קדושת שביעית במעות, כלאי הכרם של נכרי בארץ, ודיני תרו"מ וערלה בצמחי תבלין

השאלה: שלום לכבוד הרב שליט"א א, חבר האיר את עיני שמי שאינו סומך על "היתר מכירה" יהיה אסור לו להשתמש בכסף שמגיע לידו שהרי אלו מעות שביעית האם זה נכון? ב, מדוע גוי שיש בכרמו כילאים זה נאסר לישראל הרי גוי אינו מחויב בתורה ומצוות מדוע כרמו מתקדש?ג, לאלו המחמירים כדעת הרב מרדכי אליהו לעשר צמחי תא ותבלין האם יוכלו להשתמש בתמציות להרחה ורפואה שמיוצרות בארץ מצמחי מרפא ותא?ד, האם לרוזמרין יש דין של עץ ודיני ערלה וכו' יכולו עליו והאם המחמירים כדעת הרב מרדכי אליהו הנזכרים לעיל יעשרו אותו והתייחסו לכל דיניו כעץ? תודה רבה וחודש טוב!

התשובה

הרב אהוד אחיטוב | ה' תמוז תשע"ח 18:26

ב"ה

שלום וברכה 

א. שאלה זו קיימת בכל מקרה, כיוון שלצערנו יש אנשים המגדלים פירות או ירקות בלא היתר מכירה ומשווקים אותם ללא כשרות, כך שבמידה ובאיזה שהוא שלב אנשים שילמו תמורת התוצרת במטבעות כסף הוא נהיה קדוש בקדושת שביעית.

אלא שכיוון שרוב התוצרת המגיעה לשווקים גדלה עפ"י היתר המכירה ממילא אכן לדעת הרבה פוסקים ניתן להסתמך על כך שרוב המטבעות אינם קדושים בקדושת שביעית.

לפי זה מובן מדוע סבר הגר"מ אליהו זצ"ל שמי שלא סומך על ההיתר, יש לו בעיה, והוא אכן צריך לחשוש שכל המטבעות שמסתובבות בשוק (עי' קטיף שביעית פרק סא סעי' טז ובהע' שם), אלא שכנראה צריך לומר שרוב העולם גם אם הוא אינו כן הוא מסתמך על היתר המכירה.  

אכן יש החוששים גם למיעוט המטבעות הקדושים בקדושת שביעית משום שמטבע הוא דבר חשוב ואינו בטל ולפי זה חוזרת הבעיה לכולם כי תמיד יש מיעוט שמשווקים בשוק החופשי בלי היתר מכירה?!

אך בשמיטות הקודמות זכור לי שבוועדת השמיטה של הרבנות הראשית היו מחללים בכל יום את כל המטבעות הקדושים בקדושת שביעית הנסחרות בארץ על שווה פרוטה - אף שאופן זה של חילול גם שלא בשוויו וגם שלא בדרך מקח הוא דחוק (ראה קטיף שביעית פרק ס סעי' יב) אבל במקרה זה מסתמכים על חילול זה, כיוון שזה נעשה רק מחמת חשש למיעוט שלדעת הרבה פוסקים בכלל אין לחשוש לכך.

ב. אף שהנכרי אינו מצוות במצוות כלאים, אך אין לו יכולת להפקיע את המצוות התלויות בארץ רק מפני שהקרקע היא בבעלותו. לכן כל הגידולים בכרם שלו שגדלו באופן כזה שהם נחשבים כלאים הם ייאסרו על ישראל לאכול וליהנות מהם.

ג. הגר"מ אליהו זצ"ל חייב תרו"מ מעלים שגדלו לצורך שתייה כדין מאכל, ותמציות לריח ולבושם אינם מאכל, ונראה שגם לשיטתו הם אינם חייבים בהפרשת תרו"מ.

ד. אכן לדעת הגר"מ אליהו זצ"ל יש דיני ערלה גם בעלים המשמשים כתבלין בלבד כמו עלי דפנה (ראה ספר התורה והארץ ח"ה פסקי הגר"מ אליהו זצ"ל הל' ערלה)אך למעשה, אך אין כן דעת רוב הפוסקים, שהרי הראב"ד (מובא בשו"ת הרשב"א ח"ז סי' שנו) מתיר את עלי הוורד מאיסור ערלה כיון שגדר "פרי" שאסרה התורה בערלה הוא החלק שבו נמצאים הזרעים (פרי בוטאני). ואף הרשב"א (שו"ת ח"ז סי' שנו, שנז) שסבר לאסור שהגדרת "פרי" כוללת את כל מה שנאכל, הרי שלמעשה הוא היקל כדעת הראב"ד שאין לחשוש לערלה בעלים של  שיחים רב שנתיים.

אמנם הגר"מ אליהו זצ"ל סבר שכל הקולא שהרשב"א היקל זה משום שהשתמשו בעלי הוורד לרפואה כפי שכתב בשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' מד, תצט), ולפי זה אם משתמשים בכך למאכל, הרי שיש לאסור לדעתו.

אולם כאמור הרבה מהפוסקים מקילים שאין חשש ערלה בעלים של עלי סרק,  אם הם משמשים כתבלין בלבד.

בברכת התורה והארץ

אהוד אחיטוב

toraland whatsapp