח תפוח האדמה הבר, הוא בהרי האנדים שבדרום אמריקה. תפוח האדמה הבר היה לא אובלי, ויחסית קטן. על-פי ההשערה, חברות פרה-קולומביאניות שחיו באזור תרבתו את הצמח, ומהם הוא התפשט לחברות אחרות של ילידים אמריקאים .אבותיו של תפוח האדמה הכילו, כנראה את הרעלן סולנין[17] אשר אבד ממנו במהלך תרבותו[18] ככל הנראה במאה ה-15 או תחילת המאה ה-16. בחברה הפרואנית תורבתו מספר רב של זנים בצורות, צבעים ומרקמים שונים, שדרשו תנאי גידול שונים.

זיהוי המקור - זיהויו של הורה הבר נעשה באמצעות כמה אמצעי זיהוי ובתוכם: דמיון צורני של העץ, של עליו, פירותיו, צורת הזרעים, צורת הפרחים וצבעם, קרבה גנטית במספר וצורת הכרומוזומים. לעיתים במהלך התירבות, צמחי הבר איבדו תכונות טובות, ונפגעו איכויות חיוניות, כגון: עמידות למחלות, עמידות לטמפרטורות קיצונית ותנאי מליחות, הפחתת עוצמת הריח והטעם כך שטעמם אינו מודגש כמו בצמח הבר ,והערך התזונתי פחת במהלך הדורות. לדוגמא: בחיטה המתורבתת כמות החלבונים ,הברזל והאבץ ירדה. חוקרים ישראלים ואמריקנים הצליחו לבודד את הגנים המעורבים בכך, וכיום ישנה תכנית להעשיר מחדש את החיטה המתורבתת (ובהמשך גידולים נוספים) בתכונות החיוביות שאבדו לה בתהליך התרבות. לעיתים הכלאה בין מיני הצמח, המתורבת והבר, מאפשרת יצירת צאצאים עם שיפור מה בתכונות העץ או הצמח. תתכן עמידות גבוהה יותר כנגד מחלות, גודל העץ, גודל הפרי, טעמו ועוד.

טבלת מועדים משוערים של ביות עצי פרי המוכרים לנו

להלן חלק מתכונות הצמחים מתורבתים בהשוואה לצמחי המקור:

-          הסתגלות הצמח לסביבה מגוונת יותר בטווח גאוגרפי רחב יותר, מצמח המקור.

-          העדפה אקולוגית שונה מצמחי המוצא כגון: רגישות שונה לשמש, מים, טמפרטורה, דרישות תזונתיות.

-          רגישות רבה יותר למחלות מצמח המקור.

-          המרה מצמח רב-שנתי  במוצא לצמח חד-שנתי המבויית.

-          אובדן תרדמת זרעים- (Seed dormancy)  ובקרות פוטו-מחזוריות הקרויה פוטופריודיזם[19] photoperiodism))

-          הופעת פרחים ופירות בו זמנית, והופעת פרחים כפולים בצמח המבוית.

-          היעדר ניפוץ או פיזור של זרעים, ואיבוד מוחלט של מנגנוני הפיזור בצמח המבוית.

-          מערכת רבייה פחות יעילה בצמח המבוית, לעיתים בצמח המבויית ישנם איברי האבקה שאינם תקינים, ויש צורך בהתערבות ידי אדם בתהליך ההאבקה וההפריה.

-          זרעים גדולים[20] יותר והצלחה פחותה יותר לנביטה בטבע מצמח המקור.

-          לעיתים עקרות מינית מלאה, הופעה של פירות ללא זרעים .הופעה של רבייה וגטטיבית בצמח המבוית.

-          נוכחות פחותה של מערכות הגנתיות: שערות ,קוצים, קוצים ועצים ,רעלנים, כיסויי הגנה וחוסן. הגדלת הסיכוי להיאכל על ידי בעלי-חיים ומזיקים. מחייב טיפול מונע על ידי אדם.

