חלה שהופרשה בלא קריאת שם

התשובה

לאחר סיום לישת הבצק, מסירים חתיכת בצק, כדי שתהיה אפשרות לברך את ברכת הפרשת חלה, ומיד לאחר מכן 'לקרוא שם חלה' על חתיכת הבצק שהוסרה. הנוהג כיום, לומר 'הרי זו חלה' על החתיכה שהוסרה לשם כך, מתבסס על דעת כמה מן הפוסקים[1]. אך יש מן הפוסקים הסוברים שאין חיוב 'לקרוא שם' בפיו, ודי אם 'קרא שם' במחשבה[2]. כמה טעמים נאמרו בהסבר שיטתם: טעם א': אין קפידא ב'קריאת השם', כיוון שחלה דינה כתרומה, שמותר להפרישה במחשבה[3]. טעם ב': ברכת ההפרשה, כמוה כ'קריאת שם חלה', שהרי ה'ברכה שמברך אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להפריש חלה אין לך קריאת שם גדול מזה, כיוון שמברך ותכף מפריש הרי הוא כמפרש זו חלה'[4]. כל זה אמור במקרה שלא הוסרה חתיכה מהבצק לפני הברכה. אך במקרה שלנו, כיוון שהאישה הסירה חתיכת בצק לפני ההפרשה, ייתכן שבכך היא מבטאת שרצונה הוא שלא להסתמך על 'הפרשה במחשבה' או שעל כך שברכתה תיחשב 'קריאת שם'[5]. ואולם מכיוון שבסופו של דבר היא הזכירה בברכת ההפרשה המילה 'חלה' ייתכן שהדבר נחשב 'קריאת שם'[6]. לכן, כדי לצאת מן הספק, במקרה הנידון רצוי 'לקרוא שם חלה' לחתיכה אחרת, שהופרשה או שתופרש מן העיסה. אבל לא תברך שוב את הברכה, שכן 'ספק ברכות להקל'.