אוצר בית דין לכתחילה

התשובה

בס"ד

שלום וברכה

*. אוצר בית דין הוא לא התר דחוק, הוא תוספתא שמספרת כיצד עשו וכיצד התנהגו בשביעית, זה לא איזה מחלוקת ראשונים אלא מעשה שהיו עושים, ואין בו דוחק, אלא צריך להסביר אותו, ובודאי תוכל לראות בחוות בנימין (להגר"ש ישראלי זצ"ל, ח"ג מאמר על סידורים נאותים בשביעית) שהסביר היטב את כל עניין אוצר בית דין ודרכו לכתחילה. ברור שכאשר תהיה שביעית מדאורייתא, במהרה, לא יאכלו רק פירות שביעית שגדלו דרך אוצרות בית דין. אי אפשר לעשות היתר מכירה כששביעית תנהג מדין תורה, שהרי כל ההיתר מבוסס על הסתמכות על דעת יחיד (ספר התרומה) ובשעת הדחק גדולה. גם פירות נכרים וייבוא לא יוכלו לקנות אלא אם הפרי יהיה שונה במהותו (פ"ה הי"ז). 

*. לגבי אכילת פירות שביעית התורה אומרת "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" ועיין קונ"א בשבת הארץ, שיש לזה דרגה של קדשים קלים ואסור לשבת בתענית רשות כשיש לאדם פירות שביעית בביתו (ויש שחולקים) ואשרי מי שזוכה לאכול פירות קדושים בקדושה. ובייחוד שאין בהם בעיה הלכתית.

*. מה שכתבת על דבר התוספתא שהיא הגיעה רק בגלל שלקחו יותר מג' סעודות, לא ידעתי ולא ראיתי זאת בתוספתא.

*. מה שכתבת שהתוספתא התירה רק איסוף שהיא פעולה מותרת. לא הבנתי את השאלה הרי על איסוף אמרה תורה "לא תבצור" "לא תקצור" הלזה יקרה פעולה מותרת?! התורה אסרה בצירה וקצירה כדרך הקוצרים, וכאן התוספתא מבארת שעשו מלאכות אלו של בצירה ומסיקת זיתים בכמויות למרות שלאדם פרטי יש בכך איסור של תורה. 

*. מה שכתבת שבתי דין התירו מלאכות בקרקע, לא ידעתי מניין לך דברים אלו, מעולם אוצרות בית דין לא הקלו במלאכות קרקע, יש הנחיות ברורות על כל מלאכה ומלאכה, (עיין בספר קטיף שביעית, שבו מבוארים מלאכות שביעית).  אפשר לחלוק האם התירו אוקמי פירא או אוקמי אילנא, אבל רבו הפוסקים שמתירים אוקמי פירא ולא רק אוקמי אילנא, וכפי שהרמב"ם התיר בדין ממרסים את האורז שזה אוקמי פירא. בתי הדין לא מתירים איסורים, אלא שנוקטים אוקמי פירא וכפי שהסביר הגר"ש ישראלי זצ"ל שבאוצר בית דין גם הרב קוק זצ"ל שסבר רק אוקמי אילנא - היה מודה לכך. 

*. מה ששאלת בדבר מחלוקת הר"ש והרמב"ם על תחילת גידול בששית בירק, כבר ידוע שרוב הראשונים פסקו כדעת הר"ש, וכן הורו רוב האחרונים.  אמנם הרמב"ם לא סבר כך. ועיין בספר מאמר מרדכי שגם הגר"מ אליהו זצ"ל כתב שהוא היה מחמיר כדעת הרמב"ם אבל חזר בו לאחר שראה את המצב של קנייה בשביעית וסומך על הר"ש והחזו"א שהתירו בזריעת ששית ולקיטת שביעית, ולא חש לאיסור ספיחים. והוסיף שגם הרמב"ם היה מודה לכך. לעניין זה הוסיף הגר"מ אליהו זצ"ל שראוי שיעשו גם היתר מכירה, כדי שגם לפי הרמב"ם אפשר יהיה להתיר, אבל לדינא אפשר לסמוך רק על אוצר בית דין, והמעיין בספרו יראה שהקדים אוצרות בית דין לפני היתר מכירה. 

על כן אין דוחק באוצר בית דין, זה לא תוספתא יחידאה, זו תוספתא שמספרת כיצד נהגו ישראל, וכן הובאה בראשונים רבים (רמב"ן, ר"ש ועוד) והיא דרך מותרת וראויה לכתחילה, וכך ינהגו בארץ ישראל גם שתהא שמיטה מהתורה. בכך יזכו ישראל לאכול פירות קדושים בקדושת שביעית. והיתה שבת הארץ לכם לאכלה. 

בברכת התורה והארץ

יהודה הלוי עמיחי

מכון התורה והארץ