הרכבה

תהליך ההרכבה הוא תהליך שקיים גם בטבע, ניתן לצפות בהרכבות טבעיות בענפים בעצי יער, וכן הרכבות שונות בשורשים. הרכבות שורש טבעיות נוצרות בעקבות נקודת מגע של לחץ, המתפתחת כתוצאת המשך ההתעבות של שורשים קרובים, מקבילים או מצטלבים הנוגעים זה בזה.[1]

שימוש בטכניקת ההרכבה בעצים אינה דבר חדש. טכניקה זו היתה מוכרת בעולם העתיק ויש לכך הוכחות רבות. חז"ל הכירו את מלאכת ההרכבה בצמחים ודנו במקרים שונים בהם ההרכבה אסורה מבחינה הלכתית[2]. ההגדרה בחז"ל של מלאכת הרכבה אסורה היא : 'הרכבת אילן'[3] ובראשונים 'כלאי אילן'[4] והיא נלמדת בתורת כהנים[5] ובירושלמי[6] מהפסוק "את חקתי תשמרו"[7]. להלן נעסוק בהרחבה במשמעות ההלכתית והבוטנית של ההרכבה.

טכניקת ההרכבה בעצים היתה מוכרת כבר לפני כשלושת אלפים שנה במרכז אסיה, ולאחר מכן ביוון וברומא, ושוכללה במרוצת הדורות. ידועים ציורי קיר ופסיפסים המתארים הרכבות של עצי פרי (תמונה מס. 1) וכן ישנם תיאורים של הרכבות בעצים אצל סופרים יוונים ורומאים[8].עצי הפרי שהיה מקובל להרכיב בעת העתיקה ומתוארים בספרות ובציורי קיר ופסיפסים היו: אגס, תפוח, גפן, תאנה, רימון, חבוש, דובדבן וזית[9] ^. בספרות היוונית והרומית העתיקה מתוארת טכניקת ההרכבה באופן מפורט, כולל אופן בחירת הייחורים והכנתם להרכבה בשיטה של הרכבת סדק ( cleft grafting) והרכבת צד.[10] ד⁹ .ריבוי הציורים והפסיפסים המתארים הרכבות בעצי פרי מעיד על החשיבות הרבה שייחסו לנושא, וכפי הנראה ראו בו את קידמת החקלאות המודרנית והמתקדמת של אותה תקופה. לפי הירושלמי[11] נראה כי טכניקת ההרכבה היתה מקובלת בזמנם במינים רבים נוספים ויתכן, אולי, שהשיטה הנפוצה היתה הרכבת ראש : " היו מרכיבין קרוסטמלין על גבי אגס...היו מרכיבין תפוח על גבי חיזרר...גוי שהרכיב אגוז על גבי פרסק וכו'".

בירושלמי[12] אף הוזכרו הרכבות שונות, שלפי המובא בגמרא יצרו מינים חדשים, הרכבות כגון: אגוז ופרסק שיוצר מין בשם "קדריה פרסקיה", זית ורימון שיוצרים את השיזפין, ועוד. הרכבות אלו אינן מוכרות כלל כיום והן אינן אפשריות על פי רוב, ראה י. פליקס שציין שבספרות היוונית והרומאית מתקופת חז"ל ציינו שהצליחו ליצור כך מינים חדשים, ויתכן שבתקופתה העתיקה נעשו נסינות רבים בתחום זה, ויתכן שחלקו אף הצליח באופן זמני[13].

מטרת ההרכבה

ישנן סיבות שונות לביצוע הרכבה בצמחים :

אי התאמה לקרקע – שימוש בטכניקה של הרכבה, מאפשר להתגבר על בעיות שאינן מאפשרות את גידולו של הרוכב ישירות בקרקע. ולכן כאשר לא ניתן לגדל את הצמח המבוקש (הרוכב) בקרקע מסוימת, מבצעים הרכבה של הצמח על כנה שהיא עמידה לאותן בעיות. הבעיות השכיחות הקשורות לקרקע, שבגללן יש צורך להרכיב את הצמח הן כימיות (מליחות, גיר, Ph גבוה או נמוך מדי), פיסיקליות ( מחסור באיוורור, קרקע קלה או כבידה מדי), או גורמי מחלות שורשים ( פטריות, נמטודות, חרקים ועוד).

