אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.
הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.
צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.
מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.
ב. שמות היין
ג. איכות היין
ה. גווני היין
ו. יין חדש
ז. יין חי ומזוג
ח. שיעור המזיגה
יא. הוספות ליין
יב. שמות של יין מעורב במינים שונים
יג. הוספות כיום ליין
יד. יין מבושל
יז. מיץ ענבים
יח. ברכתו
יט. מיץ ענבים משוחזר
כ. יין צימוקים
כב. סוגי היין בימינו
כג. יין זַנִּי
כו. יינות טבעיים (Natural Wines)
נספח
בחז"ל הוזכר היין במאות אזכורים שונים, ובאפיונים שונים, עובדה זו, יחד עם מציאתם של מאות רבות של גתות המתוארכות לתקופת המשנה והתלמוד מלמדות כי היין היווה כמרכיב מרכזי בכלכלת ותזונת הארץ בזמן זה.
בשורות הבאות נעמוד על מאפיינים שונים של היין, כפי שהובאו בחז"ל.
המשקה היוצא מענבי הגפן נקרא בתורה בשם "יין"[1], בלשון חכמים משמש השם "יין" גם למשקים נוספים היוצאים מהפרי כגון יין תפוחים ויין סתוניות[2]. אך המשמעות המרכזית של יין הן בתנ"ך והן בחז"ל הוא יין העשוי מענבים[3]. עיין ערך "בירה".
בתורה, המשקה שיוצא מן הגפן נקרא יין, תירוש,[4] שיכר[5] ו"חמר".[6]
בחז"ל הוזכרו מספר יינות שנקראו על שם המקום שממנו הם באו:
ראה... רשימה נרחבת של זנים ומאפייניהם ומקומות גידול היין.
לאיכויות השונות של היין ישנן השלכות הלכתיות שונות, כגון קידוש, תרומות ומעשרות, נסכים, ועוד, כפי שיפורט להלן. מתיקות היין נקבעת לפי איכות הענבים[15]. ישנם גורמים רבים המשפיעים על איכות היין כמובא במשנה במנחות[16] ביניהם ניתן למצוא גורמים שונים:
יתכנו גם שינויי איכות אף באותה חבית, היין האיכותי ביותר נמצא במרכז החבית, בעוד שבפי החבית ישנם קמחים, שהם "גרגרים דקים לבנים שעולים על פני היין".[24] ובשוליה- שמרים.
ביין ישנן איכויות שונות, ומתר לערב "יין קשה" ב"יין רך", כנראה הכוונה היא ליין בעלי חריפות שונה זה מזה. הפוסקים דנו בשאלה באיזה שלב של הכנת היין מותר לעשות כן[25]. בשל הבדלי האיכות השונים של היין, למוכר את היין אסור לערב סוגי יין שונים, ויש הסוברים שמותר לערב רק אם בעירוב זה הוא גורם להשבחת היין, או שהיין נשמר יותר. [26]
יין שמתקיים, נקרא יין יפה[27] או יין מבושם[28], יין שעומד להחמיץ נקרא יין רע[29] יין סמיך מאוד נקרא "יין קרוש", שנעשה כעין סוכריות.[30]
יין סמיך יותר ממים כפי שמובא בנסוך-המים בחג הסוכות, שהספל של היין היה רחב יותר מהספל של המים[31] או שהנקב היה רחב יותר. כדי שנסכי המים והיין יכלו בבת אחת,[32] אולם הן המים והן היין דקים יותר מהשמן.[33]
בגמרא[34] מובא, שאם אדם שותה במהלך הסעודה מספר יינות אין לו צורך לברך על כל יין את ברכת "בורא פרי הגפן", אלא עליו לברך את ברכת הטוב והמטיב[35]. חז"ל תקנו ברכה זו רק ביין מכיוון שיש לו שתי מעלות- א.משמח ב. סועד את האדם[36]. נחלקו הראשונים באיזה שינוי של יין מדובר, האם בכל שנוי של יין, גם אם איכותו פחותה מהראשון[37], והברכה היא על עצם הריבוי של היין,[38] או שניתן לברך כן רק ביין שאיכותו טובה יותר מהראשון[39].
ניתן להכין יין הן מענבים לבנים והן מענבים אדומים, בתנ"ך ובחז"ל הוזכרו תיאורים רבים לגווני היין, החלוקה היא בעיקר בין יינות בהירים ליינות כהים.
יין אדום נחשב למובחר יותר מיין לבן[52], ולכן יש הסוברים שעדיף לצאת ביין אדום ידי חובת שתיית ארבע כוסות[53] הגמרא והראשונים דנו האם יין לבן ראוי לקידוש ולנסכים[54]. יין לבן בריא לגוף יותר מן האדום,[55] יין לבן, יכול להביא לידי קרי, ולכן יש סוברים שאין להשקות בו כהן גדול בערב יום הכיפורים.[56]
בתקן היין היום כיום, ישנם שלושה גוונים שמותרים: לבן, אדום, ורוזה[57].
יין לאחר הדריכה ולפני התסיסה נקרא "יין חי"[58] "יין מגתו דהיינו יין שיצא מהגת"[59] "ותירוש"[60] יין מגיתו הוא יין בשלושת הימים הראשונים לאחר הדריכה, כל זמן שמתמשכת התסיסה.[61] או כל ארבעים הימים לאחר הסחיטה.[62] כשהיין בתהליך התסיסה "הוא נושך בגרון מחמת שהוא מחמיץ"[63]. למרות שטעמו של יין חדש הוא כטעם הענבים, ועדיין לא כטעם יין,[64] דיניו הוא כיין לכל דבר[65]. ראה להלן בדיני מיץ ענבים.
יין ישן משובח יותר מיין חדש[66] יין ישן בן שלוש שנים הוזכר בין הדברים שממעטים את הזבל - בגוף - וזוקפים את הקומה ומאירים את העינים[67] ויפה למעיים יותר מיין חדש[68].
לדעת ז. עמר יתכן שבעבר טיפחו בארץ ישראל זני ענבים מיוחדים ליין ואלה התנוונו במהלך מאות שנות השלטון המוסלמי, אולם גם מזנים של ענבי המאכל המסורתיים ניתן לקבל אחוז סוכר גבוה יחסית באמצעות שיטות שונות כמו בציר מאוחר, חשיפת הענבים לקרינת השמש או שימוש בצימוקים. מענבים אלה אפשר לקבל יין בשיעור מקסימלי של 14%-15.5% כוהל, שיעור שגם בימינו נחשב לגבוה. יין "חזק" או "יין קשה" הם ככל הנראה יינות בעלי אחוז אלכוהול גבוה- חריפות גבוהה, לעומת זאת, יין רפוי הוא יין שאחוז האלכוהול שבו הוא נמוך.
