שיטת החזו"א במעמיד סכך

השאלה:

שלום רב,

רצוני לברר, לצורך העיון, בעקבות דיון שהתפתח במשפחתנו:
נתבונן בסוכה, שבה סכך, קרשים צרים עליהם הסכך עומד
(להלן: מעמיד), וקרשים צרים עליהם עומד המעמיד (להלן: מעמיד
דמעמיד).

האם נראה גם את ה"מעמיד דמעמיד" כחלק מהסכך ואז נדרוש
שגם הדבר שמעמיד אותו יהיה כשר לסיכוך, וכו', עד הרצפה (או
עד דלא ידע), או שמא מספיק לשיטת החזו"א שמה שמעמיד את
ה"מעמיד דמעמיד" יהיה כשר לסיכוך.

הקושי שלי להבין את הפרשנות הראשונה שהצעתי לעיל הוא, שהרצפה
אינה
ראויה לסכך בה ולכן אם נמשיך כנ"ל כל הסוכות יהיו פסולות
לשיטת החזו"א.

חמי הי"ו הציע שאולי הפירוש הראשון בכל זאת נכון, והכלל הוא
"אינו מקבל טומאה", ולא "ראוי לסכך בו", ולפי כלל זה הרצפה
אינה פוסלת את הסוכה (כיון שאינה מקבלת טומאה).

מהי דרך האמת בזה?

בתודה.

 

 

התשובה

הרב יעקב אריאל |

שיטת החזו"א (או"ח קמג, ב) היא שאין להעמיד את המעמיד על דבר
שאין ראוי לסכך בו אא"כ המעמיד דמעמיד הוא 'מעשה רצפה
בעלמא'. וע"כ על דפנות אפילו עשויות מאבנים מותר להעמיד, אולם
על תומכים המעמידים את הסכך, ולא משנה באיזה דרגת ריחוק, אסור
להעמיד. אולם גם הוא מסייג זאת רק לשיטת הרמב"ן, אבל לשיטת
הרא"ש הכל מותר וע"כ בדיעבד גם הוא מסכים שכשר. דבריו של
החזו"א (מלבד האחרונים שהוא מקשה עליהם וברור שהבינו שלא
כמותו), נסתרים מדברי הרמב"ן והריטב"א עצמם, עליו הוא בנה את
שיטתו, שכן הריטב"א מתיר שמעמיד דמעמיד יהיה אילן, אע"פ שהוא
מחובר ואין לסכך בו, ולא דוקא מעשה רצפה בעלמא.
המפרשים בדעת החזו"א שגם הדפנות צריכות להיות מחומר הראוי
לסכך עד כדי כך שהם נמנעים משימוש במסמרים אפילו בדפנות
הפריזו על המידה החזו"א לא אמר זאת

 

 

 

toraland whatsapp