הקניית תכונות צמיחה רצויות לרוכב - במקרים בהם זריעה או השרשה של הרוכב ישירות בקרקע מביאה לגידול נמרץ מדי ולקבלת עץ גדול מהנדרש, ניתן להרכיב את הרוכב על כנה מננסת ולקבל עץ בגודל הרצוי. וכן להפך, כאשר גידול הכנה ישירות בקרקע מביא לעץ חלש מדי או שביר, מבצעים הרכבה על כנה חסונה ומתקבל עץ חזק כנדרש.

החלפת זן – במקרים בהם יש צורך בהחלפת הזן מסיבות אגרוטכניות (רגישות למחלות או וירוסים ) או מסיבות כלכליות ( היעדר ביקוש בשוק לזן הקיים ודרישה לזן אחר), כורתים את נוף העצים עד לגובה הכנה, ומרכיבים עליה את הזן החדש. טכניקה זו מקובלת בהדרים.

הקדמת הניבה – בעצי פרי בהם המטע מתחיל להניב פרי בכמות מסחרית רק לאחר מספר שנים, מקובל לבצע הרכבה על כנות הגורמות להקדמת הניבה המסחרית של המטע. (המנגנון הכימי והפיסיקלי האחראי לתהליך יפורט בהמשך).

שיפור איכות הפרי – ישנם מקרים בהם הרכבה של זן מסוים על כנה מסוימת משפר את איכות הפרי, גודלו וטעמו. התופעה מוכרת בהדרים.

ריבוי מינים שקשה לרבותם – ישנם קלונים (זנים מוגדרים) של עצי פרי שקשה להשרישם (שקד, אגוז, אלה). הרכבת קלונים אלו על זריע מושרש מאותה משפחה, מאפשר ריבוי מסחרי יעיל.

שינויים בתפיסה החקלאית ˗ אקולוגית – ישנה כיום מגמה כלל עולמית, להימנע משימוש בחומרי הדברה הגורמים נזק לסביבה. כתוצאה מגישה זו נאסר השימוש בחומרי הדברה מסוימים בארצות רבות בעולם. חומרים כימיים אשר שימשו עד לאחרונה לחיטוי קרקע ממחלות, ואיפשרו את גידולם של מיני ירקות באופן אינטנסיבי בשטחים נרחבים, אינם מורשים כיום לשימוש. כתוצאה מכך לא ניתן לגדל מיני ירקות, אשר נפגעים באופן קשה ממחלות ומזיקי קרקע. הפיתרון המועדף כיום לבעיה, הוא הרכבה של הירקות על כנות של ירקות ממשפחות קרובות. לדוגמא, כיום מורכבים בישראל רוב שתילי האבטיח על כנת דלעת, המקנה לצמח עמידות למחלות קרקע הפוגעות באבטיח.

הרקע המדעי

הרכבת צמחים היא, כאמור, חיבור ואיחוי של שני חלקי צמחים יחד, באופן שהם ייעשו לצמח אחד. כדי שהאיחוי יעלה יפה, יש צורך ביכולת התחברות בין תאי הרוכב והכנה באזור בו הם משיקים זה לזה, וכן יש צורך בתנאי טמפרטורה ולחות מתאימים. האיחוי בין הכנה לרוכב מתבצע במספר שלבים : 1. הבאת הכנה והרוכב במגע הדוק ביניהם באופן שרקמות הקמביום (cambium) של שניהם נוגעות זו בזו בשטח גדול ככל האפשר. רקמת הקמביום היא רקמה של תאים המסוגלים להתחלק, להתרבות ולהתמיין. 2. נוצרת רקמת קאלוס (callus רקמת הגלדה של פצעים) באזור המגע, וחלק מתאי הקאלוס מתמיינים לתאי קמביום חדשים. 3. תאי הקמביום החדשים יוצרים תאי עצה (קסילם xylem) חדשים כלפי פנים ותאי שיפה (פלואם phloem) כלפי חוץ. באופן זה מתחברים צינורות ההולכה בין הכנה לרוכב. (ציור מס. 1 ).

ככל שקימת קירבה בוטנית גדולה יותר בין הכנה לרוכב, הסיכוי לאיחוי בדרך כלל גבוה יותר. למרות זאת ישנם מקרים רבים בהם ההרכבה מצליחה בין סוגים בוטניים שונים, לדוגמה אגס על כנת חבוש[14] ומיני הדר על כנה של תלת עלה[15]. המצב הפיסיולוגי של הכנה והרוכב, טכניקת ההרכבה ותנאי הסביבה, הם גורמים חשובים להצלחת ההרכבה.

