הסתכנות לשם הצלת חיים בימי הקורונה

התשובה

נראה שכדאי לבדוק אם יש אפשרויות אחרות להסעת חולים אלו, כגון אמבולנסים או כלי רכב גדולים מאווררים. בכל מקום שיש אפשרות אחרת, אין לקחת סיכונים מיותרים, אפילו שלחולה בוודאי יותר נעים לנסוע ברכב זמין ומהיר.

ה'בית יוסף' (חו"מ סי' תכו) כתב:

בירושלמי [סוף פ"ח דתרומות] מסיק אפילו להכניס עצמו בספק סכנה חייב. ונראה שהטעם מפני שהלה ודאי והוא ספק. וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא [סנהדרין לז ע"א במשנה].

לפי דברי הירושלמי אדם יכול להכניס את עצמו בספק סכנה כדי להציל את חברו ממוות'. לעומת זאת  כתב הרדב"ז[1] שספק שלו עדיף אפילו מוודאי של חברו, לכן לא יכניס עצמו בספק אפילו אם חברו בוודאי ימות חלילה. כתבו הפוסקים[2] שה'שלחן ערוך' לא פסק כירושלמי אלא כרדב"ז שאין להכניס עצמו בספק סכנה כדי להציל את חברו ולכן לא הביא את דברי הירושלמי להלכה. אומנם ה'פתחי תשובה'[3] כתב שאין צורך לדקדק בהכי ולהשתדל להציל, אבל לדינא בוודאי שיש לפסוק כדעת הרדב"ז, כיוון שהרי"ף והרמב"ם השמיטו את דברי הירושלמי מהלכותיהם, ומשמע שהם סוברים שאין לאדם חיוב להכניס עצמו למקום סכנה כדי להציל את חברו.

יש להעיר שכל הדיון שהוזכר בין הירושלמי ובין הרדב"ז עוסק כאשר למציל יש ספק סכנה ולניצול יש בוודאי הצלה. המקרה שדן בו הרדב"ז הוא שאומרים ליהודי להוריד אבר (שהנשמה לא תלויה בו, כגון אוזן) ואם לאו – הם הורגים יהודי אחר, והדיון עוסק בשאלה אם אדם צריך לסכן עצמו כדי להציל את חברו מסכנה ודאית. ברור מהמקרה ברדב"ז שאם יחתכו את אוזנו, בודאי שהחבר יינצל. אבל בנידון דידן הדבר מורכב יותר, שהרי כל אחד מאיתנו ייתכן שהוא נשא של הנגיף הזה. אין לנו ביטחון שפעולה זו של העברת החולה בוודאי תעזור לחולה הנצרך להסעה, מכיוון שייתכן ש'המציל' עצמו נשא של הנגיף ויכול חלילה לפגוע ב'ניצול', שהוא החולה. א"כ ההצלה אינה ודאית, יתר על כן, ייתכן שהמסיע מסכן את הנוסע החולה. על כן נראה שבמקרה כזה אפילו לדעת הירושלמי אין חובה להסתכן, ו'שב ואל תעשה – עדיף'. יש להוסיף גם שהחולה אומנם יעבור לבית החולים, באמצעים אחרים שהם אולי פחות נוחים, אבל הוא בכל מקרה יגיע לטיפולי הדיאליזה ולשאר טיפולים, על כן אין להסתכן לצורך ההסעה.

לפיכך אם יש אפשרות לעשות זאת בכסף – לשכור אמבולנס פרטי או לדאוג לדרך אחרת שייקחו את החולים הללו לטיפולים הנדרשים, ראוי להשתדל בכך. אבל אין חובה להסתכן בהסעה זו, ובמיוחד שייתכן שהיא גם תפגע בחולה עצמו.

[1].     שו"ת הרדב"ז, ח"ג סי' תרכז.

[2].     ר' סמ"ע, חו"מ סי' תכה ס"ק ב.

[3].     פתחי תשובה, חו"מ סי' תכו ס"ק ב.