בזמן המשנה לא ניתן היה לשתות את היין ללא מזיגתו[69], יין ללא הוספת מים נקרא יין חי[70], יין שהוספו לתוכו מים נקרא יין מזוג.[71] יש הסוברים שברכתו של יין חי היא בורא פרי העץ[72] ויש הסוברים שמכיוון שישנן אפשרויות שימוש גם ביין חי ברכתו היא בורא פרי הגפן.[73] יש שכתבו שהצורך במזיגה הוא רק ביינות שהיו בזמן חז"ל שהיו חזקים[74], אך ביינות שאינם חזקים אין צורך במזיגה.[75]
יין שנמזג מעבר לשיעור הנצרך יצא מכלל יין.[76] שיעור המזיגה האפשרי תלוי בכל יין בפני עצמו.[77] לכן יש שכתבו שאם מזגו ינות רפויים במים אף אם רובו יין, אין מברכים עליו בורא פרי הגפן.[78]
שיעור המזיגה כפי שהובא בחז"ל הוא שלשה חלקים של מים וחלק אחד של יין חי (דהיינו רבע יין מכלל התערובת)[79] או שני חלקי מים וחלק אחד יין (דהיינו שליש מכלל התערובת)[80].
להלכה, נחלקו הראשונים בשיעור המזיגה המבטלת:
יין מזוג במים אינו מתקיים.[87] לעובדה זו קיימות מספר השלכות: מותר למוכר להוסיף מים רק בתנאי שהוספה זו לא פוגמת ביין, כגון שהיא נעשית במהלך התסיסה[88], או במקרה שהלוקח מודע לענין, ומקבל זאת.[89] וכן לאחר המזיגה נדחים מצבים שונים של אבלות[90] כשהמים מתערבים לפני התסיסה או במהלכה הם הופכים להיות כחלק מהיין.[91]
פוסקי הדורות האחרונים דנו רבות בהוספות מים וסוכר ליין בשל הקושי הרב להשיג יינות כשרים וכן בשל עלותם הרבה.[92]
ביינות המוגדרים כיינות איכות שתהליך ייצורם הוזכר לעיל, אין כל הוספה של מים. כמו כן, בתקן הישראלי ליין אין להוסיף מים לכל סוגי היין באופן ישיר, אם כי מותר להוסיף סוכר ממקור ענבים, כוהל ועוד. עם זאת, ביין ממותק- "יין קידוש" התקן הוא שעליו להכיל לכל הפחות 65% יין, מעבר לשיעור זה ניתן להוסיף ליין סוכר, סירופ סוכר, כוהל מלסה וקרמל. מקורו של סירופ הסוכר הוא בסוכר שמומס במים.[93] וכתבו הפוסקים שאם אין רוב יין לא ניתן לקדש על משקה זה, או שדי בכך שיהיה לפחות שישית יין כדי שיהיה ניתן לקדש עליו.[94] לגבי מיץ ענבים, ראה להלן.
ניתן להוסיף ליין תוספות שונות לשם צרכים שונים, להוספות אלו ישנן השלכות ביחס לדינים שונים, כגון קדושת שביעית[95] בין המינים שהוסיפו ניתן למצוא:
כרוב, ששרו אותו ביין והיו רגילים לשתותו כל בוקר קודם האכילה לרפואה[96], וכן חרובים,[97] תלתן[98] ועוד. ניתן לערב ביין גם סוגים שונים של שיכר כגון שיכר תאנים, שיכר תמרים או שיכר רימונים, הפוסקים דנו בברכה על יין זה.[99]
היין משמש גם כתוסף למאכלים שונים, כגון מאכלים כבושים.[100] מורייס.[101] הוספת יין לחגבים ולקופרין משפרת את מראם.[102]
א. קונדיטון[103] /אנומלין/ יינומלין- הוספת דבש ופלפלים ליין, מותר לעשות משקה זה בשבת, יוצאים בו ידי חובה בפסח.[104] ניתן לעשות כן ביין מעשר שני, אך אין להביאו לנסכים[105] כיוון שנאמר בתורה: "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'[106], נחלקו הראשונים האם ניתן לקדש עליו.[107]
ב. אלונתית/ אלנתית- משקה שמעורב מיין, שמן ומים והשתמשו בו לשתייה לאחר המרחץ[108] או לצורך חולה[109] אין להכינו בשבת[110], אך אם הוכן מראש, מותר לתיתו לחולה בשבת[111] משקה זה אסור משום יין נסך.[112]
ג. אפסינתין[113], פסתינון, פסינתטוון[114], עירוב של דברים מרים ביין, שעל ידם משתפר טעמו, כגון לענה.[115]
לפת העשויה משעורה ישנה יכולת ספיחת נוזלים גבוהה, לכן יש הסוברים שאין להניח פת שעורים על גבי חבית של יין תרומה בשל העובדה שהשעורים שואבות את אדי היין.[116] לדעת מ. רענן יכולת ספיחת הנוזלים על ידי השעורה גבוהה יותר משאר מיני הדגן משום שהיא מכילה אחוז גבוה של סיבים תזונתיים המצויים בכל חלקי הגרעין (הן הקליפה והן רקמת המזון – האנדוספרם).[117]
על פי התקן הישראלי ליין[118] מותר להוסיף ליינות מסוימים, כגון "יין מתוק מחוזק", "יין מתובל", "יין ממותק- יין קידוש" ונוספים, חומרי טעם וריח כוהל שנוצר כתוצאה מתסיסת פירות וירקות, ועוד. על יצרן היין לסמן על התווית האם ישנן תוספות שונות כחומרים משמרים, כוהל ממקור שאינו יין, ועוד[119]. לגבי הוספת מים ראה יין מזוג.
