הלימוד היומי כ' ניסן ה'תשפ"ד

לימוד אמונה יומי: ד' אייר « הקודם | הבא »

יום הזיכרון ויום העצמאות

הרב בניה ליפשיץ | ישיבת ההסדר "נווה דקלים" באשדוד

לעומת שגרת היום יום שבה כל כל אחד עושה לביתו. בימים אלו עם ישראל מתאגד יחד סביב הופעתו כעם בארצו ומדינתו. ביום הזיכרון הדבר מוחשי ועוצמתי. הצפירה שבה כל העם מתאחד סביב נופלי מערכות ישראל ופגועי הטרור ומתוך כך טכסי האזכרה השונים. וביום העצמאות, מתאגדים ומתאחדים סביב התודעה והשמחה על קום המדינה, ובזה רמות שונות. מעצם היציאה והשמחה כל אחד לפי דרכו וסגנונו, וכלה בשיר ושבח והלל לריבונו של עולם. מתוך ההתקשרות עם עומק המציאות, ההופעה האלוהית של עם אלוהי וקדוש שמקים את מדינתו על ארצו הקדושה,ובכך מלכות שמים מופיעה עוד ועוד דרך מלכות ישראל.

יש החושבים שההצמדה בין שני ימים אלו אינה נכונה בגלל הסתירה שביניהם/ שהאחד יום של זיכרון ועצב והשני יום שמחה. אולם באופן פנימי יש תמונה אחת שיש לה חלקים שונים המשלימים אחד את השני. יום הזיכרון, אינו יום זיכרון פרטי של כל משפחה מפני שמשפחת השכול תמיד זוכרת ותמיד כואבת את כאבה הפרטי. יום הזיכרון ללא יום העצמאות הוא עקר. מה היא תכלית המלחמות? מה התהליך שבו אנחנו נמצאים? יום הזכרון מרומם את כל עם ישראל, לממד הכללי של המלחמות והנופלים והנרצחים ונותן לכאב ולשכול את משמעותו הנצחית, כחלק מתהליך גאולתו של עם ישראל, ההולך ומתרקם קמעא קמעא עד הגאולה השלמה. יום העצמאות מקבל מיום הזיכרון את משמעות המדינה, הוא כעין מצפן. מסירות הנפש של רבבות הנופלים תהיה שווה, חיסרון החיים יקבל את ערכו אך ורק בקישורו לנצח ישראל, בכך שהמדינה תהיה כלי להופעת נצח ישראל, אמונת ישראל וקדושתו, או אז החיים יהיו שווים את ערכם, גם בהופעתם וגם בסילוקם והתעלותם בסערה השמיימה.