אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.
הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.
צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.
מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.
כתיבה: דוד אייגנר
בכתיבת ערך זה נעזרתי רבות בערך 'טריפות' שבאנציקלופדיה הלכתית רפואית.
הערה למעיין- בערך זה כתבנו בסמוך לחלק מהמחלות שמובאות בחז"ל מחלות מוכרות בזמננו, מלבד ה'כלבת', שזיהויה הוודאי הוא 'כלב שוטה', אין ודאות שאותן מחלות שהובאו בחז"ל הן אותן מחלות שמוכרות כיום, אך מכיוון שמדובר בנושאים דומים כתבנו אותן בסמוך.
1. גורמי מחלות
4. אזכורים בתנ"ך למחלות בעלי חיים
1. בהמה מסוכנת
א. סימנים
ב. משמעויות הלכתיות
3. דלקות עטין
4. היסט קיבה
5. כלב שוטה/ כלבת (RABIES VIRUS)
א. הקדמה
ב. כלב שוטה בחז"ל
ג. חיסון
ד. מחלה חשוכת מרפא
ה. המתת כלב חולה כלבת בשבת
ו. סלידה ממים של חולי כלבת
6. מחלות עור
א. אכילה גסה
ב. שלשול
8. מצוננת
מחלות נשימה בבעלי חיים
9. שחין
10. שחפת
11. שיגרונא
12. תולעים
1. הכשת נחש
רקע מדעי
2. הרדופני
3. חלתית
4. מים רעים
5. מעושנת
6. סם המות
1. טריפות
1. גז
2. המלטה
3. עקרונות הטיפול בבעלי החיים בשבת
ברפואה הוטרינרית מקובל לחלק את גורמי המחלות בהם לוקים בעלי החיים לכמה גורמים מרכזיים:
א. מחלות מגורם חיידקי כגון גמרת (ANTRAX), שחפת ומחלות עטין שונות.
ב. מחלות מגורם נגיפי כגון דבר הבקר, מחלת פה וטלפיים.
ג. מחלות מטבוליות שנגרמות בעיקר בשל תזונה לקויה או לא מתאימה, מחלות אלו מתבטאות בעיקר בהרעלות שונות כגון הרעלת מוננזין בצאן, חסימות בדרכי השתן, ועוד.
ד. מחלות סביב המלטה כגון דלקות רחם, עצירת שליה, צניחת רחם רעלת היריון (קטוזיס) ועוד.
א. ישנם כמה גורמים שנחשבים למעבירי מחלות כגון קרציות וזבובים שגורמים למחלות שונות או מעבירים אותן כגון קדחות קרציות, שפעת העופות.
ב. אכילת או שתיית מזון מזוהם גורם להידבקות במחלות שונות, כגון מחלת הגמרת שההידבקות בה נגרמת בשל אכילת מזון שנגוע בנבגים של מחלה זו.
בחז"ל[2] מובאים תיאורים פתולוגיים רבים של בעלי החיים, ההשלכות של תיאורים אלו הן בעיקר לגבי כשרותו של בעל החיים, וטיפול בו בשבת. תיאורים אלו מבוססים על שינויים במבנה האיברים, על בסיס של צבע, צורה, מיקום, גודל, פגיעות חבלתיות, נוכחות טפילים, וגופים זרים, תיאורים אלו של חז"ל הם ההסבר הקרוב ביותר להשקפת המדע החדיש.[3]
הפעם הראשונה בה אנו מוצאים בתורה שבעלי החיים נפגעו ממחלות היא בעשרת המכות, בהן אנו מוצאים שבעלי החיים נפגעו במכת דבר, מכת שחין, מכת ברד ומכת הבכורות.
כשעם ישראל נענש בשל מעשיו, אף בעלי החיים שברשותו נפגעים בשל כך, כפי שאנו מוצאים בתוכחה: "והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם והכריתה את בהמתכם"[4], וכן: "ארור פרי בטנך ופרי אדמתך שגר אלפיך ועשתרות צאנך"[5].
מכת הדבר היא מחלה שפוגעת הן באדם והן בבהמה, והיא תפגע בעם בזמן החורבן[6]: "והכיתי את יושבי העיר הזאת ואת האדם ואת הבהמה בדבר גדול ימתו".
בהמה מסוכנת היא הגדרה לבעלי חיים חולים, העומדים למות.