-          הרכב כימי שונה של הפרי, שיפור טעם [21]על ידי העלאת רמת הסוכר, שיפור ריח, שיפור צבע, הפחתת רעילות .

-          הצמח המבויית הופך לתלותי באדם, ללא סיוע ממנו הוא אינו יכול להתקיים.

סיכום שינויים בין צמח הבר למבויית

פירות בר

1.      גודלו של הצמח היה קטן יותר.

2.      יבולו היה נמוך יותר.

3.      פירות הבר היו קטנים.

4.      פירות הבר לא טעימים ואף רעילים.

5.      מנגנון הפצת זרעים (למשל אצל אפונת בר בצורת פיצוץ)

         או מנגנון הבשלה מודרג ולא מתאים לאיסוף.

פירות מבויתים

1.      שיפור גודל הפרי.

2.      שיפור איכות הפרי.

3.      שיפור טעם הפרי.

4.      שיפור התפוקה\יבול של הפרי.

5.      גידול בצפיפות רבה יותר.

6.      הבשלה אחידה.

7.      קטיף נוח.

8.      אפשרות לשימור הפרי.

השפעות הביות על האנושות - ניתן לומר כי אזורים בהם התקיים והתרחב גידול צמחים מתורבתים, סיפקו לבני האדם ביטחון  כלכלי במשאבים שעמדו לרשותם, איתם יכלו לתכנן את הבטחת המזון באופן צפוי ובטוח יותר, אוכלוסיות אלו יכלו להותיר חלק מהיבולים לצורך זריעה מחודשת, וחלק אחר לצרכי סחר חליפין. אלו הניעו את ההתפשטות החקלאית על פני כדור הארץ גם באזורים בהם לא התקיימה קודם לכן. תהליכים אלה יצרו מהפיכות של ממש בכל הנוגע לצמיחת התיישבות קבע, צמיחה והתפתחות כמות בני האדם, התגבשות חברות, התפתחות הדתות, צמיחת ערים, התפתחות שילטון מרכזי ריכוזי וחזק, התפתחות הכלכלה, התעצמות האחזקה ברכוש פרטי ועוד ועוד.

ביות בעלי חיים - ביות בעלי החיים אירע לפני ובמקביל לביות הצמחים. המהפכה התרחשה במקביל במספר אזורים על פני כדור הארץ, כאשר בכל אזור בייתו מינים שונים מן הבר. המינים העיקריים של בעלי החיים שבויתו בתקופה הנאוליתית הם: התרנגולת, הפרה, החזיר, העז הסוס והחמור. הכלב הוא היוצא דופן מבעלי החיים שבויתו, הוא שימש בן לווייתו של האדם והוא בויות עוד בתקופה המוקדמת יותר, הכלב שונה גם בכך שלא בוית לצורכי מאכל.[22] בני אדם שלטו, טיפלו ובייתו, אוכלוסיות אלה ממגוון סיבות: כדי לייצר מזון או מוצרים חשובים אחרים כמו צמר, דשן, ביגוד, סיוע בעבודה, ואף להנאה ושעשוע כחיות מחמד או כצמח נוי.

