וחי אחיך עימך...

אנו קוראים בתורה על איסור להונות איש את אחיו, ובפסוק אנו פוגשים אריכות גדולה, וכך נאמר "או קנו מיד עמיתך, לא תונו איש את אחיו". מכאן אנו מוצאים רמז לכך שלא רק שאסור לאדם להונות את האחר, אלא גם שיש מקום לקנות דווקא מעמיתך. זאת אומרת שיש לאדם אפשרות לרכוש מוצר מגוי, או לרוכשו מיהודי, עדיף לו לקנות מיהודי.

אך האם דבר זה הוא חיוב הלכתי, או שמא הוא עדיפות כללית? האם יש בו גדרים הלכתיים? מניין הוא נובע?

בסיפרי על הפסוק הנ"ל נאמר:  "מנין כשהוא מוכר לא תהיה מוכר אלא לעמיתך תלמוד לומר וכי תמכרו ממכר לעמיתך, ומנין כשהוא קונה לא תהיה קונה אלא מיד עמיתך ת"ל או קנה מיד עמיתך. אין לי אלא קרקעות שבהם דיבר הכתוב מנין לרבות דבר המטלטל ת"ל ממכר לרבות דבר המטלטל".

בפני הרמ"א הגיע שאלה על ספר שיהודי רצה להדפיס, ובא הגוי להדפיסו ולמוכרו ביותר זול, האם לקנות מהגוי או ביותר יקר מיהודי, והוא פסק לקנות מהיהודי.

הרב עמיאל זצ"ל למד מדינים אלו שיש להעדיף לרכוש מיהודי גם אם הדבר ידרוש ממנו להוסיף עד חמישית מהמחיר שהיה משלם אם היה קונה מהגוי.

הגדרה זו של הרב עמיאל, שהגדיר עד חומש, מובילה אותנו להבין שלפי שיטתו דין זה של קניה מיהודי היא מגדרי צדקה, וכבר נאמר לגבי צדקה שהמבזבז אל יבזבז יתר מחומש.

אך הוא מוסיף שיש בכך חובה מעבר לחובה ממונית, חובה מוסרית, וחובה מצד האחווה, השיתוף והדאגה ליהודי אחר. לכן ודאי שעדיפות יש לסחורה יהודית גם אם היא יותר יקרה.

הרב קוק זצ"ל נפגש עם דעה שאומרת שיש להוסיף כדי לקנות סחורה יהודית עד שליש, ודחה דעה זו ולדעתו צריך אף ביותר משליש.

בספר חבל נחלתו כותב הרב אפשטיין שליט"א שלדעת הרב עוזיאל אין גבול לסכום הכסף שיש להוסיף כדי לרכוש מיהודי, וההגבלה שהופיע בפוסקים היא רק כדי לעורר תשומת לב ולא כדי לפסוק הלכה למעשה.

אמנם שם בספר האריך להראות שלדעת רוב הפוסקים לא פסקו להלכה באופן גורף כדברי הרב קוק ויש אפילו שפסקו שאין צורך להוסיף אף לא במעט כסף כדי לרכוש סחורה מיהודי.

בכל אופן ניכר הדבר, שיש חשיבות לרכוש מיהודי, אם הדבר אפשרי.

נראה שבפרט בימים אלו שהחלץ הכלכלי מתגבר, בעקבות הנסיון של הגויים לכפות עלינו מהלכים לא פשוטים, חשוב מאוד שנתחזק אנו לתמוך באחינו ואף שהדבר ידרוש תשלום יקר יותר, נשתדל לרכוש מאחינו וכך נזכה בעזרת ה' לשלטון בהיר וחזק שאינו משועבד ללחצים מבחוץ.