איחוי והתאם בין כנה לרוכב (compatibility ) – הצלחה של ההרכבה היא, כאשר אורך חייו של הרוכב נשמרת, ואין כל פגיעה בניבה ובאיכות הפרי. למרות זאת, לעיתים ישנה העדפה דווקא לאיחוי בלתי מושלם. למשל כאשר מעוניינים לקבל עץ קטן יותר, לעומת זה המתקבל בגידול הרוכב ללא ההרכבה. המגמה הכללית בענף המטעים כיום היא לגדל עצים קטני מימדים, ולשתול מספר רב של עצים ליחידת שטח. באופן זה ניתן לקבל את הפרי בגובה נמוך, ואין צורך בטיפוס על סולמות כדי להגיע אל הפרי, דבר החוסך שכר עבודה יקר, המהווה כיום בחקלאות ישראל מרכיב מרכזי בתחשיב עלויות הייצור. אחד האמצעים המקובלים כיום לקבלת עץ נמוך ועתיר פרי, הוא על ידי ביצוע ההרכבה על כנות שאינן מתאחות באופן מלא עם הרוכב. מאידך האיחוי בין הכנה לרוכב צריך להיות מספיק חזק כדי שהעץ לא ישבר בנקודת ההרכבה. ישנה תופעה המוגדרת כ "אי התאם מושהה" ( delayed incompatibility ) שבה צירוף של כנה ורוכב נראים מוצלחים בשנים הראשונות, אולם לאחר מספר שנים מתברר כי העץ מתנוון או נשבר בנקודת ההרכבה, או שישנה פגיעה בכמות או באיכות הפרי. מסיבה זו נדרשת עבודת מחקר מדוקדקת ולאורך זמן, כדי לקבוע האם צירוף מסוים של כנה ורוכב אכן ישיגו את מטרתם לאורך זמן של עשרות שנים. מהבחינה הזו ישנו הבדל גדול בין הרכבה של עצי פרי להרכבה של מיני ירקות. בעוד שבירקות ההרכבה אמורה לתפקד במשך חודשים ולכל היותר שנה – שנתיים, הרי שבמטעים ההרכבה אמורה לתפקד כראוי במשך שנים רבות. ישנם צירופי כנה – רוכב שבהם ההתאם לקוי, והדבר ניכר בתפיחה בולטת של מקום ההרכבה, ומאידך ישנם מקרים שבהם למרות שהאיחוי אינו חלק ומלווה בתפיחה בולטת, העצים מתקיימים ומניבים במשך שנים רבות. קיימות תאוריות שונות לגבי הסיבות לאי ההתאם בין הכנה והרוכב ובהן : אי התאם בין מערכות ההולכה (העצה והשיפה) בצמח, תכונות גדילה שונות, עונתיות שונה בצמיחה, שוני ביוכימי ופיסיולוגי בין הכנה לרוכב, טוקסיות (רעלנות) ונוכחות של וירוסים לאטנטיים (סמויים).

יחסי כנה – רוכב

השפעת הכנה על הרוכב באה לידי ביטוי במספר מישורים, שבאים בעיקר לידי ביטוי בצימוח של העץ ובאיכות הפרי שלו, אך אינם באים לידי ביטוי במבנה הגנטי שלו, כפי שיפורט להלן:

השפעה על גודל העץ ועצמת הצימוח – ההשפעה של הכנה על הרוכב עשויה להיות שונה בתנאי גידול שונים. ישנן כנות שהשפעתן על עצמת הצימוח של העץ שונה בארצות שונות, או בתנאי קרקע שונים, למרות שמדובר באותו צירוף של כנה ורוכב. למעשה לא ניתן לצפות מראש מה בדיוק תהיה ההשפעה של הכנה על הרוכב, מבחינת גודל העץ ועוצמת הצימוח.

השפעה על תחילת הניבה, על החנטה ועל היבול – ישנם מקרים בהם ההרכבה יוצרת אפקט של חיגור[16] בגזע, דבר הגורם להקדמת הניבה ולהעלאת הפוריות. למרות זאת ידועים מקרים לא מעטים בהם האפקט התקיים במשך שנים מועטות, ולאחר מכן החל תהליך התנוונות של העץ.

השפעה על גודל הפרי, איכותו, צבעו ומועד הבשלתו – בדרך כלל אין לכנה השפעה על תכונות הפרי, ועל פי רוב, השפעה כזו אינה רצויה. אולם ישנם מקרים בהם יש לכנה השפעה משמעותית על תכונות הפרי. לדוגמא, מיני הדרים המורכבים על כנת לימון גס מניבים פרי באיכות ירודה, בהשוואה לאותם מינים המורכבים על כנת חושחש או על כנת וולקה מריאנה.

