אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.
הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.
צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.
מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.
הדליה היא פעולה שמטרתה היא מתן תמיכה לצמחים שונים כגון מטפסים, שיחים, עצי פרי אחדים, ירקות שונים, חלק מפרחי התרבות ועוד, הזקוקים לתמיכה ולייצוב. ההדליה נצרכת בצמחים שהמגדל מעוניין שיגדלו בכיוון מסוים, והצמח אינו עושה זאת באופן טבעי או שזקוק לסיוע לכך. ניתן להדלות את כל חלקי הצמח[1]; גזע, גבעול, ענף או פרח. קיימים סוגי הדליה מסוגים שונים המותאמים לגידולים השונים (להלן פירוט). עושים שימוש בהדליה הן בשדה החקלאי, הן בגינה הביתית והן בשטחי הגינון.
ישנם צמחים, כגון גפן, קיסוס, אלמון הודי, בוגנוויליה, חלק ממיני הדלועיים ועוד, שפיתחו לעצמם קנוקנות, בעזרת קנוקנות אלו הצמח יכול להיאחז בפצים ובצמחים שונים סביבו[2], בצמחים אלו לרוב פעולת ההדלייה מכוונת את הענפים לכיוון המתאים.
הדליית הגפן הזכרה גם בתנ"ך. בספר יחזקאל נזכרה הגפן השרועה הגדלה על הקרקע זו הגפן הסורחת או הרוגלית, לעומת הגפן הגדלה על מתקן הדליה זו נקראת דלית. וכך נכתב בספר יחזקאל[3] "וַיִּצְמַח וַיְהִי לְגֶפֶן סֹרַחַת שִׁפְלַת קוֹמָה לִפְנוֹת דָּלִיּוֹתָיו אֵלָיו וְשָׁרָשָׁיו תַּחְתָּיו יִהְיוּ וַתְּהִי לְגֶפֶן וַתַּעַשׂ בַּדִּים וַתְּשַׁלַּח פֹּארוֹת". ניכר ההבדל בין הגפן שפלת הקומה לזו העולה מעלה בעזרת הדליה.
להדלייה ישנן מספר מטרות מרכזיות:
הדליה בעבר - הדליית הכרם הייתה מקובלת כבר בעבר הרחוק הן בארץ ישראל והן בארצות נוספות באגן הים התיכון.[5] בתמשיחי קברים[6] בעיר תאבי מן השושלת המצרית הי"ח מתוארת הגפן כשהיא מודלית בצורת קשת, באופן שהיא עושה סוכה, וכן מאויירת באמצעות תמיכת השיח במוטות עץ. גפן מודלית היא אחד הסימנים שבכתב ההירוגליפי (כתב החרטומים) מימי ממלכת מצרים העתיקה.[7]
במקורות רומא ויוון תיארו כשש שיטות של גידול גפנים,[8] שדומה שמתארות את אופני ההדליה השונים כפי שהוזכרו בחז"ל:
הדליית הגפן בהווה - קיימות כיום מספר שיטות הדלייה כגון קורדון, מניפה, סוכה, ורדנה, ועוד. סוג ההדליה נבחר לפי סוג הכרם - מאכל או יין, והצרכים השונים של החקלאי והכרם. צורת ההדליה הנפוצה והמקובלת כיום בישראל הינה "שילוב שריגים אנכי (v.s.p) ", מעלים את הגפן באופן אנכי לגובה של כ- 1 – 1.2 מ' כאשר הגפן נתמכת על ידי קנה או סמוכה. כאשר הגזע מגיע לגובה החוט התחתון משאירים שני ענפים חזקים את האחד מפנים לימין ואת השני לשמאל, אלו צומחים באופן אופקי עד המפגש עם הגפן השכנה. משני הענפים המרכזיים הללו צומחים ענפי משנה אנכית לקרקע, ועליהם בהמשך גדלים אשכולות הפרי. בגפן מאכל ההדליה היא בצורת האות Y.