א. סימנים
סימני בהמה זו הם שבחייה אינה מסוגלת לעמוד בפני עצמה ללא עזרה חיצונית, גם אם היא מסוגלת לאכול כרגיל, ולאחר שחיטתה היא אינה מפרכסת.[7]
ב. משמעויות הלכתיות
למרות שישנה ודאות שבהמה זו תמות היא מותרת באכילה[8]. אך יש המדקדקים שלא לאכלה.[9] מותר לשחוט בהמה מסוכנת ביום טוב שיש חשש שמא היא תמות עד מוצאי החג, רק בתנאי שיזדקק לאכול מבשרה במהלך החג, ודי בכמות קטנה של בשר כדי להתיר את שחיטת הבהמה.[10]
בהמה שהיתה מסוכנת בערב יום טוב, ומתה ביום טוב אינה נחשבת למוקצה ומותר לחתוך אותה עבור מאכל לכלבים.[11]
אחת המחלות שמובאות בחז"ל (הן ביחס לטיפול בשבת והן ביחס לפעולות שניתן לעשות לבכור) היא: "בהמה שאחזה דם", הסימנים המובאים בחז"ל למחלה זו הם: 'שנתגבר עליה הדם ומחניקה', או ש'אחזה דם וחלתה',[13] הרב קאפח[14] ביאר שמחלה זו היא 'גמהא'- 'קוצר נשימה, אי יכולת לנשום, לחץ על הריאות'. הטיפול המקובל בחז"ל למחלה זו הוא העמדת בעל החיים במים על מנת לקררו[15]. טיפול נוסף הוא הקזת דם, טיפול זה יכול לגרום למום אצל בעל החיים.[16] באנציקלופדיה הלכתית רפואית ערך 'מחלות' זיהה מחלה זו כ'פוליצטמיה' דהיינו מחלת 'ריבוי כדוריות אדומות'.[17]
מובא בפוסקים שפרה שיצא ממנה דם ביחד עם החלב, דם זה הוא "דם גמור שנתהוה על ידי איזה חולי והרבה בהמות מתים מחולי זה", יש הסוברים שחלב זה אסור בהנאה.[18] ויש הסוברים שמותר בהנאה.[19]
ישנם סוגי חיידקים רבים הגורמים למחלות שונות בעטין הפרה, רוב הדלקות מתבטאות בחום מקומי של העטין, ירידה חריפה בייצור החלב, ועוד, ישנן דלקות שבמקרים חריפים יכולים לגרום לאבדן של עטין הפרה ולמותה של הפרה. בין החיידקים ניתן למנות חיידקים מסוג מיקופלסמה בוביס, א. קולי, סטרפ.אגלקטיא, וסטאפ.אוראוס. במשקים חקלאיים מודרניים דלקות אלו מהוות אחד מהגורמים המרכזיים
ישנם מספר סימנים לפרה שלקתה בדלקת עטין וביניהם יציאה של גֱבֱּן (מלשון גבינה, במקום חלב) מהעטין, וכן קרישי דם.
אחת הפגיעות המצויות בבעלי חיים מבויתים היא היסט הקיבה.
היסט הקיבה היא תופעה שבה בבעלי חיים מעלי גירה 'הקיבה האמיתית'[21] (ABOMASUM) נעה ממקומה בשל סיבות שונות, בעיקר תזונתיות, הקיבה יכולה לנוע ממקומה לצד ימין, או לחלופין לצד שמאל, כשרמת הפגיעה משתנה, ויכולה להתבטא במקרים קיצוניים במותו של בעל החיים. פגיעה זו קיימת גם בבעלי חיים אחרים כגון כלבים גדולים (בבעלי חיים אלו פגיעה זו מוגדרת היפוך קיבה- GDV).
ישנן מספר שיטות לטיפול בפגיעה זו, אחת השיטות המקובלות הוא נעיצה של מכשיר חד (דקר- טרוקר) בקיבה עצמה, דבר שגורם לשחרור הגז שנוצר בקיבה, וכך הקיבה יכולה לחזור למקומה, שיטות אחרות הנעשות בארץ הן פתיחת בטן הפרה, הוצאת הגז על ידי לחץ של הוטרינר על הקיבה ותפירת הקרום של הקיבה לבטן הפרה, ושיטות נוספות.
כאמור, ישנה שיטה שפועלת על ידי ניקוב הקיבה (טרוקר), הפוסקים דנו בשאלה האם פרה שבצעו בה תהליך זה כשרה, יש פוסקים[22] האוסרים שיטה זו בשל ניקוב הקיבה, ובעל חיים שקיבתו מנוקבת מוגדר 'טריפה' ואין ליהנות ממנו. ויש הסוברים שניתן להקל במקרה זה.[23]
למעשה בארץ כיום שיטת הטרוקר אינה מבוצעת, בשל ניקוב הקיבה וחשש שמא הפרה טריפה בשל ניקוב זה.
א. הקדמה[24]
כלבת היא מחלה נגיפית שפוגעת במערכת העצבים של בעל החיים הפגוע, מביאה לשיתוק מערכת זו, ולמותו של בעל החיים תוך מספר ימים. מחלה זו היא מחלה סופנית, ובעל חיים שנדבק בה אינו יכול להירפא ממנה. זו מחלה זואונוטית, הפוגעת גם באדם.