השפעות נוספות של הכנה על הרוכב – השפעת הכנה על העץ אינה ניתנת לחיזוי מדויק מראש. למערכת השורשים של כל כנה יש כושר קליטת מינרלים ומים ייחודי, והדבר בא לידי ביטוי בעוצמת הצמיחה ולעיתים גם במחסורים מסוימים במינרלים ובחומרי צמיחה כגון ציטוקינינים, המיוצרים בשורשים ומועברים לשאר חלקי העץ. לגובה גזע - הכנה יש השפעה משמעותית בצירופי כנה-רוכב שונים. במינים מסוימים נמצא כי הרכבה במקום גבוה באופן יחסי, גורמת להקדמת הניבה.

השפעת הרוכב על הכנה – ידועים מקרים לא מעטים בארץ ובעולם, בהם נצפתה השפעה של הרוכב על הכנה. רוכב בעל עוצמת צימוח גדולה עשוי לעיתים להשפיע על כנה חלשה ולהמריצה, היות והוא מספק לה מוטמעים וחומרי צימוח בכמות מוגברת. הרוכב גם עשוי להשפיע על הסתעפות מערכת השורשים של הכנה ולעיתים גם על עמידות הכנה לקרקע רטובה ולסבילות טובה יותר לקרה.

באופן כללי ניתן לומר כי לא ניתן לחזות מראש את התוצאות של צירופי כנה – רוכב. גם לאחר שצירוף מסוים נמצא מתאים למטרה שלשמה נעשה, יש לזכור כי יתכן שבתנאי גידול שונים, באזור אחר, או בסוג קרקע אחר, התוצאות עשויות להיות שונות[17].

סוגי ההרכבות

ישנן טכניקות שונות של הרכבות. העיקרון המשותף לכולן הוא חיבור של שני חלקי צמחים, ולעיתים אף יותר, במטרה לגרום לאיחוי של הרקמות והפיכתם לצמח אחד בו המערכות הביולוגיות פועלות בהרמוניה. סוגי ההרכבות הנפוצות כיום הן :

הרכבות ראש – הרכבות סדק, הרכבות כתר, הרכבות אומגה, הרכבות בירקות. בסוג זה של הרכבה משתמשים בהחלפת זן במטעים ובריבוי של עצי פרי וירקות (ציור מס. 2 )

הרכבות צד – הרכבות עין, הרכבות תמך. הרכבת עין מקובלת בייצור עצי פרי כאשר הכנה נמצאת בקרקע או במצע מנותק מהקרקע. (תמונה מס. 2 ) הרכבות תמך נועדו לחזק עץ קיים כאשר הכנה מתנוונת, הרכבה זו אינה נפוצה כיום.

הרכבות סנדביץ' – בהרכבה זו משתמשים בשלושה מינים המורכבים זה על גבי זה כאשר ישנה בעיה להרכיב את הרוכב ישירות על הכנה. סוג זה מקובל כיום בחלק ממיני עצי הפרי.

טכניקת ההרכבה

הרכבות בעצים מבוצעות במשתלה או במטע, הרכבות בירקות מבוצעות במשתלה באופן ידני או באמצעות מיכון משוכלל ורובוטי. (תמונות מס. 4,3 ) ישנן הרכבות המתבצעות כאשר שני הצמחים אינם מחוברים כלל לקרקע, וישנן סוגי הרכבות בהם הכנה מחוברת לקרקע כמו במקרים של החלפת זן במטע או בייצור של עצי פרי נשירים במשתלה. ישנן סוגי הרכבות בהם הכנה נמצאת במצע גידול, בתוך מבנה, וההרכבה מתבצעת על שולחן כמקובל בהרכבת ירקות. לאופן ההרכבה עשויות להיות השלכות הלכתיות על איסור ההרכבה ומידת חומרתו. הרכבה של עץ הגדל באדמה עם עץ ממין שונה, חמורה יותר מהרכבה של שני מינים, המנותקים מהקרקע כאשר ההרכבה מבוצעת על גבי שולחן, בתוך מבנה ובאמצעות מכונה או גוי[18]

מה ההבדל בין הרכבה להכלאה ?

