אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

הדברה

בס"ד

הדברה

הקדמה

הדברה = הכנעה, הדברת החלש על ידי חזק ממנו, או השמדה, הבאת כיליון גמור[1].

הדברה חקלאית - היא חיסול מחלות או דחיקה או צמצום השפעתם על הצומח או החי, הריגת מזיקים-טפילים או לפחות צמצום השפעתם על הצומח והחי. ההדברה מטפלת בכל המחלקות הטקסונומיות כגון: חרקים, חיידקים, פטריות, צמחים ובעלי חיים, יש לציין כי רובה של ההדברה מיועד למאבק בחרקים שונים ובמחלות. גם הרג חיידקים נחשב באופן כללי להדברה, אך לרוב משתמשים במושגים 'חיטוי' 'ועיקור' לציון פעולה זו. השימוש בהדברה בחקלאות המודרנית הוא כמעט הכרח (נכון להיום[2]), ללא שימוש בהדברה יש קושי רב בהשגת יבולי פרי וירק ברמה, באיכות ובכמות נאותים.

הדברה חקלאית היא רצף של פעולות חקלאיות ממוקדות ביוזמה ובביצוע אנושי. מטרת ההדברה החקלאית היא צמצום או מניעת נזקים הנגרמים לתוצרת החקלאית על ידי אורגניזמים. נזקים אלו פוגעים ביצור האופטימאלי של היבולים, ואלו עלולים לגרום לנזק כלכלי רב. ההדברה החקלאית נועדה למזער את הנזק הכלכלי, אך יש לה גם השפעות סביבתיות נרחבות.^[3]

הדברה בעבר הרחוק - הדברת מזיקים ובעלי חיים, בצורות שונות ומגוונות הייתה נהוגה בידי החקלאים מן קדמא דנא, כמעט כימי החקלאות על פני כדור הארץ[4]. כבר עם גרוש אדם הראשון מגן- עדן התעורר הצורך בקיום טבעי של האדם. החקלאות הייתה נדבך חשוב ועקרי בקיום האנושי, יחד איתה נתקלל האדם והאדמה בהפרעות ובקילקולים שונים, וכך נאמר במקרא: "וּלְאָדָם אָמַר.... אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה: בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם",[5] וכך עוד אזכורים נוספים במקרא.[6]

כורח השימוש בהדברה בחקלאות והשפעותיה - יצור תוצרת חקלאית בקנה מידה נרחב ובאופן מסחרי, כרוך בהדברה ודיכוי גורמים טבעיים המתחרים בגידולים או פוגמים ביבולם. יונקים, עופות, זוחלים, חרקים, פטריות וחיידקים המתקיימים מהגידולים החקלאיים פוגעים בגודל היבול ואיכותו. הגידולים החקלאיים מתחרים גם בעשביה שאינה רצויה, על הקרקע, המים, האור וחומרי ההזנה. גם גידולי בעלי החיים חשופים לפגיעתם של בעלי חיים אחרים. החקלאות בת ימינו מושתתת על הדברת פגעי עולם החי והצומח של התוצרת החקלאית לסוגיה וענפיה.

לכל פעולות ההדברה יש השפעה סביבתית: בקצה האחד ניתן למצוא רעלים המדבירים את הפגעים ועלולים לפגוע גם במה שאינו הפגע, ובקצה השני של קשת האמצעים להדברה ניתן למצוא הנדסה גנטית של הגידול המקנה לו עמידות לפגעים, אך זו יכולה גם להאיץ ברירה טבעית של פגעים "משופרים". הרחבת היקפי הפעילות החקלאית לדורותיה מלווה בנזקים סביבתיים לא רצויים, בד בבד עם חתירה מתמדת להפחתת הנזקים.

תחומי הדברה חקלאית:

הדברה כימית - שימוש בחומרים כימיים הפוגעים במזיקים.

טכניקות טרנסגניות להדברה - יצירת שינויים מלאכותיים בגנים ובתכונות של גידולי החקלאות או המזיקים.

הדברה קולטוראלית (מכנית ופיזיקאלית) - עיבודי קרקע, שימוש במלכודות, רשתות ויריעות.

הדברה משולבת (IPM, integrated pest management)– שימוש במספר שיטות במשולב כדי להפחית שימוש בחומרי הדברה כימיים.

הדברה ביולוגית - שימוש באורגניזמים מועילים כדי להדביר מזיקים.

הדברה כימית- ההדברה הכימית היא גישת ההדברה הנפוצה והשכיחה ביותר בעת הזו. עידן ההדברה הכימית החל ב- 1939 עם המצאת ה ,(Dichloro-Diphenyl-Trichloro-ethane) D.D.T.- על תכונותיו המיוחדות של חומר זה כמדביר חרקים, עמד הכימאי השווייצרי פאול הרמן מילר בשנת 1939 על תגליתו נאמר: "שתציל את העולם מרעב, תמנע מזיקים, תקטול חרקים ותפתור בעיה של מחלות זיהומיות קשות". על תגלית זו קיבל מילר את פרס נובל לפיזיולוגיה. בשנים מוקדמות יותר ההדברה הייתה דלה, היא התבססה על חומרי הדברה טבעיים כמו מיצויי צמחים, שמנים ומינרלים שונים וכדומה. אלה משמשים עד היום כחומרי הדברה בחקלאות האורגנית. בתקופה זו נזקי המזיקים היו לעיתים קשים. מאז ועד היום התפתחה תעשיה עצומה של חומרי הדברה כימיים סינתטיים, ששינו לחלוטין את פני החקלאות המודרנית. חומרי ההדברה הם ברובם רעלים, ועובדה זו גורמת לקונפליקט מתמשך לגבי השימוש בחומרי הדברה, התועלת מחד והסכנה לאדם ולסביבה מאידך.

בישראל ובמדינות החקלאות המפותחות בעולם, נעשה שימוש רב בחומרי הדברה. חומרי ההדברה מיושמים בארץ על פני שטחי חקלאות נרחבים הכוללים מטעים, גידולי שדה, חממות בריכות דגים, עופות, צאן ובקר. ברוב שטחי החקלאות מתבצעת הדברה כמה פעמים במשך מחזור גידול אחד. כדרך שיגרה, נעשה שימוש בחומרים כימיים סינתטיים לחיטוי זרעים ופקעות ולשימור פרחים בשדה הפתוח, בחממות ובמחסנים לאיסום תבואה וזרעים. יישום חומרי הדברה נעשה באמצעים ידניים ומכניים, מהקרקע ומהאוויר, ולעיתים דרך מערכות ההשקיה. מחלות בעלי חיים מטופלות ונמנעות על ידי תרופות הניתנות לבעלי החיים ישירות או דרך מזונן ומי השתייה. הורמונים ניתנים לבעלי החיים כדי להגדיל את תפוקתם ולשפר את רווחיות הגידול.

חומרי הדברה - חומרי ההדברה הם באופן מסורתי רעלים[7], עובדה בעייתית, שכן הרעלים פוגעים גם ביצורים אחרים שאותם אין כוונה להדביר[8], והאדם בראשם. השימוש ברעלים להדברת הצומח והחי גורר עוד כמה בעיות: הרעלים בדרך כלל מתפרקים באיטיות,[9] אם בכלל, ונשארים בפרי או בירק וכן על-פני הקרקע לעיתים למשך זמן ממושך, דבר העלול לגרום נזקים לאדם לחי ולצומח. כדי להקטין את הסיכונים נקבעו נוהלי בטיחות מחמירים לשימוש נכון בחומרי הדברה .

קוטלי חרקים^[10]- קוטלי חרקים הם חומרי הדברה המיועדים לפגיעה בחרקים ובפרוקי רגליים אחרים כגון אקריות ועוד. קוטלי החרקים נחלקים לשתי קבוצות:

חומרים בוטאניים - מופקים ממיצויים צמחיים. השימוש בהם מקובל בחקלאות האורגנית. כגון: פירתרום, שמן עץ התה, נים ואחרים.
2 . חומרים סינתטיים - המיוצרים בתעשייה.

ישנם מספר סוגי חומרי הדברה אשר כל אחד מהם פוגע וחודר באופן שונה אל המזיק אותו רוצים להרחיק או להשמיד. אלו דרכי הפעולה העיקרים של חומרי ההדברה הסינטטיים:

א. רעלי קיבה - רעלים הפועלים על החרק לאחר שקלט אותם עם מזונו. רעלים אלה אינם עובדים על מזיקים בעלי גפי פה עוקצים-מוצצים שכן אלו ניזונים רק עם החדרת גפי פיהם לתוך רקמות האורגניזם הפונדקאי.