לדעת הרמב"ם[120] ניתן לקדש בשבת רק על יין שאין בו כלל תוספות, אי לכך אין לקדש על יינות שהוסיפו להם תוספות שאינן ממקור יין, כגון סוכר, מולסה סוכר, וכדומה[121], הוספה של ביסולפיט ודומיו כחומרים משמרים אינה פוסלת את היין גם לדעה זו.[122]
פוסקי זמננו דנו בשאלת הוספת סוכר לענבים או לצימוקים כדי לקבל יין באיכות טובה יותר, האם בכך משתנה דינו של היין.[123]
המים הם המרכיב המרכזי של היין, ככל שטמפרטורת המים עולה הם מתאדים ונעשים לגז. נקודת הרתיחה של המים היא 100 מעלות, וכשהמים מגיעים לטמפרטורה זו הם מתאדים, גם אלכוהול מתאדה ברתיחה, רוב האלכוהול מתאדה בטמפרטורה נמוכה מ100 מעלות[124], חלק מסוגי האלכוהול מתאדה בטמפרטורה שמעל 100 מע' צלסיוס[125]. יתר מרכיבי היין, נותרים ביין בטמפרטורה זו ואינם מתאדים. אם כן, בשעת בישול היין המים וחלק מהאלכוהול בעיקר מתאדים[126], ואילו שאר המרכיבים נשארים בנוזל היין.
לבישול היין ישנן כמה השלכות בהלכה, זאת בשל העובדה שמחד הבישול אמנם משמר את היין, כפי שיפורט להלן, אך מאידך כמות נוזל היין מתמעטת ופחות אנשים מעוניינים בשתייתו - לעומת יין שאינו מבושל, שאמנם איכותי יותר אך אינו נשמר.[127]
תרומות ומעשרות- נחלקו התנאים האם מותר לתרום מיין מבושל על שאינו מבושל.[128]
יין נסך- אין איסור יין נסך ביין מבושל.[129]
קידוש- יש הסוברים שלא יוצאים ידי חובת קידוש ביין מבושל[130] ויש סוברים שניתן לקדש על יין זה, וכך הוא המנהג הרווח ברוב קהילות ישראל, לבד מהפוסקים כדעת הרמב"ם.[131]
ברכה- יש הסוברים שברכתו היא שהכל, מכיוון שהוא "השתנה לגריעותא".[132] ויש הסוברים שברכתו היא בורא פרי הגפן מכיוון ש"השתנה למעליותא".[133]
בהגדרת היין המבושל קיימות ארבע שיטות בראשונים:[134]
א. לדעת הגאונים די בכך שהבישול יגיע לידי יד סולדת[135].
ב. לדעת הרמב"ן- צריך שהבישול יגרום להתמעטות הנוזל. [136].
ג. לדעת המאירי היין צריך להתבשל הרבה ולהיעשות כעין דבש.[137]
ד. לדעת היש אומרים במאירי הכמות צריכה להישאר עד כדי שליש.[138]
פסטור יין- אחד התהליכים המשמעותיים הנעשים במזון הוא תהליך הפסטור.- Pasteurization, תהליך זה הוא טיפול בחום כדי להמית מיקרואורגניזמים שונים[139] הקיימים במזון. הפסטור נעשה על ידי חימום המזון לטפרטורה שנעה בין 50- 60 מע' צלסיוס למשך כחצי שעה, או לחלופין לטמפרטורה של 70 מע' לזמן קצר יותר (ככל שהטמפרטורה יותר גבוהה כך משך הזמן מתקצר). חימום זה נעשה ביין לאחר ההפרדה הראשונית של הענבים, ולפני התסיסה, או לאחריה[140]. ברובן הגדול של מערכות הפסטור, מדובר ב'מערכת סגורה', דהיינו, אין יציאה של אדים מחוץ למערכת, ולאחר עיבוי הנוזלים מוחזרים לנוזל היין.
הפסטור נעשה בעיקר ביינות שנחשבים ליינות פשוטים, וכן ביינות איכותיים שמיועדים לצריכה מיידית, בשל העובדה שהחימום פוגע ביינות שמיועדים ליישון לטווח ארוך, הוא אינו נעשה בהם. ביין שעבר פסטור חובה להוסיף שמרים מלאכותיים על מנת ליצור בו תהליכי תסיסה.
יש מנותני הכשרות השונים שמוסיפים כיתוב על התווית של היין האם הוא מבושל, או מפוסטר, אך אין חובה לעשות כן. וכן ישנם גופי כשרות, שעל פי פרסומם מתקינים שסתומים במערכת הפסטור כדי לשחרר חלק מהאדים המצטברים.
כאמור, אין איסור "יין נסך" ביין מבושל, כפי שנפסק בשולחן ערוך, עם זאת לדעת הש"ך[141] לא די בכך שהיין יבושל אלא יש גם צורך שהוא יחסר ממידתו.
פוסקי זמננו דנו בשאלה האם ניתן להגדיר את הפסטור כבישול ובכך להתיר את רוב היינות מחשש יין נסך, וכן דנו בשאלה מהי הטמפרטורה שעל היין להגיע אליו על מנת להגדירו כמבושל.
יש הסוברים שדין פסטור הוא כדין בישול לכל דבר[142] מכמה טעמים:
א. ההגדרה ההלכתית של בישול היא "שהיד סולדת בו", דהיינו כ40 מע' צלסיוס, די בכך שהיין יגיע לטמפרטורה זו, על אף שלא ניתן להבחין באופן מעשי האם כמות היין פחתה[143].
ב. אין צורך בשינוי טעם וריח של היין.
לעומתם יש שסוברים[144] שלא ניתן להגדיר את היין המפוסטר כמבושל, וזאת מכמה סיבות:
א. הפסטור גורם להמתת החיידקים בלבד.
ב. היין כולו נשאר בתוך מערכת הפסטור ואינו מתאדה (לא נחסר)[145].
ג. אין שינוי מהותי בטעם או בריח.
ד. צריך שיהיה בישול גמור, ופסטור כאמור אינו מבשל את היין.[146]
ה. היתר היין המבושל הוא רק במקום בו הפעולה היא חריגה, אך במקרה שדרך עשיית היין כיום היא באופן זה, חל עליו איסור יין נסך.[147]
לגבי מגע ביין של אדם שאינו שומר תורה ומצוות ראה להלן.
אחד השימושים המקובלים כיום בענף משקאות היין הוא מיץ ענבים.
שלבי הכנתו הם כדלהלן:
א. סחיטת הענבים.
ב. התירוש והענבים עוברים תהליך של חימום, בישול או פסטור, בכל יקב לפי נהליו. חימום זה גורם להפרשת התירוש שנשאר בענבים, וכן להמתת שמרי הבר. התוצאה המתקבלת היא מיץ שיכולת התסיסה שלו היא מוגבלת.
ג. סחיטה וסינון העיסה שהצטברה.