הכלאה היא מיזוג של תא זכרי עם תא נקבי. הצאצא הוא יצור חדש, שונה מהוריו, המורכב מהתכונות התורשתיות של הוריו ומוריש תכונות אלו לצאצאיו. הכלאה אפשרית רק בין מינים קרובים אשר להם הרכב כרומוזומים זהה. עיין בהרחבה בערך הנדסה גנטית.

בהרכבה לעומת זאת, אין לכנה או לרוכב השפעה גנטית האחד על השני. הזרעים שבתוך הפרי מכילים רק את המטען הגנטי של הרוכב, אשר זהה למטען הגנטי המתקבל כאשר הרוכב גדל ללא הרכבה. התכונות המורפולוגיות והפיסיולוגיות של הרוכב והפירות הצומחים עליו, עשויות להיות מושפעות מהכנה, כפי שהן מושפעות מתנאי הקרקע, האקלים והסביבה.

בניגוד להכלאה מינית אשר אפשרית רק בין מינים הזהים מבחינה כרומוזומלית, הרכבה אפשרית גם בין מינים אשר רחוקים האחד מהשני מבחינה בוטנית. כאשר רקמות העצה והשיפה של הכנה והרוכב מצליחות להתאחד ואפילו במידה חלקית, מתאפשרת הרכבה ונוצר צמח משותף. יש לכך דוגמאות רבות המקובלות כיום בשימוש חקלאי : אגס על כנת חבוש, שסק על כנת חבוש, משמש על כנת אפרסק, אבטיח על כנת דלעת ועוד צירופים שונים. גם כאשר מדובר במשפחות בוטניות קרובות בהן ההכלאה המינית אינה אפשרית, הרכבה ביניהם אפשרית ואף נפוצה בשימוש חקלאי.

איסור הרכבת שני מיני אילנות

נאמר בתורה[19]: " בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים". הגמרא[20] למדה מסמיכות הנושאים את איסור הרכבת אילנות מין בשאינו מינו. וכך פוסק הרמב"ם:[21] " המרכיב אילן באילן כגון שהרכיב יחור של תפוח באתרוג או אתרוג בתפוח, הרי זה לוקה מן התורה בכל מקום בין בארץ בין בחו"ל". איסור הרכבה מהתורה חל כאשר שני המינים הם עצי פרי[22] כאשר מין אחד הוא עץ פרי והשני אילן סרק ישנה מחלוקת האם האיסור הוא מהתורה או מדרבנן[23] מותר להרכיב אילן סרק באילן סרק, היות וכל אילנות הסרק נחשבים למין אחד.[24]

ההגדרה המדעית – בוטנית של המינים אינה חופפת להגדרה ההלכתית. ההגדרה המדעית נסמכת בעיקר על המבנה המורפולוגי של הפרח והפרי, ואילו ההגדרה ההלכתית נקבעת לפי צורת הפרי והעלים והקרבה בטעם הפרי בין המינים.[25]

אסור להרכיב שני מיני אילנות גם בחו"ל[26]. אסור להרכיב שני מיני אילנות גם בתוך בית וגם בעציץ שאינו נקוב[27]. אסור לומר לגוי שירכיב עבור ישראל הרכבה אסורה היות וגם הגוי מוזהר על הרכבת כלאי אילן.[28]

הרכבה בירקות

המשנה[29] אומרת : " אין מביאין אילן באילן, ירק בירק וכו' ", ומכאן שהרכבת ירק עם ירק שאינו מינו אסורה מן התורה (תמונה מס. 5 ), וכך דעת הרמב"ם ורוב הראשונים[30]. אך יש הסוברים שהאיסור הוא מדרבנן[31]. אמנם המשנה נקטה "אין מביאין" אולם בתוספתא[32] נאמר "אין מרכיבין" וכן הגירסה ברמב"ם בפירושו למשנה. נחלקו הראשונים במהות האיסור. האם איסור ההרכבה בירק הוא מטעם כלאי זרעים[33] או מטעם כלאי אילן.[34] להרחבת הנושא של איסור הרכבה בירקות ראה בהערה[35].