קיים חיסון למחלה זו, וקיימת חובה לחסן את כלל אוכלוסיית הכלבים בארץ כנגדה, בשל מסוכנותה הן לבעלי חיים והן לאדם, מותר לרשות המקומית להרוג בעלי חיים משוטטים שחשודים שנגועים במחלה זו.[25]
בעל חיים שאינו מחוסן כנגד מחלה זו, ונדבק מבעל חיים אחר, אינו יכול להירפא ממנה, אך אדם שננשך, והוירוס מצוי בגופו באופן שאינו פעיל עדיין (שלב הדגירה) ניתן על ידי סדרת חיסונים מתאימים לנטרל את השפעתו של הנגיף. לאחר התפרצות המחלה אין אפשרות לרפא אדם שנפגע בה.
ב. הסימנים הקליניים
מחלה זו מופיעה במגוון צורות ואין מקרה אחד דומה למשנהו. בימים הראשונים של המחלה חל שינוי בהתנהגות בעל החיים. במהלכו הופכות חיות שהן ידידותיות בדרך כלל לתוקפניות ולהיפך. בחיות אלו ניכרת הרחבת אישונים. במהלך תקופת המחלה לוקים בעלי חיים נגועים בטרוף, נעים למרחקים, נושכים בדרכם חפצים דוממים, בעלי חיים אחרים ובני אדם. שיתוק שרירים הפוגע בבית הבליעה גורם לשינוי הקול ולהופעת ריר קצפי בפה בשלבים הסופיים, החיות אינן מגיבות לגירויים ובהדרגה הן לוקות בשיתוק ואחריו מופיעות התכווצויות עד מוות.
אחד הסימנים לפגיעת המחלה באדם הוא פחד הנפגע משתיית ובליעת מים (הידרופוביה).
ג. כלב שוטה בחז"ל
כלב שוטה נזכר בכמה מקומות בחז"ל, הסימנים הקליניים המובאים לכלב זה דומים לסימנים הקליניים המוכרים כיום לבעל חיים שחולה בכלבת, הסימנים הם[26]:1. פיו פתוח. 2. רירו נוטף. 3. אזניו סרוחות 4.זנבו מונח על ירכותיו. 5. מהלך בצידי דרכים. 6. נובח ואין קולו נשמע.
בחז"ל מובאים שני גורמים למחלה: 1. נשים כשפניות משחקות בו. 2. רוח רעה שורה עליו.
בהמה שננשכה מכלב זה כשרה, אך אסור לאכלה משום סכנת נפשות[27]
ד. חיסון
מובא בחז"ל אופן מסוים של חיסון שהיו מחסנים בו את האדם שנפגע: "מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו ורבי מתיא בן חרש מתיר"[28].
ה. מחלה חשוכת מרפא
בירושלמי[29] הוזכרה העובדה שכלבת היא מחלה חשוכת מרפא: "מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה, נשכו כלב שוטה וחיה, שבעטתו פרדה וחיה ובלבד פרדה לבנה".
ו. המתת כלב חולה כלבת בשבת
בירושלמי[30], הוזכר שמותר להרוג כלב שחלה בכלבת בשבת, משום שהוא נחשב למזיק: "חמשה נהרגין בשבת... וכלב שוטה שבכל מקום".
ז. סלידה ממים של חולי כלבת
מובא ברמב"ן[31]: "כי הראות באויר הדבר ובכל החליים הנדבקים, יזיק מאד וידביקם, וכן המחשבה בהם. וכן נשוכי חיות השוטות ככלב השוטה וזולתו, כאשר יראו המים וכל מראה יחזו בהם דמות המזיק וישתטו וימותו, והזכירוהו אנשי הטבע".
נאמר בתורה[32] שבעל חיים שיש בגופו יבלת, גרב או ילפת אין להקריב אותו לקרבן, יש המבארים שמחלות אלו הם מחלות עור שונות כגון חזזית ושחין, ישנן מחלות עור שבעל החיים יכול להירפא מהן וישנן מחלות שהוא אינו יכול להירפא מהן "שמלפפת והולכת עד יום המיתה".[33]
ברפואה הוטרינרית כיום מוכרות כמה מיני מחלות עור, שסביר להניח שאותן או הדומות להן, אסרה התורה, מחלות כגון פרצית בצאן, שסימניה הם גידולים שדומים לכרובית על גבי העור של בעל החיים, פיפלומות מידבקות, ומחלות נוספות.[34]
א. אכילה גסה
בהמה שאכלה כמות גדולה של כרשינים בעקבות כך צריך לגרום לה לפעילות מעיים, יש להריצה בחצר על מנת לגרום לפעילות מעיים זו.[35]
ב. שלשול
בהמה ש'מתרזת' דהיינו סובלת משלשול, בשל מאכל מסוים מותר לחסום את פיה בזמן דישת מאכל זה, מכיוון שהיא אינה נהנית ממנו אין חיוב לתת לה לאכול ממנו.[36]
ישנן מספר מחלות הקשורות למערכת העיכול בבעלי חיים, כגון 'קוליק' בסוסים, 'קטוזיס', 'חמצת תת אקוטית של הכרס' (SARA) התנפחות הכרס או הקיבה בפרות, היסט קיבה ועוד.