הדליה המבוססת על עמודי ברזל בגובה של כ-2.5 מ' אותם תוקעים בקרקע כ-60 – 70 ס"מ, ביניהם מותחים חוט ברזל יחסית עבה[10] וקצת יותר גבוה מותחים עוד 2 חוטי ברזל הניתנים להורדה והרמה. ישנם בדרך כלל שלושה חוטים בגבהים משתנים, חוט ההדליה הראשון הוא כמטר מעל פני הקרקע, והחוטים שאחריו במרחקים של כ30- 40 ס"מ מעליו.
בגפן היין - בשנים האחרונות ישנה מגמה של צמצום היבול בענבי איכות לכדי 1 טון לדונם, זאת בכדי להעלות את איכות היין, בגפן היין בדומה לגפן המאכל, תוקעים עמודים לאורך השורה ומעבירים בניהם מספר חוטי מתכת בגבהים שונים עד לגובה של 1.5 מ' ואל החוטים הללו מצמידים את צמחי גפן היין בדומה לגפן המאכל, נוף גפן היין מצומצם הרבה יותר מגפן המאכל והוא בצורת קיר ולא בצורת Y, בהתאם לכך גם גודל וגובה ההדליה שלו.
סוכה – ישנה צורת גידול קצת פחות מקובלת והיא גידול כסוכה, מעלים את גזע הגפנים לגובה של כ-2 מ', ובגובה זה פורשים הדליה הבנויה מחוטי ברזל שתי וערב, ענפי הגפנים גדלים על הדליה זו ולאט לאט יוצרים סוכה מלאה ומוצלת. לקראת ההבשלה משקל אשכולות הענבים עולה, ועקב משקלן האשכולות נמשכות כלפי מטה מתחת להדליה, ואז הטיפול והבציר יחסית קל.
ישנה שיטת גידול גפנים "גביע ,(goblet) "שהיא צורת עיצוב בה הגפן תומכת בעצמה, ולא על ידי הדליה, היא דומה לגידול עצי פרי נשירים אחרים[11] שיטה זו כמעט ואינה מיושמת כיום.
גפן רוגלית בהווה - כיום בארץ כמעט כל הכרמים מודלים, למעט מעט כרמי מאכל במגזר הערבי ביהודה ושומרון.
יתרונות ההדליה בגפן יין: יתרונותיה הגדולים של שיטה זו הינם ריסון הצימוח (יתרון רב בזנים בעלי אשכול צפוף), הצללה טובה על הפרי (יתרון באזורי גידול חמים) תאורה ואוורור טוב. היתרון הגדול בשיטה זו הוא נגישות טובה לטיפולים בצמח כולל גיזום עיצוב ריסוס ועוד, ובעת הבציר נגישות הנוחה לאשכולות מסייעת להגברת היעילות. באופן כללי ניתן לומר כי ההדליה עם כל עלותה ההתחלתי, חוסכת בימי עבודה רבים, והיא מורידה את עלויות הגידול ומעלה את רווחיותו.
פרי איכותי מבשיל על גפנים המגודלות ומודלות באופן המתאים ביותר להם, בשילוב אשר נוצר בין הזן לתנאי הכרם. בתוך כל מכלול התנאים והפעולות הנדרשים בגידול פרי איכותי חשיבות ההדליה הינה בהיותה אחת מאבני-היסוד עליה מבוסס הכרם.
הדליה של מיני צומח נוספים בהווה - כיום ההדליה החקלאית מתקיימת בכמה סוגי גידולים ולכל סוג גידול באופן שונה המותאם לגידול. ישנה הדליה לכמה סוגי ירקות, למספר סוגי פרי ולחלק מסוגי הפרחים.
הדליית ירקות - הדליית ירקות נעשית היום במגוון סוגים שונים כגון: בגידול מלפפון, עגבנייה, עגבניית שרי, פלפל, מלפפון, מילון, חציל, אבטיח ועוד. הדליה זו היא עונתית, היינו ברגע שהשתיל גדל ומתארך לכדי 30 – 50 ס"מ.
אופן הדליית ירקות[12]: מותחים בגובה של כ 2 – 3 מ' גובה כבל מתכת מקצה לקצה המנהרה או החממה. לכל שתיל קושרים חוט ניילון ומותחים אותו וקושרים את החוט על כבל המתכת העליון, כך שכל השתילים מטפסים בעזרת חוט הניילון כלפי מעלה. לעיתים בחלק מהירקות שגידולם נמשך מספר חודשים רב, ברגע שהשתיל עולה ומגיע עד לכבל העליון, משחררים את חוט הניילון ומורידים מעט את השתיל כלפי מטה ושוב קושרים את חוט הניילון לכבל וכך יש לצמח עוד מרווח גידול.[13] בפלפל משתמשים לעיתים בטכניקה אחרת מעמידים עמודי מתכת יחסית דקים משני צידי הצמחים במרווח של כ 30 – 40 ס"מ, פורסים את העמודים במרווחים של 1 – 1.5 מ' בין עמוד לעמוד לאורך השורה ומותכים חוטים בין עמודים אלו. צמחי הפלפל גדלים בין שתי שורות עמודים אלו והחוטים תומכים בהם שלא יפלו.
יתרונות הדליית הירקות - יכולת קבלת נפח שיח גדול יותר, שטח הפנים של השתיל גדול הרבה יותר, הוא חשוף יותר לשמש ולאור ולכן פחות לחות. פעולת המאבקים נוחה יותר, הפריה טובה יותר, הקטיף ואיסוף הפרי נוחים בהרבה. ריסוסי מחלות ומזיקים זמינים יותר.
הדליית פירות שונים - הדליית פירות נעשית בעיקר בגידול הכרם (הרחבה לעיל) בהדליית צמחי הגפן.[14] הדליה זו נעשית הן לכרם מאכל והן לכרם יין. בהווה מדלים גם את מטעי הקווי, תפוח, אגס, כך גם בחלק ניכר ממטעי הרימון[15], במטעי הדובדבן, כך גם בחלק ממטעי התאנה[16], בגידול פסיפלורה, פיטאיה[17] ועוד.
אופן הדליית עצי הפרי: הדליה עצי הפרי נעשית בעיקר בעזרת עמודי מתכת (ובחו"ל נעשה שימוש גם בחומרים אחרים) בניהם נמתחים חוטי ברזל לאורך השורה, ועליה מדלים או מכופפים את ענפי הפרי. יש לציין כי מטרת ההדליה בגידול זה היא הכוונה אופקית של גידול ענפי הפרי ותמיכה בהם. עוביים וחוזקם של חוטי הברזל העשויים מתכת, הוא במידה שיכולה לשאת את משקל הצמחים בשורה כולל כל הפרי הבשל. בשני קצוות השורות תוקעים יתדות עמוקים בקרקע באופן אלכסוני כנגד כוון השורה, ואליהם מחברים את כל חוטי הברזל הנמתחים בשורה, תפקיד היתד הוא לתת חיזוק וייצוב ומתיחה של חוטי הברזל המשמשים להדליה.
בגידולי פרי אלו ואחרים נעשה שימוש בהדליה, ביניהם נמנים: רימון, פיטאיה, קיווי, והשעונית הנאכלת (פסיפלורה) ועוד. בפירות אלו מטרת ההדליה היא תמיכה בעץ או בצמח וכן ייצוב הענפים באופן אופקי לקרקע. בתאנה ודובדבן מטרת ההדליה היא אינה תמיכה בגידול האנכי של העץ אלא לגידול אופקי של ענפי פרי במקביל לקרקע ובכך ולהביא לגידול ביבול העץ.
יתרונות הדליית הפירות – ייצוב השיח או העץ, שטח הפנים של השתיל גדול הרבה יותר, הצמח חשוף יותר לשמש ולאור ולאוורור, הפחתת לחות. מונע התפשטות מהירה מחלות ומזיקים, הפרחים חשופים יותר ועל כן הפריה טובה יותר. הפירות גדלים כשהם חשופים לאור השמש מקבלים את הצבע האופייני להם. ניתן לרסס ולהגיע לכל פינה בצמח, ניתן לטפל בקלות יחסית בצמח, ניתן לקטוף את הפרי בנגישות ובנוחות גבוהה, יעילות הטיפולים והקטיף חוסכת ימי עבודה והוצאות, ובכך עולה רווחיות הגידול.
הדליית פרחים – פרחי התרבות אשר מגדלים אותם לצורך קבלת גבעולי פריחה מאורכים או פרח בודד, על מנת לגדלם באופן אנכי, ישר וארוך, נעשה שימוש בהדליה ייעודית לצורך כך, כגון: הציפורן, הגיבסנית, ורדים, דלפניום, דליות ועוד.
אופן הדליית הפרחים: תוקעים עמודים בצורת האות H אשר רוחב ה-H מתאים לרוחב הערוגה וכל 1.5 – 2 מ' תוקעים את העמוד בקרקע. לאחר מכן פורסים רשת מפלסטיק או מתכת דקה לאורך כל השורה כאשר עמודי ה-H אוחזים את הרשת. לעיתים פורסים רשת בכמה גבהים על פי גובה צימוח הפרחים. הפרחים גדלים לתוך מרווחי הרשת (החורים שבה) וכך הרשת אוחזת אותם מייצבת אותם, מאפשרת להם לגדול ישר באופן אנכי כלפי הקרקע ומדלה אותם לבל יפלו ואו ישברו.
יתרונות הדליית הפרחים - הצמח חשוף יותר לשמש ולאור, פחות לחות, פחות מחלות, הפרחים לא נופלים, וגדלים ישרים וארוכים כלפי מעלה. ריסוסי מחלות ומזיקים נוחים יותר, והקטיף נוח ומהיר. מותר בשמיטה להדלות פרחי נוי כדי שלא ישברו ויהיו ראויים לשיווק.[18]
הדלייה בחז"ל:[19] בחז"ל הוזכרו מספר שיטות שמטרתן הוא עיצוב הצמח על ידי קשירתו כגון קשירת אבן לענף, קשירת ענפים שונים זה לזה.[20] פעולת ה"כריכה" הוזכרה כמלאכה שנעשית עבור הנטיעות, לפי חלק מהפרשנים מדובר בקיבוץ הענפים וקשירתם כדי "שיגבהו ביושר ולא יתפשטו על הארץ"[21].
פעולה נוספת שהוזכרה היא כיוון הנטיעות, ומטרתה היא יישורן כדי שהענפים לא ייטו לצדדים.[22] פעולות הורדת הצמח ממערכת ההדליה נקראות 'השמטה' ו'ויתור'.[23]
גפן מודלה מתפשטת יותר מאשר גפן המונחת על הקרקע,[24] אך היין המופק ממנה הוא באיכות נמוכה יותר או שאינו חשוב[25] מאשר גפן רוגלית- משתרעת, ולכן אין להביאו לנסכים במקדש.[26]
הדליה היא אחת מצורות הגידול הרגילות של הכרם, לכן אדם שמכר כרם, מכר גם את הקנים או את המבנה המשמשים להדליה זו.[27]
להדליית הצמחים יש כמה השלכות הלכתיות דיני כלאים[28], שכחה.[29], פאה[30] שימוש בצמח מודלה כסכך למצוות הסוכה[31], וכן הדליית צמח על גבי מבוי מחשיבה אותם כלחי בדיני עירובין.[32]
הדלייה בשמיטה:
אין לכרוך או לכוון את הנטיעות בשמיטה.[33]
ככלל, בשמיטה אין לעשות פעולות שמטרתן היא תוספת הצמחה, אלא רק מניעת נזק ושמירה על הקיים. הפוסקים דנו במקרים שונים של הדליית הצמח, ובאפשרויות שונות של עשיית פעולה זו[34].
בחז"ל נזכרו מספר צמחים שנהגו להדלותם: גפן[35], דלעת יוונית[36], קיסום/ קיסוס.[37]
מלבד הצמחים שהודלו, השתמשו גם בצמחים שונים כדי להדלות צמחים על גביהם; בין צמחים אלו ניתן למנות את התאנה[38], שקמה וערבה[39], וכן עצי סרק נוספים. חז"ל דנו באלו מקרים העצים בטלים לגפן[40].
