פירות של עץ בקרקע משותפת

התשובה

א. הבעלות על הפירות

עץ שנטעו אותו ללא רשות, הפירות שייכים לבעלי הקרקע.^[1] בעלי הקרקע בבית משותף הם כל דיירי הבניין, ומכאן שהפירות שייכים לכל הדיירים.

האם דיירים יכולים לדרוש עכשיו את סילוק העץ? ה'שלחן ערוך'^[2] פסק בנוגע למעשי השותף בקרקע המשותפת:

שותף שירד לשדה המשותף ועבדה, חשוב כיורד ברשות ונוטל כדין אריסי העיר... הגה: ואין השותף נוטל הוצאה, רק כפי השבח שמשביח; ואם לא השביח כלום, אינו נוטל כלום. ואם מיחה השותף השני שלא לעשות, כגון שבנה בנין והוא מוחה בו, אם הוא דבר שא"א מלבנות, צריך חבירו ליתן לו חלקו; ואם אינו צריך לבנות, יכול חבירו לומר לו: טול עציך[3] ואבניך.

במקרה שלפנינו השכנים לא מחו, ולכאורה צריכים להשתתף עימו בהוצאות, ויכולים ליהנות מהפירות, אך לא לדרוש את סילוק העץ. אך נראה כי לא ניתן להסתמך על שתיקתם כהסכמה במקרים שבהם התקנון של הבית המשותף מסתמך על חוק המקרקעין ועל התקנון המצוי. בסעיף 55 לחוק המקרקעין נכתב: 'לכל דירה בבית משותף צמוד חלק בלתי-מסוים ברכוש המשותף של אותו בית משותף'.

בסעיף 12 בתקנון המצוי לבתים המשותפים נכתב:

(א) החלטות האסיפה הכללית יתקבלו ברוב דעות. (ב) החלטה המטילה על בעל דירה... המשנה את זכויותיו, לא יהיה לה תוקף לגבי אותו בעל דירה אלא אם הסכים לה.

בניין שמתנהל לפי תקנון שכזה,^[4] התקנון מחייב אותו, ולכן רק הסכמה מפורשת בכתב תועיל לשנות את זכויות שאר הדיירים בחצר המשותפת. זו גם אחת הסיבות לכך שאין לראות בשתיקתם מחילה והקנאת הקרקע המשותפת לשכן הנוטע.^[5] על כן לדיירי הבניין עדיין שמורה הזכות לתבוע את סילוק העץ מהחצר.

ב. השתתפות בהוצאות

כפי שראינו לעיל, אם הדיירים בוחרים להשאיר את העץ על כנו, עליהם להשתתף עם הנוטע בהוצאות. אולם אף אם טרם שילמו לו, הם יכולים ליהנות מהפירות כפי חלקם, ואח"כ ישלמו. פסיקה זו סותרת את פסיקת ה'שלחן ערוך'^[6] בנוגע לבית ועלייה על גביו:

אמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות, כדי שיבנה עלייתו על גביו, והוא אינו רוצה; הרי בעל העלייה בונה את הבית כשהיה, ויושב ודר בתוכו עד שיתן לו כל יציאותיו, ואחר כך יבא ויבנה עלייתו אם ירצה.

ומכאן שעד שלא משלם לו הוצאות, אינו יכול לגור בו. ברם, אין מקרה זה דומה, כיוון שמדובר על מי שחייב בדבר מסוים וחברו בונה לו ואח"כ רוצה להקנות לו את מה שבנה, וזה קניין חדש, מה שאין כן בנידוננו – יש חוב על ההוצאות אבל הפירות שייכים לשניהם.

ג. הצעה למעשה

באסיפת הדיירים הקרובה יועלה עניין העץ בפני הדיירים, והנוטע יציע לשכנים להשתתף עימו ולזכות בפירות. אם אף אחד מהדיירים לא ירצה להשתתף מצד אחד ולא ידרוש את סילוק העץ מצד אחר, הפירות יהיו שייכים לנוטע.

[1].   עיין בבא מציעא ק ע"ב; שו"ע, חו"מ סי' שעה סעי' א; שם סי' קנה סעי' כט.

[2].   שו"ע, חו"מ סי' קעח סעי' ג.

[3].   הערת עורך: י"פ. אם מדובר בעץ פרי, לכאורה יש להתחשב באיסור 'בל תשחית'. ועי' בס' עץ השדה (שטסמן) עמ' מט הערה נז, שמביא משם הרב דוד סינצהיים, יד דוד, ב"מ קא ע"א (עמ' קפז/2) שאין איסור 'בל תשחית' כשלא הייתה כוונה בנטיעה. תשובת הכותב: ח"ב. יש לציין שבנד"ד הנטיעה הייתה באיסור, ללא רשות השכנים, וכאשר עץ ניטע באיסור, אין איסור בכריתתו. עי' שבות יעקב ח"א סי' קנט; הובא בפתחי תשובה, חו"מ סי' קנד, ס"ק יא; וע"ע שו"ת מחנה חיים, ח"א סי' מט.

[4].   בהרבה תקנונים המיועדים לציבור שומרי התורה נכתב סעיף כזה או מעין זה, ראה אתר דין תורה תקנון הבית המשותף לבניין בעל צביון דתי.

[5].   בבית משותף אין לראות בשתיקה מחילה, גם מהסיבה שאין מחילה מועילה לחצר שעדיין רשומה בטאבו על שם אחרים, עי' שבות יעקב, ח"א סי' קס, ופתחי תשובה, חו"מ סי' קנג סעי' ג.

[6].   שו"ע, חו"מ סי' קסד סעי' ה.