אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.
הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.
צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.
מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.
יעל נובי– Capra ibex nubiana
משפחה – פריים/ נבובי הקרניים Bovidae
היעל הנובי הוא תת-מין של יעל הנכלל בסוג יעלים (צאן), הכולל בתוכו את הסוגים השונים של היעלים ושל העיזים, והוא היחיד מבין היעלים שחי כיום בארץ ישראל. הסוג יעלים נכלל במשפחת הפריים, משפחה זו נקראת גם כן נבובי קרניים[1] הנמנת על תת סדרת מעלי הגרה שבסדרת מכפלי הפרסה. הוא קרוב משפחה של עז הבר, בתת המין יעל ישנם כ9 סוגים. היעל לא נזכר בתורה, ונזכר רק שלוש פעמים בתנ"ך כולו. עם זאת, אין בזיהויו ספק, בשל הפירוט היחסי של הפרטים אודותיו, שאינם מתאימים לבעל חיים אחר. ייתכן שה'אקו' שנזכר בין שבע החיות הטהורות, הוא שם נוסף ליעל (וראו להלן).
ממצאים שונים עולה כי האדם השתמש גם ביעלים לצרכיו השונים, לצורך הקרבתם כקרבן ואכילת בשרם, עצמות יעלים נמצאו באתרים ארכיאולוגיים שונים, וכן נמצאו איורי קיר שונים המלמדים על אכילת היעלים[2], עם זאת היעלים לא בויתו כפי שבויתה למשל עז הבר שהוא מין קרוב ליעל, ככל הנראה בשל תוקפנות הזכרים , שאינה מאפשרת יצירת דירוג חברתי בשטח מוגבל.[3]
מבנה גופם של זכרי היעלים שונה מזה של הנקבות. הזכרים גדולים וכבדים, ושריריהם מפותחים מאלו של הנקבות, והם נושאים קרניים כבדות ובעקבותיהם מתקבל גם צוואר עבה במיוחד, המתעבה עוד יותר בתקופת הייחום. אורך הגוף של הזכר מגיע למטר ורבע, ואילו אורכה של הנקבה מגיע למטר אחד. משקל הזכרים הבוגרים נע בין 45 ל-60 ק"ג (ויכול להגיע אפילו ל-80 ק"ג), ואילו של הנקבות נע בין 23 ל-40 ק"ג. גם לזכרים וגם לנקבות זנב באורך של כ-10 ס"מ.[4]
הרגלים של היעל קצרות וחזקות. השרירים החזקים ברגליים מקנים לו יכולת טיפוס ודילוג טובה במיוחד, והמבנה שלהם מותאם לכך יותר מאשר לריצה. הפרסות קעורות, והשוליים שלהן חדות. בתחתית הרגליים של היעל מצויה כרית גמישה מאוד, המאפשרת לו לאחוז במשטחים מאתגרים בשעת הטיפוס.[5]
צבע הפרווה של היעל הוא חום צהוב, וצבע הבטן לבן. האחוריים בהירים יותר מהגוף ואילו הזנב בצבע חום כהה. הרגליים לבנות, אך במורד הרגל מתוך פס שחור, המשמש כנראה כסימן זיהוי. בחורף צומחת פרווה עונתית כהה יותר, ובחלקים שונים של הגוף היא נראית כמעט שחורה. באביב נושרת פרוות החורף. לזכרים זקן ארוך וכהה.[6]
כמה ימים אחרי הלידה כבר מופיעות בליטות עצם קטנות במצח היעל, המהוות את בסיס הקרן. הבליטות מתארכות במשך חיי היעלים, אך החלק החיצוני של הקרן איננו העצם, אלא ציפוי קרני מקרטין (החומר הבונה את את הציפורנים) המופרש מסביבה ועוטף אותה. בין העצם לציפוי ישנם כלי דם ורקמת חיבור. לאחר מות היעל, חיתוך הקרן, או נפילתה בשל קרבות עם בעלי חיים אחרים, רקמה זו נרקבת וניתן להפריד את החלק הגרמי ולקבל שופר חלול. הקרניים נבדלות מאלו של בני משפחת האיילים למיניהם – הן אינן נושרות במהלך החיים של היעל (אצל האיילים נושרת הקרן מדי שנה), הן אינם מסועפות, וגם הנקבות נושאות קרניים.[7]
הקרניים של זכרי היעל יכולות להגיע לארכים גדולים – עד 1.3 מטר. הן כפופות לאחור, ולפעמים משלימות סיבוב של 270 מעלות. בשונה מקרני העיזים, קרני היעלים רחבות בקדמתן וצרות מאחור. בצד הקדמי הרחב מצויות מעין בליטות – יבלות, המתפתחות בקצב של 3-1 בליטות לשנה. הבליטות אינן יכולות להעיד על גילו של הזכר, שכן קצב הגדילה אינו קבוע ותלוי גם במצב הגופני של הפרט ובמצב האקלים באותה שנה, אך זכר מבוגר יכול לשאת יותר מ30 בליטות על קרנו. עם זאת, בצד האחורי של הקרן מצויות טבעות גידול שנתיות, המעידות על גילו של הפרט. טבעות אלו נוצרות בעונת הייחום, בה ישנה הפסקה זמנית של גידול הקרניים המטביע את חותמו בצורה של שינוי גוון. קצב הגידול של הקרניים מאט עם השנים, והוא שונה מפרט לפרט ותלוי במשתנים רבים.