ביות בעלי החיים התרחש באופן הדרגתי וממושך. אפשרות סבירה היא שבתחילה ריכוזו את בעלי החיים שחיו בעדרים של חיות פרא באזור מכונס ומגודר, על מנת שניתן יהיה לנצל את העדר לאורך זמן, לא ניצודו כל החיות מיד, אלא ניצודו בעלי החיים באופן מבוקר תוך הימנעות מהמתה של נקבות פוריות. העדר היה רכוש הקבוצה, במשך הדורות בני אדם החלו לראות את העדר כרכוש בלעדי, הגנו על העדר בפני טורפים. הקבוצה התקבעה, קבוצות בני אדם הגבילו את תחום נדודיהם על מנת שלא לעזוב את נכסיהם החקלאיים. במהלך הזמן ניצל האדם את מלא התוצרים של בעלי החיים. ביות בעלי החיים הביא לכך שכל התוצרים כולל תוצרי הלוואי של בעלי החיים נוצלו, כך למשל הגללים של בעלי החיים שימשו כחומר דישון, כחומר בערה ואפילו כחומר בנייה. נוסף על היות בעלי החיים מקור לבשר לחלבון זמין, למוצרי חלב, העור כמלבושים או ככלי אחסון, הצמר כלבוש, בעלי החיים יכלו לשמש גם לסחר חליפין, היינו עודף בבעלי חיים איפשר לרכוש מזון, זרעים ביגוד ועוד. ההתמחות בגידול צאן, חייבה לנדוד מפאת הצורך בשטחי מרעה.

דוגמא אפשרית לביות הזאב לכלב - יש הטוענים כי מוטציות גרמו לכך שחלק מהזאבים פחדו פחות מבני אדם. שינוי זה אפשר לזאבים לעקוב אחרי בני האדם, כדי לקחת מהם אוכל משיירי המזון ומהמזבלות שהם השאירו. הזאבים התאמצו פחות בהשגת מזון, והרוויחו את שאריות המזון של בני האדם. במקביל בני האדם גילו שהזאבים בגלל חושיהם הרגישים[23] יכולים להזהיר מפני טורף או אויב מתקרב. מערכת יחסים זו התפתחה בהדרגה והביאה לקשר הדוק בין האדם לזאב ושיתופו בחיי הקהילה. במהלך הזמן התרבו הזאבים ואת אותם פרטים השקטים והרגועים יותר, אלו המתאימים לצרכי האדם ומועילים לו יותר במגוון צרכים כגון: שמירה, סיוע בנשיאת משאות, סיוע בציד, פחות תוקפניים, וחברותיים יותר ועוד, את אותם פרטים שמרו ופיתחו, וכך נוצרו במשך דורות רבים זני הכלבים השונים והמועילים.

הכלב הוא הבעל חיים שבוית לראשונה מכל בעלי החיים, יש עדויות לכך כי כבר לפני אלפים רבים של שנים, הכלב חי בסמיכות לבני האדם. יש שחשבו כי סלקציה זו נעשתה באופן טבעי על יד כך שהזנים המועילים יותר והמותאמים יותר הם אלו ששרדו והתרבו ואלו הם שהתרחבו. חוקרים אחרים טוענים שרבייה סלקטיבית ולא מוטציה מסבירה בצורה הטובה ביותר את תהליך הביות.

רבייה סלקטיבית לא יכולה תמיד להגיע לביות, ניסיונות לביית סוגים שונים של חיות בר נכשלו באופן גורף. דוגמה לכך היא כישלון ביות זברה, אימפלה גירף אריה ועוד. לפיכך, נראה כי לא ניתן להסביר את התהליך ההיסטורי של הביות על ידי עיקרון אחד בלבד, ככל הנראה מספר גורמים אחראים לקבלת התוצאה הסופית של הביות, ככל הנראה שילוב של שני התהליכים יחד הביא לביות ותירבות זאבים ויתר בעלי החיים. בעיקר ברירה מוטציה טבעית וסלקציה ידי אדם.

כתוצאה מתהליך הביות והברירה הלא-טבעית שגרם האדם לבעלי החיים, רוב בעלי החיים המבויתים עברו שינויים התנהגותיים ופיזיים כך שיסתגלו טוב יותר לצרכיו של האדם. בעלי החיים שביותו עברו שינויים חלקם שינוי קטן ביותר כגון דבורי הדבש והחתולים, ואחרים שינו הרבה מתכונותיהם כגון: בעלי החיים הביתיים, הפרה, העז, הכבש, הכלבים ועוד. אלו שונים לגמרי בתכונותיהם מבני מינם שנשארו בטבע.