ד. הוספת חומרים משמרים (ביסולפיט וכדומה) על מנת לעצור את התפתחות השמרים שעדיין נותרו במשקה, ואם כן ללא הוספת שמרים חיצונית המיץ לא יתסוס ולא יוכל להיעשות יין.
ברכתו היא בורא פרי הגפן[148] וכך הוא המנהג הרווח כיום בכל קהילות ישראל. יש מי שכתב שמכיוון שהפסטור והחומרים המשמרים מבטלים ממיץ הענבים את יכולת התסיסה אין לו דין יין כלל.[149] לדיניו בפסח ראה בפרק יין בפסח.
הוספת מים למיץ ענבים- יש שכתב שמכיוון שמיץ הענבים של ימינו נחשב כ"חלש" אין להוסיף לו כמות משמעותית של מים.[150] על פי נהלי הרבנות הראשית פרי הגפן חייב להוות לפחות מחצית מכמות היין, אי לכך, כמות הענבים בתוצר הסופי לא תפחת מ51%. ישנם הכשרים בהם נטען כי אחוז מיץ הענבים הוא לפחות 70 אחוז מהיין.[151]
בתקן מיץ ענבים[152] של ארגון OIV[153] מובא שמיץ ענבים טבעי שנוצר מסחיטת ענבים בלבד, עליו להכיל לפחות 90 אחוז מיץ שמקורו מהענבים, במקרה של מיץ ענבים משוחזר, אחוז הרכז צריך לעמוד לפחות על 16%.
אחת משיטות הכנת מיץ הענבים היא לאדות את הנוזלים שבמיץ הענבים, עד כדי רבע מכמות הנוזלים, או אף להותיר את המוצקים כאבקה, ולאחר מכן, בעת הצורך להוסיף מים או להשרות את האבקה במים ולקבל מיץ.
דינו: יש שכתב שבמקרה בו יצרו רכז מהענבים, ולאחר מכן הוסיפו לו מים, כל עוד ניתן להרגיש ביין את טעם היין, דינו כיין לכל דבר.[154] ויש שכתבו שברכתו היא שהכל.[155] ויש שכתבו שהדבר תלוי בכמות המים שהוסיפו לרכז זה.[156] לכל הדעות אם יצרו אבקה מהיין, ולאחר מכן הוסיפו מים לאבקה זו ברכתו היא שהכל.[157]
יש שכתבו שיש לבחון מהן התוספות אותם מוסיפים למיץ הענבים, ואם מדובר בתוספות משמעותיות, כחומרים משמרים, חומרי טעם וריח ועוד, לא ניתן להגדירו כיין.[158]
צימוקים הם ענבים שנתייבשו ונצטמקו[159] ניתן לעשות מהם יין, על ידי שרייתם במים, למספר ימים, [160]באופן זה המים סופגים את המוצקים שנותרו בענבים ומקבלים טעם של יין[161],
ליין זה קיימים דיני יין[162] מלבד הבאתו לנסכים[163] דינים אלו הם רק אם קיימת בצימוקים לחלוחית עצמית, אך אם הצימוקים התייבשו לחלוטין, אין למשקה היוצא מהם דין יין.[164] ויש שכתב שלנוזל זה יש דין יין רק אם הוא תסס לאחר ההשריה.[165] פוסקים רבים דנו בשאלה עד כמה ניתן להתיר הוספת מים לצימוקים אלו ולהגדירם כיין,[166] בזמן הנצרך לשריית הצימוקים כדי להגדיר את הנוזל כיין.[167] וכן האם יש ליין זה דין מי פירות עם מים בדיני פסח.[168]
אחד מהתוצרים שניתן להפיק משאריות היין הוא משקה הברנדי, שנקרא גם כן "יי"ש" על סוגיו השונים, תהליך ההפקה מתבצע באמצעות תהליך הזיקוק, עיין ערך "משקאות חריפים".
יין המיוצר מזן ענבים מוגדר. במידה והיין עשוי מזן מסוים של ענבים הוא 'יין זני', לפי התקן הישראלי לפחות 85% מהיין צריך להיות של מזן זה,[169] 15% אחרים מזנים אחרים על פי החלטת היינן. בגמרא הובא שניתן לערב בין שני סוגי יינות שונים במהלך התסיסה, כיוון שאז הם יכולים לקבל טעם אחד של השני, אולם לאחר שהושלמה התסיסה אין לערב, ויש להודיע לקונה אם עירב יינות שונים.[170]
הוא יין המבוסס על שילוב של מספר זני ענבים - וזאת בניגוד ליין זַנִּי המבוסס על זן ענבים אחד (שמרכיב לרוב כ-85% מהיין). השימוש במספר זני ענבים ליצירת יין נפוץ מאוד בעולם, הוא מאפשר ליינן חופש פעולה נוסף ביצירת היין. בממסך ניתן להשתמש בזנים שונים בצורה סינרגטית כך שיחפו על נקודות חולשה זה של רעהו, וכמו כן לשלב בין אופי של זנים שונים, הוא נועד להעשיר ולאזן את טעמי הזנים השונים בתמיסת היין.
דוגמאות הנפוצות ליין ממסך הם: 'בלנד בורדו', אשר מרכיביו העיקריים הם קברנה סובניון ומרלו, אליהם יכולים להתווסף קברנה פרנק, פטיט ורדו ומלבק. יין ממסך נפוץ נוסף הוא [172]GSM - הקרוי על שם שלושת הזנים המרכיבים אותו : גרנאש, סירה ומורבדר .מקורו של ממסך זה הוא בעמק הרון שבצרפת וכיום הוא נפוץ גם באוסטרליה. יין ממסך מוכר נוסף הוא שמפניה .יינות שמפניה עשויים לפי חוק מהזנים שרדונה, פינו נואר ופינו מונייה .
הינו אחד מיינות הקינוח המפורסמים בעולם כאשר עיקר יצורו מתרחש בקנדה, גרמניה, מעט בארה"ב ובאזורי יין קרים מאוד במזרח אירופה. היין מיוצר מבציר מאוחר (סתיו-חורף) של ענבים (לבנים או אדומים) בריאים – לא מצומקים או נגועים בריקבון אצילי, שקפאו על הגפן ונבצרים בטמפרטורה של לא פחות ממינוס 7 מעלות! (ישנו איסור מוחלט על שימוש בהקפאה מלאכותית לאחר הבציר) הענבים מועברים למתקן הסחיטה של תירוש סמיך ברמת סוכר גבוה מאוד (עד 44% בריקס!). מרבית היינות בסגנון זה מופקים בכמויות קטנות מאוד, כל יקב שמתמחה ביין קרח, מייצר בין כמה ארגזים יחידים[173] לכמה מאות ארגזים בשנה. מחירו הממוצע של יין קרח מיקב פחות "יוקרתי" נע בין 200-300 דולרים לבקבוק.