תפקידי הקרניים מגוונים: הם משמשים לגירוד הגוף, לאיסוף מזון ולהזזת מכשולים. עם זאת, היעוד המרכזי שלהם הוא בקביעת המדרג החברתי של הזכרים – אלו משתמשים בקרניים בזמן שהם נלחמים אחד בשני, כשאחיזה הדדית של בליטות הקרניים מאפשרת דחיפה שמודדת את מידת הכח של היריב. הקרניים מדגימות עקרון ביולוגי שנקרא 'עקרון ההכבדה' – הקרניים הגדולות של היעל אינן 'יעילות' במובן המיידי שלהן, הן דורשות השקעה רבה של אנרגיה (בשל משקלן הרב). להגנה מפני טורפים היה עדיף להסתפק בקרניים קצרות ומחודדות (כמו קרני הנקבות). נראה שהקרניים נועדו כדי לשדר, הן לנקבות והן לאויבים, את המסר שמדובר בבעל חיים גדול וחזק, היכול 'לבזבז' אנרגיה על גידול קרניים כאלו. בנוסף, גודלם של הקרניים מאפשר לזכרים להסתפק בקרבות טקסיים ולהמנע מפגיעות רציניות.[8]
קרני הנקבות קצרות הרבה יותר מקרני הזכרים, והן דקות יותר ופחות כפופות. בניגוד לזכרים, בקושי ניתן להבחין בטבעות הגידול השנתיות אצל הנקבות, וקצב הגידול איטי מאוד. כמו כן, קרני הנקבות נעדרות בליטוות בצדן הקדמי. צורתן השונה מאפשרת לקרניים של הנקבות להיות נשק יעיל – הן נגד הזכרים, והן כהגנה בפני טורפים קטנים. הנקבות מסוגלות לפצוע אחת את השניה בעזרת הקרניים בשעת מריבה.[9]
היעל הוא מבעלי החיים מעלי הגירה, הם ניזונים ממזון צמחי, והם בררניים יחסית במזונם: ישנם צמחים שהיעלים אינם אוכלים כלל, למרות שהם מצויים באזור מחייתם, וישנם צמחים שיאכלו על ידי היעל רק בחלקם או רק בעונה מסויימת. ניתן למצוא יעלים המטפסים על עצי שיזף או שיטה כדי לאכול מהעלים שלהם. היעלים יכולים לצרוך צמחים מלוחים במיוחד, המצויים יחסית במדבר, ואפילו צמחים רעילים כמו מיני סולנים מסויימים.[10]
בשונה מחיות מדבר אחרות כמו הצבאים, היעלים חייבים לשתות מים אחת לכמה ימים. אמנם, נראה כי אוכלוסיות מסוימות של היעל מסוגלות להחזיק ללא שתיה לזמן רב, והם מסוגלים לחיות במרחק רב ממקור מים.[11]
היעלים שוכנים בעיקר במקומות מסולעים ובצוקים. הם מסתובבים בעיקר בנוף הפתוח, ונכנסים ליערות או לסבכים רק בעיתים מזדמנות. בעונת היובש יתקבצו היעלים מסביב למקור המים, אך בעונת הגשמים חברי הלהקה יכולים להתפזר על תחום גדול, כדי למצוא מרעה. ישנם מינים שונים של יעל, כמו היעל האלפיני והיעל האתיופי, הנמצאים בהרים שיכולים להגיע עד ל3,500 מטר מעל פני הים. המינים השונים מפוזרים בעולם, ויש להם ייצוג בהרי סמין שבאתיופיה, באלפים, בקווקז ובסיביר. תת המין הנובי נפוץ בצפון סודן, במצרים ובסיני, בחצי האי ערב ובארץ ישראל. יש לציין כי גם עיזי הבר ועז הבית שבויתה מהם נכללים על הסוג Capra, ואף ניתן להכליא בין יעל לעז, כשתוצר ההכלאה נשאר פורה.[12]
