אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.
הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.
צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.
מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.
ב"ה
רביעה
כתיבה: הרב דוד אייגנר
הביטוי רביעה בחז"ל כולל הן את הגשמים עצמם שנקראים רביעה, (מלשון רובע) והן את הזמן שבו הגשמים יורדים, או יורדים בדרך כלל. בחז"ל הוזכרו שלוש רביעות. נחלקו התנאים מהו זמנן המדויק של רביעות אלו כפי שמובא בתוספתא,[1] הזמן המוקדם ביותר הוא ג' בחשוון שזה הזמן המוקדם ביותר לרביעה ראשונה כדעת רבי מאיר, ואילו התאריך האחרון לרביעה השלישית שהוזכר הוא ראש חודש כסלו, כדעת רבי יוסי. מחלוקת נוספת שהובאה בתוספתא היא האם כוונת הרביעות היא לגשמים היורדים בפועל, או שמא מדובר בתאריך שבו הגשמים אמורים לרדת, וניתן להגדיר רביעה גם אם לא ירדו בפועל גשמים[2].
האקלים בישראל הוא אקלים "סובטרופי- ים תיכוני", שהוא אקלים ממוצע בין ערכי הטמפרטורה והמשקעים שבארצות טרופיות מזה, לאלה שבארצות האקלים הממוזג מזה. אקלים זה הוא בין קוי הרוחב 300 ל 400, תכונתו העיקרית של אקלים זה הוא ירידת רוב גשמי השנה בחורף החל מסופו של חודש תשרי- תחילת חשוון ומסתיימת בחודש ניסן- אייר, הגשמים המשמעותיים ביותר יורדים בחודשים כסלו- שבט, כ75% מכמות הגשמים, יתרת הגשמים יורדת בתחילת העונה ובסופה, בקיץ החם אין גשמים כלל, או שכמותם קטנה מאוד. [3]
רובם הגדול של הגשמים בארץ יורדים כאשר גושי אוויר קר מגיעים לאזורנו ממערב למזרח באירופה ובאגן הים התיכון, אויר זה קר ויבש. בעברו על פני הים התיכון, הוא קולט לחות מרובה שנאגרת בו. בשל הבדלי הטמפרטורות הגדולים בתחילת החורף בין הים לגושי האוויר, עיקר הגשם יורד בקו החוף. בהמשך החורף כשהבדלי הטמפרטורות נמוכים יותר, עיקר הגשם יורד בהרים[4].
ארץ ישראל, שוכנת בין שתי מערכות שקעים (שהן אזורי לחץ נמוך הקשורים בגשם). האחת, מצפון-מערב, השנייה, לכיוון מזרח ודרום-מזרח. שתי הפינות המנוגדות האחרות מכילות מערכות של רמות (שהן אזורי לחץ גבוה הקשורים במזג אוויר יבש וללא גשם). האחת, מצפון-מזרח, והשנייה, מדרום-מערב, ישראל נמצאת אם כך ב'צומת' של ארבע מערכות סינופטיות ענקיות ולכן נתונה להשפעות מנוגדות, גשם או יובש. כמו כן, המחקרים מראים שאין בעולם מקום דומה, עם שינויים אקלימיים חריפים ובולטים מצפון לדרום. דהיינו: מעט גשם בדרום - בנגב, הדומה לסהרה, עם ממוצע שנתי הנמוך מחמישים מילימטר, כאשר מעט צפונה (לבנון), כמות הגשם הינה מעל אלף מילימטר, בדומה לאזורים גשומים באנגליה. כתוצאה מכך, השינויים הבין שנתיים בגשמי ישראל, הינם גבוהים ביותר בהשוואה למדינות אחרות. יתכן כי עובדה זו מלמדת כי קיימים הבדלים בין התנאים, באיזה תאריך להגדיר את זמנן של הרביעות השונות.[5]
ישנן מספר השלכות הלכתיות לזמן הרביעה:
הקריטריון להגדרת ימות הגשמים הוא מ"שתרד רביעה שניה".[6]
דיני שביעית: הרביעה השניה היא ירידת גשמים משמעותית שיורדת באזורים נרחבים[7]. לעומת הרביעה הראשונה שבה מדובר בגשמים מועטים באזורים מצומצמים. ירידה משמעותית של גשמים מלמדת על תחילתה של עונת הגשמים.[8] גשמים אלו גורמים לתבואה ולצמחים שנותרו בשדה שירקבו. וכן היא גורמת לתבואת החורף שנזרעה לפני כן לנבוט ולהתחיל לגדול[9], ולכן בשלב זה יש לבער את כל מה שנאסף מהשדה בשמיטה, שכן הדבר נחשב שהכל כבר כלה בשדה.