ב. רעלי מגע - רעלים הפועלים באמצעות מגע ישיר עם גוף המזיק. הרעלים חודרים מבעד לשריון החרק או דרך צינורות הנשימה שלו. רעלי המגע כוללים חומרים צמחיים[11] או חומרים סינתטיים.[12] המשותף לרעלי המגע היא מסיסותם בשמנים מה שמאפשר להם לחדור דרך כסות הגוף.

ג. מעכבי סינתזת כיטין[13] - אלו פוגעים בדופן התא הפטריה או בשלד החיצוני של המזיק.

ד. מעכבי נשל.

רעלים סיסטמיים – ישנם רעלים אשר מועברים אל הצומח שממנו ניזון החרק. הם אינם פוגעים בצמח, אלא רק בחרק הניזון ממנו. חומרים אלה נכללים לעיתים בתוך רעלי הקיבה, כיוון שגם הם פועלים רק לאחר שהגיעו למערכת העיכול של החרק.

רעלי עישון - רעלים המיושמים בצורת עשן או אדים וחודרים למזיק דרך פתחי הנשימה, דרך הקוטיקולה (שכבה שומנית המגינה על בעל החיים) ואף דרך קליפות הביצים. שימוש ברעלים אלה נעשה בתוך חללים סגורים ואטומים ומצריך רישיון הדברה באיוד.

מרכיבי קוטלי החרקים הסינטטיים - קוטלי אלו נחלקים לקבוצות שונות על פי המבנה הכימי. קבוצות מוכרות הן:

פחמימנים כלורים - קבוצת החומרים הוותיקה ביותר. החומר המוכר ביותר הוא ה -D.D.T. שהוצא כאמור משימוש ברוב העולם. לחומרים רעילות גבוהה ושאריתיות גבוהה. השימוש בחומרים הללו גרם לתופעות קשות של שיבוש המאזן האקולוגי.

זרחנים אורגניים - חומרים המכילים קבוצות זרחן במבנה, אלו חומרים יעילים מאד ורעילים לאדם ולכל בעלי החיים.

קרבמטים - בעלי כושר הדברה גבוה ובררנים יותר ברעילותם לעומת הזרחנים האורגנים. מתפרקים בטבע.

פירתרואידים סינתטיים - בעלי בררנות גבוהה לחרקים ורעילות נמוכה לסביבה.

נאוניקוטינואידים - קבוצה חדשה יחסית. משפיעים על מערכת העצבים של החרקים. אינם רעילים לבעלי דם חם, עם זאת בשנים האחרונות נצברו עדויות על פגיעה במערכות אקולוגיות בשימוש בחומרים מקבוצה זו.

אברמקטינים - קבוצת חומרים חדישה. מנגנון הפעולה בהשפעה על מערכת העצבים של החרקים.

דרגות רעילות וסכנה[14] –חומרי הדברה הוא שם כולל למגוון גדול מאוד של תכשירים לשימוש חקלאי. לא כל חומרי ההדברה זהים בדרגת סכנתם. הם מסווגים על ידי הרשויות המוסמכות לכך בישראל על פי דרגת מסוכנותם. על פי דרוג זה מוכתבות הנחיות השימוש, שהן חלק מתהליך הרישוי שלהם לשימוש.

חלק מחומרי ההדברה מורשים לשימוש בחקלאות האורגנית ואינם מוגדרים כמסוכנים לאדם או לסביבה. לא אחת, יצרני חומרי ההדברה מכניסים לתוכם רכיבים בעלי ריחות חריפים וחזקים המורגשים היטב על ידי כל מי שבא איתם במגע או נמצא בקרבתם. לרוב ריחות אלו נובעים מהרכיבים המשניים בתכשירים, כמו חומרי ההמסה של החומר הפעיל שבתכשיר ולעיתים על מנת להביא לזהירות והרחקה מפני החומר הפעיל. ריכוזי החומר הפעיל בתכשיר המיושם על ידי החקלאים הוא לרוב קטן מאוד ועל כן הסיכון שבחשיפה קטנה הוא קטן יחסית.[15] יחד עם זאת, מחקרים שונים מתחומים שונים שנעשו ברחבי העולם לאורך שנים, מצביעים על קשר בין חומרים המשמשים בחקלאות ובתעשייה, לשינויים משמעותיים מאוד בפוריות של בעלי חיים, ובהם גם בני האדם. לדוגמא, חומר האטרזין המשמש להדברת עשבייה בגידול תירס, המוצא את דרכו לשרשרת המזון, מדמה פעולה של הורמון המין הנשי, אסטרוגן. פעולתו משבשת התפתחות מינית תקינה של עוברי זכרים (גם אצל בני אדם) המתבטאת בהתבגרות מינית זכרית לא תקינה, ירידה בפוריות ואף הגברה דרמטית של תחלואה אנושית בסרטן השד אצל נשים וגם אצל גברים. הורמונים או חומרים המדמים הורמונים מגיעים אלינו מתוצרי חקלאות מן החי (ניתנים כשגרה לעופות ובהמות) ובעקיפין מגידולים חקלאיים צמחיים. מלבד ההשפעה הנדרשת על פגעי החקלאות, יש לתכשירים האלה השפעות לוואי רבות על הסביבה בכלל ועל כל אחד ממרכיביה בפרט: על האוכלוסייה האנושית, על חברות בעלי חיים וצמחים, על מקורות מים, קרקע ואוויר.

בדיקת שאריות חומרי הדברה: בכדי למנוע נזקים לאדם לצומח ולחי, מחויבות רשתות שיווק גדולות באירופה ובארץ, לערוך בדיקות מדגמיות בפירות ובירקות הנמכרות לציבור הרחב על מנת לוודא כי אין בהן שאריות חומרי הדברה המסוכנים לאדם. הרשתות מחייבות את החקלאים לספק להן תוצרת טרייה ולגדלה על-פי תקן שימוש בחומרי הדברה שרמת סיכונם לבריאות הצרכן נמוכה או שאינה קיימת כלל. בכל מקרה, לכל חומר הדברה, נקבע פרק זמן מינימלי החייב לחלוף, מזמן השימוש בחומר ועד המועד בו מותר לחקלאי לקטוף את התוצרת ולשווקה. לאגף הגנת הצומח של משרד החקלאות קיימת סמכות רישוי הבודקת ומתירה שימוש בחומרי הדברה בתוך תחומי המדינה. הוא גם אחראי יחד עם הגורמים המוסמכים במשרד הבריאות, לדגום ולבדוק פרי לפני הגיעו לצרכן ולוודא שאינו מזוהם בשאריות חומרי הדברה מעל למותר.

הצורך בהדברה: מחלות צמחים, בעלי חיים ומזיקי קרקע - חלק מהגידולים החקלאים נפגעים על ידי גורמי מחלות שונים ובהם פטריות, חיידקים, וירוסים ומיקרואורגניזמים הניזונים מגידולים חקלאיים. מחלות אלו עלולות להיות מזיקות מאוד ואף הרסניות ליבול החקלאי.[16] הלוחמה כנגדם נעשית בעיקר באמצעות הדברה. זו נעשית לרוב באמצעות מרססים הנישאים על גבי טרקטורים או הנישאים על גב האדם, ולעיתים באמצעות מטוס ריסוס. רחף התרסיס מכסה את הצמח ופוגע בחרקים או במחלות הנמצאים על הצמח. רחף זה גם מגיע גם לפירות ולירקות הנאכלים על ידי האדם.

​תכשירים לטיפול במחלות צמחים - חלק מהתמודדות עם מחלות הצמחים נעשה על ידי שימוש בצמחים עמידים לגורמי המחלה ושיטות גידול חקלאיות המקטינות את האפשרות לנזקי מחלות. יחד עם זאת, חלק מובנה בטכנולוגיות הגידול המודרניות הוא שימוש בחומרים למניעת או קטילת מחלות. חלק מהחומרים מקורם במינרלים כמו נחושת וגופרית וחלקם חומרים סינטטיים. בין קבוצות החומרים לטיפול במחלות צמחים ניתן למצוא הרכבים שונים ובהם:

סטרובילורינים, טריאזולים, אמידזולים, תכשירי גופרית ונחושת, תכשירי תרכובות כלור, קרבמאטים תכשירים אנטיביוטיים ועוד. במהלך השנים הוצאו חלק מהחומרים משימוש בשל חשדות וראיות לנזקים בריאותיים וסביבתיים. חלקם פוגעים באויבים הטבעיים של החרקים המזיקים לגידולים תוך הפרה של המאזן האקולוגי.[17]

חיטוי קרקע – לעיתים הקרקע נגועה גם היא בסוגי פטריות שונים, זאת בעיקר אחרי שגידלו בקרקע גידולים מסויימים.[18] על מנת לאפשר גידול נוסף או אחר יש לחטא את הקרקע בין גידול לגידול. חיטוי קרקע בגז מתיל ברומיד[19] היה אמצעי שגרתי ונפוץ מאוד להדברת פגעי קרקע ובהן מחלות קרקע רבות. בעקבות ההכרה כי גז מתיל ברומיד פוגע קשות בשכבת האוזון (פי 60 יותר מאשר כלור).[20] הוחלט על ההפסקה בשימוש בו. כיום נוקטים החקלאים בשיטות חיטוי נוספות[21] כגון חיטוי שמש, היינו חיפוי הקרקע ביריעות פוליאתילן שקופות למשך מספר שבועות, הטמפרטורה בקרקע וסביבתה עולות מאוד והם אלו המחסלות חלק ממזיקי הקרקע.