שינויים אלו הם שאפשרו לאדם לעבור למגורי קבע, לנטוש את תהליך הנדידה שנקט בראשית דרכו. הזמינות של בשר הגדל ליד מקום המגורים, של דגנים הגדלים לא רחוק ממגוריו, ירקות ופירות אחרים הנזקקים לקיום האדם היו בקרבת מקום מגוריו, והוא יכול היה להתקבע ולא לנוע ממקום למקום בכדי להשיג מזון לקיומו.

סיכום מטרות ביות בעלי חיים:

1.      שמירה ורעיית בעלי חיים.

2.      חברה והפגת בדידות.

3.      שימוש בכוח ושרירי בעל החיים (תחבורה, הנעת מיכון חקלאי, שאיבת מים, סיבוב אבני רחיים ועוד).

4.      מקורות מזון ישירים: אכילת בשרם (וכן שתיית דם בהמות בכמה שבטים).

5.      מקורות מזון עקיפים: שימוש בחלבם, אכילת ביציהן, צריכת דבש שאגרו.

6.      עזרה בהשגת מזון (ציד).

7.      מקור לתוצרי משנה (צמר, משי, דונג, עור, דבק, מיתרים) ושימוש בצואתם כדשן.

8.      תקשורת (יונת דואר).

טבלת מועדים משוערים של ביות בעלי החיים המוכרים לנו

המהפכה החקלאית – תהליך ביות צמחים החל באופן לא מוסבר לפני אלפי שנים,[24] צמחי הדגן[25] היו הראשונים לביות, לאחריהם הפירות והירקות. לפני ובמקביל בוייתו גם חלק מבעלי החיים שאותם אנו מכירים בהווה.[26] תהליך זה כונה המהפכה החקלאית או הנאוליתית[27]. ללא ספק המהפכה הגדולה ביותר בתולדות האדם.

סיבות למהפכה החקלאית – חוקרים רבים ניסו להתחקות אחר הסיבות למהפיכה עצומה זו והעלו כמה אפשריות ובתוכם:

1.      הגורם האקלימי – שינויים אקלימיים מרחיקי לכת אירעו בתקופה זו וגרמו לשינוי קיצוני באורח החיים של בני האדם. הגורם העיקרי למהפכה, היה האקלים הגלובלי בסוף עידן הקרח האחרון, האקלים החם והיבש והעליה העולמית בטמפ' הביא ליעילות מוגברת בעיבוד תבואה, אך גם כפה את ההתיישבות לצד מקורות מים (צ'ילד).

2.      הגורם הפסיכולוגי – שינוי פתאומי באורח חייו של האדם גרם לשינוי ומהמפיכה באורח חייו, לאחרונה נטען, כי המהפכה הנאוליתית נבעה משינוי מהפכני בפסיכולוגיה האנושית - מהפכת סמלים אשר הולידה אמונות חדשות בעולם, טקסים חברתיים (ז'אק קווין)

3.      שינוי הדרגתי – שינוי שהחל בכמה קבוצות אנושיות במקומות שונים ללא קשר הכרחי בין הקבוצות והמקומות והשינוי היה מדורג ולא פתאומי. 

4.      מהלך הבריאה על ידי האל – בפרשת הבריאה נאמר:[28] "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:

      וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: וַיְבָרֶךְ אֹתָם

      אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף   

      הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע

      אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה".

על פי המסורת היהודית היה זה מהלך (מהפיכה) מתוכננת היטב בבסיס הבריאה, זה היה ייעודו של האדם התבוני שברא האלוקים.

