התשובה
א. הגם שלדעת 'בית יוסף'[1] אין לבעל לברך ברכת 'הגומל' בעבור אשתו, מכל מקום דעת כמה אחרונים שיכול הבעל לברך, וכן פירש ה'משנה ברורה'[2] שבעל רשאי לברך לאשתו. אלא שלמעשה נוקטים 'שב ואל תעשה – עדיף'. וכ"כ בספר 'כף החיים'[3] שלא נהגו לברך אפי' בעבור אשתו, אביו או רבו.
ב. נחלקו האחרונים אם אב מברך לבנו הקטן.[4] מ"מ נראה לי שלמ"ד שאב מברך לבנו הקטן יהיה הדין כן אף בתינוק שבתוך ל' יום ניצל, מאחר שהגם שבדינים מסוימים כדין אבלות דינו של התינוק בתוך ל' יום כנפל, מיהו מאידך גיסא לגבי פיקוח נפש וחילול שבת – מחללים עליו כגדול.
הערת הרב ד"ר מרדכי הלפרין:
נלענ"ד כי מאחר שבכל לידה יש סכנה ליילוד, ואע"פ כן מעולם לא נהגו לברך 'הגומל' בעבור התינוק שנולד – גם אם היו אירועי סכנה שכיחים פחות, יש להתייחס אליהם כאל חלק מסיכוני הלידה ואין לברך.[5]
זאת ועוד, תינוק שהיה מסוכן בתוך ל' יום והבריא, איגלאי מילתא למפרע שאינו נפל.
[1]. בית יוסף, או"ח סי' ריט.
[2]. משנ"ב, סי' ריט ס"ק יז.
[3]. כף החיים, או"ח סי' ריט ס"ק כז.
[4]. עי' בשו"ת התשבץ, ח"ד סי' ד; בספר מחזיק ברכה, סי' ריט.
[5]. עוד על ברכת 'הגומל' בעבור בן או בת, ראה מאמרו של הרב יהודה הרצל הנקין 'ברכת הגומל על בן ובת שנתרפאו', ספר אסיא ט (2004), עמ' 73–82; אסיא מא (1986), עמ' 41–50.
