התשובה
העסקה עם האתר ה'סיני' הייתה על תנאי שהמשלוח יגיע בתוך חודש. התנאי לא התקיים, ודין העסקה להתבטל. כעת המוצר נחשב לאבדה, והיות שמדובר על אתר של גויים, אזי אין מצוות השבה נוהגת בו, שכן כך נאמר בגמרא: 'מנין לאבידת הגוי שהיא מותרת? שנאמר 'לכל אבדת אחיך', לאחיך אתה מחזיר ואי אתה מחזיר לגוי'.[1] יתרה מכך, אמרו חז"ל שבדרך כלל אסור להשיב אבדה לגוי, ועל מעשה כזה נאמר בגמרא בסנהדרין (עו ע"ב): 'למען ספות הרוה את הצמאה'. וביאר זאת המאירי (סנהדרין שם): 'מציאה מקצת קנין הוא וחזרתו דרך חסידות ואין אנו כפופים לחסידות למי שאין לו דת'. יש להדגיש שאסור מן התורה לגנוב ולגזול מגוי ואף לגנוב דעתו, אלא ישנו הבדל בין גנבה וגזלה מרשותו לבין חפץ שאבד ואינו ברשותו. עוד נאמר בגמרא (ב"ק קיג ע"ב): 'תניא ר' פנחס בן יאיר אומר, במקום שיש חילול השם אפילו אבדתו אסור', ועל פי זה פסק הרמב"ם (הל' גזלה פי"א ה"ב):
אבידת גוי מותרת שנאמר 'אבידת אחיך' והמחזירה הרי זה עובר עבירה מפני שהוא מחזיק יד רשעי עולם. ואם החזירה לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה הרי זה משובח ובמקום שיש חילול השם[2] אבדתו אסורה וחייב להחזירה.
למעשה, מסתבר שהמוכר התייאש מהמוצר. עם זאת יש לשקול אם להחזיר את המוצר למוכר וליידע אותו שהקונה יהודי, כדי לקדש את ה'.
לסיכום, מעיקר הדין אין חיוב להחזיר למוכר גוי מוצר שהגיע בדואר לאחר הזמן שסוכם, אך ישנה מידת חסידות להחזירו במידה שהמוכר יבין שהקונה יהודי ועושה זאת ממניעים דתיים.
[1]. בבא קמא קיג ע"ב; וכן נפסק ברמב"ם הל' גזלה ואבדה פי"א ה"ב; שו"ע, חו"מ סי' רסו סעי' א.
[2]. כתב הסמ"ע, לשו"ע, חו"מ סי' רסו ס"ק ג: 'דהיינו שמצאו במקום שרוב ישראל, והגוי לא יסבור שנפלה ממנו האבידה אלא ישראלים המצויים שם גנבוה ממנו', אולם הב"ח, חו"מ סי' רסו סעי' א. כתב: 'כגון שנודע שישראל מצאה ואיכא חילול השם אם לא יחזיר, שיאמרו הגוים ראו שאין אמונה בישראל שהם משקרים וגוזלים'. דהיינו שמדובר שהגוי יודע שישראל מצא, וזהו חילול השם, כיוון שהוא מחשיב זאת כגזל. אם כן לב"ח, במקום שברור לגוי שהחפץ אבד והגיע לידי ישראל, יש חובה להחזיר. אולם במקרה המדובר, אף שהמשלוח מיועד לישראל וממילא מדובר על רוב יהודים, עדיין אין למוכר ידיעה ודאית שהמוצר הגיע ליעדו.