חיטוי אש – שיטת חיטוי קרקע הפועלת על ידי חום גבוה המנוקז את הקרקע והוא זה שמשמיד את החיידקים פטריות ובקטריות המצויות בשיכבה העליונה של הקרקע. את הטרקטור רותמים בכלי שעליו מצויים בלוני גז ביתי,[22] על הכלי מותקנים להביורים המכוונים כלפי הקרקע ואלו 'יורקים' אש בעוצמה חזקה אל הקרקע, וכך מתבצעת פעולת החיטוי.

הדברת עשבים[23] - ישנם צמחים שאינם צמחי תועלת המתאקלמים במהירות, אינם נזקקים לטיפול, אלו צומחים במהירות כמעט על כל קרקע. היבול החקלאי מושפע מאוד מזמינות מים, אור, קרקע וחומרי הזנה. עשבייה לא רצויה מתחרה עם הגידולים החקלאיים על המשאבים הללו. תחרות זו יכולה לפגוע בצורה משמעותית מאוד ברווחיות הגידול החקלאי. מטרת הדברת העשבייה היא לצמצם את הנזק הכלכלי של העשבייה לגידול. נזקי העשבייה לתוצרת חקלאית מגוונים, אלו יכולים להתבטא רק בפגיעה אסתטית המפחיתה את ערך היבול, ובמקרים אחרים יכולה להביא להעדר יבול הניתן לשיווק.

קוטלי עשבים - הם חומרי הדברה המיועדים לפגיעה בצמחים המפריעים לגידול החקלאי המבוקש.
יש המכנים את העשבייה הבלתי רצויה "עשבים שוטים" או "עשבים רעים". הגדרת מיני עשב כעשבים רעים היא סובייקטיבית בהתייחס לגידולים החקלאיים המבוקשים ולהשפעתם על התוצאות הרצויות על ידי המגדלים. לדוגמא, ינבוט השדה, השכיח בקרקעות חקלאיות עמוקות במישור החוף, יכול להיות "עשב רע" אם מגדלים עשבי תבלין הנקצרים מכנית, אך עשוי להיחשב לצמח מועיל כאשר מגדלים פירות וירקות אורגניים. הינבוט משויך למיני הקטניות (פרפרניים), ופקעיות החיידקים המצויות בשורשיו הופכות חנקן מהאוויר לדשן חנקני החיוני מאוד לגידול החקלאי.

סוגי קוטלי העשבים - חומרי ההדברה לעשבייה נחלקים על פי דרכי פעולתם:

קוטלי מגע – פוגעים בעשביה קיימת. חלקם פועלים על ידי פגיעה ישירה בעלווה של הצמחים וחלקם נספגים בצמח (חומרים סיסטמיים) ופוגעים במערכותיו השונות כמו השורשים או בתפקודים של הצמח כמו חלוקת תאים ופוטוסינתזה.

מונעי נביטה – חומרים המיושמים על הקרקע ופוגעים בנבטים בטרם או בעת נביטתם.

חומרי הדברה לא בררניים – הפוגעים בכל סוגי הצמחים.

חומרי הדברה בררניים – אלו פוגעים רק בצמחים מסוימים, כמו צמחים רחבי עלים או דגניים. חלקם מיועדים להדברת עשבייה רק בגידולים מסוימים.

חלופות לקוטלי עשבים - ​קיימות שיטות חלופיות להדברת עשבייה באמצעות חומרי הדברת עשבייה, ובהן ממשק של כיסוחי עשבייה באמצעים מכניים, חיפויי קרקע, קלטור ופגיעה מכנית, וכן רעייה מבוקרת של צאן. חלק משיטות חלופיות אלו היו מממשק חקלאי רגיל עד להמצאת חומרי הדברת העשבייה. הקלות והזמינות של ממשק ההדברה הכימי דחק לתקופה את השיטות החלופיות, אך ככל שמתבררת רעילותם של חומרי ההדברה ונזקיהם הסביבתיים, חוזרות בהדרגה שיטות הדברת העשבייה החלופיות, להיות חלק ממשק הגידול המקובל.

הדברת בעלי חיים: הדברת ציפורים - בדרך כלל המדובר בהדברת יונים (לעיתים גם עורבים ותוכי דררות[24]), המהווים לעיתים מפגע ציבורי .היונים מתרבות במהירות, מלכלכות בניינים ואף גורמות להרס הדרגתי שלהם. למרות זאת, רוב הרשויות מעדיפות לנקוט צעדים פחות דרסטיים להרחקת היונים (למשל: הצבת מחטים דקות על מעקות וקירות של בניינים, המאלצות את היונים לנוח במקום אחר), ונמנעות מלהשתמש בחומר הדברה כנגדם. הדברת ציפורים נוספת נעשית בסביבת שדות תעופה. הציפורים מהוות סכנה חמורה למטוסים, ומפגש בין מטוסים וציפורים גורמות לעיתים תוצאות קטלניות. לעורבים ותוכי דררות המהווים לעיתים מפגע חקלאי, מציבים כלובי מלכודות, וכל מצמצמים את אוכלוסייתם באזור המפגע.

הדברת מכרסמים – בעיקר המדובר בעכברים וחולדות הנושאים במקרים רבים מחלות ועלולים להעבירן לבני הבית. הדברה זו נעשית כמעט תמיד באופן מקצועי; חומרי ההדברה בהם משתמשים מסוכנים לרוב לאדם ולחיות המחמד המתגוררות בבית. ישנה גם סבירות גבוהה להרעלה שניונית - לדוגמה, כאשר חתול מחמד משחק עם פגר עכבר או עכבר מורעל לאחר הדברה ביתית וללא ידיעת בעליו, וכתוצאה מכך מוצא את מותו.

קיימים היום בשוק אמצעים אלקטרוניים להדברת מכרסמים המכונים "הדברה אלקטרונית", כגון מכשירים חשמליים זעירים, אשר מפיקים קול צורם בתדר שרק מכרסמים יכולים לשמוע, ומרחיקים את המכרסמים מהבית. כמו כן, קיימת גם אפשרות של הדברה מכנית, המשתמשת במלכודות מכניות, אשר יעילותה פחותה יותר.

בעלי חיים ביתיים - למרות העובדה שחתולים וכלבים לא מוגדרים כמזיקים ומשמשים כחיות מחמד ביתיות מזה אלפי שנים, ישנם מדינות בהן מותרת הרדמת חיות משוטטות. לשם דילול אוכלוסיית החתולים, האפשרות היחידה המצויה בידי הרשויות היא עיקורם וסירוסם (פעולה האסורה על פי ההלכה).

הדברת כלבים נעשית כאשר יש חשש למגפת כלבת, ואז נעשה ציד כלבים משוטטים שאת מיעוטם הורגים במקום ויתרתם מועברת להריגה במרפאות וטרינריות או באחת אגודות רווחת בעלי חיים. נגיף הכלבת מועבר בעיקר באמצעות תנים, זאבים ,כלבים ,שועלים ,חולדות ,דביבונים ועטלפים. כאשר יש חשש למגפת כלבת נוטים להדביר להקות ופרטים העלולים להיות נגועים במחלה. בעבר היו עושים זאת על ידי פיזור פיתיונות מורעלים אולם הסתבר כי נגרמה הרעלה משנית שהמיתה עופות דורסים וטורפים אחרים ולכן ממליצים היום להשתמש באמצעים שאינם הדברה.

