הלימוד היומי כ"ז ניסן ה'תשפ"ד

לימוד אמונה יומי: ב' אדר א' « הקודם | הבא »

התערבות האדם במעשה בראשית: השיבוט ב'

מתוך הספר 'הלכה בימינו' | הרב יעקב אריאל

מעבר לשאלה העקרונית על הגבולות שהאדם צריך לשים על עצמו כאשר הוא מתערב בטבע, ישנן בעיות מוסריות המיוחדות לשאלה זו.

האם היצור ה"משובט" הוא "אדם"?

 

השאלה העקרונית הנשאלת היא, מה יהיה מעמדו של היצור ה"משובט", אם בכל זאת הוא ייווצר? האם הוא ייחשב בכלל לאדם? האם תיתכן אפשרות בכלל "לקצור" את אבריו לשם השתלתם בגוף אחר? במילים אחרות, האם יהיה מותר לחבול בו או להורגו? האם יהיה מותר לשעבדו ולהתייחס אליו כאל כלי עבודה כאילו היה שור וחמור?

 

לא יהיה לו שום מעמד מוגדר. הוא לא יהודי ולא נכרי, הוא בכלל לא יהיה אדם! הוא ייחשב לכל היותר כבעל חיים לא אנושי; וזאת משום שאין לו ייחוד משלו. הוא זהה בכל לאמו. ואם יהיו רבים כאלו, הם יהיו שבט של אנשים שכולם זהים זה לזה. ומצינו לרבותינו שאמרו במשנה (סנהדרין לז ע"א):

לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת [מישראל], מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא... לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר: בשבילי נברא העולם.

וא"כ מי שאין לו אישיות ייחודית משלו אינו בכלל אדם. אכן ר' אברהם סבע, בספר "צרור המור" (תחילת פרשת בראשית, ד"ה ועוד), פירש שהגדרתו של צלם הא-להים שבאדם היא יחידותו, על פי המשנה שהבאנו.

 

עם זאת, לא מסתבר שנתיר את שפיכת דמו, חלילה, של יצור אנושי, או נשעבדו, רק בגלל שאינו עונה על קריטריון אחד מכמה אחרים. ומסתבר לומר שאם היצור המשובט יהיה יצור תבוני, בעל בחירה חופשית וכושר שליטה, הוא ייחשב ליצור אנושי גם אם תחסר בו תכונת הייחודיות. אך אין ספק שיצירת אדם לא ייחודי אינה רצויה. היא תשלול מאותו יצור את אחת התכונות היסודיות ביותר באישיותו של האדם – ייחודו, היותו עולם מלא שאין דומה לו בעולם כולו. העדר מרכיב כה חשוב באישיותו של האדם, עלול ליצור אדם פגוע ופגום, ומי יודע לאלו תוצאות פסיכולוגיות ומוסריות עלולה לגרום יצירה מלאכותית כזו.

 

מצינו גם דעות אחרות באשר להגדרת צלם הא-להים שבאדם. הרמב"ם (מורה נבוכים ח"א פרק א) קבע שהשכל הוא צלם הא-להים. האם אדם שחשיבתו לא מפותחת דיה ייקרא אדם?

 

ר' חיים מוולוז'ין (בספרו 'נפש החיים' ש"א פ"ג) קובע שהבחירה החופשית היא צלם הא-להים. לפי"ז מה דינו של יצור שאין לו בחירה חופשית מלאה?

 

רס"ג תרגם "בצלמו – שליט בראו". וכן מפורש בזוהר (ח"א, מז ע"א): "יחידאי בעלמא, שליט על כולא". והפסוק עצמו אומר (בראשית א, כח): "ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל החיה הרומשת על הארץ". פרשנים אחרים פירשו את הצלם באופנים אחרים (כגון המידות הטובות "מה הוא רחום אף אתה רחום" וכו'). האם יצור שיהיה מוגבל בכוח שליטתו ויהיה נשלט כולו ע"י אחרים ייחשב לאדם.

 

היצור המשובט לא יוכל להתרבות, האם גם דבר זה מצדיק להתעלל בו? גם היום יש בינינו בני אדם שאינם מושלמים, או שמרכיב באחד באישיותם פגום, האם אינם בני אדם?

 

ושאלת השאלות, האם במקום למנוע סבל בעולם לא נרבה את הסבל של היצורים המשובטים ושלנו ע"י יצירה מלאכותי כזו?