שימוש בטכניקה של הרכבה בירקות לא היתה נפוצה בארץ ובעולם, עד לפני כשלושים שנה. עם התפתחות הטכנולוגיה בתחום ההרכבות, וחיפוש אחר מנגנונים צמחיים העמידים למחלות קרקע, התרחב מאוד השימוש בטכניקת ההרכבה בירקות. מאמצים רבים מושקעים כיום בעולם, בחיפוש אחר כנות חזקות ועמידות למגוון של מחלות ופטריות, עליהן ניתן להרכיב את מיני הירקות המבוקשים. האיסור להשתמש בחומרים לחיטוי הקרקע, שהיו מקובלים עד לפני מספר שנים כגון מתיל ברומיד, העמידו את החקלאים בפני בעיה קשה של התמוטטות יבולים במיני דלועים וסולניים. הפיתרון שנמצא הוא הרכבה של מיני הירקות על כנות חזקות העמידות לפתוגנים ואף מקנות לצמחים עוצמת צימוח גבוהה. בשונה מהרכבה בעצי פרי בהם הצמד כנה-רוכב צריך להתקיים במשך עשרות שנים, בירקות מדובר בד"כ בתקופה של חודשים מספר ולכל היותר כשנתיים. דוגמה לכנה נפוצה במיני דלועים היא כנת הדלעת מטיפוס 148 ZN , עליה מרכיבים כיום אבטיח, מלפפון ומלון. כנה זו מצטיינת בגידול מהיר ונמרץ ועמידות טובה למחלות קרקע ופתוגנים. אחוזי ההצלחה של הרכבת כנה זו עם מינים אלו גבוהה מאוד, הודות לטכנולוגיה שפותחה בנושא. כיום (תשע"ט) רוב שתילי האבטיח בישראל מורכבים על כנת הדלעת מטיפוס 148 ZN. מבחינה הלכתית הרכבה זו אסורה.

כלאי זרעים ( ע"ע כלאי זרעים)

בשונה מאיסור הרכבה, איסור כלאי זרעים הוא זריעה של מינים שונים בסמיכות זה לזה באופן שהם נראים מעורבים יחד. איסור כלאי זרעים הוא מדאורייתא[36] ישנה מחלוקת בין הפוסקים האם איסור כלאי זרעים כיום הוא מדאורייתא או מדרבנן.[37] איסור כלאי זרעים, בניגוד לאיסור הרכבה, אינו נוהג בחו"ל.[38]

הרכבה בשורשים

כאמור, ניתן להרכיב אף שורשים של מינים שונים, נחלקו הראשונים האם חל איסור הרכבה בשורשים, יש הסוברים שחל איסור הרכבה אף על שורשי צמחים ממינים שונים[39] ויש הסוברים שהשורשים אינם נחשבים כעץ ולכן לא חל עליהם כלל איסור הרכבה, ולכן מותר לזרוע מינים שונים של עצים, או ירק סמוך לעץ ללא הרחקה.[40].

קיום כלאים

עץ מאכל שהורכב באיסור דהיינו מין בשאינו מינו, אסור לטעת אותו . לשיטת הרב קוק האיסור מדרבנן.[41] ולדעת החזו"א האיסור מדאורייתא.[42] כמו כן אסור להשקות אותו או לבצע מלאכות לצורך גידולו.[43] אמנם יש הסוברים שאין איסור בגידולו.[44] לכתחילה יש לעקור עץ כלאים ואין בכך איסור "בל תשחית"[45] במקרה שההרכבה התבצעה ע"י גוי, בתוך מבנה, במנותק מהקרקע ובעת הנטיעה השתיל היה בגוש אדמה ולא חשוף שורש, מותר לטפל בעץ ולגדלו[46] עיין ערך כלאים.

הפירות

פירות שגדלו על עץ שהורכב באיסור מותרים באכילה, אף לאדם שהרכיב באיסור[47] וכן הדין בירקות שהורכבו הרכבה אסורה[48].

מותר לקחת ייחור מעץ שהורכב באיסור ולנטעו, וכן מותר לזרוע זרע מירק שהורכב באיסור.[49]

ערלה בהרכבה

הרכבה שהתבצעה בכנה מעל לגובה של טפח, אין צורך למנות את שנות הערלה משעת ההרכבה, אלא מונים משעת נטיעת הכנה. כאשר ההרכבה התבצעה בכנה נמוך מטפח, יש למנות משעת ההרכבה[50]. בשעת הדחק ניתן להקל ולמנות משעת נטיעת הכנה[51] הרכבה שהתבצעה על כנת סרק, יש למנות את שנות הערלה משעת ההרכבה.[52]

שמיטה

אין להרכיב עצים בשמיטה, ויש בכך משום תולדה של מלאכת "זורע" [53] חז"ל אף גזרו שלא להרכיב עצים בערב השביעית. נחלקו התנאים מהו הזמן האחרון שבו ניתן להרכיב בערב השביעית, בהתחשב בעובדה שיש לסיים את כל תהליך ההרכבה לפחות חודש לפני השמיטה כדי שהדבר יחשב מנין שנות הערלה. האם די בשלושה ימים לפני ראש השנה, שבועיים לפני ראש השנה, או חודש לפני ראש השנה[54].