ריסוס מהקרקע או מהאוויר[25] - ההבדל המהותי בין ריסוס באמצעות כלי טיס לבין ריסוס מן הקרקע הוא בכמות כלי הריסוס ויכולת השליטה והפיקוח עליהם. הריסוס האווירי מבוצע על ידי עשרות אחדות של מטוסי ריסוס, כאשר הפעלת המטוסים והבקרה על עבודתם נעשות בידי מספר מצומצם של בעלי מקצוע או חברות. ריסוס מן הקרקע נעשה בידי מרבית החקלאים או באמצעות חברות העוסקות בריסוס מן הקרקע – כלומר, באמצעות רבבות מרססים.

ריסוס מן הקרקע – לריסוס זה ישנם כמה יתרונות, קירבה על הצמח המטופל, יחסית ריסוס ממוקד מטרה, ולא מתפזר על שטח נרחב, שליטה טובה יותר על מקור הריסוס ונקודות ההשקה לצמח. שליטה טובה על סוג הריסוס הרכבו ומידת רעילותו.

ריסוס של חומרי ההדברה מהקרקע עלול לגרום למפגעים שונים: פגיעה באורגניזמים שאינם יעדי ההדברה. רחף של חומרים ריסוס לאזורים הסמוכים לאזור החקלאי המטופל. זיהום קרקע ומקורות מים על ידי שטיפת המרססים (ללא הקפדה על ההנחיות). הימנעות מסילוק האריזות הריקות באופן מסודר על פי ההנחיות.

ריסוס מן האוויר - בכל שנה מרססים בארץ כ-2 מיליון דונם מן האוויר. מרביתם גידולי חקלאות ומקצתם שטחים פתוחים. חלק ניכר משטחי החקלאות האלה מרוססים כמה פעמים במשך עונת גידול אחת. מקצתם מרוססים כמעט 20 פעם בעונה. הריסוס האווירי מבוצע באמצעות כלי טיס המיועדים לכך באמצעות חברות מורשות. בארץ פועלות רק מספר חברות העוסקות בריסוס מן האוויר. בסך הכול פועלים בארץ כ- 40 מטוסי ריסוס חקלאיים.

לריסוס מן האוויר מספר יתרונות בולטים, הריסוס מהיר מאוד, הספקי הריסוס גדולים, כסוי השדה הוא מלא, ניתן להגיע לכל שדה ללא מגבלות דרך או שפועים וכדומה, פחות נזקים לאדם המרסס, ועוד.

המועצה לשיווק פרי הדר עוסקת בהדברה מרכזית של זבוב הפירות הים-תיכוני בפרדסים ובמטעים. הריסוס אווירי מבוצע בהתאם לרמה של אוכלוסיית המזיק. הניטור נעשה בעזרת מלכודות ייעודיות המצויות בכל שטחי ההדרים בארץ.

האגף לאגרואקולוגיה עומד בקשר עם חברות הריסוס האווירי, ומוודא שמטוסי הריסוס אינם מזהמים תעלות ניקוז, נחלים, דרכים ומבני מגורים בעת עבודתם. פקחי המשרד להגנת הסביבה מפקחים על ריסוסי האוויר.

סכנות ריסוס חומרי הדברה - ברוב המקרים החקלאים ממשיכים לעבד את אדמתם וליצר את תוצרתם, מבלי להתייחס לשטחי המגורים שהתקרבו אליהם. למרות שבחלק מהמקרים יש הבנה מסוימת למצוקת התושבים החדשים והתאמת הפעילות להנחיות המשרד להגנת הסביבה, עדיין ניכרת תופעת התבצרות חקלאים ותושבים בעמדותיהם. ישנם מקרים של פגיעות בגוף וברכוש, תלונות במשטרה ועוד פעולות כוחניות הנובעות ממצוקה אמיתית בנקודות ההשקה שבין מגורים וחקלאות.

אמצעים חלופיים לשימוש בחומרי הדברה[26] כיוון שהשימוש בחומרי הדברה כימיים בחלקו יכול להוות בעיה בריאותית, המשרד להגנת הסביבה מעודד שיטות הדברה חקלאיות ידידותיות לסביבה. הדבר כולל צמצום השימוש בחומרי הדברה בחקלאות, הדברה משולבת, צמצום חשיפה לחומרי הדברה ועידוד שימוש בחלופות. במסגרת זו מסייע המשרד בקידום שיטות חלופיות כמו, מלכודות להדברת זבוב הים התיכון וזבוב הזית, המחליפות או מצמצמות את ההדברה הקונבנציונלית. כמו כן מעודד האגף ומשתתף תקציבית בהצבת קיני תנשמות הניזונות ממכרסמים, ולפיכך הן מחליפות את הריסוסים.

פתרונות חלופיים נוספים שהמשרד מעודד הם: הצבת רשתות לגידולי תאנים במקום ריסוסים, ניסוי גידולי כיסוי, חוטי בלבול - אמצעי ידידותי להדברת עש קליפת ההדר באמצעות הצבת חוטים בשיטת "בלבול הזכרים" באמצעות פרומוני[27] מין. שיטה זו מפחיתה את השימוש בחומרי הדברה גם בענביי מאכל ויין גם בגידולי כותנה, ומשמשת להדברת עש האשכול.

בשיטת "בלבול הזכרים", מפזרים בשטח את הפרומון הסינתטי, הספציפי למין המזיק, ליצירת ריכוז אחיד של הפרומון באוויר, הגבוה מהריכוז הטבעי המשוחרר על ידי הנקבות. עודף הפרומון באוויר פוגע בסיכויי המפגש של הזכר והנקבה, וכך מספר הנקבות המופרות קטן. בסוף התהליך פוחת מספר הביצים הפוריות וכך קטן היקף אוכלוסיית המזיק.

מלכודות להדברת זבוב הים התיכון וזבוב הזית - בשנים האחרונות החל מבצע משולב להדברת זבוב הים התיכון באמצעים חלופיים שונים. זבוב הים התיכון נחשב למזיק העיקרי במרבית המטעים בישראל. מזיק זה תוקף כ- 300 מיני פונדקאים, הוא רב-דורי, ובאזורים נרחבים פעיל לאורך כל ימות השנה, הוא בעל יכולת פגיעה קטלנית בפרי, ועלול לעקוץ ולהשמיד עשרות אחוזים מהפירות תוך פרק זמן של ימים בודדים. לפיכך, נמצא מזיק זה ברשימת מזיקי ההסגר וחדירתו האפשרית מהווה מקור לחשש מתמיד של שרותי הגנת-הצומח במדינות רבות.

בישראל מצוי הזבוב מאז ראשית המאה ה-20 ונזקיו רק הולכים וגוברים. גידולים רגישים לזבוב הים -התיכון שאינם מטופלים כראוי עלולים לסבול מנזק נרחב ולעתים אף מאובדן מרבית היבול. הדברת זבוב הים-התיכון צריכה להיות איכותית ביותר, ולהבדיל ממזיקים רבים אחרים אסור שימצא אף לא פרי אחד נגוע בין הפירות המיועדים לייצוא. מדובר במגבלה קשה ביותר.

עד לשנים האחרונות מקובל היה להדבירו באמצעות ריסוס שבועי מהקרקע או מהאוויר למשך 2 עד 6 חודשים (תלוי בגידול ובזן). כתוצאה מריסוסים אלו חל שיבוש במאזן הביולוגי בחלקות מרוססות רבות, וגברה הפגיעות למזיקי משנה, כמו כנימות. יתרה מזו, על אף השימוש המסיבי בריסוסים, הלכו והתגברו המקרים בהם נמצאה נגיעות בפירות המיועדים לייצוא (וגם לשיווק מקומי). התקינה החדשה באירופה, בארה"ב ובשווקים המתקדמים של אסיה לדחיקת השימוש בתכשירי הדברה חריפים, הביאה את המגדלים לחפש אלטרנטיבות יעילות שאינן כוללות שימוש בריסוסים, או שמאפשרות שימוש מצומצם יותר בריסוסים. כיום מפזרים מלכודות להדברת זבוב הים התיכון, במלכודות אלו ישנם פרומונים המושכים אליהם את זבוב היה התיכון יחד עם הפרומונים ישנו חומר הקוטל מזיקים אלו, וכך מצליחים להדביר כמות גדולה מאוד של מזיק זה ללא שום ריסוס[28] בשטח הן על ידי מטוסים והן ריסוס קרקעי.[29]

טכניקות טרנסגניות להדברה[30] - חומרי ההדברה הכימיים פועלים באופן רחב, כך גם פגיעתם, הם אינם יכולים להיות מכוונים אך ורק למזיק או למחלה או לפטרייה אליו הם מכוונים. לכן הם בעלי פוטנציאל נזק גדול יותר. התפתחות חקר הגנטיקה והשיטות להעברה מבוקרת של גנים ותכונות בין אורגניזמים באופן מלאכותי, מאפשרת מגוון חדש וגדול של טכניקות להדברת פגעים ומזיקים בחקלאות. ההנדסה הגנטית אפשרה לתקוף ישירות ובעקיפין מזיקים ופגעים, בין אם באמצעות יצור רעלנים ייחודיים על ידי הגידולים החקלאיים כנגד המזיקים, ובין אם על ידי יצירת עמידות בגידולים החקלאיים לחומרי הדברה כימיים, שפועלים בצורה יעילה על המזיקים. כך נפחית באופן דרמטי את כמות הריסוסים הכימיים. יש בהתחלה זו משום כווני פיתוח עתידיים אך הדרך להצלחת הדברה זו כתחליף להדברה הכימית עדיין רחוק.