בארץ ניתן למצוא את היעל בשלל בתי גידול מדבריים (מדרום וממזרח לקו הגשם 150 מ"מ), בעיקר באזורי מצוקים. האוכלוסיה הגדולה חיה במדבר יהודה ובנגב, ומתרכזת בסביבות עין גדי. למעשה קיימים בישראל שלוש אוכלוסיות גדולות – במדבר יהודה, בהר הנגב ובאזור אילת. באזור של צפון מדבר יהודה היתה בעבר אוכלוסיה גדולה, אך היא התמעטה בעקבות צייד אינטנסיבי מצד תושבי יריחו. מאז מלחמת ששת הימים אולוסייה זו השתקמה והיום היא מגיעה עד לנחל פרת. עם זאת, גם כיום מגיעים בדואיים מאזור הר חברון ועורכים ציד בלתי חוקי ביעלים.[13]
עם קום המדינה היו בארץ ככל הנראה רק כמה עשרות יעלים שנותרו מהציד השיטתי, וגם אלו היו מבוהלים והתרחקו מבני אדם. הקמת שמורות הטבע, ומאמצי השיקום נשאו פרי, וכיום מסתובבים בארץ כ-1,500 יעלים בטבע. השימור המוצלח גורם גם לתופעת לוואי של קרבה יתירה של יעלים לבני אדם, ומוביל לפגיעה עקיפה בהם.[14]
חוש הראיה של היעלים מפותח מאוד. העיניים ממוקמות בצד הראש, וכך משיגים היעלים זווית ראיה רחבה במיוחד. גם חושי השמיעה והריח מפותחים.
כאמור, מבנה גופם של היעלים מותאם לסביבתם: הם יודעים להאחז בזיזי סלעים וללכת במדרונות תלולים במיוחד, ואף לדלג למרחק של מספר מטרים כשתהום פעורה מתחתם (בעיקר בשעת בהלה).
על פי רוב חיים היעלים בעדרים, אך ניתן לצפות גם בפרטים שמעדפים לחיות בבדידות. קבוצות העדרים יכולים להיות של זכרים בוגרים, צעירים ונקבות, וייתכנו גם קבוצות מעורבות. גודל הקבוצות הרגיל נע בין 20-2 פרטים בעדר, אך ייתכנו גם עדרים של 50 פרטים. ההיררכיה החברתית בעדר קבועה, והיא קובעת את סיכוייו של זכר מסויים להזדווג וגם את סדר ההלכיה בשבילים שבמצוקים. הדירוג החברתי נקבע לפני עונת הרביה, כתוצאה ממלחמות בין זוגות זכרים. הזכרים מתנגחים בקרניהם ודוחפים זה את זה, כשהקרניים משמשות להערכת החוזק של היריב. אופן לחימה נוסף יכול להיווצר כששני הזכרים מתרוממים על הרגליים האחוריות ומפילים את עצמם בכוח האחד על השני. בקרבות נמרצים יכולים להישבר קרני היעלים, ובמצב קיצון הקרניים של שני היריבים עלולות להסתבך כך שלא ניתן להפריד ביניהם.[15]
בתחילת הסתיו מסתיימות המלחמות שבין היעלים הזכרים ומתחילה תקופת החיזור, שממשיכה עד לחודש נובמבר. הזכרים מפרישים ריח חזק מבלוטות הנמצאות מתחת לזנב, והם מחזרים במשך שעות אחרי הנקבות. ההזדווגויות עצמן מתחרשות בחודשים אוקטובר ונובמבר. ההריון נמשך חמישה חודשים, וההמלטה מתרחשת באביב. קשה מאוד לצפות בטבע בהמלטה של יעלים, מכיוון שכמה ימים לפני ההמלטה פורשת הנקבה מהעדר ומתחבאת במקום מסתור בין הצוקים. בזמן ההמלטה האם שוכבת בגומה שטוחה על מצוק סלע במקום מוגן מטורפים ומעופות דורסים.[16] האם מתחילה לאכול את השליה עוד בטרם יציאת הולד. ההנקה מתחילה בסמיכות להמלטה וממשיכה עד שהגדיים מגיעים לגיל ארבע חודשים.[17]
