המשמעויות ההלכתיות- חקלאיות של ראש השנה

השנה, שנת תשע"ג היא השנה החמישית לשנות השמיטה.

כבשנת תשע"ב גם בשנה זו מפרישים מעשר שני.

כידוע, שנת המעשר בירקות נמדדת על פי השלב בו הפרי נלקט על ידי המגדל, המעבר בין השנים מתבצע בראש השנה.

ניתן להבין כי מכיוון שהירקות אינם יכולים לגדול בפני עצמם, אלא הם תלויים באדם, בפיקוח יום-יומי והשקייה רבה ('גדלים על כל מים'), המעבר בין השנים הוא כפי מעבר השנים אצל האדם (ראש השנה). אולם עצים שיכולים לחיות על ידי הגשמים הרי שהם אינם תלויים לחלוטין באדם ('גדלים על רוב מים'), ועל כן ראש השנה שלהם נקבע על פי הזמן בו עברו רוב גשמי השנה (ט"ו בשבט).

חובת הפרשת מעשר שני נאמרה בתורה, בספר דברים (יד,כב): "עשר תעשר את כל מעשר תבואתך היוצא השדה שנה שנה".

בין הדינים שלמדו חז"ל מפסוק זה נלמד גם כן שיש להפריש את המעשר דווקא ממה שגדל באותה שנה, ואין להפריש משנה על חברתה.

המשמעות המעשית היא שאם ישנם ירקות שנקטפו בערב ראש השנה ועדיין לא הופרשו מהם תרומות ומעשרות, ולאחר ראש השנה המשיכו לקטוף ירקות נוספים, אפילו מאותה זריעה ומאותו שדה, אין להפריש מעשרות משני הקטיפים ויש להפריש על כל קטיף בנפרד.

לכן, מומלץ לכתחילה, שבסיום יום העבודה האחרון לפני ראש השנה, יש לעשר את כל מה שנקטף על מנת שלא יתערבב עם מה שיקטף לאחר ראש השנה.

באם אין אפשרות כזו יש לסמן באופן ברור את כל מה שנקטף, ולהקפיד שלא יתערבב עם מה שיקטף אחרי ראש השנה. כשבאים להפריש לאחר סיום הקטיף יש להפריש מכל קטיף בפני עצמו.