כווני פיתוח שיטות הדברה מבוססות הנדסה גנטית - יצירת גידולים העמידים לחומרי הדברה. ניתן לרסס את הגידול בחומר הדברה שלא יפגע בו אך ידביר את העשבים המזיקים לו. פותחו צמחים כמו עגבניות כותנה קנולה פישתן ועוד העמידים לגלייפוס[31] (ראונדאפ ודומיו).

הקניית יכולת ליצר רעלנים כנגד מזיקים ספציפיים לגידולים החקלאיים. היכולת ליצר את הרעלן של החיידק בצילוס טורנגיינזיס (שנתגלה בישראל) הוקנתה לצמחי עגבניות, טבק, כותנה, אגוזי מלך ותפוחי אדמה. רעלן זה פוגע בחרקים ושימש כתכשיר ביולוגי להדברת חרקים וזחלי יתושים. הקניית עמידות של גידולים לווירוסים באמצעות השתלת תכונה ליצור חלבונים הדומים לחלבוני הווירוסים המזיקים ובכך ליצור כעין חיסון שאינו מאפשר הדבקה בווירוס המזיק.

חסרונות הדברה מבוססת הנדסה גנטית - הגדלת השימוש בחומרי הדברה - פיתוח צמחים העמידים לחומרי הדברה (בעיקר על ידי חברות המייצרות חומרי הדברה) גרם לגידול משמעותי בשימוש בחומרי ההדברה והאצת סלקציה של זני עשבים העמידים לחומרי ההדברה, תוך קושי מוגדל לשלוט בעשביה לא רצויה.

העברה גנטית - התעורר חשש כי גידולים שהונדסו גנטית יעבירו תכונה זו לעשבים בני אותה משפחה. לדוגמא: צמחי קנולה עמידים לחומרי הדברה מסוגלים ליצר צמחי כלאיים עם מצליבים אחרים כמו חרדל בר, וכך יכולים להיווצר חרדלי בר העמידים להדברה בגלייפוס.

עמידות לרעלנים - תהליך דומה התרחש בצמחים שהונדסו גנטית ליצר רעלן טבעי הפוגע במזיקים ומקורו בחיידקי קרקע (בצילוס טורנגיינזיס). יצירת לחץ מוגבר לאבולוציית המזיקים באמצעות ברירה טבעית שהואצה על ידי הנדסה הגנטית כנגדם, יצרה במהירות חרקים העמידים לרעלן. הקניית חיסון אנטי ויראלי לגידולים יכול להיות אפקטיבי בטווח הקצר אך לא ברורות עדיין השפעותיו לטווחי זמן ארוכים יותר. המחקר בנושא זה ימשך עוד שנים ארוכות עד לברור מעמיק יותר מה כדאי לבצע בטכניקה זו ומה עלול להביא לנזק רב יותר לטווח הרחוק.

הדברה קולטוראלית - להדברה הקולטוראלית מגוון דרכי פעולה וכל אחת מהם תורמת דבר מה למכלול הכללי. חלק מהטכניקות הקולטוראליות מונעות את הפגעים וחלקן מטפלות בפגעים ישירות. מרבית האמצעים בגישה זו אינם מזיקים לסביבה או בעלי נזק מועט, יחסית להדברה כימית. התפתחות המדע והמחקר החקלאי העשירה מאוד את השיטות הקולטוראליות הוותיקות המוכחות, והוסיפה להן שיטות חדישות, כמו יצור שתילי ירקות מורכבים על גבי כנות העמידות לפגעי קרקע.

שיטות להדברה קולטורלית:^[32]

1. זנים חסינים - שימוש בזנים של הגידול העמידים לפגעים. לדוגמא, זני ורדים העמידים לקימחון.

2. הרכבה - חיבור בין שני סוגי צמחים כאשר האחד תורם את חלקי הצמח שמעל הקרקע (רוכב) והשני את מערכת השורשים (כָּנָה). לדוגמא: הרכבת זני גפן שונים על שורשים של כנות גפן אמריקאיות העמידות לכנימת הפילוקסרה. בשנים האחרונות הוכנסה גם הרכבה בשתילי ירקות העמידים בפני וירוסים ומחלות[33].

3. מחזור זרעים - החלפה של סוגי הגידול החקלאי בחלקות הגידול. לדוגמא, גידול חיטה אחת לשבע שנים במטעי בננות.

4. עיבודי קרקע (חריש, קילטור, חיפוי) - לפגיעה בעשביה ומזיקי קרקע. לדוגמא, קלטור כרמי זיתים בעונה הגשומה לחיסול עשביה קיימת[34].

5. סניטציה - סילוק חלקי צמחים המהווים מקור לפגעים. לדוגמא, השמדת גזם בריסוק או שריפה, גיזום והשמדה של חלקי צמח נגועים.

6. הימנעות מהזנה מזיקה של חיות המשק ,לדוגמא, שינוי תערובות ההזנה לבקר למניעת מחלת הפרה המשוגעת (ספגת המוח) הנגרמת מהאכלת ראשי הבקר ברכיבי מזון שמקורו רקמות בקר.

7. ניקוי חומר ריבוי צמחי מגורמי מחלה - לדוגמא, טיפולי חום ושימוש בתרביות רקמה מחוטאות לחומר ריבוי של בטטות המשמש ליצור שתילי גרעין הנקיים מוירוסים.

8. חיפוי קרקע - כיסוי הקרקע בחומרי כיסוי שונים למניעת נביטת עשבים.

9. העשרת הקרקע בחומר אורגני ממקורות שונים המונעים התפתחות מחלות מסוימות.

10. חטוי סולארי של הקרקע באמצעות חיפוי ביריעות והצנעה של סוגים מסוימים של חומר אורגני המשפרים את הדברת פגעי הקרקע כמו שאריות של גידולי כרוב. שימוש בחום השמש הקייצית להעלות את טמפרטורת הקרקע המחופה ביריעות פלסטיק לטמפרטורות גבוהות מאוד הקוטלות מחלות ומזיקי קרקע ומשחררות חומרים קוטלי מחלות מחומר אורגאני המתפרק בקרקע.

11. חיטוי בקיטור - חיטוי מצעי גידול שאינם קרקע על ידי קיטור.

12. שימוש בשיטת השקיה - טפטוף למניעת מחלות עלים, שליטה בכמויות ההשקיה ומרווחי ההשקיה ליצירת תנאי מחיה קשים לפגעים.

13. מולטיקולטורה - שימוש באותה החלקה לגידול של מגוון גידולים בו זמנית. לדוגמא, שילוב של צמחים לדחייה או משיכה של מזיקים

14. רשתות הגנה - שימוש ברשתות למניעת פגיעת, ציפורים, חרקים אקריות וכדומה.

15. בתי גידול סגורים - שימוש בבתי גידול סגורים למניעת כניסת מזיקים.

16. אוורור ויבוש האוויר בבתי הגידול למניעת מחלות - לדוגמא, אוורור טבעי ומלאכותי של חממות לגידול ירקות בשילוב שימוש בתנורי חימום ומכשירים מייבשי אוויר.

הדברה משולבת של פגעים^[35] - זו שיטה משלבת בין מספר שיטות הדברה. ההדברה המשולבת מתבססת על מעלותיה של ההדברה הביולוגית ועל ההכרח להמשיך ולנקוט דרך כלשהי של הדברה כימית.[36]

גישת ההדברה המשולבת לא מסתפקת בשילוב סוגים שונים של הדברה: קולטוראלית[37], כימית, ביולוגית ושימוש בהנדסה גנטית. ההדברה המשולבת מציעה גישה אלטרנטיבית לקוראים למלחמת חורמה במזיקים. המזיקים הם רע הכרחי, אך לא כל הדרכים כשרות להשמדתם. היעד הוא שליטה במזיק כחלופה להשמדתו. השאיפה היא להגיע לאיזון בין צרכי ההדברה החקלאיים לצרכים נוספים שאינם חקלאיים. זו הסתכלות רחבה על הממשק החקלאי המנסה לאזן את מכלול הצרכים של החקלאים, הצרכנים, הסביבה וכן שיקולים של הנחלת מורשת לדורות הבאים.