בשנים האחרונות, עם הדרישה הגוברת ליין קינוח יוקרתי זה מצד השוק האסייתי, נפוץ מאוד השימוש באמצעי קירור מלאכותיים להקפאת יין קרח מענבים "רגילים" (לאחר הבציר הקיצי) , דבר המאפשר הפקה הרבה יותר קלה, נוחה, פשוטה וזולה באופן משמעותי של יין זה. בנוסף מתאפשרת הפקה של כמות יין גבוהה הרבה יותר מכל דונם של כרם. על פי חוק, אין כל איסור לכנות יין שמופק בשיטה המלאכותית (Cyroextraction) גם בשם Icewine – דבר הפוגע קשות בתעשייה המסורתית ומציב בפניהם תחרות לא הוגנת. גם בארץ ישנו שימוש נרחב בטכניקה המלאכותית כגון ירדן הייטס של יקבי רמת הגולן (מגוורצטרמינר), וארט דזרט של יקב רמים (משרדונה, ריזלינג וקברנה פראנק בהתאם לשנה) ויקב צרעה המייצר Or (מהזן גוורטצרמינר).
בצרפת ואיטליה לא מעט יקבים רבים מתהדרים בהיותם מפיקים של יינות טבעיים – וין נטורל ('vin naturel'). המוטו של יצרנים אלו הוא שאין שום תוספות ליין, היין המתקבל הוא נטו תהליך טבעי ללא שום תוספות. אותם יצרנים מתהדרים באי שימוש בשמרים מתורבתים, חומרי הצללה, סינון, תיקון חומצה או סוכר וכל מוצר מתועש ואו סינטטי אחר. גם ברמת הטיפול בכרם שם נמנעים מדשנים כימיים או ריסוסים כימיים. המקפידים ביותר אפילו מתנערים משימוש ואו הוספת גופרית (So2) במהלך ייצור היין. משום כך היינות נעים בין מצוינים וייחודיים למוכי קלקול בקטריאלי, מחומצנים ועכורים.
כאמור, רמת הסוכר ביין נגזרת מכמות הסוכרים שנותרה לאחר התסיסה, התקן הוא:
יינות יבשים עד 4 גרם סוכר לליטר.
יינות חצי יבשים עד 15 גרם סוכר לליטר.
יינות חצי מתוקים עד 50 גרם סוכר לליטר.
יינות מתוקים מעל 50 גרם סוכר לליטר.
נספח
ביבליוגרפיה
תקן 1318 (שני חלקים) של מכון התקנים הישראלי
INTERNATIONAL STANDARD FOR THE LABELLING OF WINES , 2015, INTERNATIONAL ORGANISATION OF VINE AND WINE
CODEX STANDARD FOR GRAPE JUICE' PRESERVED EXCLUSIVELY BY PHYSICAL MEANS CODEX STAN 82-1981, (World-wide Standard)
[1] בראשית ט, כא.
[2] משנה תרומות יא ב- ג, יש לציין כי ישנם מספר אזכורים לכך שהיין נקרא כן כבר שהוא בתוך הפרי ראה ברכות לד, ב.
[3] כפי שמובא בנדרים נג, א בנדרים, שהולכים בהם אחר לשון בני אדם, סתם יין הוא רק יין מענבים.
[4] דברים יד, כג, ראה ישעיהו סה, ח: כאשר ימצא התירוש באשכול וכן ישעיהו כד, ז: "אבל תירוש אמללה גפן"יואל ב, כד ומלאו הגרנות בר והשיקו היקבים תירוש ויצהר
[5] ראה במדבר ו, ג, ראה ספרי במדבר פיסקה כג, ששיכר ויין הם ביטויים שונים לשלבים שונים של תהליך הכנת היין.
[6] דברים לב, יד, פליקס מציין כי חמר הוא שם נרדף לחמרא.
[7] רמב"ם פירוש המשניות נדה ב, ז.
[8] רע"ב פירוש המשניות נדה ב, ז.
[9] נדה כא, א, ראה , תוספתא נדה (צוקרמאנדל) ג, יא.
[10] כריתות ו, א, וברש"י שם.
[11] ערובין סד, א.
[12] סנהדרין קו, א.
[13] ראה הושע יד, ח, ברש"י וברד"ק שם.
[14] ע"ז ל, א.
[15] מנחות פז א: "חוליא דפירא".
[16] ראה משנה מנחות ח, ו, בבלי מנחות פו, ב, במשנה זו הובאו סטנדרטים שונים להבאת יין לצורך הנסכים: "ומנין היו מביאין את היין קרותים והטולים אלפא ליין שניה להן בית רימה ובית לבן בהר וכפר סגנה בבקעה כל הארצות היו כשרות אלא מכאן היו מביאין אין מביאין לא מבית הזבלים ולא מבית השלחין ולא ממה שנזרע ביניהן ואם הביא כשר אין מביאין אליוסטן ואם הביא כשר אין מביאין ישן דברי רבי וחכמים מכשירין אין מביאין לא מתוק ולא מעושן ולא מבושל ואם הביא פסול אין מביאין מן הדליות אלא מן הרוגליות ומן הכרמים העבודים".
[17] בכורות יז, א.
[18] תוספות מנחות פז, א, יין שהתמתק מכיוון שהענבים קיבלו מנות רבות של קרינת שמש נקרא הילוסטיון.
[19] כגון ענבי בוסר, שהיין שהופק מהם אינו נחשב יין,תוספות גטין לא, א ד"ה ובשעת.
[20] רש"י מכת"י מנחות פז, א.
[21] רמב"ם איסורי מזבח ו, ט.
[22] מנחות פו, א, ראה רש"י שם שכתב שמדובר בעישון הענבים עצמם.
[23] מנחות פז, א "חוליא דשמש". רמב"ם איסורי מזבח ו, ט, וכסף משנה שם.
[24] רע"ב מנחות ח, ז.
[25] ראה ב"מ ס, א, ובראשונים, רמב"ם מכירה יח, ה, כיוון שמים שמתווספים בשעת התסיסה נעשים לחלק מהיין, הדיון הוא לגבי הוספת יין לאחר התסיסה.
[26] תוספתא ב"ב (ליברמן) ה, ו, שאסור לחנווני לערב יין ביין, ראה ב"מ ס, א, בגמרא מובא שמותר לערב בזמן שהוא "בין הגתות", זמן זה הוא בשלב שבו היין עדיין תוסס, כשמערבים יינות בשלב זה, הם מקבלים את הטעם אחד של השני, וספתא ב"מ (ליברמן) ג, כו, לדעת רבי יהודה שם מותר לערב רק במקרה של השבחת היין.ראה רע"ב ב"מ ד, יא.. ראה תפא"י ב"מ ד, יא.
[27] ב"ב צה, א.
[28] ב"ב צח, א.
[29] רבי יצחק קרקושא ב"ב צו, א.
[30] סוכה יב, א, יין זה הגיע משניר, והיה דומה לעיגולי דבילה.
[31] תוספות סוכה מח, ב.
[32] סוכה מח, ב.
[33] רמב"ם ורא"ש על המשנה מכשירין ג, ב.
[34] ברכות נט, ב.
[35] ראה אנציקלופדיה תלמודית, ערך ברכות ההודאה ד"ה ברכת הטוב והמטיב: כל טובה שהגיעה לו לאדם, ויש אחר שותף עמו בטובה זו, מברך הטוב והמטיב
[36] תוספות ברכות נט, ב.
[37] לדעת ר"ת בתוספות ברכות נט, ב, ניתן לברך הטוב והמטיב "רק שלא ישתנה לגריעותא יותר מדאי".
[38] רשב"א ברכות נט, ב.
[39] שיטת רש"י ברכות נט, ב.
[40] זבחים עח, ב, מכות ד, א.
[41] כריתות ו, א, ניתן להשתמש ביין זה כשאין לאדם יין קפריסין על מנת לשרות את הציפורן.
[42] יחזקאל כז, יח, ברש"י שם, אם כי לדעת רוב הפרשנים מדובר ביין שהגיע מעיר חלבון.
[43] ב"ב צז, ב ובראשונים
[44] שבת סג, א, וברש"י שם.
[45] ראה משלי כג, לא: "אל תרא יין כי יתאדם", רד"ק תהלים עה, ט על הפסוק "ויין חמר מלא מסך", שחמר הוא יין אדום.
[46] ראה זבחים עז, ב; עח, ב וברש"י שם, יין זה דומה לדם, ומראה ניכר במים כנתערב בהם.
[47] נדה סד, ב
[48] ראה ב"ב צז, ב לגבי הבאתו לנסכים, ושימוש בו לקידוש.
[49] שבת סג, ב, וברש"י שם.
[50] משנה נדה ב, ז, בבלי נדה כא, א, תוספתא נדה (צוקרמאנדל) ג, יא.
[51] נדה סד, ב.
[52] גיטין ע,א מעליא דכולהו סומקא ריתחנא
[53] ירושלמי פסחים י, א. טעם נוסף שהוזכר הוא זכר לדם שונאינו שנשפך, ראה שו"ע או"ח תעב,יא.
[54] ב"ב צז, ב, ובראשונים, ראה שו"ע או"ח רעב, ד.
[55] מרדכי פסחים י, רמז תריא.
[56] יומא יח, א
[57] יין שמצוי בטווח שבין הגוון האדום לגוון הלבן, בין ורדרד לאדמדם.
[58] סנהדרין ע, א.
[59] משנה אבות ד, כ
[60] רש"י מנחות פו, ב
[61] תענית ל, א.
[62] משנה עדויות ו, א, תוספתא מנחות ט, יא.
[63] רש"י סנהדרין ע, א.
[64] ע"ז סו, א, אמנם נחלקו שם אביי ורבא האם הולכים אחרי הטעם אן שהולכים אחרי השם.
[65] ברכתו בורא פרי הגפן, ראה שו"ע או"ח רב, א. ניתן לצאת בו ידי חובת קידוש, ראה בבא בתרא צז, ב, תענית ל, א, ראה מג"א רעב ג, שכתב שמצווה מן המובחר לקדש דווקא על יין ישן, ראה פסחים קח, ב. יש לציין כי על אף איסור שתיית היין בערב תשעה באב, מותר לשתות בסעודה המפסקת יין מגיתו "שהוא מתוק ואינו טוב כיין ישן, ומשלשל ומזיק" ראה רש"י תענית ל, א
[66] כמובא במשנה באבות ד, כ.
[67] פסחים מב א
[68] נדרים סו, א.
[69] נדה כד ב: השותה יין חי עצמותיו שרופין, מזוג (יותר מדי, רש"י) עצמותיו סכויין (שחורין, רש"י שם בלשון ראשון, ועי"ש לשון שני), כראוי, עצמותיו משוחין.
[70] ספרי במדבר פיסקה כג וקמג; עי' ברכות נא א; גיטין סז ב וסט ב וע א; ע"ז ל א; סנהדרין ע, א; נדה כד, ב.
[71] ספרי שם ושם; עי' שבת עז א; פסחים קח ב; ב"ב צז ב; שבועות ו א; עי' זבחים כב א וצו ב; נדה יט א. ועי' ע"ז נח ב שבלשון תורה נקרא "יין שמסכו", כמו שכתוב (משלי ט ב): מסכה יינה, ועי' תוס' שם ד"ה כדכתיב, שהוא תקון מים ביין. ועי' ערובין כט ב וגיטין סז ב וסט ב וע ב: חמרא מרקא, וברש"י שם: יין מזוג
[72] דעת רבי אליעזר תוספתא ברכות (ליברמן) ד, ג, ברכות נ, א.
[73] דעת חכמים תוספתא ברכות (ליברמן) ד, ג, ברכות נ, א השימוש הוא ל"קורייטי" סוג של משקה לרפואה. לחלוקה זו בין היינות יש כמה השלכות כגון היין הראוי לניסוך הנסכים, ראה במדבר טו, ה- י, ספרי פיסקה כג, ופיסקה קמג, ישנן השלכות נוספות כגון נטילת ידיים וברכת המזון ראה ברכות נ, ב ותוספתא ברכות פרק ד. קידוש ראה שו"ע או"ח רעב, ה. ארבע כוסות בפסח ראה פסחים קח, ב.
[74] רש"י ברכות נ ב ד"ה אין.
[75] רשב"ם פסחים קח ב ד"ה ידי חירות; תוס' שם סוד"ה שתאן; מרדכי שם, הובא בב"י או"ח סי' תעב; טור שם וסי' קפג, וברמ"א שם שכן נוהגים באלו הארצות,
[76] פרי מגדים, אשל אברהם, או"ח רד, טז.
