הלימוד היומי י"ח ניסן ה'תשפ"ד

לימוד אמונה יומי: ז' שבט « הקודם | הבא »

הלכה מדע וטכנולוגיה: הסמוי מן העין

מתוך הספר 'הלכה בימינו' | הרב יעקב אריאל

ההתפתחות הטכנולוגית יצרה כלים המאפשרים למדע לחקור לעומק. כך גילה המדע את היצורים הסמויים מן העין. אין ספק שמדובר בבע"ח אולם אין להם סימני טהרה. ואין אפשרות להימנע מלאוכלם. הם שורצים בכל אתר ואתר. כיצד הם מותרים?

כאמור, כללי ההלכה נועדו לשימוש מעשי ע"י בני אדם בראייתם הטבעית. לא ניתנה תורה לחוקרי מעבדות המצוידים במיקרוסקופים. הם עצמם, גם אם אינם מודעים להלכות הכשרות, אוכלים ושותים לפי מראית עיניהם, מתוך התעלמות מהידע המדעי שלהם, אלא א"כ הם מודעים לסיכון מסוים במקרים חריגים. (גם ההלכה תאסור להסתכן במקרים אלו. סכנתא חמירא מאיסורא.)

גם מדען אסטרו-פיזיקאי, שאצלו שקיעת החמה אינה אלא סיבוב של כדור הארץ סביב עצמו והעלמות קרני האור, כשהוא רואה שקיעה יפה הוא מתפעל מיפי המראה הנגלה לעיניו החושניות ומתעלם לפי שעה מהגדרותיו המדעיות. רק מפלצת מסוגלת לחיות כמחשב חסר תחושות אנוש. התורה ניתנה לבני אדם כמות שהם בחושיהם הטבעיים.

הידע המדעי קיים וגם ההלכה מכירה בנחיצותו בשעת הצורך (כנזכר לעיל לעניין קידוש החודש, עיבור השנה ועוד) אך באשר לחיי יום-יום ניתנה התורה לבני אדם בחושיהם הטבעיים.

הראשון שעמד על נושא החידקים הוא בעל החכמת אדם:

דין החומץ שכתב חוקר אחד בספרו ספר הברית שנתברר שאי אפשר להיותו חומץ עד שירום תולעים והמסתכל בזכוכית שקורין (מיקרושקאפיע) יראה כל החומץ מלא תולעים וכתב שלכך אסור לאכול חומץ שאפילו סינון לא מהני אפילו דרך בגד דק מאד ואין לו תקנה אלא שמתחלה יבשל החומץ.

תשובה – מה שכתב לאסור חומץ הבל הוא! שהרי התורה אמרה בנזיר חומץ יין כו' מכלל דלאחריני שרי וכן כתוב ברות וטבלת פתך בחומץ וכי התורה תסתום באיסור לאו ולמה לא תפרש חומץ מבושל או לומר בעל פה למשה רבינו ע"ה הלכה למשה מסיני שהחומץ צריך בישול?!

מכאן פסיקות רבות בעניין, כגון: מחיקת שמות - ממחשב, מיקרופילם ורשמקול, מותרת, מכיון שאין השם ניכר לעין. כתיבה בשבת במחשב מצד עצמה אינה אסורה מהתורה (להוציא את ההדפסה ונושא המעגלים החשמליים), אין לבדוק סכין לשחיטה ע"י מיקרוסקופ ועוד ועוד. לדוגמא, פסיקה של הגר"ע יוסף:

בשו"ת אבן יקרה נשאל אם מותר ליכנס לבית הכסא עם תנ"ך שנעשה ע"י צילום פוטוגראפי באותיות קטנות מאד, עד שא"א לקרות בו אלא בעזרת זכוכית מגדלת, והעלה שאין שום קדושה כלל בתנ"ך כזה. אין לזה דין כתב כלל. שאנו אין לנו בכל מקום אלא מה שעינינו רואות במראה ולא בחידות. והא ראיה שהרי בכל גוף מהבעלי חיים יש בו נקבים דקים טבעיים מעבר לעבר, ואם היינו מסתכלים בכלי שמגדיל הראיה הלא לא תמצא שום בהמה, או חיה ועוף, כשרה לאכילה, כיון שאיבריהם הפנימיים נקובים מעבר לעבר... ומ"מ למעשה כיון שיש שמות הקדושים בתנ"ך חלילה לנהוג בהם מנהג בזיון. עכת"ד. גם הגר"ש קלוגר כ', שאין בדיקה בזכוכית מגדלת מעלה ומורידה. וכן מצינו עוד כיוצא בזה בתפארת ישראל שהביא שגדול אחד חשב להתיר דגים שאין הקשקשים שלהם נראים לעין אלא ע"י מיקרוסקופ, ואוושי עליה כולי עלמא, ונפיק שיפורי דידהו לאיסורא, ונשתקע הדבר ולא יאמר.

בטעות יש סבורים שאתרוג או חרקים טעונים בדיקה בזכוכית מגדלת. ולא היא. די בראיה טבעית. רק כאשר יש ספק במראה הטבעי ורוצים להכריעו ע"י זכוכית מגדלת יש משתמשים בכך. ויש מתנגדים גם במקרה כזה.

גילוי תופעות בשיטות מדעיות, כגון חרקים שלא ניתן היה לזהותם אלא כתוצאה ממחקרים מדעיים שנעזרו באמצעים מלאכותיים כתולעים בדגים.