מטרות ההדברה המשלבת, ייעול ושיפור ההדברה, הפחתת שימוש ברעלים הפוגעים בצרכנים, במגדלים ובסביבה ,פיתוח שיטות בקרת מזיקים שתהיה אפקטיבית לאורך זמן ,הוזלת ההדברה בטווח הבינוני והארוך, קבלת תוצרת מופחתת חומרי הדברה שלעיתים זוכה למחירים גבוהים יותר.

​גישת ההדברה המשולבת הופכת בהדרגה להיות גישת ההדברה העיקרית בחקלאות המודרנית. היא מושתתת על טיפול בפגע המטרה על פי צורך, תוך מעקב, בקרה וחיזוי פעילות הפגע. בגישה זו יש ערך רב לידע על המזיק, הגידול ואמצעי ההדברה. בחירת ממשק זה מצריכה הכרה ולימוד של הפגעים בחקלאות עם כל הגורמים האחרים שבסביבתם באופן יסודי.

בשיטות הדברה אלו מנוצל הידע על אורח החיים של הפגע ועל אויביו הטבעיים (מחלות, טפילים וטורפים), התנאים הסביבתיים שבהם הוא נוח להתפתח, והתנאים שבהם התפתחותו מתעכבת. בשיטה זו נעשה שימוש מושכל יחסית בחומרי הדברה עם העדפה לחומרים בעלי נזק בלתי רצוי קטן ככל האפשר, המסייע למגוון שיטות קולטורליות להדברת המזיק ובשילוב אפשרי עם הדברה ביולוגית.

הצלחתו של ממשק זה מחייבת פעולות ארגון, ניטור, תקשורת והדרכה חקלאית וסביבתית בקנה מידה אזורי. מכיוון שהפגעים אינם מבחינים בגבולות כלשהם, על החקלאים באזור נרחב ככל האפשר לשתף פעולה זה עם זה ולהיענות להנחיית האזוריות בדבר השימוש הנכון באמצעי ההדברה בנוגע לכל פגע, שיטת ההדברה, המינון, עיתוי היישום וכדומה. הנחיות אלו צריכות להתבסס על ניטור המזיקים בכל הגידולים ובכל עונות השנה, וכן על תגובת הפגעים לכל אמצעי.

הדברה ביולוגית

הקדמה - בעבר נהגו החקלאים לטעת מטעים מעורבים במספר מיני עצים או אחידים במין אחד. כך גם בגידול הירקות והדגנים. בכל מקרה גודל הממוצע של המטעים היה מספר דונמים (5 – 15) בממוצע. מטעים גדולים של אנשים עשירים הגיעו לכמה עשרות דונמים וגם אלו לא תמיד ביחידה אחת. בתקופה זו יכול היה חקלאי להתפרנס בכבוד מיחידת שטח זו בתוספת יחידת קרקע לגידול ירקות וכן בעלי חיים ואולי ענפי חקלאות נוספים. מטע מעורב לדוגמא, מכיל סוגים שונים של מזיקים כל פרי והמזיקים המאיימים עליו, אולם כיוון שמדובר במעט עצים, ומנגד על עצי הפרי הנוספים יכלו להיות גם האויבים הטבעיים שלו, ולכן המזיק לא התרבה באופן חמור וגם לא יצא משליטה. במצב זה יכול היה להתקיים איזון ביולוגי בין המזיקים והפטריות והמחלות לבין האויבים הטבעיים שלהם בטבע, שכן האויבים הטבעיים התקיימו מקבוצת מזיקים אלו. מצב זה הביא לכך כי מזיקי הפירות וירקות לא התרבו בצורה המסכנת את הפרי או הירק.

כיום צורת גידול המטעים וגם הירקות השתנתה, היום יחידת גידול כלכלית מונה עשרות רבות של דונמים ולעיתים מאות דונמים, ובכל אזור ישנם מספר גידולים מובילים, לדוגמא כיום (שנות ה-2000) באזור הנגב הצפוני מגדלים אלפי דונמים של פרדסים כשהלימון הוא המוביל. באזור עמק חפר ומטעי האבוקדו הם עיקר מטעי הפרי שם, באזור צפון ומזרח כנרת גידול המנגו הוא העיקרי, בבקע הסורי אפריקאי לכל אורכו גידול התמרים הוא המוביל באופן מובהק. מצב זה מביא לכך כי מזיק מסוים הפוגע בפרי מתרבה באופן מהיר מאוד כי יש הרבה מאוד מטעים מאותו מין באזור אחד, ומנגד האויבים הטבעיים שלו אינם מתרבים באותה מידה, ועל כן האיזון הביולוגי הופר באופן קשה. מצב זה מביא לצורך דחוף להדברת המזיקים. עד היום היה שימוש בעיקר בהדברה הכימית אולם היום עם ההבנה כי שיטת הדברה זו מביאה גם להשמדת האויבים הטבעיים וגם נזקים בריאותיים ואחרים, תרים היום אחר שיטת הדברה חלופיות, אחת מהם היא ההדברה הביולוגית.

לאור סיכונים אלו שהזכרנו לעיל ואחרים, התפתחו בעשורים האחרונים שיטות הדברה ביולוגית. הדברה ביולוגית, היא התערבות יזומה של האדם במערכת אקולוגית שמטרתה להרחיק, לצמצם ולהשיג שליטה על אוכלוסייתו של המזיק באמצעים אקולוגיים ובשיטות ביולוגיות ,שאינן חומרי הדברה רעילים .הצורך בהדברה ביולוגית עלה בשנים האחרונות עקב התגברות המודעות לצורך לצמצם את השימוש נרחב בחומרי הדברה נגד מזיקים ומחלות, דבר אשר יכול להביא לפגיעה באדם ובסביבה.

חקלאים מסוימים מגדלים את תוצרתם ללא שימוש בחומרי הדברה רעילים. הללו עושים שימוש ברשימת תכשירים לחקלאות אורגנית המורשים לשימוש בישראל.[38] חקלאות ללא שימוש במדבירים רעילים נקראת 'חקלאות אורגנית', כך גם תוצרי המזון שלה הנקיים מחומרי הדברה רעילים. כיוון שלגדל פירות וירקות אורגניים קשה יותר, על אף שהיבולים ואיכויות הפירות והירקות לעיתים נמוכות יותר, מחירם בשווקים גבוה יותר.

הדברה ביולוגית[39] - היא שימוש באורגניזמים מועילים על מנת להפחית את הפגיעה שנגרמת מאורגניזמים מחוללי פגעים. הפחתת הנזק נגרמת כתוצאה מיחסי הגומלין בין האוכלוסיות של האויבים הטבעיים, שהם האורגניזמים המועילים, לבין האוכלוסיות של המזיקים. פעולות כגון טריפה או טפילות מצד האוכלוסיות של האויבים הטבעיים גורמות להקטנת האוכלוסיות של המזיקים, ובכך מצמצמות או מונעות נזק כלכלי שגורמים המזיקים. השימוש בשיטות של הדברה ביולוגית נחשב כבטוח ביותר מבחינה סביבתית והוא מהווה תחליף רצוי ומועדף לשימוש בחומרי הדברה כימיים.

הדברה ביולוגית המבוססות על חרקים ואו חומרים ידידותיים יותר, כגון שחרור חרקים מסוימים בגידולים אשר יאכלו או ירחיקו את מזיקי הצמח, אלו שיטות ביולוגיות מתוחכמות - שיטות אלה מכונות 'הדברה ביולוגית'. התחום המפותח והנלמד ביותר כיום של ההדברה הביולוגית הוא השימוש באויבים הטבעיים של מזיקים ממערכת פרוקי הרגליים (כגון: חרקים ועכבישניים) ,אשר פוגעים בגידולי תרבות שונים, בדרך כלל גידולים חקלאיים. ככלל, נהוג לחלק את שיטות ההדברה הביולוגית של פרוקי-רגליים לשלוש:

גורמי מחלה - חיידקים, נגיפים, פטריות ומחוללי מחלה אחרים אשר פוגעים באופן ספציפי במזיק. היתרון המובהק בשיטה זו הוא שהיא מאוד ספציפית למזיק ולרוב פוגעת בו במהירות ויעילות הדומה לחומרי הדברה כימיים. החיסרון בשיטה שאינה "מגלגלת את עצמה" וכן שלאויב טבעי זה אין כושר חיפוש פעיל אחר הפונדקאי שלהם ולכן יעילותם נמוכה כשדרוש ויסות של אוכלוסייה נמוכה. דוגמה נפוצה מאוד לשימוש בכלי זה הוא החיידק Bacillus thuringiensis הפוגע במינים שונים של זחלי עשים. השימוש בתכשירי הדברה המבוססים על חיידק זה הפך לנפוץ מאוד הן בחקלאות האורגנית והן בקונבנציונלית.