כלים שהשתמשו בהם לצורך הדלייה: בחז"ל הוזכרו מספר חומרים ששימשו להדלייה, חלקם שימוש כעמודים, וחלם כחוטים המקשרים בין העמודים; קנים ודוקרנים[41], חבל, גמי,[42] כלונסות וקנים.
אפיפירות[43]: אפיפירות הן מבנה, מיטה או שבכה - מקלעת של עצים או מקנים[44] ששזורים כעין שתי וערב[45], בין הקנים לעתים נמתחו חוטים (גמי) שעליהם מדלים את הגפנים, יש המבארים שהפירוש המילולי של האפיפירות הוא נוטריקון: אפי פירות, דהיינו פה וחורים, שעל ידי האריגה הם עשוים חורים חורים[46], האפיפירות בטלות לגפן ולכן אסור לזרוע תחתן צמחים חד שנתיים, גם בחלקים שאין על גביהם גפנים.[47]
דלית היא גם שם לענף הגפן[48]. דלית היא גפן המודלית על גבי גדר.[49]
גפן אדרת: גפן שסמכוה לעץ פרי או סרק, לגדר או לקנים, כדי שתתרומם ותטפס מעליהם. זמורותיה הן ה'דליות'.[50]
עריס: מספר גפנים מודלות נקראו עריס, ומדובר כרם גבוה עשוי כסוכה[51] עומד על גבי כלונסאות ועצים"[52] שיוצרות מערכת הדליה[53], או על גבי שורת אבנים ואף בקפל קרקע (חריץ). במידה ויש בשורה זו לפחות חמש גפנים יש להן דין כרם,[54] ככל הנראה המונח 'עריס' זהה עם ה'ערש' במקרא: "אף ערשנו רעננה",[55] כלומר כרמנו ניצב רענן וירוק. מטרת העריס הוא הנחת סולם תחת הענפים, כדי שלא ישברו בשל היותם דקים.[56] בכרם שאינו מודלה, מתייחסים לכל גפן שורה בפני עצמה לדיני שכחה, בשונה מכרם מודלה- עריס, שמתייחסים לכל הגפנים כיחידה אחת.[57] התוספתא מחלקת בין עריסים גדולים לעריסים קטנים.[58]
הדליית אתרוג:[59] חנטי האתרוגים גדלים לפעמים באשכולות של 3- 7 פירות, ולפעמים כיחידים על קצות ענפים ארוכים וגמישים הנוטים להתנענע גם במשבי רוח קלים, חלק מתנאי כשרותו של האתרוג הם שהפרי יהיה שלם, ללא נקבים, וכן שהקליפה תהיה ללא כתמים, הנקבים נגרמים פעמים רבות בשל חדירתם של קוצי העץ לתוך הקליפה. כתמים נגרמים פעמים רבות בשל שפשוף העלים את הפרי. אי לכך מקובל במטעי האתרוגים לבנות מערכת הדליה מסביב לכל עץ על מנת לתמוך במקסימום ענפים ופירות לבל ינועו ויתחככו זה בזה, למערכת זו קושרים את כל האתרוגים שהמגדל מעוניין בהם, ושיש חשש שהם יינזקו במהלך הגידול.
נחלקו הפוסקים האם עבודה באתרוג על מנת לקבל אתרוגים כשרים ומהודרים, כגון בניית מערכת ההדליה, וקשירת הפירות אליה, ועוד, נחשבת מלאכה "לאוקמי פירא" המותרת בשביעית או לא, ולאור זה ישנן הנחיות שונות למגדלי אתרוגים כיצד יש לנהוג בהם בשנת השביעית.[60]
[1] בכפוף לגיל הצמח ולהתפתחותו.
[2]גבעול מסולסל הצומח מבסיס העלה של צמח מטפס, במטרה לעזור לצמח להיאחז בסביבתו.