היעל לא נזכר בתורה, והוא נזכר בתנ"ך כבעל חיים שלוש פעמים בלבד. בתהילים הוא נזכר כבעל חיים שמקום חיותו בהרים הגבוהים.[18] בספר משלי משמשת נקבת היעל כדוגמה לחן ולשפע, יחד עם האיילה – "אַיֶּ֥לֶת אֲהָבִ֗ים וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן דַּ֭דֶּיהָ יְרַוֻּ֣ךָ בְכָל־עֵ֑ת בְּ֝אַהֲבָתָ֗הּ תִּשְׁגֶּ֥ה תָמִֽיד". גם בתשובתו של האל לאיוב מתוך הסערה מצומדים היעל והאילה: "הֲיָדַ֗עְתָּ עֵ֭ת לֶ֣דֶת יַעֲלֵי־סָ֑לַע חֹלֵ֖ל אַיָּל֣וֹת תִּשְׁמֹֽר". כפי שצויין כבר למעלה, המלטת היעל מתרחשת במקום מסתור, ולא מצוי שהאדם יחזה בהתרחשות זו, שנחשבה לפלאית (וראו להלן). השם יעל מופיע בספר שופטים, כשמה של מי שהרגה את סיסרא.[19] אחת ממשפחות עולי הגולה בספר עזרא נקראה "בְּנֵי־יַעְלָ֥ה".[20] עוד נזכר מקום בשם "צוּרֵ֥י הַיְּעֵלִֽים", בו מחפש שאול את דוד במרדפו אחריו[21] ומדובר במקום סלעי מרוחק שבו שוכנים היעלים.[22] ולכן דוד התחבא שם מפני שאול.[23] כמעט כל התרגומים והפרשנים מסכימים שהמין המוזכר במקורות התנ"כיים הוא היעל, או מין קרוב אליו, וכך גם הזיהוי אצל החוקרים השונים.[24] היעל מצויה במקום גבוה על מנת להימלט מהטורפים.[25]
חז"ל המשיכו את הכיוונים המרומזים במקרא. בהקשר של מחלוקת בית שמאי ובית הלל ביחס לשבחים של הכלה הביא האמורא רב דימי מסורת – "הכי משרו קמי כלתא במערבא [=כך משוררים לפני הכלה בארץ ישראל]: "לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן".[26] חז"ל דימו את חביבות דברי התורה ליעל.[27]
האגדתא במסכת יבמות מרחיבה את תיאורו של איוב ביחס להמלטה של היעל: "יעלה זו אכזרית על בניה, בשעה שכורעת ללדת עולה לראש ההר כדי שיפול ממנה וימות, ואני מזמין לה נשר שמקבלו בכנפיו ומניחו לפניה, ואלמלי מקדים רגע אחד או מתאחר רגע אחד מיד מת".[28] נראה שהסמיכות של מקום קינון הנשרים במדבר למקום רעייתם של היעלים סייע לפיתוחו של תיאור פלאי זה.[29] יש לציין כי בפירוש המלבי"ם על הפסוק באיוב מתוארת הלידה באופן שקרוב יותר לריאליה –"היעלים יולדות בכריעה כדי שלא תפול הולד מן צוק ההר, והאילות חבליהן תשלחנה, שיסור ממנה החבלים הגדולים שהיה לה בהקשותה בלדתה".[30] ייתכן שתיאור הסרת החבלים קשור לעובדה שהיעל אוכלת את שלייתה באופן מיידי, ועוד בתום ההמלטה.