טפילים - טפילות - טפיל הוא אורגניזם החי וניזון על או בתוך אורגניזם הגדול ממנו. על פי רוב, הטפילים קשורים במחזור חייהם למין מסוים של מזיק הנדרש להתפתחותם. ישנם חרקים המטילים את ביציהם בגוף הפונדקאי (מזיק). הזחל הבוקע ניזון ומתפתח על או בתוך גופו של הפונדקאי, ובכך מביא לקטילתו. הבוגר מעמיד דורות נוספים הממשיכים את התהליך. זהו גם יתרונו של מנגנון זה אשר בתנאים מתאימים ממשיך את ההדברה לאחר פיזור ראשוני של הטפיל ללא התערבות נוספת. יתרון נוסף הוא כושר חיפוש גבוה של הטפיל אחר הפונדקאי. ישנם טפילים רבים המשמשים בהדברה ביולוגית מסחרית. לדוגמה - הצרעה אפידיוס Aphidius colemani אשר מדבירה בהצלחה כנימות עלה בגידולים שונים. או צרעות טפיליות המטילות את ביציהן בתוך גופם של חרקים אחרים, והרימות הבוקעות מהביצים בוקעות בתוך גוף החרק וניזונות ממנו, ותוך כדי כך גורמות למותו.

טורפים - שימוש בחרקים או בעלי חיים אחרים הניזונים מהמזיקים וזקוקים להם לשם השלמת מחזור חייהם. דוגמאות בולטות לכך הן האקריות הטורפות הניזונות מאקריות מזיקות ומחרקים מזיקים אחרים וכן חיפושיות ממשפחת המושיתיים[40] אשר טורפות כנימות שונות. עטלפי חרקים נחשבים למדבירים ביולוגיים מצוינים של חרקים כגון עשים ויתושים, ולכן נעשה מאמץ בעשורים האחרונים לשמר את העטלפים ולהגדיל את אוכלוסיותיהם (למשל על ידי בניית בתי עטלפים ותיבות עטלפים).

תחרות - הדברה ביולוגית יכולה לפעול בדרך של תחרות, כאשר התפתחות אוכלוסיית האויב הטבעי באה על חשבון התפתחות המזיק.

אנטיביוזיס - תופעה בה האויב הטבעי מפריש רעלנים הפוגעים באוכלוסיית המזיק.

יש להבדיל בין הדברה ביולוגית טבעית שבה אוכלוסיית מזיקים נמצאת כמעט באופן קבוע תחת שליטה של מרקם שלם של אויבים טבעיים המצויים בשטח, לבין הדברה ביולוגית יזומה שבה האדם מנסה להשיב איזון שהופר במערכת אקולוגית מסוימת לרוב בשטח חקלאי. באופן מעשי השימוש באויבים טבעיים נחלק גם הוא לשלושה:

ייבוא ואיקלום של אויבים טבעיים זרים, בדרך כלל מארץ המוצא של המזיק.

שימור אויבים טבעיים באמצעות תמרון הסביבה כך שתפעל לטובתם.

תיגבור אויבים טבעיים הקיימים בבית גידולם.

דוגמה לתמרון הסביבה הוא שימוש בעץ כליל החורש להגנה על מטעי זיתים .לכליל החורש קיים פשפש ייחודי בשם Cacopsylla pulchella המופיע על קליפת הגזע באמצע האביב. פשפשים אחרים, מסוג אנתוכוריס, טורפים פשפש זה. בחודש יוני, כאשר פשפש כליל החורש נודד, טורפיו עוברים לעצי המטע וניזונים מהפשפשים הייחודיים להם. ניתן להשתמש בעץ התאנה באופן דומה^..

צורת השימוש - העיקרון בשימוש בשיטות של הדברה ביולוגית הוא הפחתה של אוכלוסיית המזיק אל מתחת לסף הנזק הכלכלי. בדרך כלל, קיום אוכלוסייה מינימלית של המזיק חיוני להמשך ההישרדות של האויב הטבעי.

בפועל, הדברה ביולוגית קיימת גם ללא התערבות האדם. המצב השכיח הוא אוכלוסייה טבעית של מזיק, הנמצאת מתחת לסף הנזק הכלכלי, ונמצאת בשיווי משקל עם אוכלוסיית האויב הטבעי. שיווי המשקל עלול להתערער, כתוצאה מגורמים טבעיים כמו השתנות מזג האוויר, או כתוצאה מגורמים אנושיים כמו יישום חומרי הדברה הפוגע באויבים טבעיים. במקרים ששיווי המשקל מתערער אוכלוסיית המזיק גדלה וחוצה את סף הנזק הכלכלי.

ההדברה הביולוגית נחשבת כשיטת הדברה בטוחה ביותר מבחינה סביבתית אגף סביבה חקלאית במשרד להגנת הסביבה מעודד את החקלאים להשתמש בשיטות של הדברה ביולוגית כתחליף חלקי או מלא להדברה כימית. לשימוש בהדברה ביולוגית יש השפעה כפולה על הפחתת השימוש בחומרי הדברה: מצד אחד ההדברה הביולוגית מחליפה את השימוש בחומרי הדברה, מצד שני עצם השימוש באויבים טבעיים מחייב הפחתה, ואפילו הימנעות מוחלטת משימוש בחומרי הדברה, גם בחומרים המכוונים נגד מזיקים שאינם יעד הפעולה של האויבים הטבעיים, מאחר והאויבים הטבעיים עלולים להיפגע מחומרי הדברה. בהתאם לכך, השימוש בהדברה הביולוגית רווח אצל החקלאים האורגניים שאינם משתמשים בחומרי הדברה כימיים .שיטה זו קונה לה אט אט משתמשים גם בקרב החקלאים הלא אורגניים, אם כי באופן איטי.

שיטת היישום - איקלום מכוון של אויבים טבעיים המועברים מסביבתם הטבעית לטריטוריות חדשות. שיטה זו מופעלת במצבים בהם האורגניזם המזיק הוא מין פולש, ומכיוון שבטריטוריה החדש אין לו אויבים טבעיים, יש לייבא את האויב הטבעי מסביבתו הטבעית של המזיק. לאחר איקלומו של האויב הטבעי, הוא מתבסס ושומר על שיווי משקל עם המזיק באופן שאוכלוסייתו נותרת מתחת לסף הנזק הכלכלי. שיטה זו יושמה במקומות רבים כנגד מזיקים פולשים. השיטה דורשת התארגנות של הממסד החקלאי ושיתוף פעולה עם מוסדות אקדמיים כדי לממש את האיקלום של האויב הטבעי באופן יעיל ורחב היקף.

תיגבור - שיטה של פיזור אויבים טבעיים אשר נאספו בטבע או גודלו במעבדה. באמצעות שיטה זו מתגברים את אוכלוסיית האויב הטבעי בשטח החקלאי בו מעוניינים לבצע את ההדברה הביולוגית. בארץ מיושמת שיטה זו בהיקף נרחב. קיימות בישראל מעבדות וחברות שהתמחו בייצור, יבוא והפצה של אויבים טבעיים, במעבדות מגדלים מגוון של אויבים טבעיים המיועדים לטיפול במזיקים בבתי צמיחה, שטחי ירקות ומטעים. כמו למשל חרבים ואקריות מועילים לצרכים חקלאיים. על אלה נמנים אויבים טבעיים להדברה ביולוגית של מזיקים, דבורי בומבוס להאבקה טבעית במבנים סגורים ובשטחים פתוחים, וכן גלמים מעוקרים של זבובים זכרים וזבובים זכרים מעוקרים לפיזור בשטחים חקלאיים[41]. פיזור האויבים הטבעיים מבוצע על פי תוכניות הדברה מותאמות לגידול ובפיקוח צמוד.