מחלות אלו נגרמות פעמים רבות בשל מנת מזון לא מאוזנת של בעל החיים, שאינה מתאימה למצב הפיזי בו בעל החיים נמצא, או בשל הימצאות חומרים שונים במזון שאינם מתאימים לבעל חיים זה[37].
בוולדות צעירים לאחר ההמלטה ישנה שכיחות גובהה באופן יחסי של שלשולים, זאת משום שמערכת החיסון שלהם עדיין אינה פעילה דיה, לכן יש חשיבות להגמעת קולסטרום איכותי סמוך ככל הניתן להמלטה, על מנת שמערכת החיסון של הולד תקבל את הנוגדנים מחלב האם, ככל שההגמעה יותר קרובה להמלטה כך הקליטה של הנוגדנים טובה יותר.
בהמה שחלתה מחמת צינה, [39] או 'שגברה עליה הליחה הלבנה', מקורה של ליחה זו הוא בריאות.[40]
מחלות נשימה בבעלי חיים[41]
ישנן כמה מחלות הקשורות למערכת הנשימה הפוגעות בבעלי חיים, ביניהן ניתן למצוא ברונכיטיס ודלקת ריאות, מחלות אלו נגרמות בשל חיידקים המגיעים למערכת הנשימה, ויוצרים שם מוגלה, מוגלה זו גורמת לסתימת הסימפונות, שלפוחיות האוויר שבריאות וכן חסימות של כלי הדם, וגורמת לקשיי נשימה, על מנת להוציא את המוגלה מהגוף בעל החיים משתעל, ללא טיפול רקמת הריאה הפגועה מתנוונת.
ש מי שמזהה את הגרב והחזזית, שהוזכרו במשנה כמומים שפוסלים בעל חיים מקרבן, כמחלת השחין[42]. יש מי שאומר שאין לאכול כבשים שנפגעו משחין, משום שגורם פעמים רבות למותם[43].
יש מי שזיהה שה'צמחים' שמצויים בריאות בעלי חיים הוא זיהוי למחלת השחפת[44].
בהמה שאינה יכולה ללכת כראוי סובלת מ'שיגרונא'- עוית או התכווצות שרירים.[45]
על מנת להפיל את התולעים שמצויות בראש של בעל החיים יש לגרום לבעל החיים להתעטש, על ידי הנחת עץ ששמו 'חנון' בחוטמה של הבהמה, או קיסם מצמח הרותם, פעולה זו נצרכת בעיקר בנקבות, אך בזכרים היא אינה נצרכת משום שהזכרים מכים ונוגחים האחד את השני, ועל ידי הנגיחה אותן תולעים נופלות מעצמן.[46]
סביר להניח שמדובר בזחלים של הזבוב אוסטרוס אוביס (OESTRUS OVIS) ודומיו המצויים בדרכי האף והסינוסים של כבשים ועזים, וגורמים שם לבצקות, דימומים ודלקות מוגלתיות. [47]
במשנה[48] ובתוספתא[49] הובאו כמה סוגי הרעלות שפוגעים בבעלי חיים, עם זאת, בהמה שהורעלה מותרת באכילה, אך אין לאכלה מכיוון שהדבר מהווה סכנה.[50]
בהמה שננשכה על ידי נחש כשרה, אך אין לאכלה משום סכנת נפשות.[51] הבשר של בהמה שננשכה מנחש מתפורר ואינו ראוי לאכילה.[52]
הכשות נחש נחשבות לגורם שפוגע בבעלי החיים, שני הגורמים המרכזיים שמשפיעים על חומרת ההכשה הם החומרים הרעילים השונים שבארס ותגובת הנשוך לרעלנים הללו. ישנם סוגי נחשים המשפיעים בעיקר על מערכת הדם, קרישה והרס רקמות מקומי, וישנם סוגי נחשים המשפיעים בעיקר על מערכת העצבים המרכזית.
הנחש מכיש בשל שתי סיבות: הגנה מפני תוקף, והמתת הטרף, רמת הפגיעה תלויה בכמות הארס של הנחש, במקרים קיצוניים בעל חיים שהוכש מת מהכשה זו .
בעלי חיים נפגעים מאכילת הרדופני, מסתבר שהרדופני המובא במשנה הוא צמח 'הרדוף הנחלים'[53] כפי שמוכר לנו כיום.
