התשובה
שלום רב,
א. לגבי הבעלות על הפירות - כל זמן שהנכרים לא נתייאשו הפירות שלהם, אך אם נתייאשו הפירות מותרים. במציאות הנידונה המצב מורכב: לא ברור אם היה יאוש, לא ידוע מי בעלי המטע, והפירות הולכים לאיבוד. לפיכך ניתן למסוק את הזיתים, לרשום לפניכם את שווי הפירות (בהפחתת מחיר העבודה), על מנת להעבירם לבעליהם באם הם יתבעו את הכסף.
ב. קיימת מחלוקת עקרונית אם הנכרים שישבו בקרקעות אלו עד מלחמת ששת הימים קנו אותם בכיבוש מלחמה מזמן חורבן ביהמ"ק.
אולם אין לשאלה זו משמעות מעשית כיוון שהצבא והמנהל האזרחי מוסמכים על ידי הממשלה לאפשר לערבים לשבת באותם אדמות. לפיכך יש להם זכות שימוש בקרקע וזכות לטעת עצים בהתאם לתקנות הצבא והמנהל האזרחי.
ג. מבחינת דיני חזקה צריך חזקה שיש עימה טענה, אך כיוון שהאדמה אינה הפקר והיא בשימוש הנכרי או בבעלות המדינה - לפיכך אי אפשר להחיל כאן את דיני החזקה.
מקורות:
תחומין כרך כ"ג עמ' 43 - מאמרו של הרה"ג יעקב אריאל שליט"א.
אמונת עתיך גליון 52 - הרב אהוד אחיטוב, מסיק זיתים סביב ההתיישבות ביו"ש.
בברכת התורה והארץ,
אהוד אחיטוב
אתר המכון:
