התשובה
תשלומי ועד הבית מוטלים על המשכיר לפי החוק, אלא שבחוזה השכירות כותבים שהשוכר צריך לשאת בתשלום הזה. אפילו אם לא כתבו את זה בחוזה, יש לומר שזה מנהג המקום, מכיוון שבכל החוזים כותבים כן, ולכן התשלום מוטל על השוכר וכל תנאי שבממון קיים.[1] אם מדובר במקום ללא מנהג, התשלום לוועד הבית מחולק לשני חלקים. חלק אחד הוא עבור השימוש השוטף בבניין, והוא מוטל על כתפי הדיירים שגרים בבניין בפועל, וחלק אחר של התשלום הוא עבור תחזוקת הבניין השוטפת, והוא מוטל על כתפי בעלי הבתים.[2] אומנם ועד הבית אינו צריך לחלק את הכספים לשתי קופות, קופה עבור שימוש שוטף וקופה עבור שימושים יקרים יותר, אלא הוא יכול לקבוע את סכום התשלום החודשי בצורה סבירה ועל פי החלטת דיירים. מנהג נוסף של כל ועדי הבתים במדינת ישראל הוא שאם נותרה יתרה בקופה, לא מחזירים אותה לדיירים. מנהג זה גורם לתשלומי ועד הבית להיות 'מעין מס' ולא כתשלום עבור שירותים שאם לא ניתנו הם צריכים להיות מוחזרים לדיירים.
מכאן עולה שוועד הבית צודק:
א) סביר שהשוכר התחייב עבור המשכיר לשלם 'מעין מס' לוועד הבית, והתחייבות זו אינה קשורה לשאלה מה יעשו בסכום הנותר בקופה (20 אלף ש"ח), אלא זה תשלום ללא תנאי.
ב) תשלומי ועד הבית אינם מוחזרים לדיירים, ולכן ניתן לעשות בהם שימוש סביר עבור הבניין, וההחלטה להשתמש בהם עבור הזיפות היא סבירה.
ג) טענת הדייר אינה הגיונית כשלעצמה – מניין לו ש-800 השקלים נגבו ממנו? ומניין שהכספים לא נגבו מדיירים שגרו בדירה לפניו?
למסקנה, על הדייר לשלם את מסי ועד הבית של עשרת החודשים האחרונים בהקדם.
[1]. עמק המשפט, הלכות שכירות עמ' תרעד.
[2]. ראו שו"ע, חו"מ סי' שיב סעי' א-ב; דיני הבית המשותף, עמ' 88 סעי' י; ועמק המשפט, שם.