בהמה שאכלה גבעולים של צמח ה'חלתית'[54] טריפה, מכיוון שגבעולים אלו פוצעים את המעיים. בתוספתא הובא צמח ה'תיעה' בסמוך לחלתית כצמח מזיק[55]. יש מי שאומר שבני אדם שאוכלים בעל חיים שנפגע מחלתית, חולים אף הם בחולי מעיים.[56]
בהמה ששותה מים מגולים[58] נפגעת מכך.
בהמה שנפגעה משאיפת עשן,[60] או 'שנתגברה עליה המרה השחורה'[61] כשרה.
שאיפת עשן והימצאות באזור שריפה גורמים לבעיות נשימתיות שונות, לעיתים חנק מיידי שנגרם בשל עווית שרירי הגרון ולסגירתו, די בטמפרטורה של 150 מעלות צלסיוס לסגירה כזו. בעיה נוספת אי-ספיקה נשימתית שנגרמת בשל שאיפת מרכיבים שונים של השריפה: עשן, גזים רעילים הנפלטים מבערת חומרים שונים, וחלקיקי פיח הסופחים על גביהם חומרים רעילים. וכן הרעלות פחמן חד חמצני (הרעלת co) ותרכובות ציאנידיות. כמו כן נגרמות בצקת דרכי הנשימה ובצקת הריאות, הנובעות מהגירוי הכימי של תוצרי השרפה, ודלקת ריאות.[62]
בהמה שאכלה סם המות[63] כשרה, אך אין לאכלה משום סכנת נפשות. [64] סם המוות שהוזכר הוא זה שפוגע רק בבעלי חיים ולא באדם.
לא נתברר מהפרשנים מהו סם המוות, אך מסתבר לומר שזהו סוג של רעל שיוצר מחומרים שונים.
בעלי חיים נפגעים מאכילת צואת תרנגולים.[65]
יתכן שמחלה זו קשורה למחלת הבוטליזם[66], אכילה של זבל עופות בלתי מטופל על ידי בקר גורם לפגיעה במחלה זו.[67]
בעל חיים שנפגעו אחד מאבריו על ידי בעל חיים אחר[68] או על ידי מחלה[69], ויש בפגיעה זו משום סכנה לחייהם, אף על פי שהם עדיין חיים, מוגדרים 'טריפה'. בחז"ל מובאים שמונה סוגים עקרוניים (כללים) של טריפות, שפוסלים את בעל החיים[70]: דרוסה[71], נקובה[72], חסרה[73], נטולה[74], קרועה[75], נפולה[76], פסוקה[77], שבורה[78], שאר כל הטריפות כלולות בשמונת אלו, ובסך הכל נמנו בחז"ל שבעים מיני טריפות[79].
בחז"ל נמנו כמה סימנים שעל פיהם ניתן לדעת האם הבהמה היא טריפה:
א. בבעלי חיים זכרים, אם הוא חי יותר מי"ב חודש הוא אינה טריפה, ואם מדובר בנקבה, אם היא מסוגלת ללדת היא אינה טריפה, ואם אינה מסוגלת, היא טריפה.[80] בתוספתא הובא שאינה מסוגלת ללדת, ולא חילקו בין זכר לנקבה.[81]
ב. אם לאחר הפציעה מצבה הגופני יורד, אזי היא טריפה, ואם היא נשארת באותו מצב גופני היא איננה טריפה[82].
ג. אם הבהמה שורדת לאחר הפגיעה יותר משלושים יום היא אינה טריפה, פחות מכך היא טריפה.[83]
גם כיום, במשק חקלאי מודרני, בעלי חיים נפגעים מאכילת גופים זרים; מתכות שונות ומוצרי ניילון שונים. מתכות גורמות לפציעות שונות באברים הפנימיים של גוף בעל החיים ויכולים להביא אף למותו.
על מנת לדאוג לכך שמתכות לא יפגעו בבעל החיים מקובל להחדיר מגנט מיוחד לגוף הפרה, בין הקיבה הראשונה לשניה, מגנט זה נשאר באותו מקום, אינו עובר למערכת העיכול, וקולט את כל סוגי המתכות שהבהמה אוכלת.[84]
מוצרי הניילון יכולים לגרום לחסימות שונות בתוך מערכת העיכול והנשימה ובכך להביא למותם של בעלי החיים, מחנק או מחוסר מעבר מזון תקין בין חלקי מערכת העיכול.
מסתבר שהטריפות שנכללות תחת 'נקובה' הן טריפות שנגרמו בשל חדירת גוף זר לבעל החיים שגרמו לנקבים שונים באברים הפנימיים של בעל החיים.