[3] פרק יז' פסוק ו.
[4] לדוגמא: בתאנה, דובדבן והגפן.
[5] ווארו: פיסקה 8 עמ' 199 – 201.
[6] ציורים בשיטת ה"פרסקו", טכניקת ציור קיר אשר מתבססת על ציור ישירות על טיח סיד לח וטרי ציור קיר ככל הנראה מהמאה ה-15 לפני הספירה בזמן הממלכה החדשה: https://www.gilihaskin.com/; וכן:
https://www.alamy.com/egypt-tomb-of-the-nobles-at-thebes-chapel-of-night-wine-pressing-1425bc- ואם כך במצרים שאינה נחשבת כמוקד גידול של זני איכות (בגלל האקלים החם שבה), יש להניח כי גם בארץ ישראל ואולי במדינות נוספות סביב אגן הים התיכון ההיתכנות להדליה גבוהה.
[7] מסמל את הצליל או: חולם.
[8] לדוגמא: קולומלה: ספר 3 עמ' 411 ספר 5 עמ' 47; שם, ספר 15 עמ 381; שם, עמ 383 ספר 16. כך גם פליניוס ווארו.
[9] ספר 5 עמ' 47; שם, ספר 15 עמ 381.
[10] עובי של כ-3.5 מ"מ.
[11] כגון: אפרסק, נקטרינה, מישמש, ועוד.
[12] בעבר הדליית הירקות הייתה נעשית בעזרת עמודי עץ שתקעו בקרקע ומתחו בניהן חוטי ברזל ובין החוטים היו גדלים שיחי העגבניות ועוד מעט ירקות נוספים.
[13] צורת גידול זו מקובלת בגידול עגבניות ועגבניות שרי.
[14] בגידול הכרם מסחרי בהווה, ההדליה היא חובה למעט חריגים.
[15] הדליה דומה לכרם מאכל.
[16] במטעי הדובדבן והתאנה, מטרת ההדליה היא להביא לגידול ענפי פרי כשהם צומחים במאוזן לקרקע, כך יבולם עולה.
[17] גידולים אלו ללא הדליה יהיו שרועים לחלוטין על פני הקרקע.
[18] פעולה זו לא נועדה להשפיע על הצמיחה, והיא איננה אלא הגנה על הפרח כדי שלא יתכופף וייפסל לשיווק. לכן, יש מקום לומר שהיא מותרת מעיקר הדין. ראה לעיל פרק ט סעיף ד.
[19] "מה הגפן הזאת נישענת על גבי הקנה, כך הן ישראל, נשענים בזכות תורה שהיא נכתבת בקנה. מה הגפן הזאת נסמכת על גבי עצים יבשים והיא לחה, כך הן ישראל" ויקרא רבה (מרגליות) לו. וכן משנה כלאים פ"ו מ"ד, מ"ג, מ"ח, מ"א
[20] תוספתא שביעית ליברמן א, ו, ירושלמי שביעית ב, ד.
[21] רמב"ם פירוש המשנה שביעית ב, ד, רע"ב שביעית ב, ד באפשרות שניה, שנו"א שביעית ב, ד.
[22] תוספתא שביעית (ליברמן) א, ו, לדעת ת"ק ניתן לעשות כן רק עד ערב השמיטה, לדעת רבי יהודה, אם הפעולה החלה לפני ראש השנה ניתן להמשיך ולעשותה גם בשמיטה, ראה שם בתוספתא כפשוטה.
[23] תוספתא שביעית (ליברמן) א, ז, ראה שם בתוספתא כפשוטה.
[24] רמב"ם פיה"מ כלאים ו, ג.
[25] פסקי רי"ד מנחות פז, א.
[26] בבלי מנחות פז, א, תוספתא מנחות ט, י, בתוספתא מודגש שלא ניתן להביא מכל הגפנים הרגליות, אלא רק מהגפנים המיוחדות לכך, שכנראה איכות היין שלהן היא הגבוהה ביותר.