ברכת האילנות וברכת שהחיינו

אין לברך ברכת האילנות וברכת שהחיינו על עץ המורכב באיסור.[55]

הרכבת דקלים

בגמרא[56] נאמר שאנשי יריחו היו "מרכיבים בדקלים", ככל הנראה אין הכוונה היא להרכבה כמובנה בערך זה אלא להאבקה, זאת כיוון שגזע הדקל חסר את רקמת הקמביום מתחת לקליפתו, והתאים המתחלקים ממוקמים ב"קור" בלבד הנמצא בצמרת[57]. עיין ערכים האבקה ותמר.

תמונות וציורים

תמונה מס. 1 – הרכבת עצי פרי בפסיפס לוח השנה החקלאי בסן רומן אן גל שבצרפת

(מתוך המאמר של ענת אביטל). בפסיפס נראים שני פועלים המרכיבים עצי פרי.

ציור מס. 1 – סכמה של חתך רוחב בענף מעוצה

ציור מס. 2 – סכמה של הרכבת ראש

תמונה מס. 2 – הרכבת צד

תמונה מס. 3 – הרכבת מלון על כנת דלעת בעציץ (מ. אדלשטיין)

תמונה מס. 4 – הרכבה בדלועים במגש הנבטה (מ. אדלשטיין)

תמונה מס. 5 – בצד ימין, הרכבה של עגבניה על כנת תפוח אדמה. בצד שמאל, הרכבה של חציל על כנת תפוח אדמה (מ. אדלשטיין)

בביליוגרפיה

[1] פאהן, אנטומיה של הצמח, 378.

[2] משנה כלאים א, ז.

[3] בבלי קידושין לט, א

[4] רמב"ם כלאים א, ה, שו"ע יו"ד רצה, ה.

[5] קדושים ד, יז

[6] כלאים א, ז.

[7] ויקרא יט, יט.

[8] ראה למשל פליניוס Historia Naturalis 13 , 46 ,

Zohary , M. Hopf , E. Weiss. Domestication of plants in the old world. Oxford 2012 p. 115

ענת אביטל, ריבוי עצי פרי באמצעות הרכבה : תיאורים בפסיפסים מהתקופה הרומית והביזנטית. קתדרה לתולדות א"י , 157 עמ' 33-52 תשע"ו

[9] On the Nature of the Child, VII, 524–528 Li (I.M. Lonie, The Hippocratic

Treatises ‘On Generation’, ‘On the Nature of the Child’, ‘Diseases IV’: A Commentary, Berlin 1981, p. 17

[10] Theophrastus, Enquiry into Plants, II, ii, 4–6; v, 2–6 , trans. A.F. Hort [LCL, 70], Cambridge, MA, 1968 [London 1916], pp. 113–115, 129–

Cato, De Agricultura, 40; 7 (Marcus Porcius Cato, On Agriculture;

Marcus Terentius Varro, On griculture, trans. W.D. Hooper & H.B. Ash [LCL, 283], London 1934, pp. 59–61, 21

Columella, De Re Rustica, III, xxi, 11 (Lucius Junius Moderatus Columella, On Agriculture, I, trans. H.B. Ash, 26 [LCL, 361], London 1941, p. 349); XI, ii (ibid., II–III, trans. E.S. Forster & E. Heffner [LCL, 407–408], London 1954–1955, pp. 69–129); ibid., XII, i–x (ibid., pp. 75–211); idem, de Arboribus, xxv–xxvii (ibid., pp. 395–405)

[11] ירושלמי כלאים א, ד, ז.

[12] כלאים א, ז.

[13] כלאי זרעים והרכבה, 113

[14] סוגים שונים ממשפחת הורדיים.

[15] ראה קטלוג זני הדרים: Ponciros trifoliate (L) Raf. תלת עלה מין שהוא קרוב הדרים. הוא נבדל מהדרים אחרים במס' תכונות:

.1 צורת העלה שהיא כעין 3אצבעות – שלושה עלעלים

עמידות גבוהה לתנאי קור שמתבטאת בנשירת עלים בחורף

.3 הפרי חמוץ ולא אכיל עקב המצאות טיפות שמן מר

[16] תהליך שבו מורידים חלק מהשכבה החיצונית של קליפת העץ, על מנת לגרום לכך שהמוטמעים לא יעברו מהעלים המטמיעים לשורשי העץ.