לאחר הגז מניחים צמר גפן טבול בשמן על מנת לחמם את בעל החיים.[85]
בעת ההמלטה ניתן להניח צמר גפן טבול בשמן, על הממליטה, חתיכה אחת על ראשה וחתיכה אחת מעל הרחם על מנת לחממה.[86]
א. הכלל הוא שכל טיפול שיש בעשייתו משום איסור תורה או משום איסור דרבנן, אין עושים לבהמה, אף אם ייגרם לה נזק בלתי הפיך[88], אך פעולות רפואיות שאין עושים אותן לאדם משום גזרת 'שחיקת סממנים', כגון הכנת תרופות ונטילתן, מותר לעשותן עבור בהמה[89].
ב. אין לבצע כל טיפול הדורש התערבות כירורגית, כניתוח קיסרי וניתוח היסט קיבה[90].
ג. פעולות שנאסרו משום טרחה מרובה, אם מטרתן היא מניעת צער לבהמה, מותר לעשותן, ואם מטרתן היא תענוג לבהמה, אין לעשותן[91].
[1] מתוך ד"ר עמי נריה, רפואה וטירנרית בארץ ישראל, חמישים שנות רפואה וטרינרית.
[2] מתוך אנציקלופדיה הלכתית רפואית ערך 'טריפות'.
[3] ראה א. שטינברג, פרקים בפתולוגיה בתלמוד ובנושאי כליו, עמ' 7-5; הנ"ל, אסיא, ו, תשמ"ט, עמ' 193 ואילך.
[4] ויקרא כז, כב.
[5] דברים כח, יח.
[6] ירמיהו כא, ו.
[7] חולין לז, א- לח, ב, שו"ע יו"ד יז, א, ראה שם בנושאי הכלים את הגדרת יכולת העמידה של בהמה זו, ראה ראב"ן חולין רכב, שכתב שבבהמה מסוכנת של ישראל הקילו יותר מאשר בבהמה של גוי, משום ש'חס הקב"ה על ממונם של ישראל'.
[8] כך מובן בגמרא בחולין לז, א- לח, ב
[9] חולין לז, ב, שו"ע יו"ד יז, ג
[10] פסחים מו, ב, שו"ע או"ח תצח, ו.
[11] שו"ע או"ח תקיח, ו.
[12] שבת נג, ב, משנה חולין ג, ה, תוספתא חולין מהד' חזון יחזקאל ג, ו.
[13] רע"ב חולין ג, ה.
[14] חולין שם, הע' 60.
[15] כמובא בגמרא שבת נג, ב.
[16] כמובא בגמרא מנחות נו, א שהטיפול בבעל חיים שאחזו דם היא להקיז לו דם, נחלקו התנאים בשאלה האם מותר להקיז דם לבכור שאחזו דם, במקרה שהדבר יכול לגרום לו למום.
[17] עיקרה של מחלה זו היא ייצור מוגבר של כדוריות דם אדומות מוגבר, דבר שיכול לגרום לקרישי דם בגוף, הטיפול המקובל הוא הקזת דם או טיפול כימוטרפי לדיכוי כדוריות הדם האדומות, יתכן שבשל כך הטיפול המקובל בחז"ל היה לקרר את החולה על ידי העמדתו במים ובכך להאט את קצב ייצור כדוריות דם אלו.
[18] שו"ת נחלת שבעה סי' כ.
[19] ערוה"ש יו"ד סו, לו.
[20] רקע זה לקוח ממאמרים של ד"ר טל שני וד"ר שמואל ברוקנשטיין, החקלאית.
[21] אחת מארבע הקיבות שישנן לפרות.
[22] ראה הרב דב לנדאו 'ניתוחים וטרינרים והשלכתם ההלכתית' קובץ 'בנתיב החלב' חלק ג עמ' 78- 83, הוצאת 'תנובה' אדר תש"ע.
[23] יביע אומר חלק ח' חיו''ד סימן ב' עמוד רנ.
[24] מתוך 'מילון אנציקלופדי לבעלי חיים במשק חקלאי', כרך מחלות ודרכי הטיפול בהן, ערך 'כלבת', עמ' 285, הוצאת מעריב, יש לציין כי על מנת למנוע התפרצות של מחלה זו ,
[25] ראה תקנות הכלבת (1934).
[26] יומא פג, ב.
[27] תוספתא חולין מהד' חזון יחזקאל ג, ו, נשוכת נחש, נשוכת כלב שוטה, משום טרפה מותרת, ואסורה משום סכנת נפשות.
[28] משנה יומא ח, ו, כידוע, החיסונים המקובלים כיום פועלים על ידי הזרקת נגיף מוחלש לנפגע.
[29] ברכות ח, ה.
[30] שבת יד, א.
[31] בראשית יט, יז.
[32] ויקרא כב, כב.
33] ראה משנה בכורות ו, יב.
[34] ראה 'מילון אנציקלופדי לבעלי חיים במשק חקלאי' עמ' 202, 214, 228.