ראשית הביות או התירבות היה מהפיכה של ממש, ויש אומרים כי הייתה המהפיכה החשובה ביותר של ההיסטוריה האנושית בוודאי אחת מאלו. תקופה זו הנקראת המהפיכה החקלאית או הנאוליתית.[29] אזור הסהר הפורה התאים במיוחד למינים אלה, כתוצאה מהאקלים היבש בקיץ שהוביל לאבולוציה של צמחים חד-שנתיים בעלי זרעים גדולים, ומגוון רחב של עצים וצמחים הוביל למגוון גדול של מינים. עם התפתחות התירבות החלו בני האדם לעבור מחברת ציידים-לקטים לחברה חקלאית מיושבת. שינוי זה הוביל בסופו של דבר, להתיישבות קבע ראשונית, בניית בתים, יישובי קבע ולאחר מכן למדינות הערים הראשונות ובסופו של דבר לעליית הציוויליזציה עצמה.

טבלת סיכום השלכות הביות על הציוויליזציה האנושית

ביות\תירבות בימי הביניים והעת החדשה - מחקר חדש מנסה להוכיח שבני אדם ממשיכים ומבייתים צמחי נוי ובעלי חיים ביתיים בעיקר מתוך צורך תרבותי, שכן אבולוציה והשבחה הם לא רק תוצר גנטי, אלא הם מתממשים גם בגלל שיקולים תרבותיים שונים, ביניהם גם של אסתטיקה[30]

כבר מראשית ההיסטוריה האנושית, חקלאות וביות צמחים היה נושא שהעסיק את בני האדם, בעיקר בגלל שביות צמחים ובעלי חיים, שהשבחתם למטרות “מעשיות”, הם הבסיס של התרבות והחברה האנושית כפי שאנו מכירים אותה היום. לרוב, אנחנו מבייתים ומשביחים צמחים בעיקר למאכל, אבל גם לצרכים חיוניים נוספים כמו: ייצור בגדים מסיבי כותנה או פישתן משי ועוד, תנובת חלב גבוהה ואיכותית יותר, תנובת בשר, ביצים, עורות ועוד. למרות חשיבותה, השאלה מדוע האדם התחיל לביית ולהשביח צמחי נוי מעולם לא נבחנה לעומק. הרי אם לא נעשה בהם שימוש למטרות אוכל או מטרות שימושיות אחרות, אז מדוע נעשה ביות\תירבות זה?

מחקר חדש מוכיח שבני אדם מבייתים צמחי נוי ובעלי חיים ביתיים בעיקר מתוך צורך תרבותי, שכן אבולוציה והשבחה הם לא רק תוצר גנטי, הם נעשים מתוך שיקולים תרבותיים שונים, ביניהם גם של אסתטיקה .מחקר בנושא זה, התפרסם לאחרונה בכתב העת [31].Trends in Plant Science,  מסקנת החוקרים היא, שגם התרבות (לא רק יצורים חיים) עוברת תהליך אבולוציוני מתמיד, ולכן בני אדם התחילו לביית ולהשביח צמחים ובעלי חיים משיקולים תרבותיים, חברתיים ואסתטיים, ולא רק משיקולים תועלתניים של אספקת מזון וכדומה. בהמשך, הופיעו גם שיקולים כלכליים וצמחי הנוי הפכו לשוק כלכלי עולמי של מיליארדי דולרים בשנה.

החוקרים ניתחו כמה מקרי בוחן של ביות צמחים, ביניהם: ורדים, צבעונים, עצי בונסאי ומדשאות, על מנת להבין מה הניע את האדם לביית ולהשביח אותם. הממצאים מוכיחים שתהליך הביות תואם את “תיאוריית הסינתזה האבולוציונית המורחבת” החדשה, שמציעה כי התורשה הגנטית והאבולוציה אינן תוצרים של שינויים גנטיים בלבד. במילים אחרות, ביות והשבחת צמחים ובעלי חיים מושפעים בבירור מהסביבה הטבעית ומהתהליכים החברתיים והתרבותיים של הסביבה הספציפית בה הם התפתחו, כמו גם של האנושות כולה. מהלך הביות וההשבחה של צמחי הנוי התפתחה בד בבד עם צרכים סוציו-אקונומיים ועם טכנולוגיות מדעיות חדשות שפיתחו בני האדם לאורך ההיסטוריה.

