אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

יין - נספחים

ראשי פרקים:

א. סוכה

ב. פעולות בחקלאות מתקדמת בכרם

ג. מיכון בכרם

ד. השארת עשבייה בכרם- כרם בריא

ה. רשימת מזיקים ומחלות הפוגעים בגפן בפרי בהווה

ביבליוגרפיה

סוכה:

בשל היות הגפן צמח שניתן להטותו וכך הוא מודלה על חפצים שונים, חז"ל דנו בכשרותה של סוכה שהודלו עליה גפנים.[1]

פעולות בחקלאות מתקדמת בכרם

דילול אשכולות –יש לדלל אשכולות במידת והיבול גבוה ליכולת נשיאת הגפן, יש להסיר אשכולות קטנים ומדולדלים.[2] וכן יש לדלל ולהקטין אשכולות במידה והן גדולים מידי וגודל הגרגרים אוינו אחיד.

הגנה מפני השמש– בתקופת הפריחה והחנטה ובמהלך ההבשלה פרי הגפן רגיש לגלי חום וקרינה חזקה, על כן בתקופות הרגישות נהגו להגן על הגפנים מפני השמש.[3]

לעיתים נעשה גם כן "חיגור" שהוא חתך דק והיקפי של שיפת הגזע שנעשה בסכין חתוך מיוחדת, ובכך גורם להגדלת כמות המוטמעים אשר מגיעים אל הפרי, וכך ניתן להגדיל את כמות היבול, לשפר את איכותו ולהקדים את הבשלת הפרי.

מיכון בכרם

בשנים האחרונות בשל מצוקת כח האדם, וכן בשל רצון להפחית בעלויות הגידול כל הליך גידול הגפן נעשה באופן מכני, להלן פירוט כלי העבודה השונים: חלק מפעולות אלו נעשות רק בכרם יין, חלקן רק בכרם מאכל, וחלקן בשניהם.

בוצרת- לביצוע בציר מכני, מקצרות את זמן הבציר, בצירה באופן זה נעשית אך ורק בכרם יין.

מרססי נוף ועשביה- על מנת לבצע ריסוסים שונים שנדרשים, כגון ריסוסים כנגד מזיקים וכנגד עשבייה.

קוטמות ומחלנות- מטרת התהליך: לאפשר חדירה של אור (לא קרינה ישירה) הן לאשכולות והן לעלים הנמצאים בחלק התחתון של הגפן. אוורור הכרם בכדי לאפשר הדברה יעילה יותר. עצירת צימוח תוך מתן עדיפות לפרי.

זומרות- מבצעות גיזום מכני.

מרסקות גזם- מרסקות את הזמורות שנזמרו ומשאירות את הגזם על הקרקע, פעולה זו מסייעת גם להקטנת האידוי מהקרקע. סילוק ענפים יבשים הגוררים מזיקי עיצה לכרם.

מחתר (קילטור)- עיבוד השטח מתחת לגפנים למניעת עשביה ולאוורור של הקרקע.

לעיתים יש צורך לדלל את כמות הזמורות, לאחר פעולת הדילול יש להשכיב את הזמורות על חוטי ההדליה (פעולה זו נקראת 'הרמת חוטים', כשבענבי יין זמורות העוברות את חוט ההדליה השלישי נקטמות.

במהלך התפתחות הפרי נעשות מספר פעולות על ידי הכורם על מנת להבטיח שהענבים יהיו ברמת ההבשלה המתאימה ליקב, פעולות כגון: דילול מספר האשכולות באופן ידני או על ידי ריסוס, חיתוך הצומח שסביב לאשכול (קיטום), ובמקרים מסוימים אף דילול הענבים באשכול עצמו.