[35] שבת נג, ב ראה רש"י במקום שכתב שבהמה זו סובלת ממינייזונ"א, וצריכה להשתלשל ולהוציא רעי, ומריצה. ראה בלעזי רש"י שביאר שמדובר בשלשול, דיזנטריה.
[36] ב"מ צ, א, שו"ע חו"מ שלח, ז.
[37] במשקים חקלאים מודרניים מנת המזון של בעל החיים מורכבת משני מרכיבים מרכזיים: מזון גס שמורכב מסיבים גדולים של מיני דגן על פי רוב, ומזון מרוכז שמורכב מגרעינים שונים, ויטמנים ומינרלים, חוסר איזון בין רכיבים אלו, או חוסר התאמה לשלב בו בעל החיים (המלטה, תחלובה או יובש) וכן עירוב של חומרים שאינם מתאימים לבעל החיים, גורמים פעמים רבות למחלות אלו.
[38] תוספתא חולין מהד' חזון יחזקאל ג, ו.
[39] כך מבארים רש"י חולין נח , ב, רע"ב חולין ג, ה, את 'המצוננת'.
[40] רמב"ם פיה"מ חולין ג, ה. המרה הלבנה היא אחת מארבע הליחות או מרות שישנן בגוף, שחורה, ירוקה או צהובה, לבנה ואדומה, שמבטאות ביטויים שונים של מצב הרוח, ראה ז' עמר 'שמירת הבריאות להרמב"ם, פירושו של ר' יעקב צהלון הרופא להלכות דעות פרק ד', נווה צוף תשס"א עמ' 37- 38.
[41] מתוך 'מילון אנציקלופדי לבעלי חיים במשק חקלא', כרך מחלות ודרכי הטיפול בהן עמ' 197 ערך 'דלקת ריאות'.
[44] חולין נח, ב, ראה ד"ר אריה שושן 'בעלי חיים בגנזי ישראל' עמ' 107.
[45] חולין נא, א, לעזי רש"י במקום, הדיון בגמרא הוא האם יש לחשוש ל'נפולה' דהיינו בהמה שנפלה ונשברו חלק מעצמותיה.
[46] שבת נד, ב, אחד ההסברים לרחלים שיוצאות חנונות.
[47] מתוך 'מילון אנציקלופדי לבעלי חיים במשק חקלאי', כרך מחלות ודרכי הטיפול בהן עמ' 271, ערך 'זחלים באף הכבשה'.
[48] משנה חולין ג, ה.
[49] חולין ג, יט.
[50] משנה חולין ג, ה, תוספתא חולין מהד' חזון יחזקאל ג, ו.
[51] משנה חולין ג, ה, תוספתא חולין מהד' חזון יחזקאל ג, ו.
[52] חולין נט, א.
[53] ראה ד"ר משה רענן, ב'פורטל הדף היומי': "העלים, הגבעולים והפירות (של ההרדוף) מכילים מיץ חלבי רעיל מאוד לאדם ובהמה, המגן על הצמח מפני אוכלי עשב... הרעל הוא גליקוזיד הלב אולאנדרין".
[54] תוספתא חולין מהד' חזון יחזקאל ג, ו. ראה ז' עמר, הצומח והחי במשנת הרמב"ם עמ' 82 שזיהה את החלתית כ'כלך החלתית', צמח זה מוכר כצמח שמזיק לבעלי חיים, ונפגעות ממנו בעיקר בהמות דקות.
[55] ישנם מקומות בהם מוזכר הצמח 'תייה', או 'תיה'.
[56] שו"ת אבקת רוכל ריג.
[57] משנה חולין ג, ה.
[58] רש"י חולין נח, ב ד"ה מים הרעים, בטעם איסור משקה מגולה ראה פסיקתא זוטרתא דברים, פרשת דברים דף ד ע"ב שטעם האיסור הוא מפני סכנת שרצים, וראה משנה תרומות ח, ד, ושו"ע יו"ד קטז, א, האם חוששים לכך בזמננו.
[59] תוספתא חולין מהד' חזון יחזקאל ג, ו.
[60] כך מבארים רש"י חולין נח , ב, רע"ב חולין ג, ה, את 'המעושנת'.
[61] רמב"ם פיה"מ חולין ג, ה. המרה השחורה היא אחת מארבע הליחות שישנן בגוף, שחורה, ירוקה או צהובה, לבנה ואדומה, שמשפיעות על מזגו ואופיו של האדם, וכן על התנהגותו מבחינה פיסית ונפשית, מצבי מחלה הוא כשארבעת לחויות אלו אינן מאוזנות, ראה ז' עמר 'שמירת הבריאות להרמב"ם, פירושו של ר' יעקב צהלון הרופא להלכות דעות פרק ד', נווה צוף תשס"א.