[27] ב"ב סט, א: ואת הקנים שבכרם שהן לצרכו. קנים מאי עבידתייהו? אמרי דבי רבי ינאי: קנים המחולקין שמעמידים תחת הגפנים, לר"מ : דמשפיין אף על גב דלא מוקמן, לרבנן: הוא דמוקמן". ראה רשב"ם ב"ב סט, א: קנים מפוצלין שמעמידים תחת הגפנים כדי שיהו הגפנים זקופין והאשכולות תולין באויר ולא יתקלקלו בקרקע.
[28] משנה כלאים ו, ט. חל איסור כלאי הכרם גם בחלקי הגפן שהתפרסו באמצעות ההדליה, גם במרחק העולה על שישה טפחים מגפן יחידה וארבע אמות מהכרם
[29] דין שכחה חל על אשכולות שנשארו בדלית לאחר שהבעלים ירד מן הגפן תוספתא פאה (ליברמן) ג, טז.
[30] משנה פאה ד, א, למרות שחיוב פאה הוא דווקא במחובר לקרקע, ואסור לבעלים להתערב בבציר, במקרה בו יש סכנה בשל גובה העץ, על הבעלים לבצור את הענבים ולתת לעניים, ראה ירושלמי פאה ד, א. וכך נדרש בתורת כהנים קדושים פרשה א פרק ג סע' ו.
[31] משנה סוכה א, ד, בבלי סוכה יא, א.
[32] תוספתא עירובין (ליברמן) א, ז.
[33] משנה שביעית ב, ד
[34] ראה פאת השלחן (סי' כ סעי' ה; שם ס"ק יד, טז); שבת הארץ (פ"א ה"ה אות יג, יז, יט, כ; פ"ג ה"ט אות ב), לגבי שתילים ראה הרב קוק (שבה"א פ"א ה"ה אות יג) ולדעתו הפיסוג שנאסר הוא רק אם העץ יכול לעמוד בפני עצמו. לגבי הדלייה למניעת שבירה ראה שבת הארץ (פ"א ה"ה אות יג, יז; שם הכ"ב אות ג). והגרב"צ עוזיאל (התורה והמדינה ג עמ' צא) אוסר. ראה סיכום אפשרויות שונות בחוברת הליכות שדה מס' 50.
[35] משנה כלאים פרק ו.
[36] אין להדלותה על גבי זרעים ראה תוספתא כלאים (ליברמן) א, ו: חמשה דברים נאמרו בדלעת יונית אסורה בסיכוך על גבי זרעים.
[37] משנה סוכה א, ד, תוספתא עירובין (ליברמן) א, ז
[38] ראה משנה כלאים ו, ד, תוספתא ב"מ (ליברמן) ז, ד, תוספתא כלאים (ליברמן) ד, ד, ועיינו בביאורו של ליברמן שם.
[39] ראה תוספתא כלאים (ליברמן) ד, ד, ובביאור ש. ליברמן שזיהה את הריפין כקנים העשויים מעצי ערבה.
[40] משנה כלאים ו, ג: ד תוספתא כלאים (ליברמן) ד, ז: מעשה שהלך ר' יהושע אצל ר' ישמעאל לכפר עזין והראהו גפן שמודלה על מקצת תאנה אמ' לו מה אני להביא זרע תחת המותר אמ' לו מותר שאין אדן מבטל תאנתו מפני גפנו העלהו משם לבית המגונין והראהו משם גפן שמודלה על מקצת קורה ובו סדן של שקמה ובו קורות הרבה אמ' לו תחת קורה זו אסור והשאר מותר שאני רואה שכל קורה וקורה באילן אילן בפני עצמו.
[41] תוספתא ב"מ (ליברמן) ז, ד: "השוכר את הפועל להביא קנים ודוקרנים לכרם"... תוספתא ב"ב (ליברמן) ג, ו: המוכר את הכרם מכר את הקנים ואת הדוקרנין ואת זמורות שקמה שבתוכו אבל לא מכר לא את העצים ולא את האבנים... סוירות בין לנירו ובין לגדרו ולא את זבלים ולא את קירות שקמה שבתוכו אבא שאול או' כל העושה לתשמיש הכרם הרי זה מכור. ראה גם משנה כלאים ב, ח הקנים היוצאים מן העריס וחס עליהם לפסקן כנגדן מותר עשאן כדי שיהלך עליהן החדש אסור.