השארת עשביית בר בכרם- הנחיות הרבנות הראשית[4]

בשנים האחרונות מתפתח שינוי באופן גידול הכרם והמטע, אם עד עתה החקלאי דאג כי המטע או הכרם יהיו נקיים מעשביה הן תחת העצים או הגפנים והן בין שורות המטע או הכרם, זאת על מנת שהעשבייה לא תפריע לצימוח העצים, והמים המשקים את העצים יופנו כולם או רובם להשקיית העצים ולא לעשביית הבר הגדלה בין השורות ותחת עצי הפרי. כמו כן ישנה הסכמה שפרחי העשבייה מושכים עליהם חרקים ואף מחלות אשר יכולים בדרך זו או אחרת להגדיל את הסיכוי להתפתחות מזיקים ומחלות במטע או בכרם. ובמידה וצמחיית הבר נשארת עד פריחה וחנטה אזי שטח המטע יתמלא בזרעי בר אשר בשנה הבאה יגדילו עוד יותר את צמחיית הבר בשטח המטע והדבר יקשה עוד על סילוקה.

לאור חשיבה זו החקלאי דאג לסילוק העשבייה משטח המטע הן על ידי ריסוס מונעי נביטה במהלך הסתיו והחורף, וקוטלי עשביה שונים במהלך האביב והקיץ. בנוסף או במקביל יש חקלאים המקלטרים את שטח המטע, זאת על מנת לשמור על הקרקע נקיה מעשבייה.

במהלך השנים תאוריה זו הועמדה במבחן ועברה חשיבה מחודשת. מספר דברים הביאו לכך: 1. במהלך השנים כמות הריסוסים במטע עלתה באופן ניכר כולל אלו המכוונים כנגד עשביית הבר, ההוצאה גדלה ובמקביל מחיר הפרי נשאר יציב עם תנודות לכאן או לכאן.

2. כמות הכימיקלים הרעילים המוחדרת לקרקע גדלה ותמיד קיים החשש כי אלו יגיעו בסופו של תהליך גם אל הפרי, אכילת פירות אלו עלולה לגרום לרעלים להגיע אל גוף האדם, דבר שאנו רוצים למנוע.
3. כמות הגשם היורדת בארץ מוגבלת, אולם הממטרים מגיעים לעיתים בריכוז גבוה ובזמן יחסית קצר. מצב זה מביא לא אחת לנגר עילי בכמות נכבדת, נגר זה יותר סחף של אדמת המטע או הכרם, הנגר יוצר תעלות, חשיפת שורשים, וסחף כללי של קרקע המטע. כל אלו מזיקים לעצי המטע, ולתנועה בתוך המטע או הכרם.
4. ירידת גשם בכמות גדולה בזמן קצר כאמור מביאה לסחף קרקע המטע שהוא דבר שלילי למטע. אולם ישנו חסרון נוסף והוא כי קרקע המטע אינה יכולה 'לנצל' את מי הגשם, אלו אינם חודרים לקרקע אלא נשטפים ממנו ומתנקזים ובמקומות הנמוכים לערוצי הנחלים. קרקע המטע אינה סופחת אליה מספיק מי הגשמים, וניצול מי הגשם הוא חלקי ונמוך בלבד.
5. מי הגשמים עשויים להרוות את הקרקע לחסוך לחקלאי כסף, אך מעבר לכך מי הגשמים גם שוטפים את המלחים המצטברים בקרקע במהלך האביב והקיץ. שטיפה זו מטיבה עם הקרקע ועם העץ הגדל בה. במידה ומי הגשם אינם מוחדרים לקרקע השטיפה חלקית בלבד ועשויה לחבל בהמשך צימוח העץ.

לאור סיבות אלו ונוספות, התפתחה בשנים האחרונות חשיבה שונה ואחרת בעניין זה. זו הביאה למסקנה כי אולי צורת העיבוד הביאה את המטע והכרם נקיים ומטופחים מאוד, אך בדרך אנו מפסידים דברים אחרים חשובים לא פחות ואולי אף יותר.