היעל מוגדרת בהלכה כמין 'חיה'[31] מכיוון שמדובר בבעל חיים שאינו מבוית.[32]
כשרות היעל: היעל מוגדרת מבחינה הלכתית כחיה טהורה, מכיוון שהיא מעלה גירה, יש בקיבתה ארבעה מדורים (בהלכה הדבר נקרא 4 קיבות), מפריסה פרסה ושוסעת שסע. עם זאת, היא איננה נמצאת ברשימת שבע החיות הטהורות שמופיעה בפרשת ראה[33]. בעקבות זאת, רבים מפרשני המקרא זיהו את ה'אקו', המופיע ברשימה זו, כשם נרדף (סינונים) ליעל.[34]
ניתן להשתמש בקרן היעל לשם קיום מצוות שופר בראש השנה[35] וביובל[36] הקרן של היעל נחשבת ל"קרן פשוטה" כדי ש"יפשטו לבם בתשובה"[37]. אם כי לדעת הרמב"ם ניתן לצאת ידי חובה רק בקרן הכבש ולא בקרן היעל[38] קרנו של היעל היא קרן פשוטה (כפופה רק מעט[39]). לדברי מ. רענן מתוך הכרת המבנה של קרני האיילים ברור , שבני משפחה האיילים לא יכלו להוות מקור לעשיית שופר , משום שאין אפשרות טכנית להכין מהם שופר . ציפוי העור של הקרן נושר , ואילו הקרן הגרמית אינה חלולה והקידוח בה על מנת לייצר צינור חלול קשה עד בלתי-אפשרי בתנאים שהיו קיימים בעולם העתיק . לעומת זאת , הכנת שופר מקרני בני משפחת הפריים פשוטה מאוד , ולמעשה די בהסרת הציפוי הקרני (השופר) מהבסיס הגרמי שעליו הוא מתפתח , על מנת לקבל מבנה צינורי הראוי לשימוש לאחר עיבוד קל.[40] .
כלאים- על אף הדמיון בין היעל לרחל, הם נחשבים למינים נפרדים, וחל עליהם איסור כלאים.[41] מספר הכרומוזומים הן של היעל, הן של העז הוא 60[42] (n=30)[43], לעומת כבשים שמספר הכרומוזומים הוא 54. ניתן אם כן להכליא בין יעל ועז והולד יהיה גם כן פורה, בן כלאי זה נקרא בזמננו "יעז", במהלך שנות ה70 גודל עדר של בעלי חיים אלו בארץ בקיבוץ להב, אך מסיבות שונות משרד החקלאות השמיד עדר זה.
[1] הם נקראים כך בשל העובדה כי הקרניים עשויות מחומר קרני שיושב על בליטות גרמיות שיוצאות מהמצח, המתאימות לחלל הקרן, ממשפחה זו מוכרים, הבקר, צבאים, ועוד..
[2] ראה ש. בודנהיימר, החי בארצות המקרא : כרך שני עמ': 328- 329
[3] ראה ש. בודנהיימר, החי בארצות המקרא כרך שני עמוד: 328, אלון, החי והצומח של ארץ ישראל, כרך ז: עמ' 263.
[4] ע. אלון, החי והצומח של ארץ ישראל, כרך ז: עמ' 270.
[5] מ. דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (תל אביב, תשנ"ז), עמ' 37.
[6] שם.
[7] עוזי פז ויורם יום טוב, הרים הגבוהים ליעלים (ירושלים: מאגנס, 2019), עמ' 16.
[8] עוזי פז ויורם יום טוב, הרים הגבוהים, עמ' 21-18. עקרון ההכבדה פותח על ידי אמוץ ואבישג זהבי, וראו בספרם - טווסים, אלטרואיזם, ועקרון ההכבדה (החברה להגנת הטבע, 1996), עמ' 85.
[9] החי והצומח, עמ' 270.
[10] שם, עמ' 273.
[11] עוזי פז ויורם יום טוב, הרים הגבוהים, עמ' 37.