בעבר, הדעה הרווחת בתחום המחקר הייתה שמדובר על ביות והשבחה של צמחים דרך מוטציות בלבד, אך בפועל הם נעשים בהשראת האדם ותרבותו. בהקשר זה, החוקרים מוסיפים כי ביות צמחי נוי אינו בהכרח צורך קיומי לאדם, ולכאורה חסר תועלת מעשית. עם זאת, פרט לאוכל, סיבים וכדומה, האדם זקוק גם לערכים נוספים הקשורים לתרבות היופי והאסתטיקה, מה שיכול להסביר את הדחף שלנו לביית ולגדל צמחים ובעלי חיים. “מקרים ספציפיים רבים של ביות והשבחת צמחי נוי מראים שהיה דחף תרבותי ליצור אותם, כמו במקרה של ורדים, שהם עתה אחד מפרחי הקטיף והנוי הנפוצים ביותר, צבעונים שנוצרו במאה ה-17 כתוצאה משיקולים כלכליים ומלחמת מעמדות בין הסוחרים והאצולה”.

במידה רבה, המחקר הזה מסביר ותואם מחקרים אחרים המראים גם את הצורך שלנו בתכשיטים, תמונות, פיסול ואומנויות נוספות, כך שאבולוציה היא לא של גנים בלבד, אלא מתפתחת, בין היתר, גם משיקולים של אטרקטיביות אסתטית, חזותית ותחושתית של האדם. לכן, מדובר בחלק מהותי מההתפתחות שלנו כחברה. החוקרים מסכמים כי “בסופו של דבר, לכאורה אין לאדם צורך חיוני בצמחי נוי וחיות בית, אבל אנחנו לא היינו בני אדם כפי שאנו היום ללא דאגה והתחשבות מובנית גם בצרכים תרבותיים וחברתיים”.[32]

גבולות הביות 

1.      האטה בתהליך הביות - למרות ההתקדמות בתחום החקלאות במאות השנים האחרונות, מעט צמחים וחיות בויתו בתקופה זו.[33] התהליך אמנם ממשיך בצמחים מסוימים, אך כיום נראה שהוא הופסק לחלוטין באשר לבעלי חיים.

2.      רגישות יתר - זנים מבויתים שהרבייה שלהם היא למטרת נוי או שעשוע, לעתים קרובות רגישים מאוד למחלות. ישנם מספר זנים של בקר ותפוחים שעשויים להיכחד בשל כך, ומספר זנים של כלבים הידועים בבעיות גנטיות.

3.      מחלות - השפעה נוספת של הביות היא מחלות המופיעות אצל בעלי החיים המבויתים ועוברות אל בני האדם. השפעה זו גרמה לכך שאוכלוסיות שבהן היו בעלי חיים מבויתים התרגלו למחלות אלה, ולאורך השנים נעשו מחוסנים מפניהם; ואילו אוכלוסיות שלא הכירו את אותם בעלי חיים נפגעו כי לא היו מחוסנות מפני המחלות, ולכן כאשר הגיעו אליהם הכובשים מארצות אירופה אלו נפגעו ממחלות ומגפות ומתו לעיתים בהמונים.

סיכום: 'ביות' - הוא תהליך היווצרותו של מין מיוחד של צמח או בעל חיים הן על ידי מוטציות טבעיות והן עקב התערבות וסלקציה מכוונת של בני אדם. הביות נעשה בדרך-כלל כדי להעצים תכונות מסוימות של המין המועילות לאדם, ולמזער תכונות המפריעות לאדם, או מפחיתות את יעילות הניצול של המין לטובת האדם. הביות נעשה בדרך כלל למטרות תועלתיות אך גם סביבה תרבות ועוד משפיעות על הרצון לביית.