בשנים האחרונות נעשו מספר ניסיונות להשאיר את עשביית הבר בשטח המטע או הכרם, ולעיתים אף נעשו ניסיונות לזרוע עשביית בר בשטח המטע. מטרת מהלך זה הוא למנוע את החסרונות שהעלנו לעיל. השארת עשביית הבר בשטח המטע או הכרם עשויה להביא למספר יתרונות, ובתוכם:

החקלאי נדרש להרבה פחות ריסוסי עשביה, דבר שיביא להפחתה ניכרת של רעלים בקרקע ובשטח המטע, וממילא האפשרות שיגיעו רעלים גם אל העץ והפירות נמוכה יותר.

צמצום ריסוס קוטלי העשבייה גם מפחית באופן ישיר את ההוצאה הישירה בגידול המטע או הכרם.

עשביית הבר הגדלה בשטח המטע או הכרם מפתחת בית שורשים ואלו מסייעים לאחיזת קרקע המטע, ובשל כך הנגר העילי המגיע בעקבות הגשמים כמעט שאינו סוחף את קרקע המטע, ובמידה ויש סחף הוא מוגבל.

התברר כי עשביית הבר הגדלה בקרקע המטע מסייעת בהחדרת מי הגשמים אל הקרקע, ובכך חלק חשוב של הנגר העילי חודר לקרקע וממלא אותה ולא נשטף אל מחוץ למטע. 

חדירת מי הגשם בחורף אל הקרקע גם מסייעת בשטיפת המלחים מן הקרקע, דבר שיועיל להמשך גידול המטע באביב ובקיץ הבאים.

לאור יתרונות אלו ואף נוספים, משרד החקלאות ומדרכי המטע החלו לעודד צורת גידול זו השונה ממה שהיינו מורגלים אליו עד עתה.

להלן הנוהל אותו יש ליישם בגידול עשביית בר בכרם:

אין לזרוע שום ירק או עשב מאכל בתוך שטח הכרם, ויש להרחיקם לפחות 2.4 מ' משורת הגפנים הקיצונית.

עשבייה שגדלה מאליה בקרקע הכרם יש חשש שבתוכה גדלה תבואה, ירקות ואו צמחי מאכל שונים (אף מבלי שהחקלאי זרע אותם).

אסור להשאיר בשטח הכרם מינים הנזרעים והנאכלים על ידי אדם ובהמה (כגון: חיטה, שעורה, שבולת שועל תרבותית ונפוצה, תלתן, בקיה ועוד). אפשר להשאיר מינים שראויים לריח, נוי או לרפואה.

את סילוק עשביית הבר יש לסיים עד תאריך 03\31 בכל שנה (במידה ומשאירים עשביית בר בחממות יש לסיים הליך זה עד 01\15 בכל שנה). ניתן לסלק את עשביית הבר בכמה אופנים:

א. קלטור הכרם בין השורות וריסוס קוטלי עשביה (מאושרים) בין הגפנים.

ב. לכסח את עשביית הבר לגובה של כ-10 ס"מ, יש לחזור על הכיסוח כעבור חודשיים. במידה ויש עשבייה גם בין הגפנים יש לכסח אותה עם חרמש מוטורי או כלי אחר המתאים לכך.

ג. ריסוס בקוטלי עשבייה המאושרים (לכל גידול יש מגבלות ויש להיוועץ במדרכי שה"ם).

לאחר תאריך 03\31 בכל שנה, במידת הצורך ניתן להשאיר בשטח הכרם, מינים שאין רגילים לזרוע כמותם (אף שהמגדל עצמו רוצה בהם). כגון: מעוג - חוביזה, סביון, תלתן ארגמני, עירית גדולה, כלנית, לשון הפר, קייצת, טוריים, ברקן, גדילן ועוד.

במידה וקרקע הכרם נמצאת במקום בו  אירוע גשם יכול לגרום לסחף אדמת הכרם, ניתן לזרוע עשב "ריי גרס" (במידה ורוצים להשתמש בעשב אחר, יש להיוועץ במחלקה החקלאית של הרבנות הראשית לישראל בטרם הזריעה), זאת לאחר טיפול במונעי נביטה נגד מינים אחרים, או השמדת עשביה שנבטה, וכל זאת במטרה למנוע את סחף קרקע הכרם.