[62] מידע זה הוא מאת ד"ר צבי קויפמן, רופא בכיר בבית החולים מאיר.
[63] ראה רמב"ם משנה חולין ג, ה שכתב שמדובר בסם המות שפוגע רק באדם ואינו פוגע כלל בבעלי חיים אחרים.
[64] משנה חולין ג, ה, תוספתא חולין מהד' חזון יחזקאל ג, ו.
[65] משנה חולין ג, ה.
[66] מחלת שיתוק הנגרמת על ידי רעלן, המיוצר על ידי החיידק ' Clostridium botulinum' מחלה זו פוגעת בעצבי בעל החיים גורמת לשיתוק בעלי החיים, ובמקרי קיצון אף למותם, החיידק זה מצוי פעמים רבות בתוך זבל עופות בשל פגרי תרנגולות שמצויים בו.
[67] היתרון בהאבסת זבל עופות טמון בעיקר בכמות החלבון שבו.
[68] כגון פגיעות שונות באברים פנימיים, חוסרים מסוימים בעצמות שונות בגוף, ועוד.
[69] כגון מוגלה באחד האברים, סוגים שונים של בועות המצויות בריאות, ועוד.
[70] חולין מג, א, שו"ע יו"ד סי' כט, סימנם הוא: ד"ן חנ"ק נפ"ש.
[71] דרוסה הוא שם כולל לפגיעות שבעל החיים חווה בשל פגיעה פיזית מבעל חיים טורף, ראה רמב"ם שחיטה, ה.
[72] נקובה הוא שם כולל לפגיעות שמתרחשות באברים ויש חור בתוכם. ראה רמב"ם שחיטה, ו.
[73] חוסר של אחת מהאונות של הריאה, או חוסר של אחת מרגלי בעל החיים. ראה רמב"ם שחיטה, ח.
[74] בהמה שניטלו צומת הגידים שלה, הכבד, והלחי העליון, ראה רמב"ם שחיטה ח, טז.
[75] קריעת הבשר שחופה את הכרס של הבהמה.
[76] בהמה שנפלה, ויש חשש שנשברו חלק מאבריה בשבירה זו.
[77] שנחתך חוט השדרה שלה, וכן הגרגרת.
[78] שנשברו רוב הצלעות שלה.
[79] ראה רמב"ם שחיטה י, ט, ערוך השלחן יו"ד כט, יא ישנן טריפות שמקבילות לטריפות בבני אדם, וישנן כאלו שיחודיות לבעלי חיים.
[80] חולין נח, א.
[81] הדעה הראשונה בתוספתא חולין מהד' חזון יחזקאל ג, ו.
[82] דעת רשב"ג בתוספתא חולין מהד' חזון יחזקאל ג, ו.
[83] דעת רבי בתוספתא חולין מהד' חזון יחזקאל ג, ו, בתוספתא שם הובאה דעה החולקת על רבי, ומובא שם שטריפה יכולה לחיות גם מספר שנים.
[84] כמו כן ישנם מגנטים שונים במערכת הכנת המזון (עגלות מערבלות).
[85] שבת נד, ב.
[86] שבת נד, ב.
[87] להרחבה מעשית של פרטי הטיפול בבעלי חיים בשבת ראה בחוברת 'הלכות גדול צאן' שבהוצאת מכון התורה והארץ.
[88] משנה ברורה שלב, ו, 'שמירת שבת כהלכתה' כז, נה.
[89] כדעת רבי אושעיא וכך סוברים למעשה: רי"ף שבת כד, ב בדפיו, רמב"ם שבת כא, ל, טור ושולחן ערוך או"ח שלב, ב-ד, חיי אדם כלל נט, יא.
[90] משום שפעולות אלו כרוכות בעשיית איסורי תורה כחובל וקושר.
[91] הגמרא שבת נג, א, הסתפקה האם מותר לתת מרדעת על גבי החמור בשבת: "מהו ליתן מרדעת על גבי חמור בשבת... שמואל אמר מרדעת מותר טרסקל אסור ...רב פפא אמר כאן לחממה כאן לצננה לחממה אית לה צערא לצננה לית לה צערא והיינו דאמרי אינשי חמרא אפילו בתקופת תמוז קרירא לה".
הגמרא דנה בשאלה האם ניתן לשים כלים שמיועדים לחימום או לקירור הבהמה, על הבהמה בשבת; המרדעת נחוצה לחמור בשביל לחממו ואילו הטרסקל אינו נחוץ לו לשם חימומו. הגמרא מסיקה שפעולות שמטרתן היא מניעת צער, מותר לעשותן, ופעולות שמטרתן היא תענוג לבעל החיים, אין לעשותן.
בטעם הדבר ביארו התוספות והריטב"א שבת נג, א, שאין לעשות פעולות שמטרתן היא תענוג, משום שהן טרחה בשבת.
שבי דרום, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