[17] אנציקלופדיה לחקלאות כרך ג' תשל"ו.

[18] אמונת עתיך 95 עמ' 34 – 36.

[19] ויקרא יט, יט.

[20] בבלי קידושים לט, א.

[21] כלאים א, ה

[22] רמב"ם כלאים א , ה, שו"ע יו"ד רצה, א.

[23] ירושלמי כלאים א, ד; ז, שו"ע יו"ד רצה, ג, חוקות הארץ עמ' 63 הערה 14

[24] משנה כלאים א, ז ר"ש ורא"ש במקום, שו"ע יו"ד רצה, ו ברמ"א

[25] חוקות הארץ עמ' 168 – 175

[26] רמב"ם כלאים א, ה

[27] חזו"א שביעית כו, ד, ארץ חמדה עמ' קלח, מעדני ארץ כלאים עמ' עז

[28] רמב"ם מלכים י, ו , משפט כהן יג, בה"ג כלאים ד, רשב"א ב"ק נה א ד"ה אמר, ר"ן סנהדרין נו, ב

[29] כלאים א, ז.

[30] רמב"ם כלאים א, ה והכסף משנה שם, טור יו"ד רצה, א תוספות חולין ס, א, ביאור הגר"א לירושלמי.

[31] רש"י שבת פד, ב ד"ה ואחת, רימב"ץ ערלה ג, ט, הגר"א בפירושו לרמב"ם ולשו"ע יו"ד רצה, ב

[32] כלאים (ליברמן) א, יא.

[33] כסף משנה ברמב"ם כלאים א, יא.

[34] טור, יו"ד רצה.

[35] אמונת עתיך 23 עמ' 35 - 30, אמונת עתיך 92 עמ' 51-60, אמונת עתיך 95 עמ' 31-38

[36] רמב"ם כלאים א, א, שו"ע יו"ד רצז, א.

[37] חוקות הארץ עמ' 29 – 30

[38] קידושין לט, א, רמב"ם כלאים א, ג.

[39] רשב"א ב"ב יט, ב סובר שיש איסור הרכבה בשורשי צמחים רכים כירקות וגפן, ריבמ"ץ כלאים א, ח, וכך נוקט למעשה הש"ך יו"ד רצה, ה.

[40] רא"ש הלכות כלאים סוף סימן ד, שו"ע יו"ד רצה, ה, ראה שו"ת משפט כהן שהתיר להרכיב מינים שונים בשורשיהם, מתחת למקום בו השורשים מתפצלים.

[41] משפט כהן כ, כג.

[42] חזו"א כלאים ב, ט.

[43] שו"ע יו"ד רצה, ז, חזו"א דיני כלאים לה, משפט כהן יז.

[44] כלבו כלאים צא, ברכי יוסף רצה, ז, שו"ת חת"ס ו, כה, ערוך השולחן יורה דעה רצה, יז.

[45] רמב"ם מלכים ו, ח, שו"ת דברי חיים יו"ד א, סוף סימן ס

[46] הגר"י אריאל בשו"ת אהלה של תורה ד' עמ' 246-248

[47] משנה כלאים ח, א, רמב"ם כלאים א, ז, שו"ע יו"ד רצה, ז.

[48] רמב"ם כלאים א, ז, שו"ע יו"ד רצה, ז.

[49] ירושלמי כלאים א, ד, רמב"ם כלאים א, ז, שו"ע יו"ד רצה, ז.

[50] רא"ש, הלכות קטנות, ערלה אות ד.

[51] רמב"ם מעשר שני י, יג, שו"ע יו"ד רצד, יח.

[52] משפט כהן עמ' נב, התורה והארץ א' עמ' 113 -114

[53] רמב"ם שמיטה ויובל א, ד.

[54] משנה שביעית ב, ו.

[55] מהר"י חאגיז הלכות קטנות א, ס, רב פעלים ב, לו, כף החיים אות יא, שו"ת יביע אומר ח"ה או"ח, כ

[56] בבלי פסחים נה, ב.

[57] ראה ע. לונדון הרכבת (האבקת(דקלים בערב פסח, אמונת עתיך 90 תשס"ג

אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

הרכבה

אודות

שימושי

קישורים מומלצים

עדכונים

בית מדרש