המעוניין לקבל אישור להשארת זרעים או עשבייה בכרם במהלך הקיץ, יפנה למחלקה החקלאית ברבנות הראשית לישראל או הרב נותן הכשרות לקבלת אישור שיאפשר להשאירם בשטח הכרם.

מאמרים בנושא השארת עשבייה בכרם, חוברת אמונת עתיך 120, עמודים 45- 59

רשימת מזיקים ומחלות הפוגעים בגפן בפרי בהווה (גור, שפיגל, 1961, 470 - 480)

בביליוגרפיה:

1. א. אשכנזי, חקלאות נבטית, עבודת מסטר על חקלאות עתיקה בנגב - מדרשת שדה בוקר
2. אנציקלופדיה לחקלאות, כרך ג, 1976
3. אנציקלופדיה מקראית, כרך ב עמ' 543, ירושלים 1954
4. אריאל, כתב עת לידיעת ארץ ישראל –חוברות 62- 63 ערי הנבטים בנגב, עמ' 104 ירושלים, תשמ"ט
5. בן יעקב, י. להיות לגפן אדרת, דרך ארץ: אדם וטבע, ישראל תשמ"ה.
6. גור א', פירות ארץ ישראל- תולדות ומקראות, תל אביב תשל"ד (1974).
7. זהרי מ', המגדיר לצמחי-בר בארץ ישראל, ירושלים, 1991.
8. זרטל, א. הכרם החצוב – שיטה חקלאית בלתי ידועה מהתקופה הרומית ביזנטית בשומרון, בתוך: מחקרי יהודה ושומרון ח.
9. לונדון, עקיבא. 'סוגיות חקלאיות במטע בתקופת בית המשנה והתלמוד, לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית', עבודת דוקטור. אוניברסיטת בר אילן, 2010.
10. ליפשיץ נ', עצי פרי מאפייניהם תולדתם ושימושם, תל-אביב, 1998.
11. מייזלר (מזר) ב', תולדות ארץ ישראל מהימים הקדומים עד זמננו, תל אביב, 1938.
12. סריג פ', זהבי י', פרוטוקול גידול הגפן, משרד החקלאות, בית דגן, 1977.
13. ע. הראובני, לקסיקון לארץ ישראל.
14. עמירן, ד. תמורות בהערכת הקרקע בישראל כמשאב חקלאי, גליון מיוחד לרגל 80 שנה לקק"ל.
15. פאהן, א. אנטומיה של הצמח עמ' 40- 61, 69- 70, 443
16. פליקס י', , עולם הצומח המקראי, רמת גן, 1968.
17. פליקס י', החקלאות בארץ ישראל בימי המקרא המשנה והתלמוד, ירושלים תל-אביב, תש"ן (1990).
18. פליקס י', החקלאות בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, ירושלים תל-אביב, תשכ"ג.
19. פליקס, י. הגפן ושיר הכרם במקורות, מגדים ח.
20. פליקס י', חי וצומח בתורה, ירושלים, תשנ"ד.
21. פליקס י', טבע וארץ בתנ"ך, ירושלים, תשנ"ב (1992).
22. פליקס י', פירוש למסכת שביעית א-ב, (על פי כתב יד ליידן), ירושלים, תש"ם – תשמ"ז.
23. פליקס י', פירוש לתלמוד ירושלמי, מסכת מעשרות, (על פי כתב יד ליידן), רמת גן, תשס"ה (2005).
24. פליקס, יהודה. עצי פרי למיניהם. תל אביב 1994.
25. פרנקל ר' ואיילון א', גפן, גתות ויין בעת העתיקה, מוזיאון ארץ ישראל, תל – אביב, , תשמ"ט – 1988.
26. פרסומים שונים של משרד החקלאות.
27. רבן אייל, 'עלון הנוטע' שנה ס“ח, יוני , 2014, עמ' 14.
28. רבן אייל, 'עלון הנוטע' שנה ס“ח, יוני , 2014, עמ' 15; ע"פ נתוני מועצת היין.
29. רבן, א. ציפלביץ, א. בדיקות קרקע בכרם, שה"מ, משרד החקלאות, 2016
30. רענן, מ. פורטל הדף היומי- במה דברים אמורים בזמן שאכלה לולבי גפנים ויחורי תאנים – גפן.
31. Bruns K.G. & Sachau, E. Syrisch-römischesRechtsbuch aus dem fuenften Jahrhundert. Leipzig: F. A. Brockhaus. 1880.