[77] שולחן ערוך אורח חיים רד, ה.
[78] אליהו רבה או"ח רד יא.
[79] שבת עז א; ערובין כט ב; ב"ב צו ב, ראה שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' קנא.
[80] ראה משנה נדה יט, א, אמנם בגמרא שם הובא שמדובר ביין השרוני, שדי בשיעור זה כדי לדללו, או שלענין שתיה צריך שיעור דילול גדול יותר.
[81] לדעתם, כשיש בו כמות כל כך משמעותית של מים, בטל טעמו של היין. עי' ב"ב צו ב, לענין תמד,רמ"א בשו"ע או"ח רד ה.
[82] שו"ת מהרי"ל קמב
[83] משמרת הבית לרשב"א ב"ה סוף שער ב.
[84] פרי מגדים, אשל אברהם, או"ח רד, טז, ראה בספר פני האריה החי, סימן לח שכתב שרק יין שרובו יין מותר לברך עליו בורא פרי הגפן, וראה בספר החפץ חיים חייו ופעלו, חלק א עמ' רז.
[85] תורת הבית, בית ה סוף שער ב בשם אחרים, ראה מ"ב רעב, טז, שכתב שכל שיש בו טעם יין, יין מקרי.
[86] שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' קנא כדרך שאמרו ביין שריחו רע או שצבעו אינו אדום.
[87] רש"י כתובות ג, ב.
[88] ואז המים קולטים את טעם היין.
[89] בבא מציעא ס, א.
[90] כתובות ס.
[91] ב"מ ס, א.
[92] ראה למשל בספר החפץ חיים חייו ופעלו, חלק א עמ' רז, ארץ צבי (פרומר) סי' נז- נח, ועוד.
[93] תקן 1318 חלק 1 סע' 2.21.
[94] ראה ברכת ה' (לוי) ג עמ'...... סע' מט.
[95] משנה שביעית ז, ז.
[96] יין זה נקרא "אספרגוס", ראה ברכות נא, א וברש"י שם, שמובא שם שהיו שותים אותו בבוקר לרפואה, בערוך ערך "אספרגוס" מובא שאספרגוס הוא כרוב.
[97] תוספתא שביעית ה, יד.
[98] משנה תרומות י, ה, יש לכך השלכות ביחס לנתינת תלתן שיש בו קדושה כגון של תרומה, שביעית ומעשר שני לתוך היין.
[99] תשב"ץ ח"א סי' פו, ראה שו"ע או"ח סימנים רב ורד, עיקר הדיון נסוב סביב עיקר הטעם של היין.
[100] ע"ז לה, ב.
[101] משנה תרומות יא, א, נחלקו התנאים האם מותר להכניס יין תרומה לתוך מורייס ראה תוספתא שביעית (ליברמן) ו, ה, בחובת ביעור מורייס שהוסיפו לו יין שביעית
[102] תוספתא עבודה זרה (צוקרמאנדל) פרק ד הלכה יב
[103] במשנה מעשר שני ב, א מובא שהוספת דבש ליין משפרת את טעמו.ירושלמי ברכות ב, א.
[104] ירושלמי שבת ח, א, שו"ע או"ח תעב.
[105] רמב"ם שבת כט, יד
[106] ויקרא ב, יא
[107] לדעת הרמב"ם שבת כט, יד אין לקדש עליו, וכתב שיש מי שמתיר, וכתב הראב"ד שהלכה היא כמי שמתיר, וכ"כ השו"ע א"ח רב, א שברכתו היא בורא פרי הגפן..
[108] פסקי רי"ד שבת קמ, א.
[109] תוספתא שבת (ליברמן) יב, יב.
[110] שבת קמ, א.
[111] תוספתא שבת (ליברמן) יב, יב.
[112] תוספתא עבודה זרה (צוקרמאנדל) ד, יב.
[113] בבלי ע"ז ל, א.
[114] ירושלמי תרומות ח, ג.
[115] ראה רש"י ע"ז ל, א, לענה Artemisia היא מין שמקובל ברחבי העולם להשתמש בעלים שלה לצרכי תיבול המאכלים., יין שערבו בו לענה נקרא גם יין ורמוט.
[116] משנה תרומות י, ג, גמרא ע"ז סו, ב פסחים עו, ב.
[117] מ. רענן, "מפני שהשעורים שואבות", פורטל הדף היומי.
[118] תקן 1318.
[119] בתקן האירופי מובא שניתן להוסיף עד 59 תוספות שונות khhi/
[120] שבת כט, יד.
[121] ראה רמב"ם שבת כט, יד, הע' לח מהד' מכון משה: ונפ"מ למציאות העגומה ביינות השוק שכולם ממותקים בסוכר ולדעת רבנו וחכמי המערב פסולים הם ויש מהם מתוקים מאד כמעט דייסה של סוכר שאף אלו היתה מתיקותם טבעית היו פסולים שהרי יין המתוק פסול למזבח כל שכן שמתיקותם היא מחמת הסוכר ומוטב לקדש על משרת צמוקים או על הפת"...ראה גם תשובות והנהגות א, רנג.
[122] כך מובא במספר מאמרים באתר "נצח ישראל".
[123] ראה ארץ צבי (פרומר) סימנים נז- נח.
[124] האתנול (אלכוהול) שריכוזו הוא הגבוה ביותר מבין סוגי האלכוהול, מתאדה בטמפ' של 78 מעלות.
[125] ראה מבוא לייצור יין, מושגי יסוד בכימית יין, חלק ראשון מאת אוליביה פרתי, יינן ביקב טפרברג 1870, הגילצרול נמצא ביין בריכוז שבין 5 ל20 גרם בליטר והוא הרכיב השלישי בחשיבותו ביין, נקודת הרתיחה שלו היא 290 מעלות .
[126] יש לציין כי בזמן חז"ל בישול היין התבצע בשיטות רגילות, הקדירות וכדומה, דבר שגרר עימו משך זמן רב, לעומת בישול ופסטור ביקיבים מודרניים בהם התהליך הוא מהיר מאוד.
[127] משנה תרומות יא, א, ראה מנחות פו, א לגבי ההשלכות השונות שיש לבישול היין. ישנם רבים הטוענים כיום כי יין מבושל הוא פחות איכותי.
[128] תוספתא תרומות (ליברמן) ד, ד, מחלוקת ת"ק ורבן שמעון בן גמליאל, ראה משנה וירושלמי תרומות ב, ו, ר"ש ורא"ש תרומות ב, ו.