[12] על סיווגם של המינים ותתי המינים השונים של יעלים ראו אצל יורם יום טוב ועוזי פז, הרים הגבוהים ליעלים, עמ' 31. בעבר נהגו לסווג את כל היעלים כתתי מינים של אותו מין (Capra ibax), אך מיונים שמסתמכים על שיטות ריצוף גנטיות הובילו לכך שכיום מקובל לסווג כל אחד מהם כמין בפני עצמו.
[13] שם, עמ' 34-33.
[14] שם.
[15] אלון, החי והצומח, עמ' 275-274.
[17] שם, עמ' 276-275.
[18] תהילים קד יח.
[19] שופטים ד יז-כב; שם ה כד.
[20] עזרא ב נו.
[21] שמואל א, כד ב,
[22] רש"י ורד"ק על שמואל א כד, ב.
[23] רלב"ג שמואל כד, ב
[24] ראו אלישבע דיין, החי במקרא: יונקים (ירושלים, תשע"ז), עמ' 97-96.
[25] מלבי"ם תהלים קד, יח
[26] בבלי כתובות, יז א ועוד.
[27] בבלי עירובין נד, ב, כתובות עז, ב.
[28] בבלי בבא בתרא, טז א-ב.
[29] עוזי פז ויורם יום טוב, הרים הגבוהים, עמ' 106.
[30] מלבי"ם על איוב, לט ג.
[31] ר"ש, רא"ש רע"ב כלאים א, ו.
[32] ראה אנציקלופדיה תלמודית ערך "חיה".
[33] דברים יד, ה
[34] ראו למשל תרגום יונתן, תרגום אונקלוס רש"י על דברים יד ד ועל איוב לט א; ר"ש כלאים א, ו, רד"ק על שמואל א, כד ב ועוד. סקירה מקיפה של הזיהויים לאקו, ראו אצל אלישבע דיין, החי במקרא, עמ' 167-165.
[35] משנה ראש השנה ג, ג, אם כי ישנה עדיפות לתקוע דווקא בשופר של איל כמובא בשו"ע או"ח תקפו, א, היעל כאמור לא הוזכרה בתורה, ולכן חז"ל דנו האם ניתן להתייחס לקרנה כאל "שופר", משום שחלק מהדרישה לכשרותה של הקרן היא שהיא תיקרא גם כן שופר, ראה ירושלמי ר"ה ג, ב.
[36] נחלקו התנאים האם עדיף בראש השנה לתקוע דווקא בשל יעל, וביובל בשל כבש, או ההיפך, ראה תוספתא ר"ה (ליברמן) ב, ג. בבלי ר"ה כו, ב.
[37] ירושלמי ר"ה ג, ג
[38] רמב"ם פירוש המשנה ר"ה ג, ג, הלכות שופר א, א, ראה בראב"ד במקום שכתב שניתן לצאת אף בקרן היעל
[39] ראה מ. רענן, שופר של ראש השנה של יעל- יעל נובי, בפורטל הדף היומי.
[40] משה רענן, אספקטים זואולוגיים בהלכות שופר. "בראש השנה ייכתבון" קובץ מאמרים על ראש השנה. תשס"ג. הוצאת תבונות – מכללת יעקב הרצוג ליד ישיבת הר עציון בעריכת א. בזק עמ'......
[41] משנה כלאים א, ו
[42] למספר הכרומוזמים של עז ראה: SUSAN E. LONG,Chromosomes of Sheep and Goats, Editor(s): Richard A. McFeely, Advances in Veterinary Science and Comparative Medicine, Academic Press, Volume 34, 1990, Pages 109-129, .
למספר הכרומוזומים של היעל ראה: Hsu, T.C. and Benirschke, K.: An Atlas of Mammalian Chromosomes. Vol. 3, Folio, 140. Springer-Verlag, NY, 1969.
[43] ראה השלכות לגבי טיפוח גנטי של עיזים ויעלים Chebii, V.J.; Oyola, S.O.; Kotze, A.; Domelevo Entfellner, J.-B.; Musembi Mutuku, J.; Agaba, M. Genome-Wide Analysis of Nubian Ibex Reveals Candidate Positively Selected Genes That Contribute to Its Adaptation to the Desert Environment. Animals 2020, 10, 2181
שבי דרום, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