32. Cato & Varro. On agriculture, (De Re Rustica), Loeb Classical Library (with an English translation by William Davis Hooper), London. 1967.
33. Columella, Lucius Junius. On agriculture (De Re Rustica), Trans. H. B. Ash. London 1926.
34. Helbaek H., First impression of the Catal Huyuk plant husbandry. Anatolian Studies 14, 3- 121, 1964.
35. Hopf M., Jericho plant remains In: Excavations at Jericho, Vol. 5, pp 576-621, London, 1983.
36. Loew I., Die Flora Der Juden, I. 1924-1934;
37. Pliny Gaius Secundes Natural History (XIII, 113- 115,XIII,214.26), trans. H. Rackaman. London 1938, Taken from Stern Menachem.. Greek and Jewish Authors on Jews and Judaism. Jerusalem 1976, pp.490-493.
38. Postgate J. N., The ‘oil plant’ in Assyria. Bulletin on Sumerian agriculture, Vol. 2, pp. 52-145, Press, 1985.
39. Stager L. E., First fruits of civilization In: Palestine in the Bronze and Iron Age: Papers in
40. Theophrastus, Tyrtamus. Historia Plantarum, Trans. Sir A. Hort. London 1961.
41. Varro M. T., Res Rusticae, Loeb Classical Library (with an English translation by Roland   Kent G.), London, 1969.
42. Voobus A., The canons ascribed to Maruta of Maipherqat: and related sources, Lovanii. 1982.
43. Zohary, Dan & Maria Hopf .  Domestication  of  Plants  in  the  Old World, (2 nd  ). Oxford 1993.
44. Zohary, Dan & Maria Hopf .  Domestication  of  Plants  in  the  Old World, (2 nd  ). Oxford 2000.
45. Liphschitz, Nili. Timber in Ancient Israel: Dendroarchaeology and Dendrochronology. Tel- Aviv 2007.
46. McCreery D. W., Flotation of the Bab edh-Dhra and Numeira plant remains. Ann. Am. Schools Orient. Res. 46, 9 -165, 1979.
47. Safrai Z; The Economy of Roman Palestine, Londom- New York, 1994.
48. Zohary, Dan & Pinchas Spiegel-Roy. 'Beginnings of Fruit Growing in the Old World'. Science (1975), pp. 319-327.
49. Cato & Varro, On agriculture, (De Re  Rustica), Loeb Classical Library (with an English translation. by William Davis Hooper), London, 1967.
50. Varro M. T., Res Rusticae, Loeb Classical Library (with an English translation by Roland   Kent G.), London, 1967. 
51. Growth Stages of the Grapevine: Adoption of a system for identifying grapevine growth stages, Australin Jurnal of Grape and Wine Rescarch 1, Pp100- 110, 1995
52. Parts of the Grape Vine: Shoots, Ed Hellman, Texas AgriLife Extension

[1] משנה סוכה א, ד.

[2] קאטו: פיסקה 33 עמ 51.

[3] בתלמוד: "עושין להן בתים לנטיעות – בית עושה לה צל והיא גדלה מחמתו" ירושלמי שביעית ב, ד, לג ע"ד. קולומלה: ספר 5 עמ' 39; שם, ספר 5 עמ' 105.

[4] הנחיות אלו נכונות לשנת תשע"ח, ויש להיוועץ עם הרב המקומי ונותן הכשרות לגבי הנחיה זו למעשה