חסרונות הדברה ביולוגית - להדברה הביולוגית יתרונות רבים על פני ההדברה הכימית, אולם אחד החסרונות הבולטים שלה הוא הסיכון שבעל-החיים שהובא אל האזור במטרה להילחם במזיקים ישגשג ויתרבה כך שייווצרו בעיות במערכת האקולוגית המקומית. סיכון זה פוחת במידה רבה כאשר משתמשים בבעלי חיים מקומיים כאמצעי הדברה ביולוגית, אולם במקרה שמדובר במין אקזוטי שאינו בן המקום, התוצאות עשויות להיות הרסניות. בעל החיים יכול להתרבות מאוד, לדחוק בעלי חיים מקומיים משטחי המחיה שלהם, להתחרות איתם על מקורות מזון ולהפוך למין פולש שפוגע במערכת האקולוגית המקומית. כך, לדוגמה, קרפדת הקנים שהובאה לאוסטרליה על-מנת להילחם במזיקים שחיו במטעי קני הסוכר המקומיים, התרבתה מאוד והפכה למזיק שפוגע במינים מקומיים רבים שלא הסתגלו להתמודד עם עורה הרעיל. במקרה כזה ניתן לנסות להדביר את המין הפולש באמצעים כימיים (כגון ריסוס בחומרים רעילים ,(או להביא בעל-חיים נוסף, שיטרוף את המין הפולש - אולם בצעד כזה שוב יש את הסיכון שבעל החיים יהפוך למין פולש בפני עצמו.

דוגמאות להדברה ביולוגית במערכות אקולוגיות גדולות הן השימוש שנעשה בדגי גמבוזיה ובבצילוס ישראלי (Bti, Bacillus thuringiensis israelensis) הוא משמש כמשמיד זחלים יעיל מאוד של יתושים בכלל ומהסוג אנופלס, המעביר את טפילי המלריה בפרט. יש לציין כי המדובר בבריכות ומאגרי מים סגורים, כיוון שכך גם עם יהיה נזק הוא יהיה נמוך מאוד ותמיד ניתן לשלוט במין שהובא.

בתחום החקלאות ניתן לציין את הפיזור של זכרים עקרים של זבוב הפירות הים-תיכוני [42]וכן השימוש בחרקים טורפים. כמו כן ישנן דוגמאות נדירות יחסית של הדברה ביולוגית המכוונת נגד מחוללי מחלות בחקלאות, כגון חיידקים ופטריות. קיימות מספר שיטות של ההדברה, שבהן משתמשים בפרומונים[43] מלאכותיים על מנת לבלבל את הזכרים של העשים למשל, כך יוצרים "מסך ריח" המונע מהם להגיע לפירות או לירקות.

מגמות עתידיות בהדברה חקלאית

שימוש ממושך בחומר הדברה כימי מייצר, על ידי ברירה טבעית, מזיקים העמידים לו וקשים יותר להדברה. השימוש בהדברה כימית פוגע באויבים טבעיים של המזיק ועל כן לעיתים גורמת להתגברות פגיעתו ביבול.

שימוש בהדברה ביולוגית יכול להיות יקר ובעייתי בשטחים פתוחים וגדולים. הדברה קולטוראלית לא נותנת מענה שלם להדברת מזיקים. גם התקווה הגדולה והשימוש בטכניקות להנדסה גנטית כפתרון קסם הדברתי נתקל בבעיות הדומות לבעיות השימוש בחומרי הדברה כימיים. קשיים אלו בשיטות ההדברה השונות הדגישו את הצורך בממשק של הדברה משולבת.

בדרך של ניסוי וטעיה הולך ומתברר שאין פתרונות קסם להדברה וכי הצלחה גדולה בהדברת מזיק חקלאי עלולה עד מהרה להפוך לפגע גדול עוד יותר. בהדרגה מתפתחת ההבנה שיש לשלב מגוון של טכניקות הדברה אשר צריכות להימנע מיצירת תוצאות הפוכות לרצוי, בטווח הבינוני והארוך. ככל הנראה, הגישה להדברה צריכה להיות אגרסיבית פחות ומסוגלת לאפשר סבילות מבוקרת של מזיקים, בדומה להתנהלותה של החקלאות המסורתית עד לעידן המודרני.

יעדי ההדברה

עידוד הדברה חקלאית ידידותית לסביבה ולאדם.

מעבר מבוקר להדברה משולבת של פגעים בחקלאות, המשלבת הדברה "רגילה", הדברה ביולוגית ושיטות חקלאיות מסורתיות.

הפחתת השימוש בחומרי הדברה מזיקים בחקלאות.

צמצום נזקי פסולת המכילה חומרי הדברה, תרופות והורמונים.

צמצום חדירת חומרים העוזרים לחקלאות לשרשרת המזון.

עידוד פיתוח אמצעי הדברה יעילים שנזקיהם הסביבתיים מופחתים.

הגברת שיתוף הפעולה בין משרדי הממשלה, החקלאים, התעשיינים והמשווקים במטרה למזער נזקי הדברה חקלאית.

ביבליוגרפיה

אנציקלופדיה לחקלאות, מטעים יערנות הגנת הצומח, חל' ה, תל אביב, תשל"ו, עמ 100 – 117.

אנציקלופדיה לחקלאות, מטעים יערנות הגנת הצומח, חל' ו, תל אביב, תשל"ו, עמ 518 – 550.

בן נון א', הדברה משולבת למחלת החלפת בגזר הנגרמת על ידי הפטרייה אלטרנריה DAUCI, רחובות, תש"ס 1999.

בלצ'נסקי ד', הדברה משולבת של חלפת בכותנה ובתפוחי אדמה, רחובות, תשנ"ה 1995.

גרוס ש', הדברה ביולוגית של זחלי פרודניה באמצעות תכשיטים בקטריאלי: של BACILLUS THURUNGIENNO ובשילוב הצרעה הטפילית BRACON RELETOR והבטם האקולוגי, תל אביב 1982.

הדר י', הדברה ביולוגית של Rhizoctonia solani Kuehn ע"י Trichoderma harzianum. רחובות, תשל"ז – 1977.

הרשמש ה., הדברה ביולוגית של phythium aphanidermatum (Edson). על ידי trichoderma harzianum rifai aggr, רחובות, 1981.

טביק א', הדברה ביולוגית של זבוב הזית Bactrocera oleae (רוסי) בישראל, רחובות, תשס"ט 2008

טל כ', שליטה ביולוגית ב- Polyphagotarsonemus latus (Banks) (Acari: Tarsonemidae) על ידי הקרדית הקדומה Ambllyseius swiskii (Athias-Henriot) (Acari: Phytoseiidae), רחובות, 2011.

לוי ר', הדברה ביולוגית של חירכון על ידי בידוד מיקרואורגניזמים אנטגוניסטים ופיזור תכשיטים הדברה כימיים וביולוגיים באמצעות דבורי דבש, רחובות 2001.

מעוז י', הדברה משולבת של אקרית האבוקדו oligonychus perseae: פיתוח סיפי פעולה, זיהוי ושימור אויבים טבעיים מקומיים, רחובות מעוז; תשס"ט 2008.

משרד החקלאות המחלקה להגנת הצומח, המלצות להדברת מזיקים ועשבים בכותנה, מטעם הועדה להדברה שליד הנהלת הענף לגידולי תעשיה ,המחלקה לגידולי תעשייה, תל אביב 1963 ,

סיון א. הדברה ביולוגית של FUSARIUM OXYSPORUM באמצעות HARZIANUM TRICHODERMA, ירושלים, תשמ"ז – 1987.

עצמון, ע. הדברה ביולוגית של Botrytis cinerea בפירות תות שדה, ופיתוח שיטה להתפתחות ריקבון "אציל" בענבים לייצור יין "בוטריטיס" (יין קציר מאוחר), תשס"א 2001.

שטרסנוב י, הדברה ביולוגית ומשולבת RHIZOCTONIA SOLANI KVHN ו- PYTHIVM APMANIDERMATUS (EDSON) FITZ. ירושלים, 1983.

פחימה צ', הדברה ביולוגית של VERTICILLIUM DAHLIAE על ידי TALAROMYCES ,FLAVUS ירושלים, תשמ"ט 1989.

פרימן ס', הדברה משולבת של מחלת הדמטופורה בעצי פרי, רחובות; תשמ"ה 1985.

צביאלי י', הדברה ביולוגית של הפטריה macrophomina phaseolina (טאסי) goid. מחוללת מחלת "רקבון הפחם", באמצעות הפטריה Trichoderma, רחובות, תשמ"ד 1984.

רז ד', הדברה כימית ע"י פונגיצידים של הפטריות MONOSPORASCUS CANNONBALLUS ו- MACROPHOMINA PHASEOLINA הגורמות להתמוטטות צמחים ודעיכת יבולים בדלועיים, רחובות; תשס"ב 2001.