[42] ר"ש ורא"ש כלאים ו, ט מדובר בגומא הפפירוס או צמחי מים דומים לו, ולא בגומי הסינטטי שפותח רק במאה ה 19.
[43] רמב"ם כלאים פ"ח ה"א; שו"ע יו"ד רצו נו. ועי' ר"ש ורא"ש שם מ"א שעריס הוא מל' ערס (היינו עריסה), שעושים מקנים כמין ערס, ובכו"פ פנ"ח כ' ש"עריש" בערבית פירושו סוכה, ועי' ערוה"ש ע' ערס ופהמ"ש שם ופ"ד מ"ז. ועי' קול הרמ"ז שם מ"ג שהקנים בפ"ע נקראים אפיפירות, והכל יחד נקרא עריס.
[44] רמב"ם פיה"מ כלאים ו, ג.
[45] ריבמ"ץ, ר"ש, רא"ש כלאים ו, ג.
[46] הון עשיר כלאים ו, ח.
[47] משנה כלאים ו, ג.
[48] רמב"ם פיה"מ פאה ז, ח
[49] מלאכת שלמה פאה ז, ח.
[50] יחזקאל, יז, ו; פאה ד, א. גם במקורות רומא מספר מקורות מצביעים על שיטה זו וכך כותב קולומלה: ספר 5 עמ'
47; שם, ספר 15 עמ 381; שם, עמ 383 ספר 16.
[51] רמב"ם פיה"מ פאה ז, ח.
[52] ריבמ"ץ, ר"ש פאה ז, ח, רא"ש פאה ז, ח, שנו"א פאה ז,ח בפירוש הארוך, רא"ש פאה ז, ח.
[53] כלאים ו, א.
[54] במקרה זה די בשורה של חמש גפנים, ואין צורך שהכרם ינטע בשתי שורות של שלוש גפנים בשורה האחת ושתי גפנים בשורה האחרת.
[55] שיר השירים פ"א, טו.
[56] שנו"א פאה ז, ח.
[57] ירושלמי פאה ז, ח, משמעותה של חלוקה זו היא האם כשאדם מסיים לבצור את הגפן, וממשיך לגפן הבאה אחריה, יש לענבים שנותרו דין שכחה ואסור לבעלים לחזור ולבצרם, אך אם מתייחסים לכל הגפנים כיחידה אחת, דין שכחה הוא רק כשהוא מסיים לבצור את כל הגפנים, ראה תפא"י פאה ז, ח.
[58] תוספתא פאה (ליברמן) ג, טז: אי זו היא שכחה בעריסין גדולים כל שאין יכול לפשוט את ידו וליטלה בעריסין קטנים משיעבר הימנו בדלית ובדקל משירד ממנו ושאר כל האילן משיפנה וילך לו.
[59] האתרוג, מסורת עמ' 206.
[60] דעת הגרי"ש אלישיב (במכתב משנת תשל"ג, נדפס בהליכות שדה 50 ו84-85) שדבר שאינו הפסד מהותי לפירות אלא רק בשביל שיהיה יפה למצווה אין זה נחשב "לאוקמי פירא" ואסור אפילו לחזו"א. לעומתו דעת שבט הלוי ט, רמ, להתיר על ידי שינוי גמור. הגר"מ אליהו, מאמר מרדכי שמיטה ו, ו, כתב שגם מלאכות בשביל שהאתרוג יהיה כשר לברכה נחשבות לאוקמי.
ראה בהליכות שדה 84-85 את רשימת המלאכות שנצרכות בגידול האתרוג, והתייחסות למלאכות אלו בשביעית. וראה בהליכות שדה 50 עמוד 51 תשובת הרב לנדאו על כמה מלאכות, קטיף שביעית, ועוד.
שבי דרום, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