פאה: בדיני פאה מובא, שלדעת חכמים כשהגיע זמנה של הרביעה השניה מותר לכל אדם ליטול את הזיתים שנותרו בשדה, מכיוון שהעניים כבר התייאשו ולא יבואו ליטול זיתים אלו. בזמן זה הטמפרטורות נמוכות, הנמושות – הזקנים – אינם יוצאים כלל מביתם בשל הקור, ולדעת רבי יהודה אף הצעירים ממעטים לצאת מביתם, והם יצאו בתנאי מזג אוויר כאלו רק אם הם ימצאו כמות זיתים מספקת של ארבע איסרות במהלך יום אחד.[10]
כמו כן, גשמים מרובים יכולים להזיק לזיתים, שכן הם גורמים להם לפלוט את שמנם.[11] אומנם יש כאלו שמוסקים את הזיתים בזמן הרביעה השנייה כמובא בדעת רבי יהודה במשנה, אך עיקר המסיק הוא לפני עונת הגשמים העיקרית. לאחר שיורדת הרביעה השנייה וירדו גשמים בכמות ניכרת, איכות הזיתים יורדת והעניים כבר אינם מעוניינים בהם. יש להוסיף כי אחרי רביעה שנייה בדרך כלל בוצי וקר, ויש להניח כי הזיתים שנותרו נמצאים במעלה העץ ומסיקתם כרוכה בטיפוס על העץ. פעולה זו קשה על הזקנים ממילא, וצירוף הבוץ והקור לקושי הקיים ממילא מביא את המשנה למסקנה כי לאחר רביעה שנייה רשאי כל אדם להיכנס למטע הזית ולמסוק את הזיתים שנותרו.
דיני נדרים: הנודר "עד הגשמים" הוא עד רביעה שניה, משום שברביעה השניה מדובר כבר בגשמים משמעותיים[12].
דיני שכירות: המשכיר בית לחברו עד הגשמים, הוא עד שתרד רביעה שניה.[13]
כמות המשקעים הממוצעת בארץ ב30 השנים האחרונות, ניתן להבחין בשוני הנרחב בין אזורי הארץ, במרחקים שאינם עולים על כמה עשרות ק"מ בודדים:
מקור התמונות: השירות המטאורולגי, סקירות אקלימיות, https://ims.gov.il/he/ClimateAtlas
[1] תוספתא תענית (ליברמן) א, ג.
[2] תוספתא תענית (ליברמן) א, ד.
[3] ח. גבירצמן משאבי המים בישראל : פרקים בהידרולוגיה ובמדעי הסביבה, 2002, עמ' 13- 17.
[4] ראה גבירצמן, עמ' 15, שמקורם של עיקר הגשמים בארץ הוא מלחות שהתפתחה בים התיכון.
[5] פ. אלפרט, גשם ורוח, מטאורולוגיה ומזג אוויר לאור היהדות.
[6] תוספתא טהרות (צוקרמאנדל) ז, ח.
[7] בבלי תענית ו, ב, ירושלמי שביעית ט, ו.
[8] כמובא בירושלמי ט, ו.
[9] משנה שביעית ט, ג, תוספתא שביעית ז, יז.
[10] ירושלמי, ר"ש, רא"ש, שנו"א פאה ח, א
[11] ירושלמי ביכורים א, ג.
[12] משנה נדרים ח, ה
[13] משנה ב"מ ה, י
שבי דרום, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
