אנושיות ויהדות
אנושיות ויהדות
(לפרשת ויגש)
העימות בין יוסף ליהודה מלווה את עם ישראל לאורך כל ההיסטוריה הארוכה שלו, החל מימי יעקב, דרך תקופת ההתנחלות והמלוכה. מימי ירבעם עד גלות עשרת השבטים מתפצל עם ישראל לשתי ממלכות, ממלכת יהודה וממלכת אפרים. בגלגולים אחרים נמשך העימות עד לעתיד לבוא, כשלפי המסורת יהיו שני משיחים לישראל, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, ורק אז יתאחדו שני השבטים לעץ אחד.
מדוע נגזר עלינו לחיות בעימות זה? האם אין דרך למנוע אותו?
יעקב - האנושי, ישראל - הייחודי
שורשיו של העימות קדומים יותר. יוסף הוא בנה הבכור של רחל, אשתו האהובה של יעקב. יהודה הוא בנה החשוב של לאה, אשתו העיקרית של יעקב. (לאחר שנדחה ראובן מהבכורה בחללו את יצועי אביו, ולאחר ששמעון ולוי ננזפו על ידי אביהם "ארור אפם כי עז" - גבר יהודה באחיו, ומעמדו הושווה למעמד הבכור. עיין דברי הימים א', ה' א'-ב'). שתי נשיו של יעקב מקבילות לשתי פנים באישיותו, יעקב וישראל. ואישיותו של יעקב-ישראל חייבת להיות דו-אנפית, מעצם מהותה. יש בה פן אחד, בו עם ישראל הוא עם במשפחת העמים, ולו ארץ, מלכות ("ככל הגויים אשר סביבותי") וצרכים קיומיים אנושיים; ופן שני - של ייחודיות על-טבעית, על-אנושית, על-זמנית ועל-מקומית, עם שהרוח מקיימת אותו; עם ללא ארץ וללא שלטון וללא תנאי קיום מינימליים, למרות הרדיפות ולמרות ההשמדות; עם הספר, עם הבחירה, סגולה מכל העמים... ממלכת כהנים וגוי קדוש; עם שבלי התורה הוא חדל להתקיים. ושתי הבחינות מתרוצצות בו יחד. יש תקופות ומצבים שבהם גובר הפן האחד, ויש תקופות ומצבים שבהם גובר הפן השני, אך בלי שניהם אי אפשר. כשם שהיחיד, כדי להתקיים, זקוק לגוף ולנשמה, כך גם האומה. אלא שיש לשמור על סולם העדיפויות. וכמו שכל אדם, מהותו היא אישיותו, הכרתו, אופיו, שאיפותיו, ואילו גופו הוא רק האמצעי לפיתוח אישיותו; כך גם הסולם - העם - שראה יעקב בחלומו, המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. הסולם מבטא את אישיותו של יעקב, שבעיקרו נמצא יעקב, ובראשו - ישראל. והנה מלאכי א‑להים עולים ויורדים ב ו . העליות והירידות הן של הכוחות השונים הפועלים באומה בתקופות השונות ובמצבים המשתנים.
רחל ולאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל
אהבתו של יעקב לרחל מבטאת את הפן ה"אנושי" שבו, כביכול. אותה הוא פוגש לראשונה בחרן. היא מתוארת בתיאורים חיצוניים. יפת תואר ויפת מראה. (מובן שחלילה לנו מלתאר את האבות כבני אדם רגילים, אולם היות מעשיהם של האבות סימן לבנים שבכל הדורות, מחייבת גם גילוי של פן זה באישיותם). לאה היא האשה שהוא חייב לשאתה כדי לבנות בעיקר ממנה את בית ישראל. רוב הבנים היו צריכים לצאת ממנה, אלמלא ההכרח לשמור על האיזון הפנימי. (ומכאן לקח לדורות, בסולם העדיפויות חייבים לשמור על כל שלבי הסולם, כדי להבטיח את יציבותו). לאה - עיניה רכות, ודרשו חז"ל: ארוכות, שמתנותיה ארוכות טווח הן, שהישגיה תלויים יותר בחזון, באמונה, בעתיד הרחוק. לאה מבטאת את הפן היהודי-ייחודי שבישראל. ועל שם בנה הגדול יהודה, נקראים כולנו היום "יהודים".