[129] תוספתא תרומות (ליברמן) ד, ד, בבלי ע"ז ל, א, אמנם במקום אחר בתוספת מובא שיין מבושל נאסר ביין נסך, ראה תוספתא ע"ז (צוקרמאנדל) ד, יב, ראה שוע יו"ד קכג ג.
[130] דעת הגאונים הוב"ד ברדב"ז שבת כט, יד, והרמב"ם שבת כט, יד, דעת היש אומרים בשו"ע או"ח רעב, ח ראה אור לציון חלק ב - הערות פרק כ שכתב שיש לכתחילה לחשוש לדבריו
[131] דעת השו"ע והרמ"א או"ח רעב, ח
[132] דעת רש"י ב"ב... הוב"ד בטור או"ח רעב.
[133] תוס' ב"ב צז, א.
[134] ראה שבט הלוי ב, נא שהביא את כל השיטות
[135] "דכל שיצא מגדר הפשר ונכנס בגדר בשול דהיינו שהרתיחו עד היד סולדת היטב זהו בשולו" רב האי גאון והגאונים וסה"ת ברשב"א בתו"ה בית ה שער ג.
[136] רשב"א בתו"ה בית ה שער ג בשם הרמב"ן.
[137] שו"ת התשב"ץ א, פה.
[138] ע"ז ל, א ד"ה קונדיטון.
[139] חיידקים, פטריות, נבגים, ועוד.
[140] תהליך זה הוא מקובל מאוד במשקאות שונים, חלב וכדומה, עיין ערך 'חלב'
[141] בשם הרשב"א והר"ן יורה דעה קכג, ו.
[142] אגרות משה יו"ד, ג,לא, באופן דומה היקל גם כם המנחת יצחק ז, סא, יחווה דעת ח יורה דעה, טו.
[143] בדבריו הוא מוסיף שבמפעלים שונים הטמפרטורה מגיעה ל165 מעלות פרנהייט (שהם 74 מעלות צלסיוס), ובמקרה זה לדבריו בוודאי הדבר נחשב כמבושל.
[144] מנחת שלמה א, כה, אז נדברו יב, ג, אור לציון ב, כ, ראה גם בתשובות והנהגות ב, תא שכתב שחז"ל החמירו מאוד בענייני יין נסך, לכן יש להחמיר גם כן בדיני יין מפוסטר.
[145] תשובות והנהגות ה, סג.
[146] משנה הלכות יב, לד.
[147] הרב אלישיב קובץ תשובות א, עו
[148] מנחת שלמה א, כה.
[149] יד הלוי (הורוויץ) על ספר המצוות לרמב"ם מצווה קנה.
[150] תשובות והנהגות ה, עז.
[151] כך מובא בפרסומי בד"ץ העדה החרדית.
[152] CODEX STANDARD FOR GRAPE JUICE PRESERVED EXCLUSIVELY BY PHYSICAL MEANS, CODEX STAN 82-1981
[153] International Organisation of Vine and Wine
[154] ראה. מנחת יצחק ח, יד ראה מנחת שלמה א, ד.
[155] אור לציון חלק ב, פרק כ.
[156] ברכה כהלכה עמ' קלא.
[157] לכל הסוברים שדין מיץ ענבים משוחזר הוא רק כשנשאר עליו שם יין, אך אם פקע ממנו שם יין, לכל הדעות ברכתו היא שהכל, ראה וזאת הברכה עמ' 117. ראה מנחת שלמה תניינא (ב - ג) סימן יג מחלק בין יין מזוג שהדרך היא להוסיף לו מים, אפילו עד 5 שישיות, שדינו יין מכיוון שזו הדרך הרגילה להשתמש ביין, ולברכה כתב שיש לחשוש לרעק"א שעד רבע יין. משא"כ במיץ ענבים משוחזר (שבשלו אותו עד שיצאו ממנו רוב הנוזלים, ואח"כ הוסיפו לו מים- כך שמדובר למעשה בהחלפה של המים) הדבר נחשב כ"כדבר נוסף הבא מבחוץ" ויש להסתפק אם ראוי לברך עליו מעין שלוש.
[158] תשובות והנהגות ג, פז- פח.
[159] רש"י עירובין נא, ב ד"ה צימוקין; רשב"ם בבא בתרא צז ב ד"ה צימוקים.
[160] או בישולם, ראה מ"ב רעב, כב.
[161] ט"ז או"ח רב, י, ויו"ד קכג, יג.
[162] ניתן לקדש עליו כפי שנפסק בשו"ע או"ח רעב, ו, לברך עליו בורא פרי הגפן כפי שנפסק ב שו"ע או"ח רב, ו, לצאת בו ידי חובת ארבע כוסות בפסח, שו"ת הרדב"ז א תעט; ט"ז או"ח תעב, י; משנה ברורה שם לז, ויש בו איסור יין של גוים ויין נסך, רמב"ם מאכלות אסורות יז יא; איסור והיתר הארוך כב, בסופו; רמ"א יו"ד קכג יא, בנדרים - שהולכים בהם אחר לשון בני אדם הנודר מן היין אסור אף ביין צימוקים חידושי הרעק"א יו"ד ריז טו, בשם תורת חסד; פרי הארץ יו"ד טו.
[163] אך אם הביא- כשר.תוספתא מנחות (צוקרמאנדל) ט ט; בבא בתרא צז, ב; רמב"ם איסורי מזבח ו, ט.
[164] ריב"ש סימן ט.
[165] מ"ב רעב, כב בשם ספר החיים.
[166] ראה שו"ת צמח צדק (ליובאוויטש) סימן כח.
[167] תשובות והנהגות ב, קנח.
[168] מנחת יצחק ט, יז.
[169] מספר התקן הוא 1318, של מכון התקנים הישראלי, ישנן ארצות בהם יש מחוייבות ל-75% בלבד, אולם בישראל אחוז היין המוצהר צריך לעמוד על לא פחות מ- 85%.
[170] ב"מ ס, א.
[171] יֵין מִמְסָךְ – blend; בצרפתית : coupage בְּלֵנְד; יין הנוצר מזנים שונים. ממסך – מן מָסַךְ, הקרוב בצלילו למָזַג, ושניהם מציינים ערבוב, מהילה
[172] ראו להלן הרחבה בפרוט הזנים בערך 'שיראז\סירה'.
[173] קייס = 6 בקבוקים.
[174] http://www.news.com.au/tablet/natural-wine-a-marketing-myth/news-story/f1adedec9f92cee9202a6de262606da0
שבי דרום, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