לכן יוסף, בנה של רחל, מתואר אף הוא בחיצוניותו יפה תואר ויפה מראה, ותפקידו העיקרי הוא לכלכל את בני הבית במזון בשנות הרעב. הוא הגורם לירידה מן הארץ, הוא משנה למלך מצרים, איש העולם הגדול, המדגיש את המכנה המשותף האנושי שבין עם ישראל לבין אומות העולם (ואף אמו רחל, קבורה על אם הדרך כדי לבכות את בניה היוצאים לדרך הגלות הארוכה והקשה, היא האחראית לחוץ לארץ). הוא אישית, כמובן, יוסף הצדיק, העומד בצדקו בכל התנאים ובכל המצבים. אלמלא כן היה נטמע בין הגויים ומאבד את זהותו הייחודית.
אולם בדורות מאוחרים יותר - אפרים בעמים הוא יתבולל, אפרים היה כעוגה בלי הפוכה. כפי שאותה עוגה חרוכה מצד אחד, ומצידה השני נשארה בצק חי, כך גם ההתבוללות בעמים היתה חד צדדית, היא הדגישה רק את הצד האנושי הכללי, וטשטשה לגמרי את הצד הייחודי, ולכן היא עוגה חרוכה חסרת טעם וריח.
משום כך מתנגדים האחים בראשותו של יהודה להשתלטותו של יוסף על עם ישראל. הם רואים בכך סכנה של איבוד לאומי לדעת, והעובדות אכן יוכיחו זאת...
מי בראש
אלא שגם בלי יוסף אי אפשר. אם אין קמח אין תורה. בלי הבסיס האנושי הארצי אין אפשרות לטפס בשלבי הסולם למעלה. הבן יקיר לי אפרים... על כן המו מעי לו, רחם ארחמנו נאום ה'. יהודה המתעמת עם יוסף הוא זה שלבסוף מחזירו לחיק המשפחה. הוא שמצילו מידי אחיו, מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו, לכו ונמכרנו לישמעאלים... גם אם אולי אינו אחינו לדעה ולרעיון, אחינו בשרנו הוא, ובלי בשר אין רוח. מ ש נ ה למלך - כן. אולם לא מלוך ימלוך עלינו ולא משול ימשל בנו. סולם ערכים ברור: עליונים למעלה, ותחתונים למטה, כאותו יין ששמריו בתחתית החבית, והם המתסיסים אותו. בלעדיהם לא היה היין יין.
אלא שלפעמים, בסערות החיים, החבית מיטלטלת והשמרים צפים למעלה ומעכירים את היין. חז"ל דרשו זאת על ירבעם בן נבט, מצאצאי אפרים, שהרים יד במלכות בית דוד. תפסו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו: חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו: מי בראש? - בן ישי בראש. - אי הכי לא בעינא (סנהדרין ק"ב ע"א). אם ירבעם אינו מוכן לקבל את מרותו של דוד, אין לו תקנה.
מדוע סוברים בני יוסף שהם בראש? כי אכן בסדר ההופעות בעולם, החומר מופיע לראשונה. המטפס על הסולם, חייב קודם כל לטפס על השלבים הנחותים, ורק על ידיהם יכול הוא לעלות למעלה. תיקון רחל קודם לתיקון לאה. בני אפרים הם הראשונים שהתעוררו לצאת ממצרים. המלך הראשון בישראל מבני רחל היה משבט בנימין, וכן לעתיד לבוא, ההתעוררות הגדולה לציון, באה דוקא מהצד האנושי הכללי שבעם ישראל. דווקא אלו שחששו מהתבוללות, הם שהרגישו יותר מאחרים את הצורך הדחוף להקים מסגרת לאומית מיוחדת לעם ישראל בארצו. אמנם, על פי תפיסתם, עם ככל העמים, אולם גם זו דרגה נחוצה בסולם. חשוב שעם ישראל יפסיק להיות אסקופה הנדרסת וכבשה הנטרפת, שיוכרו זכויותיו לפחות ככל עם נורמלי. אלא ששלב זה הוא ראשון ולא אחרון. אם יישאר כך, יתמוטט הסולם. כי ארץ ישראל בלי תורה, כמוה כגוף בלא נשמה. וילד שנשאר ילד שעשועים ואינו מתבגר, הוא נער מפגר.
והדברים מפורשים בפסוקים: הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים... ונתתי אותם עליו את עץ יהודה, יוסף קודם ליהודה. זהו השלב שבו הנה אני לוקח את בני ישראל מבין הגויים... וקבצתי אותם מסביב, והבאתי אותם אל אדמתם, אך בשלב הבא: וטיהרתי אותם והיו לי לעם, ואני אהיה להם לא-להים. ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכולם, במהרה בימינו.
